ראש יוסף על חולין חלק ב קא

א"כ ע"כ לא חייש רבי לשמא לא ניער יפה ה"ה בניער לבסוף גם כ אחרות שרי דלא חיישינן ועוד דרבי מסתמא אמר נראין ד"ח בכולן אמר אף חתיכה הראשונה וע' מה שאכתוב עוד לקמן באורך מזה בעזה"י:

ומעתה אבוא לפרש דרך כלל לשיטת הרשב"א ושאר מפרשים והוא שיטת מהראי"ה בש"ד סי' נ"א דאף בב"ח לא אוסר חתיכה לחברתה בלא רוטב פליגי ר"י ורבנן בתרתי בניער לבסוף ובניער מתחלה ועד סוף וכ"ע מודים דמין במינו לא בטיל אלא דלר"י אפשר לסוחטו אסור רצוני לומר כה"ג שהן מחוברין דבשר והחלב יחדיו הן גוף האיסור ושפולטין ע"י רוטב דאז פולטת החתיכה בשר וחלב יחד הוה מין במינו ולא בטל ואף ניער מתחלה ועד סוף חיישינן שמא לא ניער מתחלה יפה ונ"נ ואח"כ ניער יפה ואוסרת האחרות ורבנן סברי אף שמעורבין יחד אין האיסור אלא מן החלב וכי ניער בסוף ונחלק הטיפה וטעים קפילא אף אותה החתיכה מותרת וכ"ש כשניער מתחלה מיד דרבנן שרי ורבי בחר לו דברי ר"י בניער לבסוף כי רבי סובר אפשר לסוחטו כה"ג אסור ונראין לו ד"ח בניער מתחלה ועד סוף דלא חייש לשמא לא ניער יפה ופריך ממאי דאפשר לסוחטו פליגי ועד שתתן אטפה קיימי ואף אותה חתיכה מותרת בניער לבסוף וטעים קפילא בליכא טעם חלב על חתיכה שנפלה הטיפה עליה כמ"ש לעיל במתני' והא דאמר במין במינו כר"י סבירא להו אינו מוכח דאפשר דפליגי נמי במין במינו ובתרתי פליגי עליה אלא דאפושי במחלוקת לא מפשינן ואמרינן מסתמא במין במינו כר"י סבירא להו אבל אין מוכרח כדכתיבנא. ומנא לך הא דלמא באפשר לסוחטו כ"ע מודים דאסור ופליגי בחתיכות אחרות דלר"י לא מהני ס' דמין במינו לא בטל ולרבנן בטל ועד שתתן אחתיכה קאי ופליגי בתרתי בין ניער לסוף וניער מתחל' וסוף דר"י חייש לשמא לא ניער יפה ורבנן סברי מין במינו בטל בס' ומשני האי נראין דברי ר"י ואין נראין מיבעיא ליה ר"ל דודאי רבי דפוסק כר"י דמין במינו לא בטל ואפשר לסוחטו כ"ע אסור ורבי הא בלא"ה פסק כר"י ואם כן ע"כ סבירא ליה דאפשר לסוחטו אסור דאל"כ לא הוה מין במינו כו' וא"כ כי אמר דנראין ד"ח בניער מתחלה ע"כ דלא חייש לשמא לא ניער יפה דאי חייש אסור כר"י ורבנן ע"כ סבירא להו דא"נ חייש אפ"ה אחרות מותרות דהו' כלא ניער כלל אלא לבסוף דמין במינו בטל דמדאמרו רבנן עד שתתן טעם ואחתיכה קאי דמשמע החתיכה ראשונה אסורה וע"כ הטעם שמא לא ניער יפה דכללא קא כיילי ואמרו עד שתתן ובין בלא ניער מתחלה ובין בניער מתחלה דינא הכי ולרבי החתיכה ראשונה נמי מותרת דלא שייך לשמא לא ניער יפה ונחלק הטפה לכל הקדירה בשוה ואף ראשונה מותרת דאי חייש כל הקדירה אסורה דפסק כר"י דמין במינו לא בטל א"כ איך אמר ונראין לו ד"ח הא לא נראו לו אף בניער מתחלה ד"ח דלהם אותה חתיכה אסורה ולרבי מותר וכאשר כתבתי כן נראה לכאורה מדברי רש"י ד"ה אי אמרת יע"ש ומה שיש עוד לראות בדברי רש"י אכתוב לקמן אי"ה:

וראיתי למהר"מ מלובלין ז"ל שכתב וז"ל דלא שייך לומר ונראין ד"ח בניער כיון דלא איירי חכמים בניער ולא ניער דיכול להיות דאינהו נמי אסרי בחתיכה ראשונה וחיישינן שמא לא ניער יפה עכ"ל ר"ל מנלן לרבי ולומר נראין ד"ח כשניער דלמא רבנן אוסרין הראשונה ולשמא לא ניער יפה והו"ל לומר ואין נראין דברי ר"י כו' ר"ל דע"כ לא איירי רבנן בניער מתחלה דא"כ איך אמרו עד שתתן אחתיכה דלא חיישי לשמא לא ניער כרבי אלא דלא איירי כלל בניער מתחלה אלא לבסוף קשה אכתי איך אמר ונראין ד"ח דלמא חכמים כר"י ס"ל כן נראה לי תוכן כוונתו אבל קשה לי דא"כ השתא נמי דמוקי פלוגתא באפשר לסוחטו ואפילו חתיכה ראשונה לרבנן מותר קשה מנלן דרבנן סברי דלא חיישינן שמא לא ניער אימא דחיישי ואפ"ה מותר כמו בלא ניער מתחלה אלא לבסוף דאפשר לסוחטו מותר גם החתיכה הראשונ' ורבי מדפסק כר"י בניער לבסוף דאפשר לסוחטו אסור א"כ איך אמר ונראין ד"ח בשניער מתחלה והא לרבנן לאו משום דלא חיישי אלא משום דאפשר לסוחטו שרי ונראה דמ"מ שייך נראין ולא מטעמייהו אבל אי פליגי בשאר חתיכה וע"כ לא איירי רבנן בניער מתחל' ופלוגתייהו בניער לבסוף ובניער מתחלה לא ידעינן אי שרי חתיכה ראשונה או לא ואיך אמר וד"ח בשניער דמשמע חכמים אמרו ג"כ בניער מתחלה והא לא איירי בניער מתחלה כן נראה ליישב דבריו ז"ל בזה:

ולשיטת הר"ן ז"ל וריטב"א והמ"מ בפ"ט מהל' מ"א והרבה מהמפרשים דבב"ח הוה גוף האיסור ואוסר חתיכה שאצלה בלא רוטב פליגי בתלתא בלא ניער כלל לר"י אסור כל הקדירה דאפשר לסוחטו אסור ונעשה גוף האיסור ופולטת מגופה ציר ובשר ואוסרת חתיכה שאצלה המונחת כולה ברוטב או לשיטת ר"י בעל התוספות תחתונ' המונחת בחצי' ברוטב ומוליך הטעם בכל הקדירה ומין במינו לא בטל ורבנן אמרי אחרות מותרות כי לא הוה מין במינו דאפשר לסוחטו אסור לא אמרינן והוה איסור מחמת החל' לחוד והוה א"מ ומיהו אותה חתיכה אסורה דמה שנבלע בה החל' אינה יוצאת בלא רוט' דדבר הבלוע אין יוצא בלא רוט' ובניער לבסוף פליגי לר"י כולן אסורות ולרבנן אף אותה חתיכה מותרת אי טעים קפילא ואמר לית טעם אמרינן כשניער לסוף פלטה ונחלקה לכולן בשוה ואפשר לסוחטו מותר ובניער מתחלה שרי אף בלא טעימת קפילא כלל דלא חיישי לשמא לא ניער יפה ומיד נחלקה הטפה ואין בה לאסור ועד שתתן אטפה קאי ומיהו רבנן ור"י לא איירי אלא כשניער בתחלה או ניער בסוף אבל בלא ניער כלל לא איירי דבלא ניער לא שייך עד שתתן הטפה ולמשרי ראשונה דבלוע ודאי אינה יוצאה בלא רוט' ועוד איך שייך עד שתתן הטפה טעם ואפילו היה בטפה טעם ליתן בקדירה אפ"ה אין אוסרת שאר בלא ניער דאפשר לסוחטו שרי ואין בלוע יוצא בלא רוט' אלא ודאי דלא איירי אלא בתרי גווני או בניער לבסוף או בניער מתחלה ג"כ לר"י אוסר בתרווייהו ולרבנן שרי בתרווייהו ולרבי אוסר בלא ניער מתחלה וה"ה בלא ניער כלל לסברת הר"ן ומתיר אף חתיכה ראשונ' בנ"י מתחל' כרבנן ואפשר דלאו מטעמייהו דאינהו משום דאפשר לסוחטו שרי ולרבי לא חייש לשמא לא ניער יפה. ופריך דלמא באפשר לסוחטו כ"ע מודים דאסור ופליגי אי בשאר חתיכות ובמין במינו ופליגי בתלת גוונא בלא ניער כלל דאין אוסר אחרות דלא היה במשהו אלא בס' וה"ה בניער לבסוף או מתחלה וסוף דאחרות מותרות דמין במינו בטל ואותה חתיכה אסורה ומשני דא"כ לרבי בניער מתחלה דשרי היינו ע"כ אף דאסו' וא"כ איך אמר ונראין ד"ח והלא לרבנן הראשונה אסור' ולרבי אי הוה הראשונה אסורה אוסר ג"כ השאר דפסק כר"י דמין במינו לא בטל או כפי' מהר"מ מלובלין דאי לא איירי כלל רבנן בניער מתחלה ועד סוף לא שייך לומר וד"ח כיון דלא איירי בהכי ויכול להיות לדידהו דחיישינן לשמא לא ניער יפה וממילא לרבי אוסר כל החתיכות כולן:

וכפירש"י ד"ה א"א אפשר לסוחטו אסור כו' והא רבנן נמי אסרי לחתיכה ראשונה דאית להו גזירה שמא לא ניער יפה ורבא מדתלי רחמנא דהיתרא כו' עכ"ל משמע מפירושו דר"ל דר"י ורבנן איירי בניער מתחלה ובניער לבסוף לחוד וע"כ רבנן אית להו גזירה שמא לא ניער יפה דמדאמרי עד שתתן החתיכה טעם משמע נגד כל החתיכה משערינן וחתיכה אסורה כמו בלא ניער מתחלה וע' מ"ש לעיל ומ"ש ורבי מדתלי טעמא דהיתרא כו' ודאי דהכי הוא דטעמ' דלא חייש לשמ' לא ניער יפה דפסק מין במינו כר"י:

ובד"ה ותו לא מידי והשתא דקם רבי בשיטתיה דר"י דבהא נמי כו' עכ"ל דנראין דברי ר"י משמע לגמרי כר"י בלא ניער מתחלה אף אחרות אין להם תקנ' דמין במינו לא בטל ואפשר לסוחטו אסור ומיהו רבנן לן הכרע אי סביר' להו במין במינו כר"י או לא כמ"ש:

בא"ד דאתמר חלא לגו חמרא כו' ר"ל בע"ז פליגי אי אזלינן בתר שמי' או טעמא מכלל דתרווייהו סבירא להו מין במינו לא בטל וע' לעיל צ"ז א' בתו' ד"ה אמר רבא יע"ש:

ובא"ד ואית ספרים דמיתניא בהו איפכא נראין כו' עכ"ל ע' במהרש"א ז"ל מ"ש הגירסא כו' ופליגי בתרתי בלא ניער כלל ובניער לסוף ודכ"ע אפשר לסוחטו אסור אלא לר"י מין במינו לא בטל ואף בלא ניער כלל אסור שמא לא נזהר וניער מקצתן ופלטה באחרות ולרבנן שרי בניער לבסוף דמין במינו בטל וראשונה אסורה כמו בלא ניער כלל דכללא קא כייל וא"כ מאי מייתי אדרבה כ"ע אפשר לסוחטו אסור ומיהו מ"ש רש"י ולא איירי באפשר לסוחטו מידי משמע דאי הוה איירי ר"י ורבנן בלא ניער כלל ועד שתתן אחתיכה קאי ור"י אוסר כולן שמא לא נזהר וניער מקצת ואפשר לסוחטו אסור ומין במינו לא בטל ורבנן אמרי אין אוסרת החתיכה השאר אלא אם יש כדי ליתן טעם בשאר ואיך שיהיה קשה דמה שייך עד שתתן טעם דלא חיישי כלל לשמא לא נזהר וניער מקצת וכיון שכן אפילו יש כדי ליתן טעם שרי כיון דלא איירי בלא ניער כלל ואין לומר דרבנן נמי סברי דחיישינן שמא לא נזהר וניער מקצת אלא דמין במינו בטל והחתיכה הראשונה אסורה דשמא לא ניער ונזהר יפה ולא פלטה כלל באחרו' אלא דלענין לאסור אחרות אמר הכי דאי יש בחתיכה ליתן טעם אוסרת את השאר שמא לא נזהר וניער מקצת כו' וקשה טובא להמעיין בזה ליישב זה"ג:

ואחר התבוננות והעיון יראה לי דהכי גירסת הספרים שמביא רש"י כי ידוע הוא מחלוקת הפוסקים הר"ן וריטב"א ורבים מהפוסקים סוברים דלר"י אף בלא ניער כלל אוסר אחרות בב"ח