ראש יוסף על חולין חלק ב קכז

כו' ורש"י דפירש ונילף מיניה בג"ש לאו דוקא אלא מ"מ דבלא"ה ג"ש לא ניתן לדרוש מעצמו ואי הוה אמרינן דפריך ונילף מיניה הוא בג"ש ממש ואולי הוה ידע דיש איזה ג"ש דנתקבל למילף מלת גדי ולא נתפרש איזהו מקומן אלא בסתם כמ"ש בכללים דיש כמה מיני ג"ש הוה א"ש דודאי תלת גדי הוא דווקא ולא שאר מינים אלא דאיכא היקשא דלא תאכלו כל נבילה את שאסור משום נבילה אסור משום בב"ח דכ"ע אית להו. הך היקשא כמ"ש התוספות במתני' ד"ה בשר אלא דסמך עצמו בקושיא הראשונה דפריך מנה"מ אקושיא שניה דמקשה ונילף מיניה מיהודא דווקא גדי עזים ולא שאר מינין ואף דאיכא היקשא מ"מ ג"ש והיקשא ג"ש עדיפא כדמסיק בהשולח גיטין מ"א דכ"ע ג"ש עדיפא ומשני תרי מיעוטי כתיבי הא' בכל חדא למעט שאר מקומות דהכל במשמע, וא"כ הוה משמע מכאן דב' כתובין הבאין כא' אין מלמדין אף בג"ש ולא אמרינן דמיעט קרא היכא דליכא ג"ש אלא דז"א דכל מקום דכתיב גדי איכא הך ג"ש כיון דלא נתקבל מקומות אלא תיבות לחוד וכדכתיבנא ועיין זבחים בפרק איזהו מקומן ובתוס' שם ואי"ה במקום אחר נאריך בזה ועיין בקדושין ל"ג גבי מצות עשה שהז"ג ועם זה יתישב קושית מהרש"א ז"ל במתני' בתו' יע"ש:

גמרא אמר שמואל גדי לרבות החלב כו' קסבר שמואל חלב ומתה מחד קרא נפקי כו' וסבר שמואל איסור חע"א כו' שאני התם דמיעט קרא ואבע"א דרבי קרא ואב"ע הא דידיה והא דרביה ע"ל הכי גי' רש"י ז"ל וה"פ ודאי תלתא גדי לדרשא אתיין דהוה ליכתב לא תבשל בהמה בחלב או כמ"ש התו' ד"ה גדי דהוה למכתב בשר ומדשינה וכתב גדי ודאי לדרשא אתא דאל"ה ודאי עדיף למכתב בהמה או בשר דכולל כל המינין מדכתיב קרא גדי כיון דבאמת הכל במשמע ואמר דמחד קרא נפיק חלב ומתה כיון דקרא לאיסור חע"א מה לי חלב או מתה וסובר שמואל שאין לחלק בין איסור קל לחמור דאל"ה אימא דאנבילה דלאו הוא דחייל ולא אחלב דכרת או אפשר דאפ"ה שקולין הם דחלב הותר מכללו אף דנבילה הותר במקדש מ"מ חלב מיקרי טפי הותר מכללו כמו שאבאר במקום אח' גם סובר רש"י דמילת גדי לא אימעט חלב דהוה בכלל גדי כמו דהות בכלל נבילה כדאמרינן בפסחים כשהותרה נבילה חלבה וגידה אישתרי אייתרי להו תרי חד למיעט טמאה ואימעט ממלת גדי וגזירת הכתוב הוא אף דאיסור חע"א אפ"ה אין נוהג אלא בטהורה לבד ופריך אלמא קסבר שמואל בעלמא איסור חע"א דילפינן מכאן דחזינן דהתורה אמרה יבוא איסור בב"ח ויחול על איסור חלב ומתה ואמאי אמרינן בתרומה טמאה דאין חל עליה איסור טומאת הגוף ומשני או דיליף בעלמא הכי חוץ תרומה טמאה דמיעט קרא או דבעלמא יליף מתרומה והכי רבי קרא או הא דידיה והא דרביה ויליף בעלמא מבב"ח והא דתרומה בשם ר"א וה"ה דיליף בב"ח מיניה ותלתא גדי כמ"ש רש"י לקמן חד שליא ותרי חיה ועוף וכר"ע דאמר הכין במתני' כן הוא פירושא לרש"י ז"ל בכאן:

כתב מהרש"א ז"ל הא דאמר קסבר שמואל איסור חע"א ומטמאה ליכא למידק דאין איסור חע"א כפירש"י לקמן כו' ולפירש"י צריך לומר דמטמאה ליכא למידק דהא בכל גוונא ממעטין אף בישול דליכא אלא חדא איסורא עכ"ל ירצה בזה דלרש"י ודאי קשיא כיון דלא גריס וסבר שמואל איסור חע"א אלא דפריך דנילף מהכא מדרבי חלב ומתה כו' כמ"ש רש"י ד"ה מחד קרא יע"ש בס"ה א"כ מאי חזית דנילף מחלב ומתה דחל נילף מטמאה דלא חל ומ"מ קשה אימא דמצות מלך כך הוא דאינו נוהג בטמאה ולא מטעם אין איסור חע"א כמו חי' ועוף דאינו נוהג ואולי הוא ז"ל נתן תבלין לדבריו דע"כ הכין הוא דהא אף בבישול ממעטין להו ליכא אלא חדא איסורא ומשום דהלכה כל"ב לקמן אבישול כ"ע ל"פ דלקי וא"כ בטמאה דלא לקי אבישול לאו דאין איסור חע"א אלא דמיעטה קרא ומש"ה פריך שפיר ונילף מבב"ח ומ"ש בפירש"י לקמן הוא ד"ה אין איסור חע"א שכתב וטמאה לא איצטריך דאין איסור חע"א ועיין מ"ש לקמן בדברי רש"י הללו ומה שכתב מהרש"א לפי' תוס' ניחא הוא ד"ה קסבר ועיין מ"ש:

שוב עיינתי בת"ח ז"ל וכתב הא דידיה והא דרביה היינו לשמואל הך דהכא בנין אב ומתו בו מיעוטא ולר"א התם בנין אב והכא ריבויא ואין נ"מ בין התי' אלא דנוכל לומר הא דהתם בנין אב לר"א ומ"ש לשמואל הא דתרומה טמאה מיעוטא הדין עמו ולא כמ"ש לעיל דלשמואל כהן טמא האוכל תרומה טמאה מיחייב דליתא דהא ברייתא הוא בפ' אלו הן הלוקין ואלו הן הנשרפין אלא דדבריו דחוקים כמו שכתב לעיל אלא דמוקי לבריית' כמ"ד אין איסור חע"א ואיהו סובר איסור חע"א דפלוגתא דתנאי היא אי איסור חל על איסור ובהא דאמר קסבר שמואל אין איסור חע"א ואפ"ה איצטריך המיעוטא בטמאה כיין דבב"ח ריבוי קרא דאיסור חע"א חלב ומתה מש"ה צריך למעט טמאה או כמ"ש מהרש"א ז"ל דאיצטריך למעט מבישול דליכא אלא חדא איסורא אפ"ה אין איסור נוהג:

ע"ש וסבר שמואל איסור חע"א והא אמר משום ר"א מניין לכהן טמא כו' פרט לזו שמחוללת ועומדת עכ"ל הנה יראה להדיא מכאן דטעמא משום דאין איסור חע"א אבל ראיתי להר"מ ז"ל בתרומות פ"ז שכתב האוכל תרומה טמאה פטור שאינה קודש יע"ש ובמ"מ והנה רבינו סגר הדלת בעדו ולא מצאתי פתח פתוח בדבריו אי נטמא הגוף ואח"כ התרומה אי מיחייב עליה הכהן מיתה ב"ש או לאו מדכתב שאינה קודש משמע דגזירת הכתוב הוא דקפיד שלא יחלל תרומה טהורה ולא טמאה ואין חילוק בין נטמא הגוף תחילה או לאו ועוד מצאתי עד נאמן מסייע לי הוא האדון הגדול בעל משנה למלך שכתב שם וז"ל נסתפקתי בכהן שאכל תרומה טמאה מדרבנן אי אמרינן מ"ה טהורה מחלל אותו או כיון מדרבנן טמאה מחוללת ועומדת יע"ש שצידד הר' בזה ואם איתא שטעם הוא דאין איסור חע"א ודאי אאיסור דרבנן חייל איסור תורה והראיות שיש לי מש"ס לא ניתנו להספר מרוב ואביא אחת מהן בשבועות כ"ג ע"ב תו' ד"ה מוקי שכתבו לר"י דחצי שיעור אסור מ"ה מ"מ כיון דליכא ביה עשה ולא לאו איסור חל עליו וכל שכן איסור דרבנן ועוד ממקומו הוא מוכרע דע"כ לא הוקשה להם אלא לר"י מ"ט לא אמר כר"ל אבל לר"ל דאמר התם במפרש חצי שיעור א"ש דלדידיה חצי שיעור מדרבנן וחייל עליו איסור תורה ואם כן מה מספקא ליה ז"ל אלא ודא משום דכתב הר"מ שאינה קודש משמע דטעמא הוה דהתורה הקפידה שלא יחלל תרומה טהורה בין נטמא הגוף תחלה אינו חייב ולישנא דאיתאמרא בגמ' פרט לזו שמחוללת ועומדת מלת עומדת לאו דוקא כמו שאבאר לקמן אי"ה וא"כ קשיא מסוגיא דהכא דמשמע משום דאין איסור חע"א פטור עלי' הכהן ומיהו הא לא קשיא לי דאי טעמא דהר"י דאינה קודש היינו דאין איסור חע"א אמאי בנטמא תרומה ואח"כ הגון אין חייל והא כולל הוא מיגו דאיתסר בתרומה טהורה חייל נמי אטמאה והר"מ ז"ל פסק דעל ידי כולל איסור חע"א בהל' א"ב ומ"א ושגגות יש לומר דשאני הכא דמיעט קרא כדמסיק לחד תירוצא לשמואל בעלמא איסור חע"א ושאני הכא דמיעט קרא אבל לישנא דהר"מ ז"ל לפי שאינה קודש לא משמע כך כדכתיבנא:

הן אמת שמ"ש דר"י איסור חל על חצי שיעור אין ראיה דאיסור יחול על חצי שיעור לפי מה שהשריש הר"מ ז"ל בספר המצות דאיסור דרבנן הוא מן התורה ממש מלא דלא תסור ולא כדברי האומרים דלא תסור אסמכתא הוא אלא דהוה מ"ה עד שהוצרך לתרץ הא דספק דרבנן להקל דכן התנו חז"ל שלא לאסור ספיקו וכן שלא ללקות עליו או דהוה לאו שבכללות ולאו שבכללות כזה אפילו חדא לא לקי כמו שנתבאר בכללים אם כן שפיר אין איסור חל על איסור אף באיסור דרבנן דלאו אית ביה ונהי שאין לוקין עליו מ"מ לאו אית ביה ואפי' על איסור עשה אין חל כמו הכ' טומאת הגוף על טמאה שהוא בעשה ולר"י דאמר חצי שיעור אסור מ"ה ולא דגזרו בי' חכמים כלל וא"כ לית ביה עשה ולאו ומש"ה מצי חייל איסור עליו אבל איסור דרבנן דאית ביה לאו דלא תסור מ"ה לדעת ר"מ ז"ל אין חל איסור תורה עליו אלא דא"כ קשיא לריש לקיש דמוקי התם במפרש חצי שיעור ואיך יחול איסור תורה על חצי שיעור איסור דרבנן לדידיה מלאו דלא תסור אלא ע"כ דכן התנו חז"ל דאיסור חע"א דרבנן כמו שהתנו בספיקא להקל וא"כ ע"כ טעמ' דר"מ שאינה קודש וכמ"ש וסוגי' דכאן אינה לפי האמת דאה"נ הוה מצי לתרץ הכי ואשכח שינויא אחרינא וכדמשני ולכך סתם הר"ם ז"ל דבריו ולא ביאר אם נטמא הגוף תחלה או תרומה דטעמא לאו משום דאין איסור חע"א אלא לפי שאינה קודש שמתחללת בלא"ה ולא חילל כלום יע"ש ועיין בשבועות כ"ג ד"ה דמוקי יש תי' אחר שם והתו' לא ס"ל כר"מ בלאו דלא תסור יע"ש היטב:

וראיתי להריטב"א ז"ל בכאן דברים קשים להולמם וז"ל וא"ת מה קשיא ליה שאני בב"ח דהוה מוסיף בהנאה ובשלמא אי טומאת הגוף קודמת הוה מוסיף כו' ומיהו אנן לאו בהכי איירינן כיון דאמר פרט לזו שמחוללת ועומדת משמע דתרומה קדמה וי"ל דההיא סוגיא פליגי אדרבא בשבועות וסוברת מאן דלית ליה כולל לית לי' מוסיף עכ"ל מ"ש דאם טומאת הגוף קדים הוה מוסיף טומאה אגופו ואיפכא הוה כולל הוא מבואר ודומה למ"ש בג"ה ק"א בשר קודש יע"ש אלא לא ידענא דאם קדים טומאת הגוף לענין מאי נ"מ דחל עליו איסור תרומה דאינו אלא בעשה והכא לענין שפטור ממיתה כ"ש בטומאת גופו הוא דאמר ואי קדים טומאת גופו תו לא פקע ודאי ואף מאן דלית ליה מוסיף מיחייב מיתה