ראש יוסף על חולין חלק ב קיב

משא"כ בצונן סגי בקנוח הסכין בכל דהו ומנא אמינא לה מתורתו של הריטב"א למדנו זאת דיש לומר. הדחה המעולה שהוא שפשוף או קנוח היפה בליתא דפרסא פולט מה שבדופני הסכין שכתב בשמעתין י"א דצונן אינו מפליט דבר הבלוע הרבה אבל מה שהוא בלוע בדופני הכלי קרוב לחוץ מפליט מה שבלוע אף צונן אגב דוחקא ולהכי צריך הדחה יפה להפליט אותו האיסור הקרוב לצאת יע"ש היטב וא"כ נימא דרש"י ז"ל סובר כן לענין לחתוך רותח שהסכין בלע קצת מחום ביה"ש, בפני הסכין והדחה יפה או בליתא דפרסא מהני להפליט אותו מקצת כמו שאמרנו לעיל והלכתא צונן דאלמא סכין סגי בכך אבל הר"ן ז"ל. שכתב טיחת שעל הסכין א"א ליישב כן ועוד אני אומר אכתי אמאי לא פירש"י צונן בעי הדחה אסכין ואי דאף רותח סגי בכך מה בכך דאימא דה"ק רותח ודאי דאסור בלא הדחה וצונן פליגי בה אי בעי הדחה או לאו אלא דז"א דודאי שמואל דאמר סכין ששחט אסור לחתוך רותח ובצונן איכא פלוגתא אליבי' אי בעי הדח' ולמ"ד בעי תקשה אמאי אמר שמואל אסור לאכול רותח הא צונן כה"ג. אסור אלא אמאכל קאי כמ"ש הר"ן ז"ל ומ"מ הרואה יראה דדברי רש"י ז"ל פשוטין דמטעם בליעת הסכין בפנים אסור לחתוך רותח וגדולה מזו ראיתי לריטב"א בחדושינו כאן דרש"י סובר דשמואל כמ"ד ביה"ש רותח ממש הוא וכדעת רז"ה ועיין ברשב"א בחדושיו דמפרש כן דברי רש"י ז"ל ומה שיש לעיין בההיא דפ"ק דף ח' בארתיו שם בס"ד ובי"ד סי' יו"ד אבאר בזה באורך בעזה"י ועיין בפר"ח שם בסימן יו"ד יע"ש:

ודע דהא דאמרינן אסור לחתוך בה רותח אף רותח בלא רוטב אלא לח קצת כעין בשר או אף נגוב לגמרי כמו שאבאר לקמן ואין לומר דבר הבלוע אין יוצא בלא רוטב דבכלי לא אמרינן כן כמו שהוכיחו הפוסקים מהא דדגים שעלו בקערה כמו שאכתוב שם וה"ה מכאן מוכח לפירש"י ז"ל ולא שייך ג"כ לומר דם משרק שריק י"ל לשיטת רש"י ז"ל לקמן גבי דגים ועופות דבשר עם בשר כ"ז שזה פולט זה פולט וכן ברב ששת דמלח גרמא גרמא פי' כן ועיין שם בתו' ד"ה דגים דכתבו דלרש"י אי לאו האי טעמא גם בשר עם בשר היה אסור דלית ליה טעמא דמשרק שריק אי לאו טעמא דטריד למפלט וכדאמרינן בפסחים ריש כיצד צולין דוקא בכ"פ אבל מה דאמרינן לעיל קי"א א' דמא משריק שריק היינו דטריד צלי למפלט דם דידיה לא בלע ודווקא דם דשריק אבל לא בשמנונית דאיסורא וא"כ א"ש דלגבי כלי דאין לה פליטה מרובה מגופא לא אמרינן דטרוד ובולע דם השחיטה ולא אמרינן משריק שריק אי דם בעינן לא שייך ביה שריק ודווקא דם פליטת הוא דשייך משריק שריק ועיין בהג"א בשמעתין ומרדכי או אגב דוחקא דסכינ' לא שייך בי' משרק שריק ובי"ד סימן ס"ט ס"כ ובסי' ע"ו אבאר בזה בעזה"י באורך:

הפירוש הב' הוא פי' הר"ן ז"ל ושאר פוסקים דששחט בה אסור לאכול רותח בלא הדחת הסכין וצונן בעי הדחה למאכל וקצת כפירש"י ז"ל בזה והטעם משום דם בעין:

הפירוש הג' הוא דסכין ששחט בה אסור לחתוך רותח אף בהדחת הסכין שבלע הסכין מחום קצת ביה"ש עם דוחקא דסכינא ובלע ברותח ולצונן אמרי בעי הדחה יפה ולהפליט אותו מקצת שבדופני הכלי וי"א דאין בעי הדחה אלא קנוח מעט לטיח שע"פ דאין מפליט כלל מדופני הסכין או דפליגי מ"ד בעי הדחה גמורה ומ"ד בקנוח כ"ד סגי וראשון נראה יותר ועיין בר"ן וריטב"א מ"ש כאן בשמעתין:

ע"ש גמרא אמר ר' יהודה אמר שמואל קערה שמלח בשר אסור לאכול רותח עכ"ל יש הרבה דעות בכאן אי דוקא כלי שאינה מנוקבת דלא שייך לומר דם משרק שריק ומ"ה אסור לאכול בה רותח אף יבש בלא רוטב דבכלי מפליט בלוע אף בלא רוטב כדבעינן למימר לקמן גבי דגים שעלו בקערה ויש מי שאומר אף במנוקבת נמי הדין כן וכבר כתבנו לעיל לשיטת רש"י לקמן יראה דבכלי לא שייך דם משריק שריק אלא היכא דאמרינן דטריד למפלט הוא דאמרי' הכי ומה שפירש"י ז"ל אההיא פינכא דר"א דתבריה של חרס הוה אין ראיה לומר דסבירא ליה דשל חרס בלע במנוקבת והוא דעת הסמ"ק הביאו הטור סימן ס"ט סעיף ו' יע"ש י"ל דמש"ה פירש בשל חרס דאי בשאר כלים הוה להגעיל ולמה תברה וכן פירש"י בהדיא כ"ח ואין לה תקנה בהגעלה ויש עוד לפרש דמש"ה פי' שאין לה תקנה בהגעלה הוא דאי בעץ ומתכות היה מותר להשתמש צונן וכ"ח אף צונן אסור מפני שאין לה תקנה וגזרינן אטו חמין ועיין בא"ח ה"פ סימן תנ"א ותנ"ב יע"ש ועיין ברשב"א כאן ולקמן גבי דגים ועופות יע"ש ובתוס' מזה:

ודע דהראב"ד סובר דקערה לעולם היא רותח מחמת רתיחת מליחה ואם נפל לתוכה דבר לח כמו רוטב אוסר כולו ובשר שיש בו רטיבות קצת כדי נטילה (כדין חם בחם בלא רוטב) ואם נגוב לגמרי קליפה מיהא בעי כדאמר בכיצד צולין שאני סיכה דמשהו עביד להו וקערה נגובה נמי דמיא להכי כן כתב הרשב"א כאן בשמעתין ד"ה אסור לאכול בה רותח והב"י בסימן ס"ט הביא במולח בכשא"מ וזה בנין לתוכו רותח אבל אם נתן לתוכו צונן סגי לקער' בהדחה דדמי לסכין ששחט בה מותר לחתוך צונן אף דאיכא דוחקא דסכינא דסגי בהדחה וה"ה הכ' ואם לא הדיחה ידית הצונן אחר כך וכתב שם הרשב"א ד"ה צונן שנראה מסברת הראב"ד ז"ל דצונן שנפל לרותח נגוב שאין לו רוטב בקערה בהדחה סגי ואף לשמואל דאמר תתאה גבר. עכ"ל ור"ל להראב"ד דקערה רותחת לעולם לאחר מליחה והדחה מ"מ לענין שאם נפל לתוכה רותח הרוט' אוסר כולו וברטיבי קצת כדי נטילה דלא הוה כחם לתוך צונן כדבעינן למימר לקמן אבל צונן לתוך קערה וקערה נגובה לגמרי שרי אם לא ידיח המאכל הצונן שנפל שם ובסי' ס"ט אבאר באורך ולשיטה זו א"ש דאמר אסור לאכול בה רותח דלא סגי בהדחה אבל צונן סגי בהדחה לקערה ואם לא ידיח המאכל אבל לאותן האומרים ג"כ כסברת הראב"ד דאף לאחר הדחה הקערה חמה אלא שהוסיפו לומר דצונן צריך קליפה ועיין ברשב"א ובריטב"א ור"ן וב"י יע"ש והא דסגי בקליפה אף צונן לתוך חם תתאה גבר והוה למיסר כולו או כדי נטילה כחם כלא רוטב וצ"ל דס"ל דחם בלא רוטב כדי קליפה סגי או דלא החמירו כ"כ בצונן בקערה נגובה לגמרי ואיך שיהיה קשה אמאי אמר אסור לאכול בה רותח הא צונן נמי אין תקנה בהדחה דצריך כ"נ מיהא ואין לומר דהכי קאמר רותח אסור לאכול אף דיעבד וצונן סגי כדי קליפה ברוטב צונן דלא שייך כדי קליפה שרי הכל כמו שמבואר סימן צ"א ס"ד דזה דוחק ויש ליישב ונאמר דהני י"א סוברים כלי הנאסר ע"י מליחה נאסרת כולה ולא כ"ק דסוברין במליחה בכולה משערינן וה"ה בכלי דלא כמ"ש בש"ע סימן צ"ח ס"ד יע"ש אלא דכולה נאסר דאין חילוק בין כלי למאכל ואם כן רותח ודאי אסור לאכול דהמאכל נאסר כולו לא מיבעיא ברוטב אלא אפילו ברטיבת קצת כמו בשר דצריך כדי נטילה ואין בתבשיל לעולם ס' נגד כל הכלי משא"כ צונן לתוך חם דלדידהו בקליפה סגי וא"כ אפשר דיש ס' בתבשיל נגד קליפת הקערה ואף דכת' הש"ך בסימן ס"ט סי"ו דבקערה בסתם ליכא ס' מ"מ לפעמים יש כמו שכת' דאם יש ס' שרי אלא דזה טעות דלא מצטרפו כל התבשיל לבטל והקליפה נאסרת אלא בדבר לח כמו רוט' צונן אז ש"ד דיעבד וע' ביש"ש סי' מ"ו וס' וע"ז ופ"ב ובי"ד אבאר באורך בעזה"י בזה ודע דהש"ך כתב בסי' ק"ה ס"ק כ' דחם לתוך צונן כ"ק מיהא נאסר היינו באיסורא מגופא משא"כ באיסור בלוע אף שהוא שמן או ע"י רוטב דלא שייך אדמיקר בלע עכ"ל והנה ממ"ש הרשב"א בחדושיו כאן דקערה למ"ד אחר הדחה צוננת היא אם נתן בה רותח צריך כ"ק דתתאה גבר הרי בהדיא דאף דבר הבלוע אם הוא יוצא כמו בכלי דיוצא אף בלא רוטב אוסר מיהא כ"ק להיתר העליון אם לא שיש לחלק ו כלי לאוכל אדרבה בדבר זה איפכא מסתברא דנהי דכלי פולט איסור בלוע בלא רוטב שאין לה מה לפלוט מגופה משא"כ לענין שיהא הכלי נוח לפלוט יותר מן האוכל זה אין נראה ושם בי"ד אבאר בזה:

גמרא דההיא פינכא דהוה בו ר"א ותבריה עכ"ל ופירש"י ש"ח הוה דאי עץ או מתכתו יגעילה והר"ן והריטב"א כ' דאמאי לא ינקבוה ויהא מותר למלוח בשר תירצו דטריחא מלתא ותשבר עוד תירצו דבלעה דם ושמנונית כו' וא"כ נהי שאין הבשר בולע דם שמנונית מיהא בולע ונאסר עכ"ל והר"ן לשיטתיה דסבור בשאר איסורין חנ"נ ואף במקום שאין האוסר יכול לילך אוסר הנאסר ומש"ה א"א לנקוב ולמלוח פ"ש דבשר בולע משמנוני' שפולטת הקערה וש"מ דהר"ן סובר כן וגם שמעינן מיניה דסובר דיש מליחה לכלים להפליט נמי דאל"ה אכתי אין הקערה פולטת כלל במליחה ומיהו לזה יש לומר דלכתחלה מיהא אסור כמו בדפוסי העכו"ם דאסור למלוח בה כמ"ש בסימן ק"ה בהג"ה סי"ב והיינו טעמא דלגבי דם אמרינן אגב דטריד למפלט לא בלע ומ"ה מולחין כמה פעמים בכ"מ ושרי אף לכתחלה משא"כ ציר אפשר דפולט אף במליחה מכלים ומש"ה, דיעבד שרי ולא לכתחלה. וראיתי להש"ך בסימן ס"ט סי"ז שכתב דהא דמותר כאן לכתחלה ובסימן ק"ה דיעבד דהכי אורחי' בהדחה ולא ידענא אמאי לא דכאן אין כ"א דם משא"כ התם דיש ציר אפשר דפולט ובי"ד אכתוב מזה בעזה"י ומ"מ קשה לשיטת הר"ן דא"כ היאך מולחין בשר בכ"מ כמה פעמים דנהי דם אין בולע מ"מ שמנונית בולע והשמנונית נ"נ בשעה שנוטף מבשר דמעורב בדם לשיטת הר"ן אף שנפלט האיסו' נ"נ ומה לי כלי מנוק' או כשא"מ וא"כ איך מולחין בכלי מנוקב דפולט ציר ובולע בשר כו' ושוב ראיתי כפ"י לעיל מיניה בר"ן שכתב בקערה שמלח בשר אסור לאכול רותח