ראש יוסף על חולין חלק ב קכו

חתיכה ומליחה והא דכתב בת"ח דבריו ואסור לאכול ממנו חי לאו מדברי איבעיא הוא אלא דממילא לפי צדדי הספק גם לאכול חי אסור ואין להקשות דא"כ אמאי פסק דבעי מליחה וחתיכה לבישול והא תיקו בדרבנן דהקל אלא ודאי דלא מיבעיא ליה בזה דודאי בעי חתיכה ומליחה דלא גרע מאומצא דאסמיק ולא מיבעיא אלא אי שרי למיכל באומצא כגי' הרי"ף רבו דרבו ז"ל י"ל דהר"מ ז"ל לשיטתיה דפסק דם שבישלו מ"ה כמ"ש שם בפ"ו וה"ו וע' במ"מ ובלח"מ שם ובב"י סימן ס"ט ופר"ח וכיון שכן הוה ליה ספק בדאורייתא ולחומרא לכך נראה כמ"ש הפר"ח דלאו משום שחשש הר"ב בהג"ה לסברת רש"י ז"ל דלרש"י אף ע"י חתיכה ומליחה נמי אסור ואין תקנה וי"ל גם לשיטת הש"ך דנהי דמצי סבר כגי' רש"י ז"ל מכל מקום כיון דלגי' הרי"ף והרא"ש ז"ל נמי א"ש דברי הד"מ ז"ל מסתמא אית לן לומר דהלך בשיטת הרי"ף רבו דרבו ז"ל:

ומה שיש לדקדק במ"ש הרשב"א בחדושיו דלצלי שלא נצלה כ"צ הוה כמו באומצא היינו (כ"צ) חצי צלייתו שיזוב כל דם וע' סימן ע"ו גם דברי הב"ח בסימן ע' ס"ז במ"ש דלר"מ מש"ה צריך מליחה לבשר חי מפני הסוגיא הנאמרת בפ"ב החותך בשר כו' אכתי לא תי' דיש סתירה מזה דכתב או חולטו וע"כ או כתיר' הרי"ן חביב או כמ"ש הכ"מ אבאר בסי' ס"ז:

מתניתין המעלה העוף עם הגבינה על השולחן אינו עובר בל"ת פירש"י לאשמעינן הא אוכלו עובר ולאפוקי מדר"ע עכ"ל מדכתב כן ואף דדחי לה תלמודא אימא אין בא לידי לא תעשה מ"מ דיחוי הוא ואשינוי דיחוי לא סמכינן לה ודעתו ז"ל בשר עוף בחלב דאורייתא גם מ"ש דלאפוקי מדר"ע משמע לת"ק בשר עוף מ"ה אסור וע' בסי' פ"ז וע' מ"ש במתני' לקמן:

משנה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאה הא דלא הזכיר אכילה דכ"ש הוא מהנאה או דאפשר דנקיט במה שיש חילוק בין טהורה לטמאה ואלו באכילה אין חילוק דבטמאה נמי אסור משום טומא' ואף שיש חילוק בין מה שאסר מכח בב"ח כמ"ש האחרונים בסי' פ"ז מ"מ התנא לא נחית לזה ולא בא לומר אלא איסורא לחוד ומש"ה השמיט:

ר"ע אומר חיה ועוף אינם מ"ה מדנקיט לשון פלוגתא ולא נקיט אמר ר"ע ש"מ דפליגי עם ת"ק כמ"ש התו' ד"ה בשר דלת"ק חיה ועוף מ"ה ושלש מחלוקת בדבר לת"ק כולהו מ"ה ולר"ע חיה ועוף מ"ה ולר"י חיה מ"ה ועוף אינו מ"ה ואפי' לרבנן כן ולר"י איסור דרבנן נמי ליכא כדמסיק לקמן במקומו של ר"י היו אוכלין בשר עוף בחלב אבל הרא"ש ושאר פוסקים סברי דר"ע מפרש דברי ת"ק ולא פליגי עלי' ועי' בתי"ט כאן ומש"ה פסקו כר"ע דחיה אינה מ"ה:

ודע דר' עקיבא דאמר תלתא גדי פרט לבהמה. טמאה וחיה ועוף משמע לבהמה טמאה צריך מיעוטא דגדי ואמאי והא בלא"ה אימעט בהמה טמאה מהיקשא דלא תאכלו כל נבילה לא תבשל את שאסור משום נבילה נוהג בב"ח וטמאה אין איסור משום נבילה דאין איסור חע"א שהרי רבינו אומר כן בהלכות מ"א פ"ד ה"ב ואם כן אימעט בהמה טמאה דאין אסור משום נבילה דמשמע כ"ע אית להו הך היקשא דנבילה גם היקשא בכה"ג ניתן לדרוש מעצמו ועיין מה שכ' בספר גינת וורדים בכללים ואף דאמרינן לקמן ור"ע אית ליה איסור חע"א וא"כ שפיר איצטריך למעט בהמה טמאה מ"מ קשיא לפי מ"ש התוספות לעיל ק"א ב' ד"ה ר"ע אומר דהא דאמר אין איסור חע"א לאו ר"ע סבר כן אלא דאי שמואל סבר כר"ע הכי דריש להני קראי ומשני קסבר שמואל איסור חע"א יע"ש ומשמע לר"ע אה"נ דאין איסור חע"א א"כ למה לי' למעוטי בהמה טמאה במתני' הא בלא"ה ממעט מהיקשא דזאת שאסור משום נבילה ועוד קשיא לי הא דאמרינן לקמן בין ר"ע לר"י הגלילי מאי איכא ומשני חיה א"נ עוף מדרבנן ואמאי לא קאמר דבהמה טמאה דלר"ע אין מ"ה ולר"י הגלילי בהמה טמאה מ"ה מהיקשא דנבילה אלא משמע דלר"י הגלילי דאיהו אית ליה אין איסור חע"א אף בכולל לעיל ק"א א"כ אימעוט נמי בהמה טמאה לדידיה וא"כ ליכא נ"מ בין ר"ע לר"י בענין זה וא"כ קשיא לר"ע לפי מ"ש התו' לעיל ק"א ב' דלר"ע באמת אין איסור חע"א למה לי למעט בהמה טמאה הא מהיקשא ממועט כדכתיבנא ומיהו הא לא קשיא לי דלר"ע דאין איסור חע"א בלא"ה אין בב"ח נוהג בבהמה טמאה דאין איסור חע"א ולמה לי קרא למעט בהמה טמאה ובלא היקשא דנבילה י"ל דנהי דאין איסור חע"א מ"מ במוסיף חל ואיסור בב"ח הוה מוסיף כמ"ש הרשב"א ז"ל בחדושיו אהא דקסבר ר"ע איסור חע"א דהלכה כר"ע דאף דאנן קי"ל דאין איסור חע"א י"ל דבמוסיף חל איסור ע"א בשבועות ובב"ח הוה מוסיף עכ"ל והיינו דהוא סובר דאיסור הנאה הוה מוסיף כסתם מתני' דכריתות פ' אמרו לו אקדשיה מגו דאיתוסף איסור הנאה כו' וכמו שאבאר ע"ב אי"ה וא"כ מש"ה הוצרך למעט מקרא בהמה טמאה ואפשר דמוסיף חמור מבת אחת לשיטת רש"י ביבמות ל"ב יע"ש אבל היקשא דלא תאכלו כל נבילה וודאי דאימעט בהמה טמאה דנבילה על טמא' לא הוה אפי' כולל ומש"ה רואה אני מ"ש מהרש"ל בספרו דף ק' ע"ב אהא דיכול נבילת עוף טמא מטמא בגדים אבית הבליעה דבהמה טמאה חל עליו איסור נבילה דכתיב או כי יגע בנבלת בהמה טמאה יע"ש וכן כתב ביש"ש סי' ס"ב בג"ה כתב דשאני ריסק ט' נמלים שהכתוב קראו נבילה דכתיב ונפש כי תגע בנבלת חיה טמאה או בהמה טמאה או שרץ טמא יע"ש ומש"ה צריך לרבי עקיבא קרא למעט בהמה טמאה ולפ"ז קשיא אמאי לא אמר דא"ב בין ר"ע לר"י בהמה טמאה לר"ע אינו מ"ה ולר"י הוה בבישול והנאה מ"ה ולאכילה לוקה ב' וכמה ט' והיינו משום דאסור משום נבילה כמ"ש מהרש"ל:

ובתוספות ד"ה בשר בהמה טהורה כו' ה"ה בשר עוף לרבנן ונפקא לן את שאסור משום נבילה כו' עכ"ל הא דלא נקטו חי' אפשר משום דעוף שכיח ואין צורך אלא כמ"ש מהרש"א ז"ל דעוף הוצרכו לחזור אחר לימוד מהיקשא אבל חי' וודאי בכלל בהמה ור"ל דאף היכא דכתיב גדי וכדומה כיון דגדי לאו דווקא אלא בהמה טהורה ה"ה חיה בכלל בהמה ומש"ה לא נקטו אלא עוף ומ"ש מהרש"א ז"ל דמש"ה הוצרך לומר לקמן כאן גדי ולא מהיקשא משום דאי גדי דווקא לא הוה מפקינן קרא מפשטא משום דרשא דלא תאכלו כל נבילה יש לראות א"כ אכתי היאך מרבינן מהיקשא עוף כיון דאין במשמע הגדי י"ל כיון דחזינן גדי לאו דוקא ה"ה פרה ורחל אית לן נמי לריבויי בשר עוף לרבנן ולר"י הגלילי איצטריך מיעוטא למעט בשר עוף בחלב מבחל' אמו פרט לעוף שאין לו חלב אם הא לא"ה הוה מרבינן מהיקש' ומדברי התוספות דכאן משמע דהלכה כמ"ד חיה ועוף מ"ה דהלכה כת"ק דמתניתין דפליג על ר"ע ואמר דהם מ"ה ולא מוציא מהכלל אלא בהמה טמאה אבל הרא"ש ז"ל הוכיח מדברי הרי"ף דסובר דר"ע מפרש דברי ת"ק דאמר מהיכן נתמעטו וז"ל הרא"ש ומה שהביא הרי"ף דברי ר"ע ולא ר"י דפוסק כר"ע ואלו היה סובר דחכמים פליגי על ר"ע הא קי"ל כו' ולא נגד רבים כו' אלא דת"ק אמר שאין נוהג אלא בבהמה טהורה דווקא ואמר ר"ע מהיכן נתמעטו אלו עכ"ל ר"ל דת"ק נמי בהמה טהורה לחוד ולא חי' ועוף דבלשון המשנה חיה אינה בכלל בהמה ור"ע מפרש דבריו מהיכן אימעטו הני תלת ואף דר"ע דאמר חיה ועוף אין מ"ה ולא הזכיר בהמה טמאה ובשלמא אי פליגי לא הזכיר אלא במה דפליג עם ת"ק אבל אי מפרש אמאי לא הזכיר חי' וטמאה ולק"מ די"ל חיה ועוף אין איסור מ"ה אלא מדרבנן אבל בהמה טמאה אף איסור דרבנן אין בו משום בב"ח אלא משום טמאה לחוד כמ"ש האחרונים בסי' פ"ו דלא כמ"ש הב"ח ופרישה דסוברין דמדרבנן מיהא אסור משום בב"ח ונ"מ המבשל בשר טהורה בחלב טמאה חנ"נ דליתא דלא גזרו בהו רבנן וכמו שכתב הפר"ח דלמה להו למגזר דבלא"ה אסור משום טומאה ולזה לא הזכיר ר"ע בהמה טמאה דאיסור דרבנן נמי לית בה ומש"ה אמר חי' ועוף אינן מ"ה הא מדרבנן אסור:

אלא דלפ"ז אין הוכחה מרי"ף דסובר דר"ע מפרש דברי ת"ק דלעולם אימא לך דפליגי כדעת התו' דכאן והביא דברי ת"ק ור"ע דכך הוא דרכו בכ"מ להביא דברי ת"ק ומחלוקתו ולא מברר דבריו וממילא הלכה כת"ק כידוע לכל המעיין בדבריו והא דלא הביא נמי דברי ר"י הגלילי י"ל דמדר"ע נלמוד דין חדש דמדלא אמר ר"ע אומר חיה ועוף ובהמה טמאה אינה מ"ה ואף דבבהמה טמאה לא פליג עם ת"ק לפום סברא דהשתא מ"מ הוה ליה לכלול עם חיה ועוף ולומר דאיסור דרבנן מיהא יש בו ונ"מ טובא בשר טהורה בחלב טמא' ושאר נ"מ כפי מה שאבאר אי"ה בסי' פ"ז אלא ש"מ דאף איסור דרבנן אין בו וה"ה לת"ק כן דלא מצינו דפליג עם ר"ע בזה ומש"ה הביא הא דר"ע משא"כ ר"י הגלילי אין ללמוד ממנו דין חדש ולכך לא הביא הדין

(ע"ב) גמרא וליליף מיניה כו' יש לראות א"כ העזים למה לי לכתוב גדי סתם וצ"ל דגמ' מסופק היאך הוא משמעות גדי בתורה בכ"מ אי דוקא אי לאו דוקא ופריך מנה"מ ומשני מהתם ופריך וליליף מיניה דלמא סתם גדי הכל במשמע וגלתה התורה במקום א' עזים ניליף מיניה בבנין אב בכ"מ דכתיב גדי סתם דווקא עזים ומשני דכתב ה"א יתירא והתוס' הקשו דבחד ה"א סגי ולמה למיכתב בתרווייהו או יאמר דהמקשה סובר דגדי לאו דוקא ודיבר הכתוב בהוה אלא דסמוך עצמו בקושייתו מנה"מ אקושיא שניה ולילף מיניה בבנין אב מיהודא דנאמר בתורה סתם כו' כמו בשבת נאמרו בתורה בגדים סתם