ראש יוסף על חולין חלק ב קכב

והוא דעת הר"מ מהא דשמואל שאמר ככר שחתך עליה בשר אסור כו':

ובד"ה אסורין הדגים לבדן עכ"ל מפירש"י אין הכרע אי ס"ל כרבינו אפרים דבשאר איסורין אין חנ"נ ומש"ה העופות מותרים או דס"ל בשאר איסורין חנ"נ ואין הנאסר יותר מן האוסר ובמקום שאין האוסר יכול לילך שרי כמ"ש התו' לעיל ע"א בד"ה תרי גללי דמלחא יע"ש ומש"ה איידי דטרידי לא בלע דם ועיין סי' ע"ו (בת"ח) במ"ח:

אמר ר"נ דגים ועופות כו' עיין בר"מ פ"ו מהלכות מ"א כתב דגים אסורין דרפו קרמייהו ובלעי. הנה פסק עופות מותרים עוד למדנו מדבריו דתפלין נמי ואסורים כפסק המחבר סימן ע'. אמנם אין ראיה דמ"ש דגים אסורין ולא כתב לבדן כלשון רש"י יש לומר דה"ק דגים אסורים סתמא והא אפשר בקפילא ארמאה וכל מקום מזכיר תלמודא נותן טעם או קפילא אלא נאמר דגוי מסל"ת נאמן כמ"ש הר"מ פט"ו מהלכות אלו שלא הזכיר אומן ונאמר דלא כמ"ש הב"י צ"ח דה"ה לאו מסל"ת מהימן דאמאי אלא מסל"ת בעינן ומש"ה כל איסורין גוי מסל"ת מהימן דהוה דרבנן טעם כעיקר לשיטת הר"מ ז"ל ובדרבנן מהימן עיין ש"ך סימן צ"ח משא"כ דם דהוה איסור תורה אף למ"ד טעם כעיקר דרבנן מ"מ הא חמשה לאוי חד לדם אברים שפי' דלא הוה זיעא אלא ממש ול"ד לטעם כעיקר ואיהו לשיטתיה דדם שבישלו דאורייתא עיין מ"מ שם וב"י סימן פ"ז יע"ש ולא מהימן גוי מסל"ת על הדגים דהוה ד"ת משום דם משא"כ העופות אין איסורן אלא משום ציר דגים שנבלע עמהם עם מעט דם דבדם לחוד יש ששים מסתמא אלא מטעם חנ"נ כמו שיראה הרואה ברא"ש אמ"ש רשב"ם דעופות אסורין עיין פרישה וב"ח ונאמר דהר"מ סובר חנ"נ בשאר איסורין דלא כמ"ש המ"מ שלא מצא להר"מ שאמר כאן וא"כ על כל פנים טעימת קפילא מהני דהוה דרבנן חנ"נ בשאר איסורין כמבואר ומהימן גוי מסל"ת ולכן לא כתב הר"מ הדגים לבדן אסורים כפירש"י וכאמור בזה:

עוד אבאר לך שאין ללמוד מדברים דתפלין אסורים דהוא לשיטתיה דלאחר המליחה צריך חליטה דאין המלח מוציא כל הדם ולית ליה דין דס' התרומות חתיכה תפילה שהונחה אצל מליחה דיש לה היתר דשמא לא יצא כל הדם ופי' אסור ומש"ה הגירסא לדידיה שפיר דגים רפו ובלעי ותו לא דככ"פ לדידיה לית כלל ובשר על גבי בשר דמשריק או טרוד משא"כ דגים וכאמור והמ"מ שכתב דין של הרשב"א דחתי' תפילה אמת וצ"ע דמשמע דה"מ והר"מ אין מוכרחין וא"כ מש"ה פשיטא דגים תפילין אסורין משא"כ לדידן ע"כ ליתא לגירסא זו דאיך קאמר דגים רפו בלעי ומה בכך אכתי ככ"פ כמו חתיכה תפילה וע"כ קדמי ופלטי הגירסא וא"כ תו אית לומר דתפילין מותרין כו':

המ"י כלל כ"ד אות כ"ב וכ"ג כתב דגים על העופות א"צ אפי' קליפה דל"ד לחתיכה חציה בציר דצריך למעלה קליפה דאי אפשר לצמצם כמו מקום חתך בהמקש' משא"כ ב' חתיכו' דלא כש"ך ויש הוכח' לש"ך דאפי' כה"ג בעי קליפ' ממ"ש בסי' מ"ט חתיכה שנמלחה מצ"א לאחר מעל"ע אין תקנה לש"ך דבה"מ דמה שראוי לצלי לא הוה אפשר דלא כט"ז דמה בכך שראוי לצלי בסעודה גדולה דרוצה לבשל וכמ"ש הבה"ג והאורח מישור. וקשיא לן בפרי מגדים אמאי אסור ולית תקנתא ימלחנו ויניחנו על צד הנמלח דדם אין מפעפע למעלה וליכא חששא שיבלע צד השני וכ"ת דלכתחלה אסור שמא יהפך הא זה דיעבד הוא דא"א בע"א וצריך לתרוצי דבעי כ"ק ואין יודע היכן הוא דלקלוף וכולה אסורה וכ"ת חתיכה עבה דיש ס' נגד הקליפה הא בורכא דבדבר דבעי קליפה לא צריך ששים כמבואר בסימן ק"ה ואי אמרינן כמ"י דהקליפה משום א"א לצמצם אכתי תקשה דכאן אין צריך קליפה דכל הדם יוצא ואין בו כלל איסור כשאר דם אין מפעפע כלל למעלה אלא ע"כ כש"ך דה"ק מפעפע למעלה וא"כ א"א להתיר משום דאיסור הקליפה יש בה. וע' או"ה כלל ה' והקשינו בפריי פרי מגדים אמאי אסור הדגים תפילי וכתבנו שם בקיצור דשמא סובר כגירסת הר"מ דזה א"א דא"כ אמאי סגי רפו קרמייהו הא ככ"פ ועיקר חסר מן הספר דרפי ולא פלטי דהא או"ה אין סובר כר"מ דבעי חליטה דתדע דהא חתיכה תפילה סובר כש"ך דמהני מליח' וכיון שכן שפיר קשי' וכדאמרן. ר"ח אדר עש"ק פה ברלין תקל"א:

גמרא דגים ועופות שמלחן זע"ז אסורים יש בכאן מקום להאריך אלא שלא היה הזמן גורם אמרתי לקצר בכאן ובי"ד אבאר באורך הנה מה שאמר דגים ועופות שמלחן זע"ז משמע ששניהם מלוחין ולא אמר עופות שמלחו אצל דגים אסורים אף שהדגים אינן מלוחין אסורין דהעופות מבליעין דם בדגים והוה כטמא מליח וטהור תפל דאסור הטהור שהטמא מבליע בו י"ל לרבותא נקיט לא מבעיא בכה"ג דגים אסורין דבלעי אלא אפי' נמלחו שניהם דה"א דטרידי למפלט לא בלעי אפ"ה קמ"ל דגים רפו קרמייהו ופלטי ובלעי אח"כ דאין טרודין למפלט. או יאמר בכה"ג דלא נמלחו הדגים מתחלה היו מותרין אח"כ במליחה דאגב דיפלוט דם וציר דידהו פלטי נמי דם שבלעו מהעופות משא"כ עתה שנמלחו שניהם ופלטו כל דמן וצירן לא שייך ככ"פ אלא היכא דאית ביה דם מעצמו ולמאן דמפרש אסורין שניהם הדגים ועופות א"ש בלא"ה דנקיט שניהם מלוחין דאי דעופות לחודיה לא היו נאסרין העופות דהוה כטהור מליח וטמא תפל דמותר כדאמרינן לקמן ה"נ נהי שהעופות מבליעין בדגים מ"מ אין בו כח להבליע מן הדגים לעופות ומש"ה ונקיט שניהם מלוחים ועיין בסי' ע' ושם אבאר:

ובתוספות ד"ה דגים ועופות כו' בענין זה לא היו הדגים אסורין כו' האיסור הולך ומתפשט כו' דם משרק שריק עכ"ל הנה מ"ש דבענין זה לא היו נאסרין הוא פשוט דטהור מליח וטמא תפל שרי דאין כח במלח אלא להתחמם ולהבליע למה שאצלם ולא להפליט ממה שאצלו אמנם מה שכתב דאין לאסור העופות אפי' לאותו פירוש דאמרינן חתיכה נעשה נבילה כו' משמע דלא מיבעיא לר"מ ודאי ניחא דסבירא ליה דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין ואמאי הא לפי ה"א יכול לבלוע דם שבדגים עם הציר בעופות וא"כ אף לר"א יאסרו הדגים לעופות מדם עצמו אם לא שנאמר כמ"ש הפר"ח בסימן ע' וכפי מה שהבין ב"י דלר"א אף שבלעו עופות מעט דם עם הציר של דגים מ"מ ציר הרבה ודם מועט בטל הדם בששים בציר העופות דאין ציר נ"נ של דגים. ולכך כתבו התו' דאפי' לאותו פי' דחנ"נ וא"כ אף הציר נ"נ אפ"ה אין בולע דדם משרק כו' ואבאר יותר ובקיצור הנה מליחת הרבה בשר זע"ז או חתיכה אחת ולא אמרינן ציר הנוטף מחתיכה אחת עם דם נ"נ ונבלע בחתיכה, השנית או מצד זה לצד זה דנהי דם אין בולע מ"מ ציר בולע כההיא דמרי בר רחל ולר"א ניחא דאין נ"נ ולמ"ד נ"נ מ"מ אין הנאסר אלא מקום שהאוסר יכול לילך ולמ"ד אף שאין האוסר יכול לילך אפ"ה אסור צריך לומר טעמא דלא אמרינן במליחה חנ"נ משום לתא דבב"ח ודרך בישול וע' בשמעתין בר"ן אמנם כל זה בבשר מליח דיש הרבה דם הזב עם ציר הוא דאמרינן חתיכה שניה אינה בולעת מדם העליון משא"כ דגים שפולטין ציר מרובה ומעט דם שבלעו מעופות יכול הדם להתערב יפה עם הציר ולבלוע הדם עם הציר בעופות ויאסרו העופות ולר"א ניחא דנגד מעט דם יש ששים משא"כ אם אמרינן דנ"נ ליכא ששים נגד ציר ודם ולזה כתבו דאין סברא לאסור העופות דלמה נחלק ולומר דכה"ג יכול האיסור לילך בעצמו במעט דם אלא שהוא דם מועט מעורב בציר הרבה אפ"ה אין יכול להבליע הדם דמשרק שריק וכיון שכן אין הציר ההוא אוסר דלא נשאר שום דם דאין הנאסר יותר כו' כמ"ש התו' כאן. והנה מה שסיים התו' דם משרק שריק הוא א' מהטעמים דבמליחה מותר למלוח ב' חתיכות זע"ז. ולא ידענא אמאי לא נקיט אינך טעמים דכתבו לקמן בד"ה דגים רפו קרמייהו והיה נראה לומר דמש"ה לא כתבו טעם דככ"פ דנהי דפלטו אח"כ העופות הדם מ"מ נשאר בו ציר של דגים שלא פלטו ע"י מליחה ואף דלא נשאר שום דם בתוכו מ"מ כיון דמתחלה היה דם שם נאסר אח"כ ג"כ ועיין במהר"מ שי"ף ז"ל מ"ש בשמעתין חדא אמאי דבב"ח כה"ג מותר היכא שלא נשאר בו שוה חלב כמבואר בי"ד סי' ק"ה גבי הא דחתיכת איסור אוסרת חברתה בלא רוטב יע"ש בט"ז וש"ך ועוד אמאי לא כתבו טעם דאגב דטרידי העופות למפלט לא בלעי דם כלל מאחר שסוברים דאין חילוק בין מעט דם עם ציר הרבה כו' ואפשר דזה הוה בכלל משרק דמהאי טעמא הוא דאמרינן אגב דטריד למפלט לא בלעי דמשריק שריק הא ציר בולע שפיר ומ"ה נקטו בדבריהם משרק כו':

אבל הב"ח ז"ל כתב בסי' ע' לפי מ"ש הרא"ש ז"ל דמעט דם נבלע עם, ציר הרבה א"כ לרבינו אפרים נמי ראוי לאסור העופות יע"ש קשה א"כ מה כתבו התוס' אפילו לאותו פירוש כו' הא לר"א נמי קשה לפום סברא דהשתא דמעט דם נבלע בעופות עם ציר הרבה כדכתיבנא לעיל בסמוך:

א"י דודאי ממליחה לא קשיא דציר זב עם דם ונעשה נבילה ונבלע מעט דם עם ציר בחתיכה השנית י"ל דלח בלח לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין לבד בב"ח אמרינן חלב נבילה הוא ועיין בב"י ובש"ע סימן צ"ב יע"ש וא"כ מעולם לא נ"נ הציר משא"כ דגים ועופות שמלחן זע"ז דבלעי דגים מדם נבילה של העופות ונעשה נבילה כיון שהם דבר עב וגוש וכיון דכן אף ציר הזב אח"כ וודאי נבילה הוא כיון שהדגים נ"נ מתחלה וא"כ היה בזה מקום לאסור אח"כ העופות ולזה כתבו התו' דאף מעט דם אין נבלע בעופות דשרק ואין הנאסר יכול לילך אלא עם האוסר ולא בנפרד ממנו לגמרי דומה לסימן ק"ה בב"ח והמעיין ברא"ש יראה שיש לכוין דבריו כמ"ש