ראש יוסף על חולין חלק ב קיג

במנוקבת דבלע שפיר והא דמותר למלוח פ"ב משום דטרוד למפלט דם וציר לא בלע דם הרי בפי' דיש מליחה לכלים להפליט אף דם ומ"ש דפינכא דר"א בלא נקובה שפיר כת' דאי נקובה אמאי תבריה למלוח בה בשר חזיא אלא באינה מנוקבת ומ"מ קשיא מה דכתיבנא אף באינה כן אלא במנוקבת היאך מולחין ב"פ דהציר זב ומעורב בדם ונ"נ ונבלע הציר בכלי ופולט אח"כ לבשר ואיך שרי למלוח ב"פ ובי"ד סימן ס"ט, אכתו' מזה:

ודע שאני תמה עוד על דברי הר"ן ז"ל דאיהו כת' להדיא בספכ"ה דעיקרן של דברים דבשאר איסורין חנ"נ משום לתא דבב"ח גזרו ודוקא דרך בישול לא בע"א יע"ש והיינו במליחה לא אמרינן חנ"נ בזה וע' בש"ך סי' מ"ב ס"ק ו' וסי' צ"ב וקל"ד ס"ק י"ב וכיון שכן יש לתמוה איך כ' דמש"ה תבר' ר"א לפינכא דאף לאחר שנקבו' אסור למלוח בה דפולט ציר ובולע בשר והא הציר לא נ"נ דרך מליח' דלא הוי דרך בישול ודם אין בולע דטרוד למפלט אם לא שלכתחל' אין לעשות סוף דבר שדברי הר"ן צריך תלמוד:

ודע דהרא"ש בשמעתין כ' דאינה מנוקב' איירי שמואל דא"כ איך שרי למלוח ב"פ בכלי מנוקב' עכ"ל ראיתי בס' א' נקר' מקום שמואל בי"ד סימן ס"ט בחדושיו שהק' דאין מליחה לכלים להפליט (ומה שנרא' מדבריו שם דכ"ע סביר' להו הך כללא דאין מליחה לכלים להפליט ליתא דכמה רבוואתא פליגי עלי' וע' בש"ד בסופו יע"ש) דהא הרא"ש כתב לקמן גבי טהור מליח וטמא תפל דאין מליחה לכלים והביאו הטור בסימן ק"ה עכ"ל אמת שהטור הביאו ג"כ לפסק הלכה ודוקא דיעבד ולא לכתחלה ומלח שנתון בקערה של בשר לכתחלה ודאי היתר הוא ומש"ה נ"ט בר נ"ט דהיתרא שרי הטור ומש"ה שינה וכתב בדפוסי העכו"ם דאין מליחה כו' ואף אם נאמר בדבר חריף לא שייך נ"ט בר נ"ט כדעת הרשב"א ובעל התרומות שהביא הב"י בסימן צ"ו יע"ש מ"מ הכא דאיכא תרתי לטיבותא שרי לכתחלה ומש"ה כתב הטור ולפיכך וקאי נמי אמלח הנתון בקערה יע"ש היטב אלא דב"י שם מביא בשם א"ח דאף מלח הנתון בקערת איסור דינא הכי י"ל דכתב מאחר שאין מוציא יבש ביבש וכן בש"ע הביאו כן יע"ש וכתב בפר"ח דלענין לכתחלה אמר כן אבל דיעבד אפילו רטיבות קצת דאין מליחה לכלים וא"כ שפיר כתב הרא"ש ז"ל דא"כ לכתחלה איך שרי למלוח בכ"מ דבשר לח אלא דמא משריק שריק אבל קשה מה ראיה דמש"ה שרי למלוח דטרוד למפלט לא בלע וכתי' הר"ן ובס"ק וק"ה אבאר:

כתב הר"ן ז"ל והריטב"א מכאן שמעינן דנ"ט לפגם לא שרי אלא דיעבד ולא לכתחלה דאל"כ אמאי תברה לישהינהו עד למחר עכ"ל ואני העני לא ידעתי דהא גמרא ערוכה היא בע"ז ע"ו א' דלא אסרה תורה אלא בת יומא ופריך לאו בת יומא לישתרי ומשני גזירה אטו בת יומא הרי בהדיא דלכתחלה אסור וא"כ למה להוכיח מכאן היה נראה לומר דמכאן מוכח אף דבר שאין איסורו מד"ס אפ"ה אסור שאין בת יומא דל"ת דהוה גזירה לגזירה שבשלו ומליח היה דרבנן כמבואר במנחות כ"א א' ובי"ד סימן ס"ט בב"י ובפר"ח ושאר אחרונים ואפ"ה תבריה ר"א לפינכא לישהינהו עד למחר אלא ש"מ אף באיסור דרבנן אסור נ"ט לפגם וגזרינן שאינה בת יומא אטו בת יומא:

ולמאן דאמר דההיא פינכא במנוקבת איירי ואפ"ה תבריה ר"א צריך לומר דחרס היה ובלעה טובא ומשו"ה תברא ז"א דאף לחזור ולמלוח אסור דפולטת בכ"ח והא דמולחן בכלי עץ ומתכת דקשה ואין מפליט ע"י מליחה וע' בטי"ד סימן ס"ט בשם ר"פ ובחדושינו לי"ד אכתוב מזה באורך בעזה"י וע' בצמח צדק לענין נ"ט לפגם באיסור דרבנן וע' בחדושינו בסימן קכ"ב וכאן אין להאריך עוד:

ובפירש"י ד"ה קערה שמלח בה בשר אסור לאכול רותח שנפלט הדם ונ"ט ראשון הוה כאיסור גמור עכ"ל משמע מדבריו דאי הוה טעם שני שלישי כגון תבשיל רותח שבלע הקערה ואח"כ פלט לתבשיל אחר אין נאסר התבשיל ואמאי האי נ"ט בר נ"ט לא שייך אלא בהיתרא ולא באיסורא ואף באלף אסורים וקערה זו אסורה מחמת דם וכפירש"י וכן כתב הר"ן ז"ל גבי דגים שעלו בקערה של בשר דבאיסורא לא שייך נ"ט בר נ"ט וא"כ קשיא והנה אני רואה שבמחלוקת שנייה אי נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור או לאו ולדעת סמ"ק בסי' רי"ד הביאו הב"י בסי' צ"ד דלא אמרינן הכי באיסורא דקליש איסורא דחנ"נ א"כ אפשר רש"י סובר כר"א או שאר פוסקים דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין וכמו שאבאר בסימן צ"ד וע' בפר"ח ס"ק כ"ח שם שהשיג על הש"ך יע"ש ושם אבאר באורך מזה למ"ד אין חנ"נ בשאר איסורין יע"ש:

ובד"ה וצנון שחותכו בסכין כו' דבולע משמנונית הסכין עכ"ל כאן תפס לשון ראשון לקמן דהא דאמר דצנון שחתך בסכין בשר אסור לאכול בכותח דסתם סכין שמנונית קרש עליו אבל במקונח שרי אף בצנון דהוה נ"ט בר נ"ט וא"כ מה פריך ליה רבא וגם אביי אמאי לא טעמיה דהוה נ"ט בר נ"ט וסכין בעין הוה וע' מ"ש לקמן:

גמרא אמר ליה אביי האי היתרא בלע והאי איסורא בלע אמר ליה רבא סוף סוף היתרא דאתי לידי איסורא עכ"ל יש לראות מה עלה על דעתו של אביי לחלק בכך ולא זכר קושית רבא דמה בכך ודוחק לומר דאביי אמר היתרא בלע ומותר כשיש ס' בצנון עם הכותח נגד הסכין משא"כ אי הוה סכין טריפה היה צריך ס' נגד כל הצנון דסכין נ"נ וגם הצנון חדא דזה לא הוזכר בדברי אביי ועוד דאין מבטלין איסור לכתחלה ואין לומר דזה פריך ליה אח"כ רבא. וראיתי לרי"ף ז"ל שגורס בשמעתין ולחם שצונן שחתך מותר לאוכלו דאפשר למיטעמי' עכ"ל והנה לא ידענא דצונן סגי בהדחה והדחה מיהא בעינן ולא סגי בטעימה כיון דאפשר בהדחה ואפשר דבדם הוא דסגי בכך ולא בשר ושאר דברים המחתך בעי נעיצה עשרה פעמים בקרקע קשה כמ"ש בע"ז וה"ה אם לא נעשה כן דאסור ולא סגי בהדחת המאכל דאגב דוחקא בלע קצת ומה אמר דאפשר למיטעמיה וכההיא דקישות גריר לבי פסקי וכמו שאבאר שם בס"ד ולקמן נאריך בה בעזה"י ואפשר שמה שלא גרס הרי"ף כגי' הספרים צנון שחתך בה כו' משום הך קושיא דאיך לא אסיק קושית רבא סוף סוף כו' אלא הגי' הוא לחם צונן ואמר אביי האי היתרא בלע ר"ל דהוה נ"ט בר נ"ט דהיתרא והא דאמר והאי איסורא בלע לומר אף אי הוה נ"ט בר נ"ט דבאיסורא לא שייך נ"ט בר נ"ט כמ"ש לעיל או יאמר דקערה שמלח בשר אסור לאכול רותח ע"י אמצעי רוטב דאין בלוע יוצא מכלי ג"כ אם לא ע"י רוטב כמו שאבאר לקמן דיש סוברים כן וא"כ הוה טעם שלישי כמו בדגים שעלו בקערה ומש"ה אמר האי איסורא בלע ולא שייך נ"ט בר נ"ט ורבא סובר נ"ט בר נ"ט דהיתרא נמי אסור כרב לקמן מש"ה פריך הכי משא"כ אי הוה גריס צנון דאביי אמר לקמן דאסור וסובר הרי"ף דאף דאין שמנונית על הסכין כפירש"י כלשון שני וא"כ קשה על אביי מה אמר האי היתרא הוא ומה בכך והא איהו אמר לקמן דאסור כו' וע' בתוספות ד"ה אמר אביי דאיירי בסכין מקונח ואפ"ה בעי טעימה בלחם צונן דאפשר למטעמי':

גמרא אמר ליה רב פפא לרבא וליטעמיה קפילא ארמאה כו' עכ"ל הרשב"א הקשה דאסור לאכול לכתחלה משמע ואיך שייך טעימת קפילא ותי' דאסור לאכול משמע אף דיעבד התבשיל אסור יע"ש ועיקר קושייתו דלכתחלה ודאי אין ליתן בקערה על סמך קפילא דאין מבטלין איסור ובשלמא התם בקדירה שבשל דיעבד מכשירין התבשיל משא"כ הכא ואף דם שבישלו מדרבנן מ"מ באיסור דרבנן אין מבטלין אלא אם נפל לתוך היתר מרובה מבטלין עד ס' כמ"ש הר"מ בפט"ו מהל' מ"א ועיין בטי"ד סימן צ"ט יע"ש והוא מגמרא דריש ביצה עצים שנשרו מן הדקל כו' משא"כ כאן והר"ן כתב דוקא דיעבד שרי התבשיל ולא לכתחלה דאין מבטלין איסור לכתחלה ודע דמהא דאמר אסור לאכול רותח ולא אמר אסור להשתמש רותח ש"מ דאף בדיעבד אסור התבשיל ומ"ה פריך וליטעמי' קפילא ארמאה ושוב מצאתי בת"ח שכתב ג"כ דמדאמר אסור לאכול רותח כו' אם מדאמר קערה שמלח בה בשר ולא אמר כלי שמלח בה בשר אסור לאכול רותח אלא ש"מ דיעבד קאמר דאסור התבשיל ודוקא קערה דהוה חם לתוך חם למ"ד דקערה לעולה חמה כדעת הראב"ד ועיין ב"י בסימן ס"ט גבי מולח בכשא"מ ולא נאסרה הקערה כ"א כ"ק על ידי מליחה כמבואר בסימן צ"ח ובשאר דוכתין וא"כ בשאר כלים התבשיל שרי דיש ששים נגד הקליפה משא"כ בקערה שהיא רחבה דמסתמא אין בה ששים נגד קליפת הקערה כמ"ש הש"ך בסימן ס"ט, יע"ש, ומש"ה נקיט קערה דיעבד ופריך שפיר וליטעמי' קפילא ארמאה ומהא דהכא אין ראיה למה שפירשתי לעיל בפג"ה גבי אמר רבא מריש הוה קשיא לי מאן טעים כו' דרש"י שכתב בעינן ששים וטעימת קפילא ככל איסורין וקפילא בלא ששים אין היתר ונגד הקערה ליכא ששים אלא כיון דאין בוודאי דליכא ששים סמכינן עלי' דאפשר דכל שאין בבירור לא סמכינן אטעימת קפילא דהקערה לא נאסרה כ"א כדי קליפה דלא כמ"ש היש"ש בסי' פ"ב בכאן יע"ש א"כ נגד קליפת הקערה פעמים יש ששים ועיין מה שכתבתי לעיל באורך מזה:

ודע עוד הא דאמר וצנון שחתכו בסכין של בשר מותר לאכלו בכותח אם טעים ליה ישראל ואמר דלית ביה טעמא היינו דיעבד שחתכו בסכין של בשר אבל לכתחלה לחתוך בסכין בשר ולאכול בכותח, אסור ומנא אמינא לה מהא דכתב הצמח צדק בסימן פ' הא דכתב בי"ד סימן צ"ט בסופו חלב שנפל למים שנתבטל ביה וכתב בתורת חטאת כלל פ"א דין י"א דלכתחלה מותר היינו אם נפל חלב למים מותר ליתן לתוך בשר אבל לא לערב חלב עם מים וליתן לתוך בשר וה"נ דכוותי' ומש"ה אמר צנון שחתך