ראש יוסף על חולין חלק ב קג

א"א לפרש כן שכתב דכרת נמי יש בו וליישב שיטת רש"י והוא ג"כ שיטת הר"מ ז"ל בהל' מ"א פ"ו דם שבישלו חייב כרת וע' בלח"מ מ"ש בשם מלנ"ח דחולין מקדשים לא גמרינן ובקדשים הוא דאין בו כרת ומלקות בבישולו אבל בחולין לא וע' במ"מ שם וע' בריטב"א וברשב"א כאן ובי"ד סימן ס"ט: בא"ד. מה שפי' בקונטרס דהלב חלק ואינו בולע כו' אבל למאי דמסיק כבולעו כ"פ כו' עכ"ל והנה אפשר דגם דשי' רש"י כן דבבישול אין להקל אלא בצלי דווקא ומ"ש אם לא קרעו לאחר בישולו כו' ובשרו אין נאסר האי בישול צלי הוא דהכי מפרש לה לברייתא לקמן הלב קורעו לאחר בישולו ובפסחים למאי דבעי לומר כבולעו כ"פ ומייתי ראי' מברייתא דקורעו לאחר בישולו ע"כ היינו צלי וא"כ הכין הוא לרש"י ז"ל דמסתמא, אליבא דהלכתא אמרה ומיירי מתני' בצלי ללישנא קמא דר' כמו שאבאר לקמן אי"ה ומ"ש רש"י דלב שיע ואינו בולע משום דסבירא ליה ז"ל דבדם בע' לא שייך ככ"פ ודם בשב' כנוס הוא בתוך חללו ולהכי הוצרך לטעמא דשיע ובצלי ולא בישול ע' בש"ד סימן כ"ח במ"ש ע"ש ומביאו הש"ך ושאר אחרונים בסימן ע"ב יע"ש אלא שרש"י בפסחים ריש כיצד צולין ע"ב כת' בד"ה דשיע ולא בלע ואפילו בקדירה נמי שרי כן כת' שם בפי' ומה שיש להקשות אהא דאמר האם ככ"פ והא בדם בע' לא שייך ככ"פ וע"כ טעמא דלב משום שעייתו י"ל ואבאר בי"ד סי' ע"ב וע' פר"ח שם

(ע"ב) גמרא אמר רב זירא אמר רב אינו עובר עליו ומותר אכתוב שיטת רש"י ז"ל ויש כפי הנראה בשיטתו שלש פירושי' ומתחל' אכתו' דרך כלל ואח"כ אפרש אחת אל אחת. הנה רש"י ז"ל כת' בד"ה אמר ר' כו' והאי כיון דמובלע ולא פי' אפילו איסור דרבנן ליכא משמע בהדי' דלצלי איירי דבקדירה הרי פלט וחזר ונבלע בו ואסור בלא קריעה ובד"ה קרע. לי כחל קודם שתצלנו כו' אלמא דווקא בצלי דאי במבושל טחיי' בכותל נמי בעינן ובד"ה הא קמ"ל לפי שהחלב כו' לא חזר אליו וזה בצלי הוא ולא בבישול אפילו לבדו וכן כת' שם דבישלו היינו צלי כו' וקי"א ב' ד"ה קפי כו' כת' והלכות כחל כבר למדנו למעלה לצלי בעי קריע' ש"ו ואם לא קרעו מותר כל"ק ולקדירה קורעו ש"ו וטחי בכותל עכ"ל ובג"ה צ"ו ע"ב אר"נ כחל בס' וכחל מן המנין וכחל אסיר יע"ש ועתה אבאר הנה המעיין בטי"ד סי' צ' יראה להדיא דשיטת רש"י הוא כך דלצלי בעי תחלה קריעה ש"ו בלא טחיי' בכותל ודיעבד מותר בלא קריעה כלל ולקדירה בישול לבד צריך קריעה ש"ו וטחי' בכותל ואם חסר א' מהן אסור אף דיעבד אם לא שיש ס' במים אז הכל שרי ועם בשר אחר הכחל אסור ובשר מותר ומ"מ לכתחלה לבשלו עם בשר לא מהני הג' תנאים היינו קריעה ש"ו וטחו בכותל ועיין פרישה שם ועתה אבאר דל"ק דרב סובר דמתני' לצלי מיירי לא קרעו אונו עובר עליו ומותר כפירש"י כיון דלא יצא החל' לחוץ ולא גזרו בחלב שחוטה בה"ג ואיידי דסיפא בלב דאינו עובר ואסור מיהא לפירש"י מ"ה כדין חצי שיעור בלב עוף שאין בו כזית או מדרבנן לאחר בישולו תני רישא הכי הרי אתה רואה בקי' לשיטת רש"י צלייתו אין צריך קריעה כלל. אלא מותר כך וע' בתוספות ד"ה כחל כו' דאי דבעינן אח"כ קריעה אלא. שלא נאסר בכך ומהני ליה קריעה א"כ מה פריך. ממתני' אינו עובר ואסור אה"נ דאיסורא איכא כ"ז שלא קרעו אח"כ כמו בלב ורב דאמר מותר לאחר קריעה אלא ע"כ דרב דאמר מותר היינו דא"ל קריעה כלל אח"כ והטעם כמ"ש התוספות ד"ה כחל דבחי שיש הרבה חל' צריך קריעה ולא בבישול שנצטמק ופלט נמי קצת יע"ש ומיני' נמי הא דתניא הכחל קורעו בצלי מיירי כו' ומש"ה לא. הזכיר טחי' בכותל וכן אמתני' לא הזכיר טחי' בכותל ומש"ה פריך לוה רב ממתני' ולא מוקמי' בבישול דא"כ אמאי, לא הזכיר טחי' ותנן קורעו לחוד ש"מ בצלי איירי וע' מ"ש בתוספות ד"ה הא איסורא איכא לא קרעו אינו עובר עליו ומותר כמו במתני' ובלב הוא דבעי קריעה ולא בכחל משום דפלט קצת כמ"ש התוספות דבחי הוא דבעי קריעה כמ"ש התוספות ד"ה הא כחל כו' ותניא כל"ק דר' כחל בחלבה מותר ובצלי איירי שם ובלא קריעה כלל ודומיא דהכי בקיבה בלא קריעה שהחל' בתוכה אסור וכמו ויבשלו את הפסח כיצד קורעו לאו אמתני' קאי אלא לקדירה ואפי' לבדו אמר ר' יהודא בג' תנאי קריעה ש"ו וטחי' בכותל ומשמע בחסר א' מאלו אסור בדיעבד עד שיהא ס' וההוא דג"ה דכחל מן המנין בחסר א' מהן וכחל אסור כו' ועם בשר אחר אף בג' תנאים אלו אסור לכתחלה ולא נתפרש טעמא מאי ועיין בפרישה סימן צ' ס"ק ה' דאף שכת' מ"ש טעמא לא כתב מפני מה אסרוה בקדירה עם בשר, ויש לפרש טעמא דוודאי בקריעה ש"ו וטחי' בכותל יש ס' נגד מעט חל' הנשאר בו ומ"מ עם בשר אחר הוה כמבטל איסור לכתחל' שהבשר נכנס בתוך הכחל ודוחק. והא דאמר לשמעי' קרע לי ואיכול בלא טחי' בכותל דלצלי לא צריך לכתחלה אלא קש"ו ור"א לא פליג אדר' יהודא כו' ור' נחמן סובר לצלי לא בעי כלל אף שתי לחוד ומתני' לקדירה לא קרעו אינו עובר עליו ואסור לקדירה ומ"ש רש"י כל"ב היינו בפי' המתני' וכמ"ש התוספות ד"ה ההוא לקדירה אתמר וגם הכחל קורעו לקדירה מיירי ולב הוא דסגי בקריעה כו' דשיע כו' אפילו בבישול כמ"ש רש"י בפסחים והביאותיו לעיל וברייתא דקתני כחל שבישלו מיירי לצלי ואפילו לכתחלה אלא איידי כו' ומ"ש רש"י ד"ה ההוא לקדירה וברייתא מוקי לצלי היינו ברייתא כחל שבשלו מותר ולא ידענא מאי רבותא דר"נ דכ"ע מוקי לה בצלי לשיטת רש"י וכדכתיבנא. ול"ב מחמיר אל"ק דר' או אפשר לומר דר' יהודא כיצד קורעו אמתני' קאי ומוקי למתני' בבישול בקדירה כר"נ אלא דנראה לומר טפי דר' יהודא כל"ק ואליבא דהלכתא כמו שכתב נמצא לשיטת רש"י הלכה כלישנא קמא וכר' יהודא וכרב אליעזר נמי הלכתא לבד מר"נ דלית הלכתא ולצלי לכתחלה קש"ו ודיעבד מותר בלא קריעה כלל והיינו מתני' וכל"ק וברייתא דכחל שבישלו בצלי מותר דיעבד וכן כחל קרעו מותר כו' זהו פי' א' בשיטת רש"י ז"ל:

הפי' הב' הוא כך לצלי או שתי או ערב סגי והוא שי' פר"ח בסימן צ' ס"ק א' וגם רנ"ש במ"ש בש"ד סימן כ"ט מ"ש על הגהות המתחלת בכ"ה יע"ש והמעיין ברש"י ד"ה הא קמ"ל כתב בהדיא או שתי או ערב כו' ומ"ש ולא בעי ש"ו אלא לקדירה ר"ל ש"ו עם טחיה בכותל כו' אלא שראיתי לרנ"ש במ"ש שכת' בש"ד ד"ה ועם שאר בשר דש"ד סובר לרש"י אם קרעו ש"ו אף בלא טחי' בכותל שרי דיעבד עם בשר אחר יע"ש אף בלא טחי' בכותל זה דלא כדעת הטור לרש"י דאם קש"ו ולא טחי בכותל אף לבדו צריך ס' כו' וכ"ש עם בשר אחר דהכחל נשאר לעולם באיסורו וההיא דג"ה כחל מן המנין וכחל אסור הכין הוא כמו שאבאר לקמן אי"ה ולפ"ז מ"ש בש"ד שם ואם לא קרעו ש"ו וטחו בכותל אף דיעבד אסור היינו שלא קרעו כלל אבל בחסר א' מהן שלא טחו בכותל שרי דיעב' אף אם בשר אחר כלל' דמלת' לפי' זה לרש"י לצלי לכתחלה קש"ו או אפשר שתי או ערב ודיעבד מותר אף בלא קריע' כלל ולקדיר' לכתחל' אף בלא בשר צריך לכתחלה ג' תנאי' ובחסר א' מהן דהיינו טחי' בכותל שרי דיעב' וה"ה עם בשר אחר דינא הכי דשרי דיעב' בלא טחי' בכותל וההיא דג"ה כחל מן המנין וכחל אסור ודאי עם בשר אחר מיירי אף לפירוש הראשון שכתבנו אלא דלפירוש ראשון אף בקש"ו וטחו בכותל אסור עם בשר אחר לכתחלה ודיעבד לא יתכן דאסור ולפירוש שני מותר לכתחלה בקריעה ש"ו וטחי' בכותל עם בשר אחר אלא דא"א להעמיד זה הפירוש ברש"י חדא דא"כ אמאי לא פירש"י בדר"א דאמר לשמעיה קרע לי ואנא איכול בצלי ואמאי לא פי' בבישול וקרע לי אח"כ ומיהו ז"א דקרע לי משמע לכתחלה קודם צליה ובישול ע"כ טחיה בכותל בעינן ומיהו מהא קשיא לי דמנלן לרש"י דיעבד מותר בלא טחיה בכותל בקריעה ש"ו:

הפי' הג' הוא דרב יהודא ור"א פליגי אהדדי דלרב יהודא ג"כ מיירי בצלי וכיצד קורעו אמתני' קאי ובעי קש"ו וטחיה בכותל ומתני' קורעו וה"ה טחיה בכותל בעינן ור"א דאמר לשמעיה קרע ואנא איכול פליג אדרב יהודא דסובר דקש"ו לא בעינן כלל לצלי וע' בפרישה ס"ק ט' שכתב כן לתרץ דברי הרשב"א בחדושיו ועי' בפר"ח סי' א' ס"ק ט' שכתב לרש"י פליגי אמוראי לרב יהודא אף בצלי בעינן קש"ו וטחיה ולר"א כו' יע"ש וזה כדעת פרישה שסובר דר"א פליג אדר"י ור"י אמתני' קאי ואין להקשות לשיטה זו מנא ליה לרש"י ז"ל דלר"א בשתי לחוד סגי אימא קש"ו בעינן והא קמ"ל דלא בעינן טחיה בכותל בשלמא לפי' או"ב א"ש דר"א לקדיר' איירי ולצלי לא בעינן אלא קריעה כבמתני' פריך שפיר ומשני הא קמ"ל דשתי לחוד סגי משא"כ לשיטה זו קשה מאי פריך ומאי משני וכפירש"י דשתי לחוד סגי אימא דלאפוקי מרב יהודא אתי דאמר' טחיה בכותל והוא אמר דקריעה לחוד סגי ואפשר דקרע לי משמע לי' לרש"י דבשתי לחוד סגי יע"ש ואין דבריו מראין כך בד"ה הא קמ"ל וההיא מימרא דר"נ כחל בס' ומן המנין וכחל עצמו מיירי עם בשר כמ"ש רש"י שם בג"ה דבלא בשר אחר אם יש ס' במי' עם הכחל מותר ג"כ כחל דהוה כמו צלי דשרינן לה בלא קריעה כלל לרב נאמן הכי דאמר זויקי לה כחלי ובלא קריעה כלל ומשום דחלב נפלט ונופל לארץ ומה שבתוכו כ"ז שלא פי' שרי וא"כ ר"נ דאמ' התם כחל מן המנין ואמר עלה התם וכחל אסור משמע דר"כ פודה בזה ע"כ עם בשר אחר דאי בלא בשר כחל שרי דמה שפי' מתבטל בס' ועם כחל ומה שבתוכו שרי כמו צלי