ראש יוסף על חולין חלק ב קכד

ועיין ברשב"א ור"ן שמ"ש גירסות אחרות ובי"ד אבאר אי"ה זה יעוין שם: גמרא ר' מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר נבילה אתא לקמי' דרבא אמר הטמאים לאסור צירן ורוטבן ופירש"י דמיבעיא ליה אי דוקא אגב דטרוד למפלט דם לא בלע דם הא ציר בולע א"ד ל"ש כן נראה מפירש"י ולא ידענא דאם כן רבא דמהדר ליה הטמאים לאסור צירן ורוטבן עיקר חסר מן הספר דר' מרי נמי הוה ידע אלא דלא הוה ידע אי בולע אי לאו ואמאי לא פירש דמיבעיא ליה אי ציר נבילה אסור או לאו ואהדר ליה מהטמאים אלא דז"א דוודאי ציר טמאים מדרבנן אסור נהי דלא ידע מדרשא דהטמאים דהא מתני' היא דג טמא צירו אסור והוא משנה בתרומות פ"ו ולעיל צ"ט הביאה ומשנה לא שייך לומר דלא ידע מהן שהיה שגורה בפיהן ועיין בשמעתין כבדא מה אתון בד"ה למיסר ואם כן מה מיבעיא ליה אלא דמיבעיא אי ציר בולע ולא אמרינן ביה אגב דטרוד למפלט ומשני ליה דיש חילוק בין ציר לדם והביא נמי דרשא דהטמאים ומ"מ קשה למה ליה להזכיר כלל דרשא זו ולא השיב לו על שאלתו כלום אבל ראיתי לר"ן ז"ל שפי' אי ציר אסור או זיעה בעלמא מיבעיא ליה וקשה הא מתני' היא דג טמא צירו אסור וליהוי מדרבנן עכ"פ אסור וריטב"א ורשב"א פירשו דמיבעיא ליה אי מלח פול' ציר או לאו והשיב מדחזינן הטמאים לאסור צירן ורוטבן על ידי מליחה דרוטב הוא על ידי בישול וציר על ידי מליחה ש"מ שפולט ציר על ידי מליחה יעוין שם והא דלא דייק מדג טמא צירו אסור דהוה מפרשינן לה ע"י בישול משא"כ הכא דקתני רוטב וציר ועיין מ"ש לקמן גבי ולימא מדשמואל: ובתוספות ד"ה ורוטבן כ' דטעם כעיקר כו' המחה השרץ כו' עכ"ל לכאורה יאמר דהכי פירושו אה"נ דטעם כעיקר מ"ה אלא דלא הוה ידעינן דלקי עליה כיון דכתב לשון אכילה קא משמע לן דלקי אבל הריטב"א כתב דהא דצריך הטמאים דלא הוה ידעינן טעם כעיקר היכא שהוא נבלע בדבר אחר והיכא שהוא בעין כ"ע לא נחלקו שהוא מ"ה אלא היכא שנבלע כמו משרת וגיעולי עכו"ם וחטאת יעוין שם היטב וזה תירוץ לרבא דלית ליה טעם כעיקר מ"ה לפירש"י איך יתישב ההוא ברייתא ע"כ כתב דזה כ"ע מודים אבל הקושיא למאן דאמר טעם כעיקר מ"ה למה לי הטמאין וי"ל דטעם כעיקר אין לוקה עליו ואיצטריך כשהוא בעין דלוקה עליו ומה שיש לעיין אי דוקא כשהוא בעיני' אסור ולא נחלקו אלא ע"י תערובת ואף דלית ביה רובא א"ד דוקא היכא דבטל ברובא צריך קרא דלא ליבטל טעמא הלא המה כתובים באורך בחדושינו לי"ד סי' צ"ח ועיין רשב"א בשמעתין דזרוע בשילה

(דף קיג ע"א) גמרא ולימא ליה מדשמואל דאמר מליח הרי הוא כרותח אי משמואל ה"א דם אבל צירן ורוטבן לא קא משמע לן ופירש"י דצירן זיעה בעלמא הוא אם כן משום דלא ידע מתני' דג טמא וקשיא אמאי לא פי' לעיל באיבעיא כן ויש לומר דודאי ידע אלא דשמואל אמר ליה מברייתא דמיתניא בה אף מ"ה אסור מהטמאים לאסור צירן ורוטבן אבל לפירוש הריטב"א והרשב"א א"ש דלימא ליה מדשמואל דאמר מליח כרותח אלמא מליחה מפליט ציר ומשני ה"א דמן מפלי' אבל לא ציר ומה שפי' רש"י ה"מ דמן כגון כלי שאין מנוקב לא ידענא בכלי מנוקב וא"מ דנפל ובולע מן המליח דלשיטתיה אין היתר אלא כששניהם מלוחים דאגב דטרוד למפל' לא בלע ולא מטעם ככ"פ מדכת' כ"פ בסוגין דטעמא דאגב דטרוד למפלט לא בלע וצ"ע מ"ש לקמן בהא דג טמא תפל יעוין שם ולפירוש הר"ן ז"ל דלימא ליה מדשמואל דמליח כרותח והיינו על כרחך ציר דאי דם משרק שריק וש"מ ציר אסור מיהא ולא הוה זיעה בעלמא ומשני ה"מ דמן בכלי שא"מ ומתוספות ד"ה ולימא נראה שהן סוברים כפי' הר"ן ז"ל וע' בי"ד שם:

ע"ש גמרא מיתיבי דג טהור שמלחו עם דגים טמאין מותר מאי לאו שהיו שניהן מלוחין עכ"ל ופריך אלמא ציר נמי אינו בולע כ"ז שטרוד לפלוט ודג עם דגים פליטתן שוה כשזה נח זה נח וכתב רש"י ז"ל לא גרסינן ש"מ צירן מותר וכן התו' בד"ה מאי לאו כתבו דל"ג ליה משום דמשנה שלימה הוא דג טמא צירו אסור וכן בסיפא דהך ברייתא כו' ומה שנרשם בש"ס החדשים ע"ז ל"ה ש"מ לא תני בלשון הזה דג טמא צירו אסור אלא הכי קתני אלו אסורין ואין איסור הנאה וציר שאין כילכית שם יעוין שם ואיני יודע אמאי לא הביא ממתניתין דתרומות פ"י דתנן בלשון זה דג טמא צירו אסור והובא לעיל כ"ט ב' יעוין שם ואולי מהתם אין ראי' דתנן דג טמא שנכבש עם דג טהור כו' ועלה קאי דגים טמאין צירן אסור ואיכא למימר משום שכבשו במכבש הוה כגוף האיסור ממש דמה"ט כתב בש"ד סימן כ' דהא דפסק הר"מ בהלכות מ"א פ"ג הכ"ב ובט"ו מהלכות אלו הלכה ל"ב דציר שיעורו במאתים היינו דוקא שכבשו במכבש להוציא מימיו דהוה כגוף האיסור יעוין שם ואם כן ממתני' דתרומות אין ראיה אבל ממתני' דע"ז דתנן סתמא וציר שאין בו כילכית ולא קתני שכבשו במכבש ודאי משמע בציר על ידי מליחה בלא מכבש ציר היוצא אסור מדרבנן מיהת וכן בסיפא דברייתא דקתני טמא מליח וטהור תפל אסור אלמא אף בלא מכבש ציר היוצא על ידי מליחה אסור מיהא דרבנן אלמא אין לחלק דסתמא הוא:

וקשיא לי אמאי דחאו לזאת הגירסא בשתי ידים והא איכא לקיומיה שפיר והוא דפריך אלמא ציר מותר ומש"ה בשניהם מלוחים שרי ובסיפא דטמא מליח וטהור תפל אסור היינו טעמא דנהי דציר היוצא על ידי מליחה זיעה בעלמא הוא מ"מ בלעי דם דהוה ממשו של איסור דהא כי דחי לה משמואל דאמר ה"מ דמן אבל צירן לא אלמא דם על ידי מליחה חשיב ממש ומש"ה אסור ליה שבלע דם מטמא דאסור משום טמא משא"כ ברישא ששניהן מלוחין א"כ משום דם אין לאסור דאגב דטרוד למפלט דם לא בלעי דם דמשרק שריק כהאי גוונא דלציר לא חיישינן דנהי דנוח לבלוע מהא דרב מרי דאימלח כו' מכל מקום הוה זיעה בעלמא אבל ציר נבילה דהוה משום הכי אין הכי נמי דאסור בשניהם מלוחים בשר שחוטה עם בשר נבילה ומתני' דע"ז אין הכי נמי דמיירי כהאי גוונא בכבשו דהוה ממש ומשום הכי אסור כשאין בו כילכית ונהי דליתא להך גירסא מכח שכתבתי לעיל דמה פריך ש"מ צירו מותר דאין הכי נמי דציר דגים מותר דלית לן קרא אבל ציר נבילה הוה משום הכי מכל מקום הא התוס' כתבו דלאו מהך טעמא מוכח דליתא להך גירסא אלא מסיפא מוכח ולפי מ"ש אין הוכחה מסיפא כלל דאיכא למימר משום דם אסור הוא ולפי דעת מהרר"ם שהביא בהגהות ש"ד סי' כ' דציר נבילה נמי לא הוה אלא מדרבנן ודרשא דהטמאים לא הוה אלא אסמכתא בעלמא כמו דרשא דשקץ דכתיב גבי דגים ועיין בתוס' לעיל צ"ב ב' ד"ה שאני ציר אתי שפיר הגירסא דש"מ צירן מותר אף מדרבנן מדג טהור כו' דשניהן מלוחין שרי וע"כ דאין בולע דם וציר מותר דאי ציר אסור אם כן אף בשניהן מלוחים ליתסר דודאי ציר בולע מדאסר ליה בשר שחוטה דאימלח עם בשר נבילה אבל כבר דחו כל הפוסקים דברי מהרר"ם הנ"ל ועיין במרדכי פג"ה עלה שאני ציר ועיין פר"ח סימן ע' ס"ק י"ח וסימן פ"א יעוין שם ובי"ד אבאר בעזה"י באורך מזה:

ורואה אני דברי הרב ז"ל בה"ג ישרים ונכונים שכתב בסימן ע' ס"ב דאם לא פלט הדג דמו שרי על ידי מליחה דאגב דמפלט דם דידיה פולט דם דאחרינא א"כ פריך שפיר דהא בסיפא קתני טמא מליח וטהור תפל אסור וע"כ טעמא משום ציר דגים טמאין שבולע דאי משום דם שבולע מטמא אמאי קתני סתמא אסור והא אפשר על ידי מליחה אגב דיפלוט דם דידיה יפליט דם דטמא דדוחק לומר דג טמא מליח וטהור תפל שפלט כל דמו והודח דסתמא קתני וש"מ מציר הוא דלא שייך ביה ככ"פ וש"מ ציר מדרבנן אסור וא"כ ברישא דשרי והיה סובר דשניהם מלוחין וש"מ אף בציר אמרינן אגב דטרוד למפלט לא בלע ופריך שפיר דמה בכך דציר נבילה דאורייתא הא לא בלע משא"כ לט"ז וש"ך ושאר אחרונים דגים דרפי קרמייהו לא שייך חלב דיפלוט דם דידיה יפלוט כו' א"כ מאי פריך דלמא ציר דגים שרי לגמרי וסיפא משום דם הוא דטהור תפל בולע מטמא מליח דהוה ממש ואין יוצא ע"י מליחה שימלחנו דג טהור עוד דגים רפי קרמייהו ואסור:

ועוד אבאר לך שראיתי כתוב למהרש"ל באו"ש סימן ב' שכתב על מ"ש בהגהות דלא בעינן מאתים אלא שכבשו להוציא מימיו דהוה גוף איסור דא"כ מה פריך מדג טמא כו' דלמא שאני הכ' דלא כבשו במכבש יע"ש ולא ידענא להולמו דא"כ מה איריא, בשניהם מלוחים אפילו טמא מליח לחוד לישתרי ואמאי קתני נמי בסיפא טמא מליח וטהור תפל אסור והא ציר היוצא ע"י מליחה זיעא בעלמא הוא אף מדרבנן שרי אלא ש"מ דמדרבנן אסור ואפ"ה בשניהן מלוחין שרי ע"כ דאין בולע ופריך שפיר ואולי כוון למ"ש דאין ראיה מסיפא דלמא אסורים משום דם טמא דהוה ממש ואסור דכל היוצא מטומא' טמא והוה ממש אלא ע"כ ממתני' דתרומות פריך ליה דג טמא ציר אסור או מע"ז ל"ה ע"ב ופריך אלמא לא בלע והוקשה ליה ז"ל שפיר אם איתא דיש לחלק בין נכבשו במכבש אימא דציר דגים לגמרי שרי ומש"ה בשניהם מלוחים אגב דטרוד למפלט דם לא בלע דם וכשנח זה נח זה משא"כ בסיפא דטמא מליח וטהור תפל דבלע דם ולא מהני מליחה אח"כ דדגים דרפי קרמייהו לא אמרינן ככ"פ כמ"ש אחרונים בסימן ע' ס"ב יעוין שם ומהרש"ל לשיטתו אזיל שפסק בספרו סימן ע"ב דגים ועופות דכל שכן אם דגים תפילין והעופות כו' דאסור שמע מינה דלא סבירא ליה דאגב דיפלט דגים רפי קרמייהו והקשה שפיר ז"ל וביורה