ראש יוסף על חולין חלק ב קח

אלא דלא ידענא דמנלן דרש"י כר"ן דלמא כר"ת ממש דבמליחה פשיטא דשרי כמ"ש לעיל ומההיא חתוכה לתחת דלקמן דפירש"י לצלי אין ראיה כמש"ל דאף לצלי בעינן כן וע"כ מוכח דלצלי איירי כמו שהארכתי בזה לעיל יע"ש או בתרווייהו מסופק שמא ע"י מליחה יצא כל הדם ואת"ל לא יצא שמא דם הכבד שרי וא"ש נמי דברי רש"י במה שלא פירש כבדא מה אתון ביה אהיתרא וכמש"ל ומיהו לזה יש לומר דע"כ לרש"י מליחה לא מעלה ולא מוריד דאי מספקא ליה אם כן מה פשיט ממתני' דלמא מתני' בלא מליחה איירי דאוסרת ואינה נאסרת כקושית התו' ד"ה כבדא דועוד י"ל ותירצו דאי בלא נמלח פשיטא דאסור כו' ולרש"י א"א לפרש כך דבלא נמלח פשיטא דאסור ובנמלח מיירי מתני' תקשי ג"כ פשיטא דאוסרת בכבדא דאיסורא ומאי קמ"ל בזה דכבד טריפה אוסרת אחרות ובשלמא יש לומר דאשמעינן דאוסרת כבד חברתה אף שאין בולעת דם בולעת שמנונית ואינה נאסרת בלא נמלחה דאינה בולעת דם משא"כ לרש"י דפי' אוסרת תבשיל אחר משום דלכבד חברתה אינה אוסרת לשיטתיה דאף שמנונית אינה בולעת א"כ ע"כ רישא מלתא דפשיטא הוא דטריפה אוסרת אחרים ומשום סיפא נקיט לה א"כ אמאי לא בכבד ומשום דם בלא מליחה אוסרת אחרים ואינה נאסרת מפני דם של עצמה דאינה בולעת כו' ומשום סיפא נקיט לה או כמ"ש הר"ן ז"ל דאשמעינן דאין הרותחין חולטין ודרך בישול אינו כן יע"ש אלא ע"כ דבמליחה או דפשיטא ליה להיתרא כר"ת או דפשיטא ליה דאין מלח מעלה ומוריד ומיבעיא אי דם הכבד שפי' אסור או לאו:

ועתה אפרש הדרך היותר סובל בפירוש רש"י והוא שיטת הר"ן ז"ל דמליחה לא מעלה ולא מוריד בכבד דמחמת ריבוי דם שבתוכה אין המלח מפליט כל דם שבתוכה ומיבעיא אי דם הכבד אוסר כשפירש לחוץ או דלמא כיון דכלא דמא וכנוס ושרי רחמנא ה"ה פי' לחוץ והיותר נכון דרש"י כר"ת בזה דמ"ה וודאי שרי ומדרבנן הוא דאסור ואיבעיא לן בפי' ממקום למקום אי גזרו רבנן או לאו והשיב דמותר ומיבעיא ליה בפי' לחוץ אי גזרו רבנן ור' ספרא שאל לר' זריקא ואמר דשרי והא דלא אמר ליה מיד ממתני' דתרומות לפי סברתו דמיירי בכבדא דכשירה ומשום דמא י"ל והוה סובר דאיבעיא דאביי הוא לכתחלה מי שרינן לה דכבד אוסרת ואינה נאסרת היינו דיעבד ולא לכתחלה וכבר יש מי שסובר כן שהרי הר' אומר כן במשנה י"א פי"א דתרומות על משנתינו דכבד כתב ואמנם דיעבד ולא לכתחלה ועי' בבית יוסף ובר"ן ולכך לא פשיט ליה ממתני' דתרומה דסובר אביי לכתחילה מיבעיא לי' עד שאמר דזעירא שלקי לר"א ואכיל לכתחלה ואמר אביי למיסר נפשה לא מיבעיא ליה דוודאי ממתני' שמיע לי' כן וסובר דמתני' לכתחלה נמי מיירי א"כ אוסרת חברתה נמי התם תנן בהדיא שאוסר' בשר או תבשיל ויש לפרש בשיטת רש"י כמ"ש התוספות ד"ה דתנן וכמו שאבאר לקמן אי"ה ומשני אביי דלמא כבדא דאיסורא ומשום שמנונית ומשום סיפא נקיט לה או כמ"ש הר"ן ז"ל דאשמעינן אף דחולטין דם הכבד ברותחין ולא לענין שמנונית או דדרך בישול אין חולטין דוקא כשהמים מעלין רתיחות מכל צד הוא דמהני ולא בע"א ואינה נאסרת משום שמנונית דאף שמנונית אין בולעת והדר מייתי ראי' מקניא בקופיא דאלמא דם הכבד כשפי' שרי דמליחה לא מעלה ומוריד ודחי דהוה חלטי והא דהוה חלטי ר"נ והיו אפשר דהיו מסופקין ג"כ כמ"ש התו' ד"ה כי הא והאי דאייתי כבדא שליקא לרבה בר שבא ולא אכיל בנתבשלה לבדה וסובר כר"י בן נורי דשלוקה אוסרת ונאסרת כו' וצריך לומר דרב' בר שבא ג"כ מסופק אי דם הכבד שפירש אסור וההיא דשלוק' אוסרת ונאסרת בנתבשל עם טריפה מיירי דשלוקה לת"ק אינה בולעת ולר"י בן נורי בשלוקה בולעת ואיהו פסק כר"י בשלוקה ולכך לא אכל דשמא דם הכבד אסור כשפי' ונבלע אח"כ בשלוקה ואמר ר"נ נמי לשבא דהלכה כת"ק דבשלוקה ג"כ אינה בולעת שמנונית וכ"ש דמא ואף אי דם הכבד שפי' אסור מ"מ נתבשל לבדה שרי דלא כר"י ב"ב שלא כת"ק דמתני' דתרומות שאין מחלק בכך ופולטת ואינה בולעת אף בשלוקה ורבה ב"ר הונא דאיקלע לבי רבה בר ר"נ דאייתי ליה כבדא בלוע דמא בסמפונא דאמר אמאי עבדיתו הכי אפשר בצלי איירי ואמר קרעיה ש"ו וחיתוכא לתחת בשעה שצולין אותה וכפירש"י וש"ו לאו דווקא אלא קריעה בסמפונו' ואמר אמאי עבדיתו הכי ולא אסר להם הכבד אלא דלמא משתלי ואכיל בלא קריעה סמפונות אלא צריך קודם שצולין לקרוע וה"מ כ"י טחלא שומנא בעלמא הוא ר"ל דאין בו סמפונת או דההיא מעשה לקדירה בלא בשר וצ"ל דאף לכתחלה שרי ויותר נכון כמ"ש בפי' ראשון דצלי הוה המעשה דבישול אפי' בקדיר' לחוד אסור זהו שיט' רש"י ז"ל ושיטת ר"ת ז"ל הוא דבמליח' וודאי יוצא כל הדם ומבעיא לי' בלא מליחה ומ"ה שרי בפי' לחוץ אלא מדרבנן אסור בפי' לחוץ ומיבעיא ליה בבישול שאין ניכר אי גזרו ביה רבנן או לאו:

ואבאר כי שיטת ר"ת ז"ל בשמעתין הכי הוא כבדא מה אתון ביה בלא מליחה שמא לא גזרו רבנן דרך בישול שאין הדם ניכר כו' ואמר אנא שלקי לר"א ואכיל ובלא מליחה חזו מאן גברא רבא מסהיד עליה ואמר ליה למיסר נפשה לא מיבעיא לי למיסר חברתה מיבעיא לי דם הכבד אפשר דשרי או אסור ולמיסר נפשה וודאי דאינה בולעת ואמר ליה מתני' היא ומשני בכבדא דאיסורא ויש לפרש כמו לרש"י ז"ל דאף שמנונית אין בולעת דר"ת סובר חנ"נ בשאר איסורין והנאסר יותר מן האוסר כמש"ל באורך קניא בכבדא יודע היה שלא נמלחה הכבד וריאה נמלחה והא דפריך דלמא חלטי ליה יש לראות לענין מה עשו ככה לחלוט הכבד ולא למלוח עם שאר דברים בשלמא לחלוט לאינך לא קשיא דחליטה אפשר דלא מהני אלא לכבד ולא לבשר וע' בר"ן יע"ש וכן בגמרא דפסחים בריש כיצד צולין לא הוזכר חליטה אלא בחומץ ולא ברותחין וע' בב"י סימן ע"ב שכתב בבשר לא הוזכר חליטה רותחין ליכא למגזר חליטה בחומץ יש לפרש דבריו שלא תקשה ליה דאה"נ דבשר לא מהני חליטה רותחין וכבד שאני דשיע וכמ"ש הר"ן והבאתיו בסמוך ואפשר לומר דבשר לא מהני חליטה ברותחין וחומץ וההיא דריש כיצד צולין בצלי מיירי ע"ש ברש"י וע' בסי' ס"ז בי"ד ובאחרונים ואפשר שהראו הלכה למעשה לתלמידים דבחליטה לא בעינן ש"ו כו' ובמליחה בעינן ש"ו כו' וחיתוכא לתחת אלא דב"ת לא אסקי מזה ומשמע, דמליחה לחודיה מהני ובההיא דאמר חלא כו' אי איהו אסר בישרא נמי אסור כו' היינו מספיקא דהם ג"כ היו מסופקין ומש"ה היו חלטי ברותחין כמ"ש התו' ד"ה כי הא ואמר שפיר דאי חלא אסור מספקא בשרא נמי כו' דשוב אינה טרודה לפלוט וכפי' רש"י יע"ש ורבא בר שבא דלא אכיל כתבו התו' דבלא מליחה איירי וסובר כר"י ב"ב דשלוקה אוסרת כו' ויש עוד לפרש דתנאי דמייתי הוא אמה דמסיק למיסר חברתה מיבעיא ליה מייתי תנאי וכן בזעירא שלקי לר' אלעזר ואכיל מייתי תנאי דפליגי בשלוקה וע' בית יוסף בסימן ע"ב שפי' כן קצת בשיטת הר"מ ואבאר לקמן אי"ה ורבה בר שבא ור"נ פליגי דכ"ע כת"ק דמתני' דתרומ' דאינה נאסרת אלא דאיפלגו תנאי לעיל אי אפשר לסוחטו אסור או לאו וא"כ נאמר נהי שאין הכבד בולעת ידם מ"מ שמנונית בולע כדעת הר"ן ושאר פוסקים ודלא כרש"י ז"ל וא"כ רבה בר שבא דלא אכיל שפולטת דם ונאסר כל מה שבקדירה ונעשה השמנונית של בשר נבילה וחוזרת הכבד ובולעת שמנונית דאפשר לסוחטו אסור ורב נחמן שאכל שאפשר לסוחטו מותר וכיון שבכבד אין בו דם ושמנונית היתר בפ"ע ור"ת לשיטתיה דהנאסר יותר מן האוסר דאיהו לא מפליג בין בב"ח לשאר איסורין כמ"ש הר"ן ז"ל בשמו בספ"כה גבי חלב נבילה דמדקדק ר"ת ור"ש דצריך תרי פעמים ששים וע' בתו' לעיל גבי חלב נבילה גם רבה בר ר' הונא דאמר אמאי עבדיתו הכי עם בשר אחר איירי ומספיקא אמר דצריך חתיכה ומליחה ובעיין לא איפשט אלא דמדלא אסר להו מספיקא משמע דם שבסמפונות אמר הכי ובישלה בפ"ע מיירי וע' זה ולשיטה זו קשה מה דאמר לקמן דם דאורייתא יע"ש:

השיטה הג' הוא שיטת התו' בועוד י"ל הוא ג"כ קצת שיטת הרשב"א כמו שאבאר דבלא מליחה ודאי אסור כי מבעיא במליחה מחמת ריבוי דם אין יוצא ע"י מליחה ומה דאמר למיסר חברת' לא תיבעי לך צ"ל דאי בלא מליחה פשיטא דאוסרת חברתה כן כתב הרשב"א בחדושיו והתו' כתבו משום מסתמא איירי כדרך מבשל בשר במליחה כו' והנה ע"כ לשיטה זו מיבעיא אי מהני מליחה לחודיה או קריעה ש"ו בעינן אבל עם ש"ו מהני ודאי דאין לומר דמספקא אי מהני ג"כ ש"ו או דבלא ש"ו ודאי דאוסר ומיבעיא ליה בש"ו אי מהני דא"כ לא פשיט לי' ממתני' דתרומות דאפשר התם בלא קריעה ואשמעינן דהכבד אוסרת אחרות ע"י מליחה ולא מהני בכבד מליחה וגם דרך מבשלי בשר מולחין לחוד אלא ודאי כדאמרן שוב ראיתי לרשב"א בחדושיו שכתב דאיבעיא אי סגי במליחה או ש"ו בעינן יע"ש וכן נראה שהוא דעת התוס' כאן והרשב"א הקשה דא"כ כי שאלי לזעירי ואמר אנא שלקי לר"א ואכיל ע"כ במליחה ר"ל בלא קריעה א"כ תפשוט שע"י מליחה יוצא כל הדם דאי לא חוזרת ונבלע ואי דפולטת ואינה בולעת א"כ למה מלחי לי' כלל ושמא דגזרי' אטו שאר הבשר יע"ש ור"ת תפשוט לך דע"י מליחה לחודיה יוצא כל הדם דנהי דשלקי לר"א בלא בשר אחר כדאמר כי מיבעיא לי למיסר חברתה מ"מ אי ס"ד דאין המלח פועל בכבד מחמת ריבוי דם למה מלחו כלל דלעצמה אינה נאסרת אלא דלא ליתסר הקדירה שמתבשלת הכבד