ראש יוסף על חולין חלק ב קד

אלא עם בשר אחר והבשר נותן טעם לתוכו דמה שנכנס לכחל חלוק בפ"ע ובכחל אין ס' נגד כל התבשיל ולכך כחל עצמו אסור ואי ליכא ס' אף לבדו אסור ומיירי בלא קריעה כלל דלרב נחמן אין חילוק בין הלשונו' דכולהו לישני משמע דלא בעינן כלל כו':

אבל מהרש"א פי' דל"ק ול"ב דרב בהכי פליגי דל"ק לצלי צריך קש"ו לכתחלה ול"ב מיקל דל"צ כלל וזה כרב נחמן ממש ומתני' אינו עובר ואסור לקדירה ומייתי ראיה מתני' כפי פשוטו ותניא כל"ק לפום מה דס"ד דלא הוה ידע דבשלו לכתחלה ואיידי כדמשני לרב נחמן ולה"ק תניא כל"ק דרב דוקא דיעבד ולא לכתחלה ובצלי איירי ואפ"ה לכתחלה צריך קריעה והיינו כל"ק דרב דלצלי בעי קריעה לכתחלה והא דמייתי ראיה ממתני' ה"ק מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא וע"כ בבישול איירי וא"כ בצלי אין ראיה וכן מהא דאמר כחל קורעו כו' ואלו כחל לא בעי קריעה וע"כ בצלי דבישול אסור וא"כ בישול דהיינו צליה אפ"ה צריך לכתחלה קריעה ומשני דלמא לב הוא דסגי בקריעה ולא כחל ומיירי בבישול אבל צלי אף לכתחלה א"צ קריעה כלל אלא דקשיא לי מה סייעתא מייתי לל"ק מהא דתניא כחל שבשלו מותר דיעבד וע"כ בצלי איירי ואפ"ה דוקא דיעבד דלמא אה"נ ול"ק ול"ב בהא פליגי דל"ק סבירא ליה דמתני' בצלי מיירי ומש"ה ודאי אינו עובר עליו ומותר דיעבד ולכתחלה בעינן קריעה ש"ו ודיו בכך ולבישול צריך קריע' ש"ו וטחיה בכותל לרב יהוד' אמר דכיצד קורעו היינו לבישול ול"ב אמר אינו עובר ואסור וע"כ לקדירה דלצלי כ"ע מודים דשרי דיעבד אלא דלישנא דאינו עובר דייקי לב' וע"כ לקדירה ואפ"ה תנן הכחל קורעו ולא תנן טחיה בכותל ש"מ דלא בעינן טחיה בכותל לבישול וכר"נ דמוקי למתני בבישול וא"כ מה סייעתא מייתי כל"ק ומה מייתי כחל שבישלו מותר דלמא לצלי מיירי ומש"ה דוקא דיעבד ולא לכתחלה ולקדירה לכתחלה סגי בקש"ו בלא טחיה בכותל ודיעבד אסור בלא קש"ו ולצלי מותר דיעבד:

ודע דרב נחמן דלצלי לא בעינן קריעה כלל לכתחלה ומתני' לקדירה סבירא ליה ג"כ דלא בעינן טחיה בכותל ופליג אדרב יהודא דר"י מוקי למתני' בצלי ואיהו מוקי לקדירה וכיון דלא הוזכר טחיה ש"מ דלא בעינן ומש"ה פריך ליה שפיר ממתני' מיעבר הוא דלא הא כו' דאי בבישול סבירא להו לעיל דבעינן טחיה בכותל דאכתי לא הוה ידע מהא דר"נ כלל כמ"ש מהרש"א ז"ל ובאמת מצינו לומר דמוקי מתני' לבישול וכמ"ש ועמ"ש בתו' ד"ה הא איסורא שהקשו דלמא מיירי בבישול:

בד"ה ד"ה אינו עובר עליו ומותר כו' ומ"ש בספרים בג"ה כחל עצמ' אסור היכא דלא קרעי' ובישל בהדי בשר ל"ג ליה דאף לבדו אסור עכ"ל אבל לר"ת לקמן ד"ה ההוא לקדירה גרסינן שפיר בלא בשר הוה כמו צלי לשיטתיה כמו שאבאר ושרי דיעבד בלא קריעה כלל ודוקא בהדי בשר צריך ס' וכחל אסור דטעם הבשר אחר נכנס בכחל ונאסר משא"כ בלא בשר אחר א"צ ס' וכחל עצמו שרי דלא נשתנה טעמו כלל כמו שהיה ואף שהיה החלב לחוץ ונבלע בו אין קפידא לר"ת אבל לרש"י אף בלא בשר צריך ס' דבאין ס' התבשיל וכחל אסור ויש ס' הכחל ג"כ שרי דמה שנפלט לחוץ נתבטל ומה שלא פי' לחוץ הוה כמו צלי דכ"ז שלא פי' שרי ועם בשר אחר ביש ס' הבשר שרי וכחל אסו' דטעם בשר נכנס בכחל ולא דמי לצלי דהכ' ניתן לכחל טעם בשר אחר ובג"ה מיירי שיש בשר אחר עם הכחל ומ"ש התוס' שיש במים ס' לאו דוקא הוא אלא ה"ה עם הכחל אפ"ה כחל מותר וכן כתב הטור בהדיא וטעמא דמה דנפיק ונחלק ונתבטל ואף אם נבלע בכחל יש ס' נגד המועט ההוא ומה דלא נפיק הוה כמו צלי ומ"ש אבל בהדי בשר אסור ר"ל בשר אחר נכנס בכחל ואוסרו דלא דמי לכחל עצמו עם חלב שלו ואין שאר בשר מסייע לבטל דחלוק לעצמו כמו לעיל ק"ח ע"ב חלב נבילה הוא יע"ש:

בא"ד וכן יש ספרים דגרסי כחל שבשלו בחלבו מותר היכא דבישלו לחודיה בלא בשר ויש להעמידו לפירו' הקו' ביש במים ס' עכ"ל ואפ"ה מייתי שפיר סייעתא לל"ק דרב דבצלי מותר דיעבד בלא קריעה כלל דאי אסור אמאי שרי ביש במים ס' נהי דהמים והתבשיל מותרים דמה שיוצא מכחל מתבטל בששים מ"מ כחל עצמו אמאי מותר דבלוע מבב"ח של עצמו אלא ש"מ כ"ז שלא פי' שרי ופשיטא בצלי יש להתיר וזה כל"ק דרב לא קרעו מותר וראיתי למהר"מ מלובלין דברים אשר לא הבינותי כלל וזה לשונו ואין להקשות דא"כ מה מייתי ראיה לל"ק דרב דלמא ביש ס' דא"כ כל איסורים נמי ועוד דא"כ קיבה אמאי אסורה ולפי ספרים דגרסי בישלו לחודי' כ' לא אתא לומר אלא לדייק הא עם בשר אחר אסור כו' עכ"ל דברים זרים ותמהי' לדעתי דאכתי קיבה אמאי אסורה אלא הטעם פשוט קיבה אסורה אף שיש ס' בלא קיבה דהחלב שבתוך הקיבה אין מסייע לו התבשיל שבקדירה וצריך בקיבה גופא ס' נגד החלב כמו לעיל ח"ב נבילה דלא מסייע שאר דברים לחתיכה דהוא חלק לעצמו ולא מטעם איסור דרבנן אתינן עליה כמבואר להדיא בהא דחלב נבילה כמ"ש התו' שם דמדקדק ר"ש דצריך ב' פעמים ס' ועיין בר"ן וריטב"א שם ומש"ה אשמעינן בכחל, דשני משאר איסורים ואף כחל עצמו מותר בלא בשר אחר דמה שנפלט לחוץ מתבטל ומה שנשאר לא גזרו כ"ז שלא פי' דחלב שחיטה דרבנן הוא ולא גזרו כמו בצליה:

ודע דלפי מ"ש ר"ת לקמן דל"ב סובר בין בלא בשר או עם בשר אסור דיעבד בלא קרעו כלל והא לך שיטת ר"ת בקיצור בד"ה ההוא לקדירה דלקדירה עם בשר צריך לכתחלה קש"ו וטחיה בכותל ולחודי' ולצלי שווין ובעינן קש"ו בלא טחיה בכותל ולכתחלה ומתני' מיירי בבישול בכל גווני וקאמר קורעו כ"א כדינו עם בשר ש"ו וטחיה ולחודיה לא הי' ש"ו לל"ק אינו עובר ומותר ולל"ב אסור ומייתי סייעתא כל"ק כחלי שבשלו בחלבו ומיירי בלא קריעה דומיא דקיבה ס' ואפ"ה מותר וזה כל"ק. ומה קושיא דלמא ביש ס' במים נגד החלב עם הכחל או בלא כחל דמש"ה כחל שרי דמה שיצא מתבטל ומה שלא פי' לא גזרו בחל' שחיטה ול"ב דאוסר בלא קריע' כלל לחודי' באין ס' דחוזר ונבלע וכן בצלו לשיטת ר"ת דלא אמרינן שריק אלא בדם ולא בשאר איסורין ומשום הכי חלב הנבלע נפלט ונופל עליו מבחוץ ומשום הכי אסור בלא קרעו ש"ו ואין לומר שע"ז כתב מהר"מ מלובלין ז"ל דבריו דא"כ מאי מייתי ראיה לל"ק דלמא ביש ס' היינו לר"ת וכדכתיבנא דא"כ לא תי' מאי איריא כחל כל איסורין נמי דלמא אתא לאשמעינן דלא נימא אף מה שלא פלט לחוץ אסור דבזה לא שייך ביטול בס' כמש"ל קמ"ל דלא גם שאר דבריו צ"ע דמה קשיא ליה מקיבה גם מה שסיים ולפי גירסת הספרים ולדעתי לר"ת ליתא להך גירסא דא"כ לא הוה מייתי סייעתא לל"ק דרב כמ"ש בסמוך באופן שדברי מהר"מ זרים ותמוהים לדעתי ולא זכיתי להבין אותם ואי"ה בי"ד אבאר מזה באורך בעזה"י בזה:

ובד"ה הא איסורא איכא וא"ת ואוקמי' בבישול לפ"ה עכ"ל אבל לפיר"ת א"ש כמ"ש לעיל אינו עובר ומותר כ"א כדינו ופריך שפיר ממתני' דסתמא קתני ומיהו לפ"ה היה אפשר לומר מדתני קורעו ולא קתני טחי בכותל ש"מ לצלי איירי ור"נ פליג אדר"י בתרתי וסובר לקדירה לא בעינן טחיה כיון דמוקי למתני' בהכי ולצלי אפילו לכתחלה לא. בעינן ש"ו דלא כר"א ור"י דאינהו לא פליגי אהדדי כמ"ש לעיל באורך ופריך לל"ק אליבא דהלכתא דקיי"ל דלבישול בעינן טחיה בכותל כר"י או דלא הוה ידע מהא דר"נ כלל ועיין במהרש"א שכתב ג"כ דהא דתניא כל"ק היינו דלא ידע מברייתא שבישלו דיעבד ע' בתוס' ד"ה ההיא לקדירה וה"ה דלא ידע מר"נ אבל התוס' לא ניחא להו בכך דמסתמא ר"נ לא פליג בהא אדר"י ומתניתין בישול והזכיר קורעו והיינו כדינו עם טחיה בכותל והוקשה להם שפיר:

וברש"י ד"ה דלמא מש"ה לא תני ליה דלרב סגי בקריעה לאחר בישול משום דבשע' בישול לא בלע דשיע עכ"ל י"ל לפי מה דדחי לה נמי בצלי מיירי ולרב סגי בקריעה אככ"פ או דשיע ורש"י קושטא קאמר דבאמת קיימא האי סברא דשיע או דמוקי לה בבישול נמי ואפ"ה לב סגי בקריעה דשיע דלפי ה"א מוקי בצלי דומיא דרישא כחל קורעו דמיירי לצלי שרי דיעבד אח"כ בלא קריעה ודחי לה דאפשר דמיירי בבישול נמי ולא תפשוט מיניה כלל ולא תקשי אינו עובר עליו ומותר ועיין בתוספות ד"ה לב כו' יע"ש בזה:

ובד"ה קרע לי כחל קודם שתצלנו כו' עכ"ל מדלא פירש בבישול מיירי יראה נמי דרש"י סובר דליכא מאן דשרי בבישול לחודיה בלא קריעה ש"ו וטחי בכותל ולא פליג שום מ"ד אר"י דאי ר"נ מוקי למתני' בבישול ופליג אר"י ולית ליה טחיה בכותל א"כ דלמא ר"א נמי הכי סבירא ליה אלא ש"מ דס"ל וז"ל דליכא מאן דפליגי אר"י ועיין בתו' ד"ה הא איסורא ובמ"ש שם:

ובתוס' ד"ה זויקו פי' בערוך כמו זיקים מלאים ודמי לע"ז ארמאי זויקני עכ"ל היינו לר"ת לקמן ד"ה ההוא דבשמעתין איירי לקדירה ור"נ לקדירה בלא בשר קאמר וקריעה קצת היה אלא שלא היה ש"ו וסובר דלכתחלה מותר בכך ועמ"ש לקמן לשיטת ר"ת ז"ל:

בד"ה ההוא לקדירה ואין זה דוחק דכתיב ויבשלו הפסח עכ"ל וה"ה למאי דבעי לומר לל"ק לרב דמייתי סייעתא כחל קורעו ולב קורעו בצלי אף דתני לאחר בישולו היינו צלי דומיא דכחל דמיירי לצלי אבל למה דדחי אפשר בבישול:

בא"ד ור"ת פי' הא דצריך קש"ו וטחיה לקדירה היינו עם בשר אבל בלא בשר או צלי צריך קריעה קצת עכ"ל ר"ל דגירסת ר"ת הוא בהא דאמר ר"א לשמעי' קרע ואיכול הא קמ"ל דלא בעינן קש"ו וטחי בכותל אלא לקדירה ועיין מהר"מ ז"ל מ"ש בדבור זה יע"ש א"כ דגירסת ר"ת כך היה ע"כ ר"א דאמר הכי סובר בבישול