ראש יוסף על חולין חלק ב קיז

אכילה הראוי לאדם בבוקר או בעת צהרים ולאחר אכילה הצריכה התורה מריקה ושטיפה בכ"מ ושבירה בכ"ח כי כן יסד המלך וכמ"ש הר"מ ז"ל בהלכות אלו שם הי"ד וכמ"ש בפי' המשניות אשר לו על מתניתין דר"ט אומר יבשל כל הרגל יע"ש וכמו שאבאר לקמן אי"ה וכיון שכן ה"ה מה שצותה התורה לשבור כ"ח הוא לאחר אכילה מיד ולזה אמר הר"מ ז"ל ששבירה אינה נוהגת אלא בחטאת אבל בשאר קדשים וודאי כ"ז אכילת בשר ראשון רשאי לבשל בו בשר אחר או אותו בשר ואין צריך אחר אכילה ראשונה שבירה כמו בחטאת דהתם גזירת הכתוב הוא ומשום זה אמרה מתניתין חומר בחטאת כו' ואשבירה נמי קאי דלא כפירש"י שם דאכיבוס קאי יע"ש אבל וודאי מריקה ושטיפה בעינן בכ"ח בשאר קדשים דלא עדיף ממתכות דשאר קדשים בעינן נמי מריקה ושטיפה כדתנן במתני' אחד ק"ק ואחד שאר כו' והר"מ פסקה להלכה וענין המריקה ההיא מבפנים בחמין וצונן מבחוץ ואף שלא ע"י אור כמו שאבאר אי"ה לקמן זה ולא להפליט האיסור שבתוכו דהא עדיין זמן אכילה ראשונה היא ואפשר גם בשר ראשון הוא מבשל ואפ"ה לאחר אכילה הראויה לאדם כמש"ש הרע"ב ותי"ט גזירת הכתוב דצריך מריקה ושטיפה ושבירה בכ"ח ושאר קדשים אינו כן אלא מריקה ושטיפה צריך להסיר שומן הנדבק מבפנים וחוץ ולא להסיר ולהפליט הבלוע מתוכו דאין צריך דעדיין כולו היתר ואה"נ דמודינא לאחר זמן איסורו שנעשה נותר אין רשאי לבשל בכ"ח אף ע"י הגעלה בשאר קדשים דאין יוצא מידי דופיו לעולם וסיבת אין יוצא מידי דופיו לעולם שאמרו חז"ל הוא מדחזינן דהקפידה התורה בכ"מ למרוק ולשטוף וכ"ח בשבירה ש"מ דאין יוצא מידי בלוע ומש"ה החמירה התורה ג"כ לענין מריקה ושטיפה שלא להני בכ"ח וכה"ג כתבו התו' בפרק ד"ח ד"ה עירה יע"ש ופסחים ל"א ב' ד"ה התורה יע"ש וא"כ אין בזה תלונה על הר"מ ז"ל כלל ותו' ורש"י לשיטתייהו אזלי שם דסבירא להו דלא צותה התורה להגעיל ולשבור אלא לאחר זמן שנעשין נותר ואם כן הא דאמרינן אין כ"ח יוצא מידי דופיו לעולם ולא מהני לה הגעלה ע"כ דאף נשאר ביה כל הבלוע דאי משהו אית ביה אמאי לא יגעיל ויבשל אח"כ ואי דאין מבטלין איסור לכתחלה הא לרשב"א כה"ג לא הוה מבטל איסור לכתחלה כמ"ש הטור בסימן קצ"ג וצ"ט אלא דלא מהני לכ"ח כלל הגעלה ונשאר כל הבלוע בתוכו וע"כ זה חומר בחטאת אשבירה לא קאי אלא אכיבוס משא"כ להר"מ ז"ל וכדכתיבנא:

ודע דהתו' בזבחים צ"ו א' בד"ה ממתין כתבו דלר"ט ע"כ לאחר שנעשה נותר מדאמר כל יום נעשה גיעול לחבירו ולר"מ י"ל דבהא פליגי ר"ט ורבנן דלר"ט מה שהזקיקה התורה להגעיל הוא לאחר שנעשה נותר ושבירה בכ"ח ולא קודם שנעשה נותר ומשדה ברגל כל ימות הרגל א"צ כי לא בא לידי מדה זו ושלמים וקרבנות מרובין ונעשה גיעול כו' ורבנן סברי דמ"מ מריקה ושטיפה בעינן דמה שצותה התורה מריקה ושטיפה בכ"מ ולשבור כ"ח הוא לאחר סוף אכילה שיאכל אדם והוא מקרא דכל זכר יאכל אותה כדאמרינן בגמרא וגזירת הכתוב הוא ולא משום בלוע דנותר וא"כ אין חילוק בין ימות הרגל לשאר ימות השנה וצריך מריקה ושבירה ופסק כחכמים דמגעיל עקב אכילה והוא מלשון סוף כמו בעוקבא דמשיחא וכמו שהעקב סוף האדם כו' וראיתי להר"מ ז"ל בפי' המשניות שכתב וז"ל ר"ט אומר כל הרגל רוצה לומר כל היום כו' ור"ט אומר שבמועד אין מחייבין כו' אבל ראוי למרוק בסוף היום שלא יעשו נותר וכתב עוד דחכמים סוברים עד זמן אכילה וסומכין על פסוק כל זכר יאכל אותה עכ"ל הנה דברים תמוהים לא זכיתי להבין אותם כפי הנראה מדבריו כאן דוודאי התורה לא צותה למרוק ולשבור אלא לאחר זמן איסורו ומפני הבלוע שלא יפלוט לחוץ ולא יאסור התבשיל אלא מדרבנן צריך אחר אכילה ראשונה מריקה כו' וסומכין דרך אסמכתא על פסוק כל זכר כו' דהוא אסמכתא ור"ט סובר כי זה בשאר השנה לא ברגל כי טרוד הוא בשמחת הרגל ולא הטריחוהו חכמים כמ"ש בפי' המשניות שם ורבנן סברי גם ברגל כן מפני זאת האסמכתא וכ"ע מודים גם ר"ט דבסוף היום עושה מריקה ושטיפה שלא יעשה נותר כמ"ש הר"מ ז"ל שם ובזה יש ליישב מה שאמרו שם במתני' דבישל קדשים קלים ואין בנותן טעם אין טעון מריקה ושטיפה בק"ק אלא בקדשים קלים והקשה הלח"מ דמה בכך ד לאחר אכילה מיד צריך מריקה ושטיפה ולמ"ש א"ש דה"ק דמ"ה אין צריך מריקה ושטיפה אלא בקדשים קלים וה"ט כיון דקדשי קדשים ל יהבי טעמא בקדירה ומש"ה אי בישל שלמים אח"כ וכדומה אף לאחר זמן אכילה דקדשי קדשים חטאת אין אוסר דלית טעמא אלא לענין ק"ק אז אוסר לאחר זמנם ולענין דיעבד אמר שאין אוסר המתבשל בו אלא מזמן שני ולא מזמן ראשון קדשי קדשים כיון דלא יהבי טעמא בקדירה ובזה נמי הוה א"ש דקאמר מ"ט דר"ט דכתיב ופנית בבוקר הכתוב עשאן בוקר אחד דס"ד דטעמא דר"ט דלא בעי כל ימות הרגל מריקה ושטיפה דלא הוה נותר דבוקר אחד כו' אלא דקשיא דא"כ מה יעשה אדונינו מה שאמר שם בענין אלא כדר' נחמן אמר רבה בר אבוה כל יום נעשה גיעול לחבירו ומה ענין זה לכאן דהא ר"ט לא איירי אלא מדין צריך אחר אכילה ראשונה מריקה ושטיפה משום שמחת יום טוב לא הטריחוהו כמ"ש בפי' המשניות והבאתיו לעיל והרי כתב דבסוף היום צריך להגעיל כו' והנה יש ליישב דוודאי ר"ט כל ימות הרגל קאמר דא"ל דאי מפני שנעשה נותר לעולם לא בא לידי מדה זו דברגל קרבנות מרובין ונעש' גיעול כו' ואי משום אסמכתא דכל זכר לאחר אכילה ראשונה כמ"ש לא הטריחוהו כדר' נחמן דכ"י נעשה כו' וחכמים סוברין דמ"מ תיכף אחר אכילה ראשונה בעי מריקה וסומכין על פ"ס ואין חילוק בין ימות השנה כו' אלא מה שכתב דלאו כל ימות הרגל אלא כל היום צ"ע באופן שדברי הר"מ בפי' המשניות קשה להולמם ולהבינם וכפי הנראה בפי' המשניות וכפי מה שפירשתי דבריו דמ"ה צריך לאחר זמן איסורו מריקה ושטיפה ומדרבנן הוא דבעי לאחר אכילה הראשונה והתורה לא צותה אלא לאחר זמן איסורו לשבור כ"ח וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה אמאי בקדשים קלים א"צ שבירה בכ"ח כקושית בה"ז ואם נאמר מן התורה צריך אחר אכילה ראשונה מיד מריקה ושטיפה ושבירה בכ"ח הוה א"ש דבקדשים קלים א"צ שבירה לאחר אכילה ראשונה ומה שדייקו דאין יוצא מידי דופיו לעולם הוא מה שחילקה התורה בחטאת בין כ"ח למתכות שמעינן מש"ה החמירה התור' הכין הוא כדכתיבנא לעיל ועיין בתי"ט שם בזבחים מזה יע"ש היטב:

עוד אחת אבאר לך מ"ש במתני' פד"ח בישל בו חולין וקדשים או ק"ק וקדשים קלים אם יש בנ"ט כו' הקשה הרשב"א לעיל בזרוע בשילה דלרש"י בקדשים טעם כל דהו אסור מהכ' ותי' דכאן איירי באינו מינו יע"ש ואינו מינו בבשר קדשים צריך לומר שומן ובשר או שמא כבד ובשר ב' מינין הן אבל בשר שור ואיל ועז נהי לענין שמא מין בא"מ מ"מ טעמא חדא הוא ולא שייך אם יש בנ"ט ובחדושינו לי"ד סימן צ"ח אבאר עוד יש להקשות בהא דבעי שם תלאו באויר (התנור) החתוך מהו אבישול בלא בלוע קפיד קרא כו' תפשוט לי' ממתני' בישל קדשים ואח"כ חולין ואין בהם טעם א"צ מריקה ושטיפה משום דלא נבלע בקדירה מן הקדשים כיון דלא יהבי טעמא ואמאי אכתי תיבעי מידי דהוה אבישול בלא בלוע דצריך מריקה ושטיפה אף דלא בלע כלל ואפשר דרמי בר חמא מסופק בזה בהא דפליגי רבנן ור"ט בישל בתחלת הרגל יבשל בו כל הרגל דלר"ט הטעם הוא מה שצותה התורה למרק ולשבור בכ"ח הוא לאחר שנעשה נותר ומפני הבלוע שבה ולכך ברגל דמצוין קרבנות וכל יום נעשה גיעול לחבירו שרי ורבנן סברי כי מה שצותה התורה להגעיל לאו מפני הבלוע שבה אלא גזירת הכתוב וא"כ שפיר מיבעיא ליה לרמי בר חמא אליבא דרבנן אי קפיד קרא דווקא אבישול ובלוע או לא ומתני' דלקמן דקתני אם יש בה בנ"ט צריך מריקה ושטיפה ואם לאו אין צריך אפשר דאתיא כר"ט דלא כרבנן. והר"מ בפ"ח מהל' מעה"ק הי"ח כתב דבישל ק"ק וחולין או קדשים קלים כו' אבל הכלי טעון מריקה ושטיפה ולא כתב בחולין א"צ כלל משמע אף בחולין צריך מריקה משום בעיא דרמי בר חמא ועוד דהלכה כחכמים ואף דכל יום נעשה גיעול לחבירו אפ"ה צריך דגזירת הכתוב הוא ולאו משום בלוע דנותר וה"נ כן הוא ובגמרא דאמרינן על מתני' מאי אין טעונין כקדשי קדשים אבל טעונין כקדשים קלים הוא דר"ט הוא מתני' וצותה התורה להגעיל ולשבור בכ"ח משום נותר הבלוע בו ומש"ה ברגל דמצוין קרבנות וכ"י נעשה גיעול לחבירו וא"צ מו"ש אבל חכמים סברי דהתורה חייבה למרק משעה שנבלע ותיכף לאחר אכילה ראשונה או אפשר דגזירת הכתוב הוא ואף בלא בלוע כבעיא דרמי בר חמא תלאו באויר התנור והר"מ ז"ל פסק דאסור מספיקא ע"ש היטב ומש"ה פסק דהכלי צריך מריקה ושטיפה ואף בחולין לאחר קדשים כדכתיבנא. ואני מקשה עוד במה דאמרה מתני' אין בנ"ט אין צריך מריקה ושטיפה דמאן לימא לן דלא קיבלה הקדירה טעם גמור ובהא התבשיל לא נתנה טעם אלא בתבשיל אחר אפשר שתפליט ותתן טעם גמור ואמאי אין צריך מריקה ושטיפה ובי"ד אכתוב מזה באורך בעזה"י ובזה יתיישב קושית הלח"מ בפ"ח שמקשה דמאי שייך במריקה ושטיפה בק"ק ולא בקדשים קלים כיון דמריקה ושטיפה תיכף לאחר אכילה ראשונה יע"ש ולמ"ש יש ליישב דמתני' כר"ט וסובר טעמא משום בלוע דנותר ומש"ה ברגל אין כו' דמעולם לא בא לידי מדה זו דכ"י נעשה גיעול לחבירו ולרבנן דהלכתא כוותייהו א"ש דאה"נ דבישל בו אח"כ חולין ואין בהן טעם קדשים אפ"ה צריך מריקה ושטיפה