ראש יוסף על חולין חלק ב יב

בע"א ולא היה הזמן מספיק ואי"ה בסימן ס"א בי"ד ולקמן פ' הזרוע אבאר

(ע"ב) גמרא כלאים הבא מן העז ורחל או"ב נוהג בו כוי אין או"ב נוהג בו כתב רש"י ז"ל דל"ג מן התייש ומן הצביה אין או"ב נוהג ובו דא"כ מה קמ"ל רב חסדא והר"ן בחדושיו כתב דל"ת דר"א לא פליג בכוי קמ"ל עכ"ל והנה אם גרסינן ר"א אומר כלאים הבא מן העז כו' כוי אין או"ב נוהג בו שפיר קאמר רב חסדא דאיזהו כוי שנחלקו בו דליכא למימר בכוי בריה בפ"ע פליגי דת"ק סובר כוי בהמה הוא ור"א מספקא ליה אי מין חיה הוא דא"כ מאי קאמר כלאים הבא מן עז ורחל או"ב נוהג בו דמשמע לא מן העז וצביה ובתרתי פליגי בכוי ובצבי ותייש לזה אמר דאפושי מחלוקת לא נפשינן ועוד דא"כ הכי הוה לומר כלאים מן העז ורחל או"ב נוהג בו מן התייש וצבי וכוי אין או"ב נוהג בו וע"כ דכוי שנחלקו מן התייש וצביה אבל לגי' הספרים ר"א אומר מן העז ורחל או"ב נוהג בו מן התייש וצביה אין או"ב נוהג בו א"כ מנא ליה לרב חסדא דכוי מן התייש וצביה אימא דאה"נ דלא פליגי כ"א בתייש וצביה ות"ק דאמר כלאי' כולל בין עז ורחל ובין תיש וצביה ולא פליגי בכוי כלל כו':

ע"ש גמ' והא אמר ר"ח הכל מודי' בהוא צבי' ובנה תיישה שפטור עכ"ל הר"מ ז"ל בהלכות שחיטה פ"י ה"ח כתב תייש שבא על הצביה וילדה אסור לשחוט צביה ובנה ויש בזה שלשה טעמים א' שהבן דומה לאביו תיש ויסברו העולם שאמו תיישה היתה ולטעם זה אם אין דומה במראה לאביו שרי וטעם ב' כתב התב"ש דגזרינן שלא ישחוט אב ובנו והפר"ח כתב הטעם משו' גזיר' בתה ובת בת' יע"ש בסי' ט"ז ולמדו מר"א דאמ' הכל מודי' שפטור משמע איסורא איכא והנה בהא דאמר לקמן בתייש הבא על הצביה ולאיסורא אם נאמר כפי' הרשב"א אליבא דר"מ דלאו בתה ובת בתה אלא כפשוטו דשחט לאמו ולבתה אם נא' כטע' פר"ח דאסו' משו' סרך בת' ובת בתה א"ש דא"נ בתה ובת בתה לר"א לאו איסור' דשה ואף מקצת לא אמרי' וליכ' למגזר ולרבנן אסו' משו' סרך בת' ובת בת' ואף דלשיט' הר"מ ז"ל ספיק' דאוריי' היכ' דליכ' לברורי מן התור' שריא כמ"ש לעיל והוא בפ"ט מהלכות טומאת מת ומדרבנן אסור א"כ הוה גזיר' לגזירה י"ל כבר כתבנו במקום אחר ולעיל ג"כ דשאני ספיקא דדינ' דאין אנו יודעין אי צריך קרא לחלק או לאו ולא אמרינן מ"ה שריא וכיון שכן שפיר איכא למיגזר וטעם התב"ש בסימן ט"ז ס"ק ל"ב דגזרי' שלא ישחו' האב ובנו א"כ ע"כ צריך לו' הא דמשני בתייש הבא על הצביה ולאיסורא היינו בתה ובת בת' דליכ' למימר:

כפשוטו דבהא ר"א מודה דאסור דגזרינן אם אביו תייש דאיסורא מיהא איכא ולטעם מהרי"ן חביב וכפירוש התב"ש שהבן דומה לאביו אם כן לא יתכן זאת דאם כן אמאי פליגי בתיש וצביה ולאיסורא דהא ר"א נמי מודה דאיסורא מיהא איתא דאיכא למגזר ומ"ש התב"ש דאף אם תפרש כרש"י לא ידענא דע"כ כן דאי כפשוטו אמאי לא גזרינן אטו אביו ובנו דהוה ספיקא דאורייתא ולפי זה הא דאמר מעיקרא מדרבנן ספוקי מספקא ליה לר"מ מפשט פשיטא ליה לא צריך לומר כדמוקי מעיקרא בתולדה כן אלא בתייש הבא על הצביה ושחט לה ולבתה דע"כ לרבנן הוא דפליגי באיסורא ולא למלקות דלרבנן אסור משום דאיכא למגזר משום אביו או בת בתה ולר"א ליכא למגזר דאין חוששין כלל כו':

ולפלוג בפלוגתא דחנניא ורבנן קשיא לי לשיטת הרמב"ן ז"ל שהבאתי לעיל אימא דרבנן דהכא כרבנן דחנניא סבירא להו דבנו מי שכרוך אחריו ומדאיצטריך באו"ב לומר בנו מי שכרוך אחריו ש"מ בעלמא חוששין לזרע אב ואפשר דאי משום הא מידי ספיקא לא נפקא והשתא בעי לאוקמיה פלוגתייהו לענין מלקות דלאיסורא אף בצביה ובנה הוה מצי לאוקמיה לדעת הר"מ ז"ל דאיסורא איכא וכמו שכתבתי בסמוך:

ודע דהוה מצי לאוקמיה פלוגתייהו דכ"ע לא אמרינן שה ואף מקצת שה ובצבי הבא על התיישה וילדה בת ובת ילדה בן דרבנן סברי אין חוששין לזרע אב והוה כולה שה ור"א סבר חוששין ושה מקצת שה לא אמרינן דהתוספות ד"ה ור"א כתבו דלא ניחא ליה למימר דפליגי בפלוגתא חדשה אכתי נוכל לומר דפליגי בפלוגתא חנניא ורבנן וכולי עלמא שה ואף מקצת שה לא אמרינן ומיהו באמת לא נוכל לפרש כן דא"כ קשיא הך דכיסוי הדם אבל בה"א היה יכול לומר כן ואפשר משום שמסיק לעיל דהלכתא כחנניא מש"ה אין ר"ל דרבנן דכאן דלא כחנניא ור"א כחנניא:

והא ודאי הו"מ לומר דפליגי בכאן להודיעך כחו דר"א אף לאיסורא לית ליה דאי הוה פליגי בפלוגתא דחנניא ורבנן הייתי אומר דאיסורא מיהא איתא דספוקי מספקא ליה בעלמא אי חוששין מדאיצטריך באו"ב א"ד דיליף מיניה קמ"ל דאיסורא ליכא. והנה מ"ש דבעלמא חוששין אף דכאן איירי באו גופא מ"מ נראה דוקא לענין שאין נוהג בזכרים הוא דגלי קרא אבל לענין צבי הבא על התיישה או להיפך אית לן לומר דחוששין ובאו"ב גופא ב"כ וכן משמע לכאורה מדברי הרמב"ן ז"ל שהביא הר"ן ברי"ף דחדוש הוא שחדשה תורה משמע דאין לך בו אלא חדושו ועוד שכתב דליכא כ"א ב' פלוגתא ת"ק דחנניא הוא ר' יהודא ובאו"ב אין חוששין ובשאר מספקא ליה וחנניא סובר באו"ב חוששין ויליף מיניה בעלמא והא איכא שלש מחלוקת רבנן ור"א דמסיק דכ"ע ספוקי מספקא להו אי חוששין ואיך פסק הרי"ף באו"ב לכ"ע אין חוששין ולזה היה נראה לומר דמש"ה פסק הרי"ף דאו"ב ודאי אין חוששין דסובר דאוקמא דר"פ ליתא אלא דפליגי בכוי אם הוא בריה בפ"ע או לאו כמו שאבאר לקמן בהא דאמר רב יהודא כוי בריה בפ"ע וליכא כ"א שני מחלוקת. אבל עיינתי אח"כ בחדושי ריטב"א ז"ל שכתב ורבינו הגדול דחה דברי הרז"ה וסובר ת"ק דחנניא הוא ר' יהודא ורבנן ור"א כולהו ספוקי מספקא להו אי חוששין לזרע אב ובאו"ב דאין נוהג בזכרים חדוש הוא שחדשה תורה ולא ילפינן מיניה בעלמא ועוד דטעמא דלא הקפידה התורה אלא באם עם הבן שכרוך אחריה וחסה על הבן ולא אב עם הבן שאין מכיר את הבן דומיא דשילוח הקן אבל לענין שאר דברים אפשר דחוששין לזרע אב אבל לחנניא דבאו"ב נוהג בזכרים כ"ש בעלמא דחוששין לזרע אב עכ"ל וזה יורה הוראה גמורה למ"ש דאף דאין נוהג בזכרים אפ"ה אפשר באו"ב גופא בתייש הבא על הצבי' אפשר דחוששין לזרע אב והוה הבת מקצת שה ות"ק דחנניא ור"א ורבנן הכא סבירא להו וא"כ שפיר כתבינן לעיל דמאי פריך ולפלוג באו"ב דלמא התם אין חוששין דאין חס על הבן ולענין שה ואף מקצת שה שפיר חוששין לזרע אב אלא דמידי ספיקא לא נפקא ולר"א אה"נ דה"מ לומר דאשמעינן דאפי' ספק ליכא אלא דניחא לומר דאף לרבנן דהלכתא כוותייהו רבותא איכא כנ"ל:

גמ' ומדרבנן מספקא להו מכלל דר"א מפשט פשיטא ליה והא דתניא כו' עכ"ל ר"ל דאי לאו כיסוי הדם אמרינן לרבנן ודאי חוששין ולר"א או ספוקי מספקא לי' או ודאי אין חוששין לא הוה קשיא הך דמתנות דמוקמינן בתייש הבא על הצביה לרבנן בחצי חייב ולר"א שמא אין חוששין והמע"ה משא"כ השתא קשי' והתו' ז"ל הקשה להם למה דמידק מכלל דר"א מפשט פשיטא ליה אפי' אי ר"א ג"כ מספקא ליה ורבנן מספקא להו קשיא מתנות דע"כ בצבי הבא על התיישה דאי להיפך א"כ מ"ט דרבנן וא"כ מ"ט דר"א דליחייב במחצה כל כמה דלא ידעינן דפליגי בשה ואף מקצת שה גם הרשב"א בחדושיו הקשה כן והניח בתימא יע"ש גם הת"ח כתב בזה:

והנה יש אתי מקום ליישב זאת והא הלא כבר נודע ברייתא לקמן דף קל"ב דמייתי רבנן אמר ר"י לרבות אם שה כו' והך ברייתא כרבנן דר"א פוטר בכוי ובזה ודאי אי הוה אמרי' דר"א ורבנן מספקא להו הוה אמרינן דכ"ע שה ואף מקצת שה לא אמרינן דהתו' ד"ה ור"א כתבו דלא מסתבר ליה לומר עכשיו דפליגי בפלוגתא חדשה אם אמרינן שה ואף מקצת שה אבל הא ודאי דמצינו לומר דכ"ע שה ומקצת שה לא אמרינן ומש"ה במתנות בצבי הבא על התיישה דלרבנן ספוקי מספקא להו ולכך כתיב אם שה לרבות כאן מקצת שה ובעלמא לא אמרינן שה ואפי' מקצת שה ולר"א אם שה לחלק כדמסיק בפ' הזרוע קל"ב א' ומש"ה פוטר דשמא חוששין ושה אף מקצת שה מסברא לא אמרינן ובאו"ב דאמרי רבנן נוהג בכוי לאיסורא ותיש הבא על הצביה ואסור משום גזירה אטו אב ובנו דשמא חוששין לזרע אב ונוהג בזכרים והוא כמו לשיטת הר"מ ז"ל דצביה ובנה אסור מדרבנן דע"כ השתא דמסיק דלרבנן מספקא להו ע"כ פלוגתייהו לאו למלקות אלא לאיסורא א"כ אימא דלאו באיסור תורה פליגי אלא פליגי באיסור דרבנן וכדבעינן למימר לקמן ובכיסוי הדם מיירי ג"כ בתיש הבא על הצביה כמו או"ב דהיכי ליעבד לשחוט ולא לכסי דלמא אין חוששין והוה כולה צבי לכסי דלמא חוששין וצבי ומקצת צבי לא אמרינן ולכך דייק לן שפיר דלא הוה פלוגתא חדשה כלל דכ"ע שה ואף מקצת שה לא אמרינן ובמתנות רבתה התורה אם שה ריבויא לחייב במתנות אבל בעלמא שה משמע כולו שה ושאני התם דכתיב בהדיא אם שה דהיינו מקצת משא"כ השתא דדייק דר"א מפשט פשיטא ליה דודאי אין חוששין לזרע אב דאי ספוקי מספקא ליה במאי פליגי ר"א וחכמים הא גם לר"א אסור מדרבנן בתיש הבא על הצביה שמא ישחוט אב עם בנו ולכך ודאי דמפשט פשיטא ליה דאין חוששין ואיסורא דרבנן נמי ליכא דא"נ ישחוט אב עם הבן ליכא איסורא דאין חוששין ודאי לזרע אב ואין נוהג בזכרים א"כ תקשי השתא בצבי הבא על התיישה במתנות לר"א דלית ליה דאם שה לרבות אדרבה יחייב בכולהו מתנות דאין חוששין ודאי והוה כולו שה: