ראש יוסף על חולין חלק ב קה

לחודיה בקריעה קצת שרי בלא טחיה בכותל דלקדירה משמע דוקא בהדי בשר עו' דאל"ה הוה לומר ההיא בישול ור"א לצלי אלא ש"מ לחודיה שרי בלא טחיה ולא ש"ו אלא קריעה קצת וכבר כתבנו לעיל שיטת ר"ת ועכשיו אכתוב עוד בקיצור שי' ר"ת ז"ל דלחודיה וצלי דינן שווין דגם צלי חוזר ונבלע דבשאר איסורין בדם שריק כו' וקריעה קצת בלא ש"ו וטחיה סגי לכתחלה ודיעבד שרי בלא קריעה כלל ובישלו עם בשר לכתחלה קש"ו וטחי בכותל ודיעבד שרי בלא טחיה בכותל וקש"ו מיהא בעינן מההיא דג"ה כחל בס' וכחל אסור מיירי בכה"ג בלא קריע' ואפשר דיעבד שרי בשתי לחוד ול"ק מוקי למתני' הכי כחל קורעו או לחודיה או עם בשר וכחל כדינו לא קרעו כחל כדינו אינו עובר ומות' דיעבד ופריך ממתני' אינו עובר הא איסורא איכא דאין לומר דלא קרעו כלל ולבישל עם בשר אסר דיעבד דמסתמא תנן אף לחודיה ומייתי סייעתא כחל שבישלו כו' ומיירי בבישול' בקדירה ולב קורעו לאחר בשולו משום דשיע אף בקדירה וכחל לחודיה לא צריך קריעה או עם בשר לא צריך טחיה בכותל ודיעבד שרי ומסיק דלמא לב הוא דסגי בקריעה כו' ואפשר דמיירי בצלי ואה"נ דהמקשה היה סובר דמיירי בצלי דוקא ומש"ה לב סגי בקריעה לפיר"ת דשיע לא קאי במסקנא בכיצד צולין אלא ככ"פ וזה לא שייך בקדירה ומייתי סייעתא דלצלי ובישול לחודיה כהדדי נינהו דגם בצלי החלב חוזר ונבלע בו וע"כ דלא גזרו בכך כיון שאין הכחל משתנה בטעמו כו' ול"ב פליג ואמר דאסור אף דיעבד בצלי ובישול לחודיה בלא קריעה כלל ועם בשר בש"ו וטחי בכותל כו' ור' יהודא עם בשר מיירי ומש"ה בעינן ש"ו וטחי בכותל ודיעבד קריעה קצת ור"א אמר לשמעי' קרע ואיכול לבישול לחודיה וצלי איירי ודיעבד מותר לגמרי ור"נ קריעה קצת קאמר וזויקו היינו נפוחים כיון שלא היה שתי וערב וטחיה אבל אין לפרש זויקו בשפוד דמ"ש דבישול לחוד נמי שרי ותניא כל"ק כחל שבישלו מותר משמע לחוד מדקתני שבשלו בחלבו כמ"ש התו' כאן בז"ה וע' מ"ש שם בעזה"י ותניא דיעבד מותר בלא קריעה כלל דומיא דקיבה שאסורה בלא קריעה כלל ומייתי סייעתא דצלי או לחודיה שרינן דיעבד דלא כל"ב אלא דקשיא דהתו' כתבו דמוקי לההיא ברייתא לחודי' א"כ הא דמשני ה"ה דלכתחלה וע"כ שתי או ערב דלכתחלה בעינן כך וא"כ לקדירה אמאי אסורה כיון שקרעו והוציאו החלב ממנו ודוחק לומר דלא הוציאו ולרש"י א"ש לר"נ לא בעי קריעה כלל לצלי ומשני אה"נ דאיידי כו' ובי"ד אבאר בזה באורך בסי' צ' בזה בעזה"י: בא"ד דטעם הבשר נכנס לכחל עכ"ל לכאורה דהחמירו עם בשר משום דנפל החלב ונכנ' בבשר אחר ואוסר שם ואח"כ נבלע ג"כ בכחל ולחודי' אף שנפלט ונבלע אין משתנה טעמו ממה שהיה מקודם וכל זה אי לית ס' אבל אי הוה בבשר אחר ס' הוה שרי וליתא אף אי יש ששים אסור דטעם בשר נכנס בכחל כמ"ש תו' ד"ה אינו ע"ע וע' מהר"מ מלובלין ז"ל ובי"ד אבאר עוד בזה

(דף קי ע"א) בא"ד וה"פ הכחל קורעו שתי וערב וטחי בכותל דר"א מוקי ליה לקדירה עכ"ל דכיצד קורעו דר"י אמתני' קאי ומיהו מיירי נמי ממתני' בישול לחודיה וקריעה קצת לא קרעו כ"ח כדינו וזה שסיימו בסוף דבריהם דמתני' איירי נמי בקדירה עם בשר משמע דאיירי נמי בלא בשר וכ"ח כדינו ובתחלת דבריהם דמתני' סתמא קתני משמע דבא להתיר בכל ענין כו':

בא"ד דאי בהדי בשר נעשה הבשר נבילה ואוסר חלב דטעמא דשיע לא קאי במסקנא לר"ת עכ"ל ע' מהרש"ל ומהרש"א מ"ש ודע שמ"ש התו' דנ"נ וחוזר ואוסר הל' הוא למ"ד נ"נ בשאר איסורין וגם אמרינן דהנאסר יכול לילך ולאסור יותר מן האוסר וכנראה לעיל מתו' ק"ח ב' ד"ה חלב נבילה מ"ש לר"ש והוא שיטת ר"ת ג"כ והוא שיטת הר"ן בס"פ כ"ה יע"ש ובג"ה גבי אמר ר' יע"ש אבל לדידן דקיי"ל אין הנאסר יותר מאוסר אינו כן ובי"ד אבאר באורך בעזה"י בשיטה זו ומה שיש לעיין עוד בשיטה זו בשיטת הרי"ף ור"מ ושאר פוסקי' הלא המה כתובים באורך והרוצה לעיין עליהם וע' ברשב"א וריטב"א ור"ן ואם ירצה ה' בי"ד סימן צ' אבאר:

וברש"י ד"ה דאתנייה לר' כחל ל"ב הוה שמיע ליה עכ"ל ר"ל דאף דיעבד בלא קש"ו לצלי ולפירושי צ"ל דר"א הוה תמוה ליה איך יפלוג רב על ברייתא דקתני בהדיא כחל שבישלו עכ"פ מותר דיעבד ונהי לצלי מיירי שמעינן מיהת דיעבד שרי בלא קריעה כלל דומיא דקיבה דאסורה דמיירי בלא קריעה דמש"ה אסורה שהחלב בתוכה כו' ואמר לו אני שניתי לו כחל של מניקה לאסור דיעבד לצלי בלא קריעה כלל ור' הוא דטעה דר' סבור דר"א שנאה ליה סתם אף שאין מניקה אסור ומשום איזה תנא הוא חולק על הברייתא ואינו כן דברייתא איירי באינה מניקה ואיהו בכחל מניקה שנה ליה וע' בריטב"א דלא כת' כן ולא הבינותי דבריו יע"ש ומיהו סוגיא דלעיל דלא כר' יוסי בר אבא וסברי דאין חילוק בין מניקה לאין מניקה ומש"ה פריך, לר"ל ממתניתין ומברייתא דכחל לא משני דמתניתין וברייתא מיירי בכחל שאין מניקה אלא דלא שני בין מניקה לאין מניקה. ודע שמ"ש רש"י דל"ב הוה שמיע ליה דאין לומר דל"ק הוה שמיע ליה דמוקי ר' למתני' בצלי לכתחלה בעי קריעה ודיעבד מותר ואומר אני כחל מניקה שניתי לו דלכתחלה בעי קריעה ור' לא הבין וסובר אף באין מניקה הדין כן דמה הוה קשיא ליה לר"א עד שהוצרך לשאול איכא תנא דמתני' לרב כחל דמתניתין איכא לתרוצי שפיר אינו עובר ומותר בצלי ומיירי בכחל של אין מניקה כו':

ודע לפי מ"ש מהרש"א ז"ל לעיל ברש"י ד"ה לקדירה ור"נ כל"ב דל"ב ממש כר"נ לצלי דאף קריעה קצת לא בעי לכתחלה דזוויקו לה כחלי ומתני' בבישול ול"ק מוקי בצלי ולכתחלה בעי קריעה קצת יע"ש א"כ איך קאמר דר"א ל"ב דר' הוה שמע ליה ומה בכך והא מיקל הוא ל"ב ומה קאמר אנא כחל של מניקה שניתי לו והא נהפוך הוא דל"ב מיקל טפי מל"ק וסובר לצלי אף לכתחלה לא בעי קריעה כלל אם לא שנאמר אנא כחל של מניקה שניתי לא לאסור בבישול בלא קריעה אבל שאין מניקה שרי אף בבישול אלא דלא ידענא מה הוה קשיא ליה לר"א עד שהוצרך לשאול איכא תנא דאתניי' לר' כחל דאדרבה משמע הכי מתני' אינו עובר עליו ואסור ואפשר דברייתא כחל שבישלו מותר הוה קשיא ליה דבישול משמע בקדירה וחשב לדוחק לומר בצלי ומש"ה אמר אנא כחל של מניקה שניתי לו לאסור דיעבד וברייתא באינה מניקה מיירי אלא דא"כ אימא דר"א ל"ק הוה שמיע ליה ואמר איכא תנא דהוה קשיא ליה לצלי לא בעי כלל וכר"נ דסובר הכי ואמר כחל מניקה שניתי לו לאסור לכתחלה בצלי בלא קריעה ש"ו ודיעבד שרי וצ"ע:

ובד"ה ומתוך פלפולו של ר"ח כו' וכשחזר ושנה לו לפני ר"ח שנה סתם עכ"ל מפ' מהר"מ שי"ף ז"ל דרב כששנה לפני ר"ח ר"ל לימד אצל ר"ח ומצינו בכמה מקומות כן כשהיינו למידין לפני רבותינו וכן דנתי לפניו ור"ח שנה לו סתם וסבור ר' דגם כחל שאין של מניקה אסור כן יעו"ש בר"מ שי"ף ז"ל בזה:

תוס' בד"ה ואם דאיתנייה לר' כחל כו' ואפי' בקריעה ש"ו כדאמר בסורא לא אכלי כחלי ואף דמתני' שרי ליה בקריעה והוה תמיה ר"א עכ"ל ר"ל מש"ה שאל איכא תנא דאתנייהו לר' כחל ששום איזה תנא חולק על מתני' דסגי בקריעה ומ"ש בסורא לא אכלי כחלי כלל כן משמע דלא אכלי אף בש"ו וטחי בכותל ורמי בר' דיקולי דאכל כחלי מסתמא היה עושה קריעה דלכתחלה בעינן אלא בסורא לא אכלי כלל ומיהו י"ל דדמי כר"נ דסבירא ליה לפירש"י לצלי לא בעי כלל ולר"ת ע"י קריעה קצת ובסורא לא אכלי כ"א ע"י קש"ו וטחי כמו בישול ואמר אנא מאתרא דר' יהודא דאכלי ור' יהודא דאמר כיצד קורעו אבישול קאי כמ"ש לעיל יעו"ש אלא דמההוא בסורא לא אכלי משמע אף ע"י תיקון גמור לא אכלי ומה שהביאו ראיה מדרבנן דלא אכיל ומסתמא של מניקה כו' ומה ראיה דלמא אין מניקה, ורבנן לא אכול דבלא קריעה היה כר"נ ורבנן סובר דלצלי בעי קריעה ומיהו לשיטתם לר' נחמן בעי קריעה קצת

(ע"ב) בד"ה טלית שאולה מכאן מדקדק ר"ת דסתם שאלה עכ"ל ר"ת רוצה להביא ראיה דסתם שאלה אינו יכול לתובעה בפחות מל' יום להחזירה דמסתמא על ל' יום שאלה וראיה דל' יום פטור דיודעין העולם או סבורין דשאול הוא דכל שואל לשלשים יום שואל ואין ראיה דהא מזוזה נמי הדין כן ושכירות סתמא ליומא נמי אלא הטעם דאין דרך לשאול ונראין כשלו ועי' במנחות מ"ד ומכות פ"ק: בא"ד ואומר ר"ת דאין לחוש דאמרינן בהתכלת עכ"ל עי' במהרש"א ומהר"מ מלובלין ז"ל והנה נראה כוונת דבריהם דהתוספות רוצים להוכיח הא דאמר תכלת אין בה משום כלאים ואפי' בטלית פטורה תרתי קאמר חדא דתכלת אין בהן משום כלאים בלילה או לאשתו וכדומה וקאמר בטלית פטורה דהיינו הטיל למוטלת ופסק ראשונות דכשר באחרות ואין בו נמי ממילא משום כלאים אם אחרונות הם כלאים ופסק הראשונות וקאמר התם דמאי קמ"ל בהטיל למוטלת כשירה הא אמר ר"ז התם ומשני חדא מכלל חברתה היינו הטיל למוטלת מכלל הך בטלית תכלת שאין בה משום כלאים ואפי' בטלית פטורה איתמר כמ"ש התו' שם ד"ה חדא ושם הוכיחו התו' ד"ה תכלת דמדאמר ואפי' בוי"ו משמע תרתי קאמר וכאן הוכיחו בלא"ה דאי חדא קאמר לא היה להזכיר כלל כלאים אלא הטיל למוטלת כשירה בפסק ראשונות כו' וממילא דבציצית לית כלאים כבר שמענו מכמה דוכתין אלא דתרתי קאמר וכי פריך התם והא אמר חדא זימנא אסיפא פריך דל"ל אפי'