ראש יוסף על חולין חלק ב ק

לומר אף אי נימא דבמים נמי שייך מיפלט לא פלטו או דאין הכלי בולעת מה שפולטת הא עיקר הגעלה ביורה שע"ב האש ולא ביורה עקורה מאש דלא עשה ולא כלום כמבואר וא"כ ודאי פלטה ובלעה כל שעה אלא ש"מ דהתוספות אליבא דר"ת לא ס"ל כן ואף ביורה שע"ג אש הדין כן ובי"ד סימן צ"ב וצ"ג אבאר:

בא"ד בע"פ קודם ד' שעות כו' דאיכא ג' נותני טעמים עכ"ל כתבו קודם ד' הרצון קודם סוף ד' דבשעה ה' אסור לאכול עכ"פ והוה איסור ובש"ע א"ח סי' תנ"ב קודם שעה חמישית יע"ש ומ"ש דהוה שלש נותני טעמים אפשר דהאמת כתבו וה"ה בנ"ט סגי ואפשר דכתבו כן אם נאמר עלו אין נתבשלו לא כההיא דדגים שעלו בקערה קי"א ב' יע"ש ואפ"ה כאן שרי דהוה ג' נ"ט וכולו היתר וע' בא"ח הל' פסח בב"י שם בסי' תנ"א שהביא בשם הרא"ש יע"ש:

ובפירש"י ד"ה לעולם לא מצטרפי כו' שנתבשל בה שיעור מזה ומזה ונאסרו כו' לפי שאין מצטרפין מכלל היתרן לקרות איסור עד שיהיו בכ"א לעשות איסור לעצמו עכ"ל יראה מדבריו דאף לאיסורא בעלמא לרב הדין כן דלא אסרה תורה אלא כזית בשר וכזית חלב דוקא הא חצי זית בשר וחצי זית חלב אין איסור מ"ה מדכתב שאין מצטרף מכלל היתרן לקרות כו' עד שיהא כו' דודאי בב"ח כ"א בפ"ע מותר וכשנאסרו נעשו שניהם גוף האיסור וזה תימא בעיני שלא אישתמיט בשום מקום לומר כן דלרב חצי זית אין אסור מ"ה ואף דחצי שיעור אסור מ"ה כר"י וגם רב לא אמר אלא דאין לוקה אבל איסורא מיהא איכא אם לא שנאמר בחצי זית לא מיקרי גוף האיסור ואפ"ה אסור מ"ה מידי דהוה למ"ד אפשר לסוחטו מותר ואפ"ה שניהם יחד אסורין ואין ראיה דמ"מ בשניהם יחד הוה גוף איסור וצ"ע ובי"ד סי' ק"ה אבאר באורך בעזה"י:

ודע דהא דפשיטא בתלמודא דשיעורא בעינן כזית אלא דלמר מצטרפין ולמר בעינן שבא מיורה גדולה לא ידענא מנלן הא דהא בב"ח לא כתיב אכיל' לתנא דבי ר"י וג' לא תבשל הוא דנפקא ליה לקמן קט"ו והלכה כדבריו כמ"ש הר"מ במנין המצות מצוה קפ"ו שלא לאכול בב"ח שנאמר ג"פ לא תבשל וע' בר"מ פ"ט מהל' מ"א בלח"מ שם וא"כ מנלן דבעינן כזית ובשלמא למ"ד מלא תאכל כל תועבה אכילה כתיב אלמא בעינן כזית אלא למ"ד מלא תבשל מנלן והר"מ ג"כ הצריך כזית אלא דפסק כלוי דמצטרפין וע' בפ"א מהל' חמץ ומצה במ"ל ה"ז מ"ש הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג דחמץ דאכילה דכתיב בקרא בכ"ש משמע אף לענין עונשין ואתא הלכתא ואפיקתי' לעונש דוקא בכשיעור א"כ שיעורין הלמ"מ בכ"מ אף היכא דלא כתיב אכילה בעינן כזית דוקא ועיין צ"ו ב' מ"ש גבי ור"י אכילה ובר"מ פ"ב מהל' מ"א בשרץ המים יע"ש וכיון דעל אכילה לא לקי בפחות מכזית ה"ה אבישול לא לקי ללוי בפחות מכזית אלא דר"מ בפ"ט פסק דלוקה על בשולו ואינו לוקה על אכילה ואמאי הצריך כזית משניהם יחד על בישולו ולא בחצי זית משניהם יחד לוקה על בישולו כיון דלקי על בישולו ולא על אכילה ואולי דתלתא לא תבשל כתיב ומפרשינן כולהו בחד' גוונא כמו על אכילה בכזית וה"ה בישול כזית מיהא בעינן וכ"ש על הנאה דאינו חייב למאן דאית לי' דחייב על הנאה מלקו' אלא בכזית דוקא ובי"ד אבאר:

גמ' ולוי אמר כו' ובאיזה בישול אמרי שאחרים אוכלין עכ"ל בבכורות ו' ב' אמר חלב מנלן דשרי מדאסר בב"ח ומאי קושיא דלמא חצי זית בשר וחצי זית חלב דהוה לענין בב"ח שיעור שלם ולענין אמ"ה חצי שיעור ואין לומר אי חלב לחודיה אסור לא הוה שניהם יחד גוף האיסור בשלמא באמת דכ"א היתר ועיין בי"ד בט"ז וש"ך שם מ"מ דלמא התורה אמרה דליהוי גוף האיסור לענין זה כיון דחלב לחודיה אסור ע"כ התו' אמרה דשניהם יחד הוה שיעור שלם אלא דבלא"ה דחי לה התם שפיר וכבר דברנו מזה בחדושינו בח"א בפתיחה יע"ש. גם אי אמרינן טעם כעיקר מ"ה א"כ אבל לרש"י דטעם כעיקר דרבנן כמו שפסק רש"י בכמה דוכתי א"ש מה דייק מבב"ח דהתורה אסרה אף שהחלב בלוע בבשר ויש בבשר חמשי' פעמים נגד החל' אפ"ה אסור ובשאר איסורין חד בתרי בטל לשיטת רש"י טעם כעיקר דרבנן אלא דאין לחוש לזה דבלא"ה דחי לה התם שפיר ומ"ש באיזה בישול שאחרים אוכלין פירש"י שנתבשל כ"צ וריטב"א כתב דמסתמא כמאב"ד שהוא שליש בישולו יע"ש וכבר עמד הר' על זה בפר"ח בסי' פ"ז והביא הא דשמעתין שנתבשל כ"צ כמאב"ד ולא הביא מבטן מי יצאו הדברי' ועיין מ"ש לקמן קי"ד ע"ב ובחדושינו לי"ד סי' פ"ז אבאר כל הצורך איזה בב"ח אסור מ"ה ומדרבנן דנ"מ טובא לענין דינא:

גמ' מאי לא ניער ולא כיסה כלל אילימא לא ניער ולא כיסה כלל מבלע בלע מפלט לא פלט עכ"ל כ' הר"ן ז"ל אף דאמרינן דבב"ח גוף האיסור דכ"א שרי א"כ יוצא בלא רוטב כמו נבילה ובשר שחוטה ובשלמא בשאר איסורין אין הנאסר יותר מן האוסר ואין הבלוע יוצא בלא רוטב משא"כ בב"ח דהוה גוף האיסור ואפשר לסוחטו אסור ותי' לפום מה דס"ד השתא אפשר לסוחטו מותר הוא דקאמר דבלוע אין יוצא בלא רוטב משא"כ באמת אה"נ דיוצא בלא רוטב וכ"כ הריטב"א וכבר הארכנו מזה לעיל ובחדושינו לי"ד אכתוב בסי' ק"ה על מ"ש הש"ך שם דכדי נטילה אוסר יע"ש:

וברש"י ד"ה וחכ"א עד שתתן טעם קס"ד דאטפה קאי דעד שיהא בה כו' אפילו בחתיכה ראשונה מפני שחוזר ונסחט עכ"ל מ"ש קס"ד לא ידענא דהא קאי הכי במסקנא דפליגי באפשר לסוחטו ועד שתתן אטפה קאי כמ"ש רש"י ק"ט א' בד"ה האי מאי דבחתיכ' קמייתא שרי רבנן דאפשר לסוחטו מותר ועד שתתן אטפה קאי ואולי כתב כן מפני דדחי לה דלמא מין במינו פליגי ואפשר לסוחטו אסור לכ"ע ואף שמדתה ומוקי פלוגתייהו באפשר לסוחטו מ"מ שיך לומר כה"ג קס"ד ודע דמ"ש רש"י ואותה חתי' מותרת היינו' בטעים קפילא ואמר דלית טעם חלב חזינן דנסחט האיסור ולחלק בחתיכות אחרות וע' מ"ש לקמן גבי אלמא אפשר לסוחטו מותר וע"ש בזה:

ובד"ה מבלע בלע שהחל' בגגה של חתיכה הי' עכ"ל, ר"ל דהחל' נפלה על חתיכה בגגה מקום שאין שם רוטב ומיהו ודאי דנאסרה כל החתיכה או דחום הקדירה הוא חזק ומבליע בכולה או דחלב מיקרי קצת שמן ומפעפע בכל החתיכה ולא מחתיכה לחברתה כמ"ש התוספות לעיל ד"ה טפת חלב כו' ומ"מ אין ראיה מוכרחת מכאן לומר שרש"י סובר דחציה בתוך רוטב אין מצטרף וע' ב"י בסי' צ"ב שכתב דמדברי רש"י אין מבואר שמקצת בתוך הרוט' אין מצטרף ומהר"מ שי"ף כת' מכאן ראי'

(דף קט ע"א) גמרא מכלל דר' יהודא סבר כי ניער מתחלה ועד סוף אסור כו' אילימא לא ניער בסוף הא אמרת נראין דברי ר' יהודא בהא עכ"ל לסברת הר"ן ושאר מפרשים דלמאי דקיי"ל אפשר לסוחטו אסור אף לא ניער כלל דחתיכה נעשה גוף איסור ואוסר אח"כ אחרות א"כ ר"י ורבנן בתלתא פליגי בין בלא ניער כלל לן בניער מתחלה ועד סוף ובין ניער בסוף ולא מתחלה אוסר ר"י דשמא לא ניער יפה ולא מהני ס' דחנ"נ ומין במינו לא בטל ורבנן פליגי עליה אף בלא ניער בתחלה אלא לבסוף אפ"ה שרינן ואף הראשונה דאפשר לסוחטו מותר והוה מין בא"מ חלב עם בשר ועד שתתן אטפה קיימי והא דאמר בלא ניער אלא לבסוף הא אמרת נראין דברי ר"י ודאי דכ"ש הוא ומה לא ניער כלל נראין לרבי דברי ר"י כ"ש בניער לבסוף, וכן בהא דאמר מכלל דר"י סבר בניער מתחלה אסר ודאי דכן הוא. דאל"כ במה אין נראין לרבי דברי ר"י ונראין ליה ד"ח דבין לא ניער כלל ובין ניער לסוף נראין לו דברי ר"י ולפי זה הא דאמר מכלל דר"י סבר בניער מתחלה ועד סוף וכן לרבנן דאמר נראין לרבי דבריהם מתחלה ועד סוף הוא לאו דוקא דא"נ ניער פ"א מתחלה מיד שנפלה הטפה לר"י אסור דשמא לא ניער יפה יפה ואסור לר"י דחנ"נ וזה גוף האיסור ופולטת אח"כ לחתיכה שאצלה בלא רוטב כולה ברוטב או לשיטת ר"י חצי' ברוטב ואוסרת כל הקדירה כמבואר ומה שיש להקשות על הש"ך בי"ד סי' צ"ב אבאר שם במקומו אי"ה ולרבנן דלא חיישינן להכי אף בניער מתחלה ועד סוף שרי ומ"מ לר"י ודאי אף שלא ניער אלא בתחלה אסור דשמא לא ניער יפה יפה והוה כלא ניער כלל ואסור כל הקדירה לשיטה זו ולרבנן נמי אין לומר דנקיט רבותא אף שניער מתחלה וסוף דמה רבותא איכא, דאי חיישינן לשמא לא ניער יפה א"כ אף בניער מתחלה אסור אי אפשר לסוחטו אסור וע"כ דסבירא להו אפשר לסוחטו מותר וא"כ ה"ה בניער לסוף לחוד שרינן וכ"ש מתחלה ועד סוף אבל לשיטת רש"י א"ש דלר"י דוקא מתחלה ועד סוף הוא, דאסור דחיישינן שמא לא ניער יפה בתחלה ואח"כ ניער יפה הא לא ניער אלא מתחלה היה שאר החתיכות ממ"נ שרי ומיהו אותה חתיכה אסורה מספיקא ודעת מו' איסר"לן שהוא בעל תרומת הדשן הלא הוא בכתובים בש"ד סי' נ"א, גבי דגים שנתבשלו ונמצא א' מהן טמא יע"ש ובכתביו עמד בתימא וע' ביש"ש בפג"ה סי' מ"ה ובש"ך סי' ק"ה והוא דעת הרשב"א והרבה מן המפרשים שאף בב"ח אינו יוצא בלא רוטב יע"ש היטב ונקיט שפיר לר"י ניער מתחלה ועד סוף הוא דאסור שאר החתיכה ולא בניער מתחלה וגם מ"ש נראין ד"ה בניער מתחילה ועד סוף לרבותא, קאמר ל"מ ניער מתחלה ממ"נ אחרות מותרין אלא אפי' גם ניער גם, לבסוף אפ"ה סבר רבי דאחרות מותרין דלא חייש לשמא לא ניער יפת ואין להקשות מנלן דלמא רבי לא נראו לו ד"ח אלא בניער מתחלה לחוד ז"א דבמה נראה לו דאי בשאר חתיכה הא גם ר"י מודה דשרי ממ"נ ואי באותה חתיכה