ראש יוסף על חולין חלק ב קכח

ב"ש גם מ"ש דלא איירינן בקדים טומאת גופו מדאמר פרט לזו שמחוללת ועומד' מלשון עומדת דייק לה דמשמע מקודם כמו שאבאר לקמן ולמה ליה כל זאת ותיפוק ליה דאי מקודם תו לא פקע ומחייב כמו שאמרו לעיל ק"א א' בנטמא הגוף כ"ע ל"פ דמחייב וע"ש בתו' ואף שמהרש"א ז"ל כתב בשבת בסוגיא דח"י דבר על מ"ש רש"י דמצוה לשמור תרומה בטהרה כתב דגדולה מזו היה לו לכתוב דאוכל תרומה טמאה במיתה וא"כ יש לקיים דברי הריטב"א ז"ל דליכא למימר בנטמא הגוף ואח"כ תרומה והיה שוגג על טומאת הגוף ומש"ה אינו חייב מיתה כ"ש על תרומה טמאה דאין איסור חע"א אף דהוה מוסיף אבל ז"א ודאי דהאוכל תרומה טמאה אינו אלא בעשה כדאמר בהערל דף ע"ג ורש"י בכאן כתב בהדיא דאין בו אלא איסור עשה אבל דברי הר"ן ז"ל בחמש שיטות נאים ומיושרים שכתב אהא דאמר שמואל אין להקשות דבב"ח הוה מוסיף דאסור בהנאה ובמסכת כריתות יש אוכל אכילה אחת דהנאה הוה מוסיף ואלו בכהן שנטמא אחר כך ליכא מוסיף (אלא כולל) דליכא למימר אף שנטמא הכהן ואח"כ התרומה אין במיתה אף דניתוסף לכל כהן דאלו בכה"ג פטור לאו משום דאין איסור חע"א הוא ובודאי כל שנטמא הגוף מקודם מיחייב והיינו דאמרינן פרט לזו שמחוללת ועומדת עכ"ל העתקתיו מפני שאין הספר הזה מצוי כעת ונדפס מחדש הנה במה דקשיא ליה ז"ל הוא קושית הריטב"א ג"כ וכבר דיבר בו האדון הגדול רבינו ז"ל במס' כריתות בפי' המשניות ואבאר לקמן אי"ה והזכרתיו לעיל קצת ק"א יע"ש ובמה דכתב דליכא למימר דנטמא הגוף ואף אח"כ התרומה דהוה מוסיף לזה כתב דאלו בכה"ג טעמא משום דאין איסור חע"א ליכא ותירוצא הוא על ואין לומר הרצון דאי אף בכה"ג פטור ע"כ הפטור משום שאינה קודש ולא משום אין איסור חע"א וכמו שכתב הר"מ ז"ל בהל' תרומות פ"ז והבאתיו לעיל דאי משום דאין איסור חע"א הא טומאת הגוף קדים ותו לא פקע כמ"ש לעיל וכתב דבודאי ז"א לענין דינא ג"כ דאי נטמא הגוף ואח"כ התרומה חייב מיתה ב"ש מדאמר פרט לזו שמחוללת ועומדת ומלת עומדת משמע מקודם ולא בנטמא הגוף תחלה וטעמא דנטמא התרומה מקודם דאין איסור חע"א והדרא קושיא לדוכתיה דבב"ח הוה מוסיף ותי' דסוגי' דהכא פליג אדרבא בשבועות דאמר מאן דלית ליה כולל אית ליה מוסיף (אבל סוגיא דכאן סוברת מאן דלית ליה כולל לית לי' מוסיף) באופן שדברי הריטב"א ז"ל זרים ותמוהים ואולי יש חסרון איזה תיבות בדבריו ועיין בריטב"א שתי' דהך איסור מוסיף דהנאה וכרת וכדומה לא הוה אלא ככולל ולמאן דלית ליה כולל לית ליה הא יע"ש וא"כ יש ללמוד כלל חדש מזה דשני מיני מוסיף יש הך דהכא דלא ניתוסף איסור על אדם אלא אחפצ' וה"ה שבת על י"ה במיתת בית דין וה"ה כל כרת על לאו לא חשיב אלא ככולל אבל מוסיף גמור אף מאן דלית ליה כולל במוסיף גמור סבירא ליה דחייב וכסוגין דשבועות הכין:

ודע דהר"מ ז"ל בפי' המשניות במסכת כריתות כתב וזה לשונו ויש במה שנשאנו ונתנו עכשיו נקודה נפלאה אנו מייעדין עליה לפי שהוא מפתח לענינים אחרים ומוסיף ממה שיש בה מדקדוק העיון וזה שידוע שבב"ח אסור בהנאה כו' ואמאי לא יחול איסור בב"ח על חלב והתשובה בזה שבב"ח אסור בהנאה מפני שאסור באכילה שכל שאסור באכילה אסור בהנאה עד שיפרוט הכתוב כו' ואין הדבר כן אלא אנו אומרים שבשר זה בחלב לא נאסר הלא תראה שאמרה בפי' המשנה בשר בהמה טהורה כו' בשר טמאה טמאה מותר לבשלו מותר בהנאה וכבר זה נתבאר במקומן זכור הענין מפני שהוא מטעה הכל ותקיש על הכל עכ"ל ודבריו ערבים ודבריו אלו לאיש כמוני ירעו קדקוד ולא זכיתי להבין אותם וכבר עמד בזה הלח"מ בפ"ט מהלכות מ"א והקשה קושית הר"מ ז"ל ותי' תי' אחר יע"ש ולא זכר שהוא קושית הר"מ בפי' המשניות ותי' אחר להמעיין גם יש מי שחולק בין איסור הנאה דקדשים לבב"ח והבאתיו לעיל בק"א א' וכ"ז אינו שוה לי שהר"מ כתב דברים אחרים כלל והנה לרב אשי דאמר לקמן קט"ו ב' דבב"ח דאסור באכילה והנאה מלא תאכל כל תועבה וכר"א דאמר לא יאכל הנאה כו' וא"כ יש לנו לומר כמ"ש הר"מ ז"ל כיון דלא בא אזהרה מיוחדת על הנאה כ"א מלא תאכל כל שאינו חייב על אכילה אינו חייב על הנאה והמבשל חלב בחלב אינו אסור בהנאה ועיין במ"ל פי"ד מהל' אבל יע"ש במה שנתן כלל ע"ז וזה שכתב כדרך שפרט בנבילה וחילוק גדול יש בין קדשים דהנא' לאו מאכילה קא נפיק אלא אזהרה מיוחדת ובב"ח מלא תאכל אכילה והנאה וזה שכתב שם ואלו היינו אומרים שאסור בהנאה ואפ"ה אינו חייב על בב"ח הוה קשה והבן זה ומיהו כ"ז לר"א דמפיק מלא תאכל כל תועבה אבל מג"פ לא תבשל קשה וצריך לומר כמ"ש הלח"מ דאי מג"פ לא תבשל וכמ"ש במנין המצות מצוה קפ"ו שלא לאכול שנאמר לא תבשל דהוה לאו באא"ע דאין לוקין על הנאה ואין להביא איסור מוסיף דלילקי כו' יע"ש והר"מ כתב בפי' המשניות אליבא דרב א"ש דמפיק מלא תאכל כל תועבה אבל עדיין קשה דלר"א ג"כ לא לקי על הנאה היכא דנפיק מלא יאכל שכן כתב ז"ל בפ' י"ד מהל' מ"א וכמ"ש במ"מ דהוה שלא כדרך הנאתו ואמאי לא סגי ליה בתי' הלח"מ ז"ל דמש"ה אין להביא איסור הנוסיף דלילקי. ויש לתרץ זה ובמקום אחר אכתוב אי"ה באורך בעזה"י:

אבל מ"ש הלא תראה מה שאמרה המשנה בפירוש דטמאה מותר לבשל ובהנא' לא ידעתי להולמו כלל דטמא' לאו משום דאין איסור חע"א אלא דמיעט קרא גדי וטמאה לאו גדי הוא ותדע דאל"כ אמאי מותר לבשל ונהי דמותר בהנאה דהנאה אכילה א' הוא וכל היכא דלא מחייב על אכילה לא מחייב על הנאה מ"מ בבישול אמאי מותר א"ו כדכתיבנא והרי בפ"ט מהל' מ"א ה"ו המעושן והמבושל כ' אבל המבשל בשר מתה וחלב אינו לוקה על בישולו הרי דאף דאין לוקה על אכילה דאין איסור חע"א מ"מ בישול דאין בו אלא חדא לוקה והוא משמעתין דפליגי ופסק כא"ד דאבישול לקי הן אמת שרבינו סתם דבריו ולא כתב אי אסור בהנאה ואף דלא לקי עליה מ"מ היה לבאר אי אסור מיהא וראיתי להבית לחם יהודא בסי' פ"ז שהביא בשם ב"ה שכ' דמת בחלב אסור לבשל ובהנאה ובי"ד אבאר ומ"מ דברי הר"מ ז"ל צ"ע:

גמרא אתמר המבשל חלב בחלב אין איסור חע"א עכ"ל כבר כתבנו בפ' שיש להקשות דהא חצי זית בשר וחצי זית חלב עוב' ולוק' ואיסור חל על חצי שיעור כמ"ש התוס' בשבועות כ"ג והר"מ פסק כן בהלכות שבועות וא"כ איך סתמו כולן דבריהם בזה גם מ"ש רש"י על טמאה לא צריך והא צריך לחצי זית טמאה כו':

ע"ש בפי' אבישול מ"ד לוקה חדא איסורא הוא מדלא נקיט נמי הנאה אי לוקין דכלל ג"כ בלשון בישול די"ל דהוה לאו דאא"ע כמ"ש הלח"מ פ"ט בהל' מ"א יע"ש אבל אבישול ודאי צריך ליה לומר' ולענין איסור הנאה כבר כתבנו לעיל:

מהר"מ שי"ף ז"ל הקשה מאי פריך לשמואל דרבי חלב ומתה אלמא איסור חל על איסור דלמא אין איסור חל על איסור ומרבי לבישול דלא תימא כיון אאכילה לא לקי אבישול לא לקי (וכל"ק) לכך כתיב גדי לרבות בישול והא דלא כתיב אכילה בהדיא כיון דבאמת לקי אבישול דאיצטריך דאייתרי ושאר דרשות וקושיא זאת יתכן בין לפירש"י ובין לפי' תוספות ועיין מ"ש תוספות ד"ה קסבר ורואה אני שיש ליישב זאת דהלכה כל"ב דאבישול כ"ע לא פליגי דלקי וכן פסק הר"מ ז"ל להלכה ופריך דע"כ הא דמרבי שמואל לאכילה דאבישול לא צריך דחדא איסורא אלמא קסבר איסור חע"א:

ובפירש"י דזה אין איסור חע"א ולא נפיק מקרא דלגופא כו' דחד לרבויי שליא וחד למעוטי שליל וטמאה ל"צ דאין איסור חע"א עכ"ל מהרש"א הקשה לגופה לא צריך כלל ואפשר דזה לפירו' ששמע אבל לפירושו דאייתרו כולהו חד למעוטי שליא וחד לרבות שליל וחד למעט טמאה אף על בישול דליכא אלא חדא איסורא עכ"ל מה שהקשה ותי' לפי' ששמע כן כתב הריטב"א יעוין שם אבל כתב דחד למעט טמאה ומהכא נפקא לן דאין איסור חע"א וחלב ומתה וטמאה מחד קרא נפקי יעוין שם ומיהו טמאה לאו משום דאין איסור חע"א אלא דלאו גדי הוא ומש"ה אף בבישול שרי אלא חלב ומתה יליף מהכא דלא לקי על אכילה דאין איסור חע"א ויליף בעלמא דאין איסור חע"א ומ"ש מהרש"א דצריך לטמאה אבישול קשה תינח למה דס"ד דבאכילה פליגי או לל"ב שאבישול כ"ע ל"פ דלקי א"ש דממעט טמאה מבישול משא"כ להך לישנא דבבישול פליגי מ"ד לא לקי כיון דעל אכילה לא לקי ה"ה אבישול א"כ חד גדי מיותר הוא דלא צריך אבישול דלא עדיף מחל' ומתה דלא לקי אבישול אבל מהיסוד שאמרנו במקום אחר יהיה מובן כמו שאתה רואה דהא דאין איסור חע"א היינו לחיוביה ב"ח או ב' מלקות מ"מ לענין איסורא רביע עליה ונ"מ לקוברו בין רשעים גמורים יעוין שם יבמות ל"ג ב' וא"כ א"ש נהי דלענין אכילה אין נ"מ בב' איסורין דבלא"ה אסור משום חלב ומתה וטמאה מ"מ לענין בישול נ"מ דאי משום דאין איסור חע"א וודאי דאסור לבשלו מן התורה חלב ומתה וטמאה ונהי דמלקות אין בו דהוציא אכילה בלשון בישול וכל היכא דלא לקי אאכילה לא לקי אבישול מ"מ איסורא איכא נמי באכילה דרביע עליה איסורא דבב"ח אלא שאין לוקה ממילא על בישול איכא איסור תורה לבשל וסברא זו עיי' ביבמות ל"ג ב' לחד תירוצא לקברו לא בעינן איסור חע"א וא"כ כי מקשינן נמי בישול לאכילה איסורא מיהא איכא וזה שאמר כיון דעל אכילה לא לקי ופלוגתא נמי ח"א לוקה ולא נקיט איסורא אי איירי פלוגתייהו בבישול