ראש יוסף על חולין חלק ב קיא

ז"ל או י"ל דהוה דרבנן דם הכבד וכשיטת ר"ת ז"ל או דמ"ה שרי מטעם ככ"פ ומשרק שריק ומדרבנן אסרי ובפסח שרי ומה שהקשה מהרש"א ז"ל דמה ראי' ממולייתא אפסח דבפסח לא גזרו י"ל דמייתי ראי' דמ"מ דיעבד שרי ככ"פ דאי דיעבד אסור לא היה לנו להתיר בפסח ונימא מסייע היינו לפי ה"א דאפשר דבדיעבד הוא דשרי דה"ק האי מולייתא שריא ואפשר דיעבד ובאמת הוא דמסיק דשרי אף לכתחלה יע"ש אלא דקשיא ליה דלפי מ"ש אפילו למאן דאוסר בדיעבד אפ"ה לא גזרו בפסח שפיר מקשה יע"ש ואגב ראיתי לפרש מ"ש רש"י במתני' ריש כיצד צולין ר"ע אומר נותן חוצה לו פירש"י למעלה מפה עכ"ל מנלן זאת ואף דרש"י פי' בגמרא גדי מקולס ככובע על ראשו של גבור מ"מ היה למעבד איפכא שהבני מעים וכבד בכלל יהיו למטה והוה בשרא עילוי כבדא דכבדא עילוי בישרא אסור לכתחלה לכ"ע ורש"י פי' כאן כבדא עילוי בישרא דרך לתלות השפוד חודו למטה וכשהכבד נתחב ראשון הוה כבדא עילוי בישרא והכי נמי התם כן הוא ובשלמא למ"ד לתוכו נותן אפשר דקרא משמע ליה כך או בקבלה ע"כ הוה כבדא עילוי בישרא משא"כ למ"ד תולין חוצה לו. וראיתי לרש"י פ' בא כת' על קרבו עם קרבו כמות שהוא וא"כ למ"ד בתוכו א"ש כמות שהן מונחין בתוכו משא"כ לאינך וראיתי לתוספות שם במתני' ד"ה כיצד שכתבו בשם ר"י שמ"ה תוחבין לתוך פיו דהגם שבשפוד למטה שלא יפול הפסח וביה"ש למטה מידב דייב יע"ש ואף למ"ד תולין חוצה לו עבדינן הכי יע"ש וע' בר"מ הל' ק"פ פ"ח ה"י יע"ש וכיון שכן א"ש דהוה כבדא תותי בשרא דשרי לכתחלה ואף דכאן פירש"י דק שבשפוד למטה בפסח שהיה שלם הוה איפכא שלא יפול דהוה משאוי והר"מ ז"ל בהל' פסח פ"ח ה"י לא הזכיר דבר מזה אלא תולין חוצה ולא ידעתי על מה וע' בהל' מ"א פ"ו ה"ח יע"ש ובי"ד ע"ג אבאר בזה:

ובד"ה דם דאורייתא כו' לפי מה שפי' הקו' לעיל דם הכבד שפי' לאו דאורייתא עכ"ל נראה דצ"ל לפי מה שפירש ר"ת בד"ה כבדא אבל רש"י אפשר דסובר דאיבעיא הוה דם הכבד שפי' אי הוה מ"ה או אף מדרבנן שרי כ"ז שאין ניכר גם לא נזכר ברש"י הראי' שהביא מפ' דם שחיטה דלא חשיב דם כבד עם דם אברים יע"ש ודע דרשב"א בחדושיו ור"ן כתבו דאין לומר דם דאורייתא שאר דם וגזרינן דכבדא כו' דא"כ בב"ח נמי דאורייתא והיה לגזור וע' בריטב"א והנה היה מקום אתי ליישב זאת דם שאר בשר דאורייתא וגזרו רבנן בדם הכבד אף בצלי דאש שורפו ומייבשו מ"מ גזרו ביה רבנן משא"כ בב"ח דכל צלי אין איסור מ"ה דלא אסו' אלא דרך בישול ואל תתמה ע"ז שהרי הר"ן ז"ל אומר כן בספכ"ה דבב"ח אין איסור בצלי והתוספות בסנהדרין ד' ה' ד"ה דרך כתבו דצלי קדר לא אסרה תורה יע"ש וא"כ שפיר אמר דם דאורייתא חלב שחוטה דרבנן דאי הוה חלב שחוטה דאוריי' הוה לן למגזר כמו כבדא דם הכבד נמי דרבנן אלא דאיכא דררא דאורי' ה"ה בחלב שחוטה אי הוה דאוריי' הוה למגזר עכ"פ מדרבנן בצלי אלא דחלב שחוטה בישול הוה דרבנן ומש"ה לא גזרינן כה"ג כנ"ל וע' פר"ח דלדידי' צלי הוה דרך בישול ואי"ה בי"ד אבאר בסימן פ"ז איזה דאורייתא ואיזה דרבנן דנ"מ לענין דינא להקל בספיקן ולענין הנאה דרבנן שרי בהנאה וכאן אין להאריך:

ובד"ה תותי בישרא שרי וא"ת כחל היאך שרי תותי בישרא והלא שמנונית הבשר נוטף על הכחל כו' כל מה שכתבו בזה יש לומר דצלי אצל האש האש שורפו וע' ברשב"א ור"ן כאן בזה:

גמרא הלכתא בין כבדא ובין כחלא תותי בישרא שרי עילוי בישרא דיעבד אין לכתחלה לא י"ל מדקאמר תותי בישרא שרי משום כחל נקיט לה דל"ת דבשר תפל על כחל והוה כבישול בקדרה עם בשר אחר קמ"ל דחלב שחוטה לא גזרו רבנן או שאש שורפו או דבצלי לא גזרו כמ"ש לעיל ויותר נראה לו דאמר תותי בישרא שרי ולא חיישי' שיהפוך השפוד

(ע"ב) גמרא אמר כמה יהיר האי מרבנן אימור כו' משום דכ"ע לא התירו כבדא עילוי בישרא אלא דיעבד ואף ל"ק דאמר כבדא עילוי בשרא שרי כחלא אסור דאי שרי דיעבד הוא כמ"ש התו' ד"ה כבדא ומש"ה אמר דיוהרא הוא ולכאורה נראה להיפך דאי לכ"ע אסור לכתחלה הוה ליה לאסור אף דיעבד משום קנס וגם רמי בר אבא היאך עביד הכי ואולי שגגה היה בידו וסבר דאף לכתחלה שרי ומרימר דדריש בין כבדא ובין כחלא תותי בישרא שרי עילוי בישרא דיעבד אין לכתחלה לא משום דתותי בישרא שרי לכתחלה מש"ה נקיט נמי עילוי לכתחלה לא או אפשר דאתא לאפוקי מרב אידי מנהרדעא דמתני איפכא כחלא עילוי בשרא שרי ואפשר דלכתחלה קאמר דלכתחלה לא וע' ע"א במהרש"א מ"ש בתו' ד"ה כבדא עילוי בישרא יע"ש ובי"ד אבאר עוד בעזה"י יע"ש:

גמרא ואי איכא בי דוגי אסור כו' הר"ן ז"ל הקשה דגבי בישרא נמי שהשומן בולע מדם וא"ת שמשקה אין בולע ממשקה מ"מ יאסור הכלי מדם ויאסור השומן מפליטת הכלי וי"ל דהאי מפני מראית העין אסרוהו דאין נותנין בי דוגי עד שיהא כמאב"ד ובכבד דמתערב אסור ובשרא דשכן דמו שרי עכ"ל מ"ש שאין משקה נאסר ממשקה לא קיי"ל הכי וגם הוא לא כתב אלא בדרך ואן לומר ועל קושייתו כבר תירץ התוספות לקמן ד"ה תרי גללא דמלחי דהכא לא שייך אפשר לסוחטו אסור כיון שהדם נפרש ממנו ולא נשאר אפילו משהו ולא אמרינן אפשר לסוחטו אסור אלא כשמתבטל עכ"ל וזה לשיטתם בכמה מקומות דסבירא להו דאין הנאסר יותר מן האוסר ואין הנאסר יכול לילך אלא מקום שאוסר יכול לילך עמו אבל הר"ן סובר דהנאסר יותר מן האוסר ולכך הוקשה לו כאן. גם מן הכלי אין קושיא דאה"נ דבי דוגי נאסר ואפ"ה אין אוסר שומן בפליטתו כיון שאין נתערב שום משהו מדם דיורד למטה וע' מ"ש לקמן תרי גללא דמלחא וע' בר"ן ספכ"ה דתי' ממליחה שאין המלח אוסר הבשר שדם נשרף בתוכו ולא נ"נ מעולם ומצלי דבקליפה לא אמרינן חתיכה נ"נ יע"ש שהאריך ואם ירצה ה' בחדושינו ליורה דעה אבאר בזה:

אמר שמואל סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח צונן אמרי בעי הדחה ואמרי לא בעי הדחה עכ"ל יש בכאן פירושים רבים ואבארם בעזה"י:

הפירוש האחד כפי הנראה מדברי רש"י ז"ל דשמואל סובר ביה"ש רותח גמור הוא והסכין בולע ממנו ומש"ה אסור לחתוך רותח ואין לו תקנה אם חתך הרותח דמפליט ממנו צונן אמרי בעיא הדחה פירש"י והוא צונן בעי הדחה ואמרי לה לא בעיא הדחה דצונן אין מפליט אגב דוחקא דסכינא אם לא אגב חורפא כההיא דצנון לקמן ומה שלא פי' בעי הדחה אסכין קאי וא"ש טפי בעיא באל"ף לשון נקיבה ואסכין קאי דאי אבשר הוה לומר בעי לשון זכר י"ל דאי אין הסכין נקי פשיט' ומ"ט דמ"ד לא בעי הדחה ורש"י אפשר דלא ס"ל לחלק בין הדחה שצריכה שפשוף היטב או קנוח מעט וסבירא ליה כל שאין מקונח יפה אסור והדחה או קנוח סגי אלא וודאי שהסכין מקונח יפה מיירי ואפ"ה אמרי' בעי הדחה המאכל דאגב דוחקא בלע קצת ופלט מהסכין ובהדחה מיהא סגי וי"א דלא בעי הדחה דאין מפליט כי אם חורפא דצנון ועיין מ"ש לקמן גבי קישות גריר לבי פסקי יע"ש ועיין בריטב"א כאן שכתב זאת הסברא די"א אגב דוחקא פלט קצת זהו הנראה לו בשיטת רש"י ז"ל וראיתי להר"ן ז"ל שכתב דיש לתמוה מי הזקיקו לרש"י לפרש בעי הדחה אמאכל ולא אסכין ואיני יודע אמאי לא כמ"ש דאי משום דהדחה עדיף מקנוח בשביל זה לא היה לתמוה על רש"י ז"ל דרש"י לא ס"ל כך אלא כל שהסכין נקי א"צ כלום וכל שהסכין אין נקי לכ"ע בעי הדחה או קנוח הפה לכ"ע כמו דאמר בריש פר"ק ואי איכא בליתא דפרסא כ' אבל הוא ז"ל פי' דברי רש"י דסובר דלעיל ח' ב' פסקינן הלכתא דסכין טריפה בצונן דאין חום ביה"ש מבליע בסכין שהוא קשה כמו שפירש"י שם וא"כ אסור לחתוך רותח היינו בהדחה מפני טיחת שעל הסכין וא"כ צונן בעי הדחה ע"כ אמאכל דאי אסכין אף רותח סגי בכך אלא אסכין ח"א בעי הדחה וח"א לא בעי הדחה שהדם מתפרך ונופל ובחם מתלחלח ונבלע עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דאיך יאמר דרש"י סובר דשמואל נמי סובר ביה"ש צונן ומפני טיחת הסכין אסור לחתוך רותח שהרי רש"י כתב בהדי' איידי דביה"ש רותח נבלע בסכין וחוזר ופולט ברותח הרי בהדיא דביה"ש רותח ואף אם נאמר דאין רותח ממש אלא חם קצת ודוחקא דסכינא כמ"ש הרשב"א בחדושיו כאן וכן כתבו התו' לעיל דף ח' ב' איך שיהיה מדכתב רש"י שנבלע בסכין וחוזר ופולט ולולא דברי הר"ן ז"ל שכתב דלרש"י לחתוך רותח סגי בהדחת סכין מטיחת שעל פניו הייתי אומר דרש"י סובר כדפסקינן לעיל הלכתא דסכין ששחט טריפה בהדחה סגי דקשה ואינו בולע אלא דמ"מ אגב דוחקא ואם קצת בולע קצת בדופני הסכין ולאותה בליעה מועטת מהני לה הדחה להפליט אותה בליעה מועטת מה שבדופני הסכין לחוץ ומש"ה פסקינן לעיל והלכתא בצונן ואסיר לחתוך רותח היינו בלא הדחה אבל בהדחה ושפשוף היטב או קנוח היפה שהוא בליתא דפרסה שהוא מפליט אותו הבלוע בדופני הסכין לחוץ שרי וא"כ ע"כ צונן בעי הדחה אמאכל קאי וה"ק דברותח לא סגי בהדחת המאכל דמלחלח ובלע ולא בצונן וי"א דלא בעי הדחה כי דוקא ברותח מפליט או בחום ביה"ש עם דוחקא משא"כ צונן לגמרי כשהסכין מקונח קינוח כ"ד שאין טיח ע"פ שרי והלכה כל"ב שאין צריך הדחה יפה שפשוף או בליתא דפרסא וזה שכתב רש"י ביה"ש רותח קצת ר"ל לאו רותח גמור ומש"ה ודאי אסור לחתוך רותח אם לא בהדחה גמורה