ראש יוסף על חולין חלק ב קז

דאל"כ הבשר שלא נמלח נ"נ וכל התבשיל נבלע אח"כ בכבד שמנונית דאיסור' אלא ש"מ דאף שמנוני' דאיסור' אין בולע' וכן נראה שהוא שיטת הר"ן ז"ל דאיהו נמי סובר חנ"נ בשאר איסורין והנאסר יותר מן האוסר שהרי הר' אומר כן בספכ"ה באפשר לסוחטו דהלכה כר"ת ור"ש דצריך תרי ששים בשאר איסורין יע"ש ותי' מה שאמרו בגמרא גדי אסרה תורה ותי' נאה הבאתיו לעיל בשמעתין יע"ש וגם בהא דהביאו ראי' שאין המלח אוסר כו' כת' שאין ראי' שהמלח שורף הדם שבתוכו יע"ש בתחלת דבריו בשמעתין דאפשר לסוחטו הרי בהדיא מדבריו דסבירא ליה להר"ן ז"ל דהנאסר יותר מן האוסר ומש"ה הוכיח שיטתו דבין במליחה ובלא מליחה מיבעיא ליה ומשני בכבדא דאיסורא ושמנונית אין בולעת וכן לר"ת הכי פירושו דאיהו נמי סובר מדסבר דצריך תרי ששים כרבינו שמואל כו' וא"כ ג"כ רש"י ז"ל אפשר דסובר כן ומש"ה פירש דאף שמנונית דאיסורא אין בולעת וכדכתיבנא ומ"מ נראה שיטת רש"י ז"ל דאיבעיא דאביי אף בלא מליחה או דם הכבד שפי' שרי דכולא דמא דשרי רחמנא ואף דדם האברים שלא פי' מותר' מ"מ דם הכבד היה ככנוס כולו (כן פירוש המפרשים גכ"ק) וא"כ אף בפי' שרי א"ד דווקא בלא פירש, הא דגלי רחמנא ולא בפיר' דאסור או מ"ה אי מדרבנן עכ"פ אלא דאיכא לספוקי במליחה אפשר דשרי כשיטת ר"ת ז"ל אי דמליחה לא מעלה ולא מוריד כשיטת הר"ן ז"ל ומיבעיא ליה בין במליחה (בין בלא מליחה אבל וודאי אין שיטתו כשיטת הומ"ל שכתבו התוספות וכשיטת קצת פוסקים דבלא מליחה פשיטא דאסו' דז"א מדכתב אחר כך דמיבעיא אי שרינן דם הכבד דכולא דמא ולפי זה דברי הרא"ש צ"ע במ"ש דמפירש"י משמע דבמליחה מיבעיא ליה ולא די לנו הצער הזה דמהיכן הוציא כן אלא דמפירש"י משמע איפכא דאף בלא מליחה מיבעיא אי דם הכבד שרי או לאו לאחר שפירש כמ"ש בהדיא אבל כד דייקינן ביה בלשון רש"י ז"ל ד"ה כבדא מה אתון נוהגין ביה לבשל בקדירה או אסור מפני שפולטת דם ואעפ"י שכולו דם אפ"ה לאחר שפי' ויצא הרי הוא דם ואסור כשנדקדק בדברים האלה יראה דאף במליחה מיבעיא ליה דאי בלא מליחה היאך לא כתב צדדי איבעיא מותר מפני שכולו דם ושרי ואף לאחר שפירש שרי א"ד לאחר שפי' אסור והוה ליה לפרושי כמו שפי' אח"כ בד"ה ומשום שמנוני' כו' ורש"י לא כת' כאן אלא אצדדא דאיסורא דאסור מפני שפולטת דם כו' ש"מ דבמליחה מיבעיא ליה אי פולט דם או לא ומש"ה אצדדא דהיתרא לא פי' כלום דוודאי מסברא אית לן לומר דשרי ככל בשר ע"י מליחה וכסברת ר"ח ז"ל ואצדדא דאיסורא פי' דאסור מפני שפולטת דם ואף דכולא דם לאחר שפי' אסור וגם משמע קצת ממ"ש דלאחר שפירש הרי הוא דם ואסור דפשיטא ליה דאסור כשיוצא דם אלא דמיבעיא ליה אי יוצא ע"י מליחה או לאו. ומ"מ יש לראות דברי רש"י סותרים אח"כ אהדדי דכתב דמיבעיא ליה אי דם הכבד שרי כשפי' או לאו י"ל דכ"ז בכלל איבעיא היא אי דם הכבד שרי אי לאו ואת"ל אסור שמא יוצא ע"י מליחה ומ"ש הרא"ש מתוך דברי רש"י משמע דמיירי בנמלחה היינו אף בנמלחה ובין נמלחה ולא נמלחה מיבעי' לוה אי דם הכבד אסור או לאו ואת"ל כו' וכן בש"ד סימן כ"ז כתב פירש"י בנמלחה היינו אף בנמלחה וכנראה מפירש"י כבדא שלא פי' צדדא דהיתרא כלום כמ"ש:

ודע דליכא לאקשויי דא"כ אמאי לא פירש"י במסקנא דדחי בכבדא דאיסורא ומשום שמנונית אבל בכבדא דהיתרא דלמ' יוצא ע"י מליחה או לא אבל דם הכבד שיצא אסור וודאי וכפי מה שפי' בה"א דאיבעיא דאביי ע"י מליחה וי"ל דע"כ מיבעיא ליה תרתי אי יוצא ע"י מליחה ואת"ל דאין יוצא אי דם הכבד שרי או לאו בהקדם הקדמה אחת והוא דאנן קיי"ל לצלי לא בעינן מליחה כלל כמבואר בי"ד סימן ע"ו יע"ש אלא דרש"י כתב בריש כיצד צולין דלצלי בעי מליחה וא"צ לשהות במלחו שיעור אלא צולהו מיד וע' בתוספות שם גבי מולייתא ומתבאר שם כפי הנראה דרש"י סובר דם אברים שלא פי' מותר כתי' מההיא דשוחט בשבת וי"ה לעיל י"ד ומשנין דבר אווזא ראוי לאומצא ועיין שם בד"ה ונסבין חבריא ובר"ן שם ורשב"א בג"ה צ"ג ובפ' השוחט ל"ג ובחדושינו לי"ד סימן ע"ו אבאר ומ"מ צריך לומר דדם שפי' ממקום למקום אסור דהוה כפי' לחוץ ועיין שם בתוספות ריש כיצד צולין בד"ה האי מולייתא יע"ש וא"כ לפי זה תקשה לר' ספרא דאמר מ"ש למיסר חברתה נמי כו' ואיך יתכן זה דנהי דכבד פולטת ואינה בולעת מ"מ דם שפיר' ממקום למקום בתוך הכבד הוה כפי' לחוץ דלא גרע מצלי בלא מליחה כ"ש בישול דוודאי פי' ממקום למקום ונהי מה שפולטת לחוץ אינה בולעת מ"מ מה שפי' בתוכה ממקום למקום אסור אלא צריך לומר דהכא כבד אוסרת אחרות תבשיל וכדומה משום דם ולאשמעינן אף דכבד כולה דם ה"מ שלא פי' אבל פי' אסור ואינה נאסרת אם נתבשלה עם בשר הלא נמלח אינה נאסרת מחמת דם שפולטת ואינה בולעת דם והאי פולטת ר"ל רוב פליטות רו' רוט' כמבואר בפוסקים ותקשה לך אמאי לא נאסרה מחמת דמה שלה דפי' ממקו' למקום אלא ע"כ בנמלחה איירי ומליחה מהני ומילי מילי קתני כמו לפירוש הרא"ה וריטב"א ז"ל הכבד אוסרת אחרו' אם לא נמלחה משום דם וה"ה דהיא נאסרת בפי' ממקום למקום ואינה נאסרת אם מלחה אלא שנתבשל עם בשר אחר שלא נמלחה דאינה בולעת ר"ל דפולטת ציר הרבה וא"כ מוכח תרווייהו דבנמלח אינה נאסרת ואינה אוסרת חברתה ובלא נמלחה נאסרת ואוסרת חברתה. ור' ספרא אמר הכי לאביי דוקא לדידך דסבירא לך במנחות כ"א א' אמר אביי וכן לצלי כו' וכן גירסת ר"ת ור"ג ע"ש בתו' ד"ה ההיא לקדירה הן אמת שברש"י שם כתיב ג"כ וכן לקדירה ואין ראיה דהמדפיסים כתבו ברש"י כן ואפשר דגי' רש"י כמו בספר רבינו גרשון ור"ח דלצלי צריך מליחה וכן דעת רש"י בכיצד צולין והבאתיו לעיל וכן דעת מקצת חכמי ספרדים ובר"מ הל' מ"א פרק ו' וא"כ שפיר אמר ליה דאביי לשיטתיה מ"ש למיסר נפשה לא תיבעי לך בשלמא למאן דלית ליה מליחה לצלי דם שפי' ממקום למקום שרי איכא לאוקמי' הך מתני' דתרומ' בלא נמלח' ואוסר' ואינ' נאסרת כו' ואיבעיא מצינו למיבעי' בנמלחה אי פלטה כל דמה או לאו ומש"ה לא השיב ר' ספרא מיד לאביי מתני' הוא דאיכא לאוקמי' בלא נמלחה ואיהו בנמלחה מיבעיא ליה ובזה מסולק קושי' התו' ד"ה התנן אלא לדידך לאביי דסביר' דצלי בעי מליחה ופי' ממקום למקום הוה כשיצא לחוץ א"כ מ"ש למיסר נפשה לא תיבעי לך דמתני' דתרומות בנמלחה מיירי ומשום הכי אינה נאסרת וממילא דאינה אוסרת דפולטת כל דמה ואוסרת בלא נמלחה דפולטת דם ואסור משפי' הרי נפשטה האיבעיא לגמרי ומשני אביי דלמא בכבדא דאיסור והדר ביה ממה דהוה סבור דבנמלחה נמי אסר' דפולט' אלא בנמלח' נפשט' האיבעיא דאינ' פולט' אלא איבעיא הוא אי דם הכבד אוסר או לאו דכולה דמא ואף כשפירש שרי או לאו אלא דלפי זה מאי דדחי לה משמע גם לרש"י הוא כר"ת דבמליחה שרי ומ"ש הרא"ש ור"ת כו' לא משמע הכין וע' בר"ן ז"ל מ"ש בזה:

ודע דאפשר לומר דגם רש"י ז"ל סבירא ליה דם הכבד מדרבנן הוא דאסור וכי גזרינן בפי' לחוץ אבל ממקום למקום לא גזרו ביה רבנן דכולא דמא ושרי רחמנא דהוה כנוס בתוכה וא"כ איכא לומר באמת כן דמתני' דתרומות בלא נמלחה מיירי והכבד אוסרת אפשר משום שמנונית דאיסורא ואינה נאסרת מפני דם של עצמה דפולטת ואינה בולעת ובפי' ממקום למקום ולא גזרו ביה רבנן או דמותר לגמרי אף בפי' לחוץ וזה שכתב רש"י וכ"ז שלא פי' פשיטא דשרי ומאן לא ידע הא דכבדא מותר זיל קרי ביה רב הוא אלא דכ"ז שלא פי' לחוץ שרי אף שפי' ממקום למקום כדמוכח מתני' דתרומות דאל"כ לא תמצא לעולם כבד מותרת בבישול אלא בפירש לחוץ מיבעיא לי' אי שרי או דגזרו ביה רבנן בפירש לגמרי לחוץ דאסור מדרבנן:

עוד אבאר לך שהר"מ ז"ל בפ"ו מהל' מ"א ה"ז כתב דכבד צריך צליה תחלה אבל לבשלו בתחלה בקדירה לא והר"ן ז"ל תמה עליו וע' בכ"מ שם לי נראה אף דר"י בן נורי אמר, הכבד אוסרת ואינה נאסרת שפולטת ואינה בולעת ואיך יתכן זה דמ"מ שהרי הדם פי' ממקום למקום ואסור שהרי הר"מ ז"ל סובר כן בהלכה י"ב דצלי צריך ג"כ מליחה והוא כגי' הספרדית שמצא הר"א ז"ל והביאו הרשב"א בחדושיו גבי אומצי ביעי ומזרקי צ"ב יע"ש ודעת ר"ח ור"ג שהביאו התוספות במנחות והבאתיו לעיל ויש לפרש הטעם דפירש ממקום למקום וא"כ הכבד אין לה תקנה בבישול כמ"ש אלא דר"י בן נורי סובר דם הכבד דרבנן ולא גזרו ביה בפירש ממקום למקום משא"כ לדידן דמסיק כבדא עילויה בישרא אסור וכחל שרי ופריך מ"ש ומשני דם דאורייתא אלמא דם הכבד דאורייתא כמו שהוכיחו הרשב"א ז"ל ושאר מפרשים וא"כ ודאי מדינא אסור לבשל כבד בקדירה לבדו אף שאין בולעת מ"מ דם שפירש ממקום למקום והוה דאורייתא ומש"ה הזכיר הר"מ ז"ל בפי' המשניות דתרומות דר"י בן נורי הוא דאמר הכי אבל רבנן פליגי עלי' מטעמא דכתיבנא דנהי שאין בולעת מ"מ פי' ממקום למקום וע' פ"א מי"א דתרומות וכיון שהארכנו בפירוש רש"י ז"ל אכתוב פי' הסוגיא לדבריו ז"ל וכפי מה שסובל פירושו יותר בדבריו ז"ל:

הנה הפר"ח בסימן ע"ג ס"ק א' כתב דשיטת רש"י ז"ל מלח לא מעלה ולא מוריד דאין מוציא כל הלחלוחית דם ומיבעיא ליה אי דם כבד שרי או לאו וזה שיטת הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות אלא שאני תמה למה יחסו לעצמו ולא לרש"י ודלא כרא"ש יע"ש וכבר נתברר לך מ"ש לעיל דמרש"י ד"ה משום שמנונית יראה בפי' דמיבעיא אי דם הכבד אסור או לאו