ראש יוסף על חולין חלק ב קב

דנ"נ והוה גוף האיסור ופולטת בלא רוטב כדין בשר שחוטה עם נבילה חמין כו' ושאר פוסקים סוברים דאינו כן וכמ"ש מהרא"י בעל תרומת הדשן הובא דבריו בש"ד סי' נ"א והביאו אחרונים דבריו דאף כשהן מחוברין יחד הוה גוף האיסור ואף כשהן פולטין ביחד בשר וחלב פליטת הבשר הוה גוף איסור ולא בטל לר"י דמין במינו א"י בלא רוטב דאין פולטת כ"א מוהל בשר ולא חלב דדבר הבלוע אין יוצ' בלא רוט' והוה כבגד כלאים שחתך מקצת שאין בו החוט דשרי וה"נ כן יע"ש היט' וא"כ ה"נ איכא למימר דהכי כתו' בספרים דמתני איפכא נראין דברי ר"י כשניער לבסוף דמין במינו לא בטל וכיון דע"י רוט' פליטת חלב ובשר יחד והוה פליטת בשר גוף האיסור ואוסר כדין מין במינו וד"ת בלא ניער כלל דשרי אחרים דהוה כאלו בא אליהו ואמר שנחתך קצת חתיכה שאין בה חלב וכמ"ש מהרא"י בט"ז והבאתיו בסמוך ומיהו ר"י ורבנן בתרתי פליגי בין בניער לבסוף ובין לא ניער כלל דר"י אוסר וכסברת הר"ן ז"ל ורבנן אף בניער לבסוף אפילו הכי שרי אחרות דא"א לסוחטו מותר וגם אותה חתיכה שנחלק הטיפה וכל שכן בלא ניער כלל דאין איסור אלא החלב ודבר בלוע אין יוצא בלא רוטב ורבינו הקדוש הכריע בלא ניער כלל כרבנן דהוה כאלו בא אליהו ואמר שנחתך מחתיכה הזאת חתיכה שאין בה טעם חלב דדבר הבלוע אינו יוצא בלא רוטב כמ"ש מהרא"י ז"ל בשערים ומהרש"ל באו"ש סימן נ"א ובספרו פג"ה סימן מ"ה יע"ש ובניער לבסוף פסק כר"י דאוסר כולן מטעם דע"י רוטב פולטת בשר וחלב יחד וכ"ז שהן מעורבין יחד חשיב הבשר גוף האיסור כחתיכת נבילה ונמצא שלש מחלוקת בדבר לר"י בלא ניער כלל אסור כסברת הר"ן ז"ל ולרבנן אפשר לסוחטו אף כ"ז שהוא מעורב אין איסור אלא החלב והוה מין באינו מינו ולרבי בניער לבסוף אסור דכ"ז שהן מעורבין יחד הוה שורשו של איסור והוה מין במינו וכשלא ניער א"כ אין חלב יוצא דהוה בלוע והמוהל נפרד ממנו לבר ולא הוה כגוף האיסור דהוה כבגד כלאים שנחתך מקצתו ממנו דשרי כמ"ש מהרא"י ז"ל וזה שאמר ואפשר לסוחטו עצמו תנאי היא מלת עצמו לכאורה מיותר וכפי מ"ש דר"ל דחנ"נ כ"ז שהן מעורבין יחד בודאי פליגי ר"י ורבנן אלא באפשר לסוחטו עצמו בגוף החתיכה יבוא אם אליהו ואמר שאין בה חלב וכה"ג בלא רוטב דידעינן אנן נמי דאין חלב יוצא בלא רוטב אפ"ה פליגי תנאי דהיינו רבי ור' יהודא משום דאיכא למימר דחנ"נ היינו בעודן מחוברין זה בזה דפולטין בשר וחלב יחד משא"כ באפשר לסחוט ממנו האיסור לגמרי ובלא ניער כלל וכדכתיבנא אפ"ה פליגי בזה תנאי ודע דלגי' זו דלא ניחא למימר כדע' ר"י ורבנן סברי אפשר לסוחטו אסור ר"ל כ"ז שהן מחוברין יחד וה"ה בנסחט היתר לחוד כמו בלא ניער כלל אסור כס' הר"ן ז"ל ופליגי במין במינו לר"י אוסר השאר ואין תקנה דמין במינו לא בטל ולרבנן אין אוסר השאר עד שתתן החתיכה טעם בכלן דמין במינו בטל ורבי סובר בניער לבסוף כר"י דמין במינו לא בטל ובלא ניער כלל הכריע כרבנן ולאו מטעמייהו אלא משום דכיון דאין דבר בלוע יוצא בלא רוטב הוה כאלו בא אליהו ואמר שאין בה טעם חלב כו' ופליג על רבנן נמי כו' דמשמע להך גירסא דרבי מטעמא דרבנן פסק כוותם ולא להוציא דבר חדש דהוה כאלו נחתך ועוד אפשר אין הכי נמי ופליגי היינו רבי ורבנן וכמ"ש:

אבל רש"י ז"ל לא ניחא ליה בכך דמשמע ליה הא דאמרינן ואפשר לסוחטו תנאי היא היינו דמצינו פלוגתא בהא גופא נמי ר"ל באי מין במינו לא בטל אפ"ה מצינו פלוגתא דתנאי אי אמרינן חנ"נ והוה מין במינו או לאו וכדפריך נמי ואי אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא משמע דאי אפשר לסוחטו מותר אף שהן מעורבין יחד לאו גוף האיסור הוא אלא מחמת חלב וה"ה להיפך כזית בשר ליורה דהאיסור משום בשר שבו וא"כ משמע בהא גופא הוה פלוגתא וזה לא נמצא כלל דאיכא למימר דכ"ע באפשר לסוחטו כה"ג אסור דמ"מ הוה גוף האיסור כ"ז שמעורבין יחד ומין במינו הוא ופליגי במין במינו וכדכתיבנא וזה שכתב רש"י דא"כ לרבנן נמי קמייתא אסורה דהא בלע ולא פלט ר"ל החלב לא פלטה דאין דבר בלוע יוצא בלא רוטב ואם כן אפשר דלא איירי כלל באפשר לסוחטו מידי ועיין:

ודע שממה שכתב רש"י לעיל בד"ה שמא לא ניער תחלה יפה ואח"כ פלטה כשניער בסוף אין הכרע מלשונו דס"ל כשיטת הרשב"א ומהרא"י ז"ל בשערים דלעולם אימא לך דאף בלא רוטב אוסר אחרות דפולטת מוהל והוה גוף האיסור אלא דקושטא קאמר לפי מה שאמר בניער מתחלה ועד סוף אסור לר"י משום שמא בתחלה לא ניער יפה ולבסוף ניער יפה ואה"נ דבלא ניער כלל אסור לר"י וכס' הר"ן ז"ל ועיין מ"ש ברש"י לעיל ד"ה אמר רב יע"ש:

ומה שיש לדקדק על מ"ש מהרא"י ז"ל בשערים בסימן נ"א מהא דאמר ומה קסבר אי קסבר אפשר לסוחטו מותר כו' וגם מ"ש הרשב"א דלמ"ד אפשר לסוחטו מותר מ"מ אותה חתיכה נשארת באיסור מטעם כיון דחל שם איסור עליה פ"א אינה חוזרת להיות מותר ואף בשאר איסורין פסק כן כמבואר בי"ד בב"י ובש"ע סימן ק"ו ובש"ע לא הביא אלא טעם שאין האיסור נפלט לגמרי יע"ש איך יתיישב סוגיא דהכ' דמשמע לרבנן אף אותה חתיכה מותרת אין להאריך בכאן ובחדושינו לי"ד סימן ק"ה וק"ו וצ"ב אבאר באורך בעז"ה ועיין במ"מ פ"ט ובלח"מ שם:

מתני' הכחל קורעו ומוציא חלבו לא קרעו אינו עובר עליו הלב קורעו ומוציא דמו לא קרעו אינו עובר עליו. מפני שיש בכאן שיטות רבות וענינים עמוקים עד מאוד ראיתי לכתוב כאן בקיצור מופלג ואי"ה בחדושינו לי"ד בסימן צ' אבאר באורך:

והנה אומרם הכחל קורעו כו' ללישנא קמא דר' דאינו עובר עליו ומותר ע"כ מתני' דינא קאמר איך יתנהג בכחל לצלי וקאמר קודם צלייתו צריך שיקרענו שתי וערב או בחדא סגי ומיהו הא ודאי דטחיי' בכותל לא צריך ומש"ה לא הזכיר במתניתין אלא קורעו לחוד ולצלי איירי לא קרעו קודם צלייתו אינו עובר בבישולו וגם מותר לאכול אח"כ הכחל ואי בעינן קריעה אח"כ או לאו יתבאר לקמן בגמרא אי"ה וללישנא בתרא דאינו עובר עליו ואסור יש לפרש גם כן דכחל קורעו היינו גם כן קודם צלייתו וע' מ"ש בגמ' באורך בעז"ה בזה:

ובפירש"י ד"ה הלב קורעו כו' להיות בכרת כו' אבל בבהמה חיי' כו' לב דשיע עכ"ל מ"ש אינו עובר עליו להיות בכרת אינו מדוקדק דלאו נמי לית ביה כיון דמיירי בלב עוף דלית ביה כזית ורש"י בעצמו כתב ע"ב בד"ה מיעבר הוא דלא עבר ללקות דלית ביה כזית כו' הרי בהדיא דאפי' למלקות מיירי מתני' דאינו עובר עליו וכן כתב שם אחר כך איסורא איכא דחצי שיעור אסור מ"ה עד כאן לשונו הרי דלאו ליכא בדם העוף דליכא כזית כ"א איסורא לחוד דחצי שיעור ולר"י מ"ה ולר"ל מדרבנן כדין חצי שיעור לדידי' בכ"מ וכבר היה מקום אתי לייש' זאת והוא בהקדם הקדמה אחת דאף בלב עוף אין בדמו כזית מ"מ בהצטרף דם הבלוע בבשרו עם דם המכונס יהיה כזית כמו שאבאר אח"כ אי"ה וכיון שכן נאמר ודאי בבישול אם נמלח צד החיצון בלב ולא קרעו קודם מליחה וממילא דלא נמלח אלא צד החיצון לחוד בזה אין עובר עליו להתחי' כרת אם אכלו כך שאין בדמו המכונס בלב עוף כזית כדאמר בכריתות כ"ב א' אבל מלקות אית ביה כיון דעם דם המובלע בבשרו אית כזית ואל תתמה ע"ז שהרי הר' אומר כן באו"ה כלל ט"ו דין ד' כ' וז"ל ואם נתבשל צריך ס' נגד כל הלב אפילו נמלח משום דלא קרעו ולא נמלח בפנים ואנן קיי"ל דבעי מליחה מב' צדדים עכ"ל וסבירא ליה דלב שיש לו ג' חללים צריך למלוח מב' צדדים ע' בי"ד סי' ס"ט ס"ד וע' בש"ך סימן ע"ב שהביא דברי או"ה הנ"ל יע"ש ובי"ד אכתו' בזה ונאמר כי רש"י ז"ל סובר כן כמ"ש או"ה בשם סמ"ק וכיון שכן בבישול וודאי דנפיק דם הלב ממקומו וחזר אליו והוה דם אברים שפירש ומש"ה כרת אין בו אבל מלקות איכא דבכולה איכא כזית ר"ל דם הבלוע בבשר ומן דם הכנוס אף בעוף יש כזית משא"כ לקמן דמוקי ללישנא קמא דר' מיירי מתני' בצלי ולכך ודאי כל דם שבדפנותיו יוצאין ע"י אש אלא שדם הכנוס אין אש שואב וא"כ ליכא כזית ומלקות ג"כ אין והוה חצי שיעור ואין בו אלא איסורא משא"כ לר' נחמן לקמן דמוקי מתני' בבישול וא"כ כרת הוא דאין בו הא מלקות אית ביה אפשר לפעמים לשיטת רש"י דדם שבישלו אסור ולוקין עליו וכרת נמי אית בדם לב בהמה כמו שאבאר בתוספות ד"ה הלב אלא שממה שכתב רש"י שבשרו אינו נאסר דלב שיע ואינו בולע א"כ בוודאי אין בלב עוף מלקות דאי נפלט לחוץ דם הבלוע בבשרו אין מבליע עוד דשיעי ג"כ בחוץ דאל"כ אמאי לא נאסר בשרו כו' ואי דלא פלט לחוץ הוה דם אברים שלא פי' דשרי ואי ס"ל דפי' ממקום למקום הוה כפי' לחוץ ואסור וע' בי"ד סימן ס"ט ופר"ח ושם אבאר א"כ אכתי אמאי לא נאסר הלב. ודוחק לומר דלצדדין הוא דכרת אין בו הא מלקות יש בבישול לרב נחמן דמוקי בבישול כו' ואח"כ כתב לדינא אליבא דרב חזקי' למתני' בצלי והא בישול צלי הוא כדכתיב ויבשלו את הפסח ומש"ה לא נאסר הלב דשיע ר"ל דלא תקשה בדם בע' לא שייך כבולעו כ"פ מש"ה אמר שאני לב דשיע כמו שאבאר בתוספות ד"ה הלב דדוחק הוא ואפשר לומר הא דכתב אינו עובר בכרת מלתא פסיקא נקיט דמלקות לרב נחמן אית ביה כמ"ש והדר כתבו דלדינא דרב הלב אינו נאסר וע' מ"ש התוספות ד"ה הלב יע"ש:

ובתוספות ד"ה הלב קורעו כו' דם שבשלו אע"ע כו' דכ"ע אע"ע בין חי ומבושל עכ"ל מ"ש דבהקומץ אמרינן דם שבשלו אינו עובר עליו מ"מ איכא למימר איסור תורה מיהא אית בית או מלקות ג"כ וככר יש מי שסובר כן אלא לרש"י