ראש יוסף על חולין חלק ב יא

גמרא מפשט פשיטא ליה לר"י או ספוקי מספקא ליה למאי נ"מ למשרי פרי עם האם כו' וה"ה דה"מ למימר לענין מלקות דאי וודאי אין חוששין לקי אם מנהיג סוס בר חמרא ואביו סוס עם סוס בר סוסיא ואביו חמור ואי ספוקא מספקא ליה אין לוקין דשמא חוששין כו' וכולה חד מינא ולסוף מסיק דספוקי מספקא ליה וה"ק הנולדין מן הסוס ואביהן דהאי ודהאי חמור שרי ממ"נ כפירש"י והא דאמר אבל הנולדין מן הסוס והנולדין מן החמור דאסור ואמאי לא אשמעינן רבותא טפי דאף שאביהן בלבד אין שוות אף שאמותיהן שוות אסורין דמספקא לן ושמא חוששין י"ל דאי הוה אמר הכי ה"א דוודאי חוששין לזרע אב לכך אמר הנולדין מן הסוס וחמור ואביהן להיפך דאסורין זה עם זה ש"מ ספוקי מספקא ליה דלחנניא כל מיני פרידות אחת הן כשמואל דאמר הכין:

ע"ש עבי קלי' בר חמרא ופירש"י ז"ל אמו היתה חמורה ונ"מ בסימנין הללו דאי א' עבי קלי וא' צניף קלי דאסורין זה עם ש דאין חוששין לזרע אב דאי כחנניא כל מיני פרידות אחת הן ועיין תו' ד"ה עייל לי הנך דדמיין להדדי ויש להקשות דלמא אביי כחנניא סובר ונתן סימן אי לא ידעינן אמותיהן מאן נינהו ואמר עבי קלי' בר חמרא ואי ידעינן אביו סוס ע"כ אמו חמורה ושרי להרביע עם מי שאביו חמור ואמו סוסיא דמיני פרידות אחת הן כו' משא"כ אי לא ידעינן אסור דלמא אמו סוסיא והוה כולו סוס ואסור עם מי שאביו חמור ואמו סוס דהוה מין אחר. ואין קושיא למ"ש לקמן בסמוך דפרד ידוע וניכר הוא דהוה מן שני מינין דוקא מחמור וסוס יע"ש:

אמר ליה ר"א לשמעיה כי מעיילת לי כודנייתא בריספק עייל לי הנך דדמיין להדדי אלמא אין חוששין ר"ל ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע אב או לא כמ"ש התו' ד"ה עייל לי ואין להקשות אכתי מאי סימן איכא נהי שאמותיהן שוות אכתי דלמא אביו של זה חמור ושל זה סוס ואיכא כלאים ואי הוה אמרינן דוודאי אין חוששין הוה א"ש ואין לומר דאי שווין בסימנין הוה אמו ואביו מחד מין ז"א דהא כתב רש"ל שאמו חמורה היא אבל, מדברי הש"ך ז"ל בסי' רצ"ו ס"ק י"א למדתי פי' מרווח בשמעתין והוא דמין פרידות הן ידועות שבאו מסוס וחמור וניכרין הם ועיין ברש"י על, פסוק הוא מצא את הימים במדבר וכודנייתא הם פרידות כמ"ש רש"י לעל דף ז' ב' גבי ר' פנחס בן יאיר דאשכח כודנייתא בי רבי יע"ש דפירש"י פרידות ולכך אמר ר"א לשמעיה כי מעיילת לי כודנייתא בריספק עייל בהנך דדמיין להדדי ואז נדע שאמותיהן שוות וכיון שכן ע"כ בהכרח שאביהן ג"כ שווין המה ממין אחד דאל"כ הא פרידות הניכרין ידועין הם שבאו מחמור וסוס כו' ולכך וודאי שרי ממ"נ דבכל א' יש שני צדדים ושרי אף לר' יהודא כדמסיק לעיל וזה שכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו עלה דהך וז"ל דדמיין להדדי דאז נודע דאביו ואמו של זה כשל זה רצה לומר דאמותיהן חמור ע"כ אביהן סוס וכן להיפך כמ"ש. ועיין עוד בחדושי רשב"א דאי נאמר וודאי אין חוששין היינו דאמר סוס גמור מותר עם פרד שאמו סוס וכתב כודנייתא משמע שניהן פרידות ואין הכרע דוודאי אין חוששין אלא ספיקא הוה ואה"נ הא דאמר אין חוששין היינו ספיקא כמו ר"י וסיים שמואל זו דברי ר"י דאמר אין חוששין והיינו ספיקא זה תוכן דברי הרשב"א ז"ל בחדושיו יעוין שם היטב:

ודע דאף לשיטת הר"מ ז"ל דכל ספיקא רחמנא שריא מדרבנן הוא דאסור כמו שכ' התב"ש בארוכה בפר"ח י"ד סי' ק"י ובחדושינו לעיל פ"ק יע"ש י"א ב' אין להקשות בהא דאמר סימנין דאורייתא דלמא לעולם מדרבנן והא דסמך אסימנין דהוה איסור דרבנן דמ"ה ספיקא שריא ואין אנו יודעין אי אמותיהן שוות מש"ה סמך עצמו אסימנין ויש ליישב ומ"מ קשיא אמאי לא שריא מכח ספק ספיקא שמא אמותיהן שוות וממילא אביהן שווין דפרד ידוע הוא, מחמור וסוס ואת"ל אין אמותיהן שוות מ"מ שמא חוששין לזרע אב וכל מיני פרידות אחת הן כחנניא ולחומרא הוא דאמר עיין לי דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ואף אי נימא בס"ס אף בטרחא כל דהוא לא מבררינן מ"מ אי לא דמיין להדדי' ודאי דאין אמותיהן שווין אבל בדמיין להדדי הוה ס"ס ושריא מ"ה ואף מדר"י ומנלן לומר סימנין דאורייתא ואם היינו אומרים ספיקא דדינא לא חשיב ספק הוה א"ש אבל אם נאמר ספיקא דדינא ופלוגתא דרבוואתא חשיב שפיר ספיקא קשה ובי"ד סימן ק"י אבאר עוד אבאר לך כי יש מראשונים שאמרו דשלש מחלוקת כאן ת"ק דחנניא סובר ודאי אין חוששין לזרע אב והיינו ברייתא דיכול יהא נוהג בזכרי' וחנניא סובר ודאי חוששין ור"י ספוקי מספקא ליה אי חוששין וזה דעת הרז"ה ז"ל הביאו ג"כ הרשב"א בחדושיו ודעת ר"ת הביאו הרשב"א דת"ק דחנניא הוא ר"י ואין נוהג בזכרים למלקות אבל איסורא איכא ונראה לפרש דעת ר"ת דרבנן סברי בנו מי שכרוך אחריו דהיינו נקיבה ואותו מספקא להו אי צריך קרא לחלק או אין צריך קרא לחלק ובפלגתא דר"י ור' יאשיה ח"ק מסופק ולכך ספיקא הוה אי נוהג בזכרי' אי לא והרמב"ן ז"ל סובר דת"ק דחנניא ר"י הוא ובאו"ב ודאי אין חוששין דבנו מי שכרוך אחריו ובשאר דברים מסופק אי חוששין לזרע אב או לאו אי ילפינן מאו"ב דאין חוששין או לא ילפינן ות"ק הוא ר' יהודא דמסופק וכמ"ש בסמוך:

בתו' ד"ה עייל לי הנך דדמיין וא"ת דמסקינן בשמעתין כו' עכ"ל מפני שיש כאן ענין עמוק ראיתי להאריך קצת והוא כי שיטת רש"י לק' קל"ב א' הביאו הר"ן שם ברי"ף ובפירש"י שלפני' לא ראי' אלא שהר"ן מביאו וז"ל דגם לרבנן אליבא דר' יוחנן פלוגתא דרבנן ור"א בצבי הבא על התיישה ורבנן אם שה לרבות וע"כ דחייב בכולהו מתנות דאל"כ בלא"ה שה ואפילו מקצת שה כיון דאמו תיישה וזובחי הזבח לחלק אתא ור"א זובחי הזבח לכדרבא דהדין עם הטבח ואם שה לחלק ומסופק שמא חוששין לזרע אב ושה אף מקצת שה לא אמרינן וע"כ פטור ממקצת ולפי זה קשה קושית התו' דלרבנן ע"כ דחוששין דאי אין חוששין קרא למה לי וקושיא שניה אי חוששין א"כ ע"כ באו"ב אותו לזכר ולחלק לא צריך קרא כר' יונתן א"כ למה לי זובחי הזבח לחלק לרבנן וזה יש ליישב דרש"י אפשר כסברת הרמב"ן ז"ל סובר הביאו הרשב"א והר"ן בשמעתין דת"ק דחנניא הוא ר' יהודא ובאו"ב מפשט פשיטא ליה דאין חוששין ובעלמא מסופק אי ילפינן מאו"ב או דלמא מדאיצטריך באו"ב מכלל בעלמא חוששין יע"ש כן סובר רש"י ומש"ה כתב רש"י כפי' שהביא הר"ן משמו דאע"ג דמספקא אי חוששין לזרע אב או לא והיינו באו"ב אין חוששין מבנו מי שכרוך אחריו ובשאר מילי מספקא לן אי אין חוששין ואם שה לחלק וזובחי הזבח לדרבא שהדין עם הטבח או חוששין וזובחי הזבח לחלק ואם שה לרבות שחייב בכל המתנות ואין להקשות א"כ אימא דחוששין ואם שה לחלק וזובחי הזבח לדרב' י"ל דיותר מסתבר לומר מזובחי הזבח לחלק ולומר לדרבא הלכך אי חוששין אם שה לרבות כלאים שהוא כוי וזובחי הזבח לחלק ואי אין חוששין ע"כ לדרבא ורבנן פליג אסוגיא דאותו ואת בנו בכאן וסובר דאו"ב דרבנן אין חוששין ודאי ובצבי הבא על התיישה דרבנן מחייבין מלקות בשחט בתה ובת בתה דאמו כולה תיישה וא"ה שה מקצת שה במשמע ור"א חוששין מספק ושה מקצת שה לא אמרינן ובכיסוי תרווייהו מספקא להו ולכך אין שוחטין בי"ט ובמתנות כולהו מספקא להו ולרבנן ממ"נ אי אין חוששין ואם שה לחלק וזובחי הזבח ע"כ לדרבא אתא וחייב בכל המתנות ואי חוששין א"כ מסתבר יותר זובחי הזבח לחלק אתא ואם שה לרבות וע"כ בכל המתנות ור"א סובר זובחי הזבח ודאי לדרבא אתא ואם שה לחלק אתא ופטור מן המתנות אף ממקצת אבל התו' סוברים דודאי הך דכיסוי דכוי אין שוחטין בי"ט רבנן הוא ומספקא להו וכיון דמספקא להו בהא באו"ב נמי מספקא להו דהתו' בשיטת ר"ת קיימי שהביאו הרשב"א בשמעתין הבאתיו לעיל דת"ק דחנניא הוא ר"י ומסופק אי צריך קרא לחלק או אין צריך וא"כ הוקשה להם שפיר מאי קאמר התם לרבנן אם לרבות וזובחי הזבח לחלק והא לא צריך קרא לחלק וע"כ דצריך קרא לחלק תפשוט דאין או"ב נוהג אלא בנקיבות דאותו לחלק ואם לרבות בתייש הבא על הצביה כמ"ש אח"כ ותי' דרבנן מסופקין אי צריך לחלק וע"כ אם לרבות בתיש הבא על הצביה וזובחי הזבח לחלק או אין צריך לחלק ואם שה לרבו' דחייב בכלהו מתנות דאי לאו קרא ה"א חצי מתנות מצד האב וזובחי הזבח ע"כ לכדרבא אתא ואין להקשות אימא זובחי לכדרבא ואין חוששין לזרע אב ואם שה לחלק ופטור מכל המתנות לגמרי י"ל כמ"ש לרש"י ז"ל דודאי יותר מסתבר לומר דזובחי הזבח לחלק מלומר לדרבא ואם לרבות כוי משא"כ אי חוששין ואין צריך לחלק ומיותר זובחי הזבח ע"כ לדרבא כמ"ש לעיל ובתר הכי כתבו התו' דע"כ פלוגתיהו בתייש הבא על הצביה דאי בצבי הבא על תיישה א"כ מדצריך ריבויא ע"כ דחוששין וזה ג"כ קושית הר"ן בפ' הזרוע יע"ש ועוד משום דכתיב באו"ב אותו ולחלק לא צריך קרא כו' ולר"א לא הוה מצי לאקשויי אמאי פטור ממ"נ אי חוששין א"כ לחלק לא צריך ואם לרבות ואי אין חוששין כולה שה וי"ל מאי פטור פטור מכל המתנות אבל חייב בחצי ואף שהוא קצת דוחק מ"מ אפשר לומר כן והיינו דאי חוששין אתי קרא לרבויי בחצי דאי לאו קרא ה"א דפטור לגמרי דשה מקצת שה לא אמרינן א"ד אין חוששין כו' ולכך פטור ממקצת מתנות ולרבנן שה ואף מקצת שה וחייב בכל המתנות ממ"נ דאי חוששין וזובחי לכדרבא ואם לרבות וע"כ בכולהו ואין חוששין כולן שה ואם לחלק הוה אלא דהוקשה להם לרבנן דאמר אם לרבות ואמאי מספקא להו אם חוששין והוה למימר דרבנן זובחי ודאי לדרבא אתא אלא דמספקא להו אי צריך קרא לחלק או לאו ולכך פי'