ראש יוסף על חולין חלק א צט

שנים בבהמה כמ"ש לעיל ורבי דיליף לקמן מכאשר צויתך מלמד שנצטוה משה ע"פ קשה:

ובד"ה בסימן א' דכתיב ולא יבדיל בחטאת עוף עכ"ל יש להקשות הא כל זמן דלא ידעינן דעוף די לו בסימן א' לא ידעינן פירושו דלא יבדיל ואימא לא יבדיל הראש מגוף קאמר וכפי' הר"מ ז"ל בהל' מעה"ק פ"ו יע"ש ועוד אימא דעוף די לו ברוב שנים כמו בהמה ולא יבדיל היינו כל השנים שהרי רש"י בדף כ"א ע"ב ד"ה ואינו מבדיל בסי' א' כתב דעוף הכשירו בסי' א' וכל מה דעביד יותר הוה הבדלה הא כל כמה דלא ידעינן דעוף די לו בסי' א' לא ידעינן פירושא דלא יבדיל ועוד מאי ראיה מחטאת העוף דשאני התם דתבר לה שדרה ומפרקת כדמסיק לקמן דף כ"ח ע"א שאני חטאת עוף דתבר כו' ועיין לעיל דף כ' ע"ב ברש"י ד"ה וכי מתה עומד וחולק דהא עוף בחד סימן מיית ובמהרש"א שם וברשב"א. ותדע שהרי הר"מ ז"ל דסובר בהל' מעה"ק דלא יבדיל הראש מגוף א"כ מנלן עוף בסי' א' דלא יבדיל היינו הראש מגוף אלא מסברא אית לן לומר דעוף יוצא חיותו בחד סימן כמ"ש. ומיהו לזה י"ל דר"מ ז"ל פוסק כת"ק דפליג על ר' ישמעאל בפ"ק כ"א ב' וכמ"ש הלח"מ בפ"ז מהלכ' מעה"ק יע"ש אבל ר' ישמעאל סובר מולק ואינו מבדיל בסי' א' והאי תנא כר"י סובר ואומר שפיר אי מה עוף בסי' א' ומ"מ קשה מה שהקשינו אימא לא יבדיל שלא יחתוך כל השנים אלא רוב ב' וכמ"ש רש"י לעיל כ"א ב' ד"ה ואינו מבדיל בסימן א' משום דיותר מסימן א' אף מצוה לכתחלה ליכא הרי כ"ז דלא ידעינן דעוף די בסימן א' לא ידעינן פירושא דקרא. ואפשר דהאי תנא סובר כראב"ש כמשפט חטאת העוף דלא יבדיל והקריבו לחלק אתא וע"כ עוף די לו בסימן א' דאי ברוב שנים וא"כ והקריבו לחלק לומר שצריך כל השנים דווקא וכמשפט למאי אתא דאין לומר דה"א והקריבו לחלק לומר שצריך לחלק הראש מגוף מהיכי תיתי לומר כן דהא לת"ק ולר"י א"צ להבדיל הראש מן גוף דוהקריבו אסימנין קאי וה"ה לראב"ש ולמה לי כמשפט אלא וודאי דעוף די לו בסי' א' ואי לאו כמשפט ה"א והקריבו שצריך לחלק כל השנים הואיל ושייכין בשחיטה כמ"ש רש"י כ' ע"ב כל דאיתי' בשחיטה איתי' בהבדלה יע"ש וכל זה לשיטת רש"י ולהר"מ יש לעיין בזה וכמ"ש והנה לשיטת רש"י ז"ל א"ש דלת"ק סובר כת"ק דר"י או כר"י כמשפט חטאת בהמה א"כ ליכא הוכחה דעוף סגי בסי' א' דאימא ברוב שנים והקריבו לחלק שיהא כל השנים ולכך איצטריך מיעוטא דזאת לומר דעוף בחד סימן סגי ור' אלעזר סובר כראב"ש כמשפט חטאת העוף וע"כ דעוף סגי בסי' אחד וכדכתיבנא ולא איצטריך וזאת למעט עוף דדי לו בסי' א' ולהר"מ ז"ל צריך לומר דת"ק מסברא אית ליה דעוף בחד סימן מיית וכמ"ש רש"י כ' ע"ב עולת העוף וכי מתה עומד ומולק דעוף בחד סימן מיית יעו"ש אלא דלא נימא דהיקשא דזאת תורת הבהמה והעוף לומר דעוף בעי שני סימנין כבהמה והתם ידעינן מדאיצטריך את הראש שכבר הותז ור"א סובר את הראש אתי לדרשא אחרינא שאין מתנתחים כדאיתא בת"כ והבאתיו לעיל וכגי' הראב"ד שם או כמ"ש לעיל ומשום הכי ע"כ הוקש בהמה לעוף דמן הצוואר ואי מה עוף בסימן א' אף בהמה כן מש"ה צריך מיעוטא דזאת כנ"ל:

תני בר קפרא כו' הטיל הכתוב בין בהמה לדגים כו' לעיל בריש פרקין מסיק דמן התורה בחד סגי אף לכתחלה ומדרבנן הוא דבעינן לכתחלה שנים בעוף אבל דעת הר"מ ז"ל בפ"א מה"ש דמן התורה צריך לכתחלה שנים ועיין בכ"מ שם מדרשא דיצוד ציד חי' או עוף שפיכת דם עוף כחי' והיינו לכתחלה והנה רש"י דף כ"א ע"ב דפי' ואינו מבדיל בסי' א' דסימן שני אף מצוה לכתחלה ליכא וכמ"ש כאן ריש פרקין ע"א דמדרבנן הוא דאצרכוה תרווייהו אבל בדף כ' ע"ב אהא דכל המעכב בשחיטה פירש"י וסימנים שחיטה תלה בהו רחמנא ולכתחלה כולהו בעי ולכאורה משמע דמן התורה כולהו בעי היינו לדרשא דכי יצוד ציד חי' כו' ומה שפירש"י בריש השוחט דהוה מדרבנן היינו אליבא דבר קפרא ולר"א דהטיל הכתוב בין בהמה לדגים ועיין בכ"מ פרק א' מהלכות שחיטה יע"ש היטב:

הן אמת שדברי רש"י לשם יש לעין בהו דכתב שם אהא והא מיעוט סימני' דלא מעכבי בשחיטה דהא ברוב שנים סגי והא פי' מקודם דלכתחלה בעינן כולהו ולפי דעת הר"מ ז"ל אפשר לומר דמן התורה סגי ברוב שנים לכתחלה בין בבהמה ובין בעוף דרובו ככולו ודיעבד סגי בעוף ברוב א' ופריך שפיר והא מיעוט סימנין ואפשר דרש"י ג"כ סובר כר"מ ז"ל דמאן דדריש מכי יצוד ששפיכת דם העוף כדם חיה די לכתחלה ברוב שנים והא דכתב לכתחלה כולהו בעי לאו דוקא אלא רובו ככולהו ומיהו לשון הר"מ ז"ל משמע דמן התורה צריך לכתחלה כל השנים ולא סגי ברוב שנים:

גמרא מיתיבי השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות מתני' היא לקמן דף פ"ה ולר' מאיר צריך ליה האי בבא דאילו לחכמים דהתם הא תני ליה רישא אף בשוחט ונמצא טריפה דפטור מכיסוי כ"ש נוחר או מעקר ואפ"ה פריך שפיר דקס"ד דרב יהודא אליבא דכ"ע אמרה למלתיה דאף ר"מ דאית ליה ג"ש ושפך משחיטה חוץ לענין שחיטה שאינה ראויה מ"מ פשטא דקרא משמע דבשפיכה בעלמ' סגי ומש"ה פריך ליה וכן מברייתא כיצד הוא עושה לכאורה כר"מ אתיא מדלא אשכח תקנה אחרת להטריף כ"א נוחר ומעקר וזה שכתבו התו' בד"ה בשפיכה בעלמא ואף לר"מ דיליף לקמן כו' כמ"ש ועיין לקמן פ"ה ב' דאמר רבי לר"ח צא נחור לרבותא והכי לא שייך זה דא"כ למאי קתני או עוקרו ואי דבא להשמיענו כל תקנות שיכול לעשות היה לו לומר טרוף אלא כר"מ אתיא ועיין בחדושי רשב"א שכתב מאי לאו בעוף משום דנוחרו לשון זכר דאל"כ הוה למתני נוחרה ואהדר דלישנא לא דייק ויש לראות מהא דמקשה ממתני' דהשוחט ונתנבלה דאימא אחיה קאי נהי דלשון נתנבל' אפשר אשחיטה קאי מכל מקום מאי קשיא ליה מנא ליה בעוף אימא אחיה קאי

כו'

(דף כח ע"א) רש"י ד"ה נהי דכי תבר שדרה מפרקת בלא רוב בשר כדאמרן בפ"ק ובד"ה לטהרה כו' דנחירתו זו היא שחיטתו עכ"ל מ"ש בלא רוב בשר משום דברוב בשר לא הוה קשיא תיהני סכין דהוה נבלה מקודם אלא דחותך בלא רוב בשר משום הך קושיא וכי מתה עומד ומולק ומ"ש ועוד לישנא דועוד לא ידענא דהא חדא הוה דנחירה זו שחיטתו הוה טריפה ששחטה דלמ"ד שחיטה יש לעוף מ"ה לא הוה קשיא מידי תהני סכין דהוה דורס או, מחליד כדמסיק לעיל בפרק קמא יעוין שם:

ובד"ה מאן תנא נוחרו או עוקרו מפי' מהרש"א ז"ל ההיא לא מכרעא דאימ' אחיה והוה לאתויי מלק בסכין עכ"ל ויש ליישב דנוחרו או עוקרו מכרעא טפי דנקיט לשון זכר כו' כמ"ש לעיל בשם הרשב"א והמתרץ דחי קמדחי לה ומש"ה לא הביא הא דמלק בסכין דאיכא לדחויי הא מני ר' יוסי היא דאין מליקה מטהרתו אלא שחיטה והלכה כמותו ועי' בתו' ד"ה תיהני להסכין כו' ומש"ה נקיט רש"י ברייתא דכיצד הוא עושה כו' ושביק מתני' דהשוחט ונתנבל' בידו דאיכא לדחויי דקאי אחי' וכמ"ש לעיל יע"ש:

גמרא וזבחת כאשר צויתיך כו' מפר' הר"ן בחמש שיטות דומיא דבהמה דבשחיטה דוקא ולא בנחירה ה"ה עוף נמי משמע כן ובתוס' אבאר עוד וע"ש מ"ש בזה:

ובתו' בד"ה תיהני ליה סכין לטהרו מידי נבילה כו' אלא לר"מ פריך עכ"ל אבל לר' יהודה דאמר התם שחיטת בהמה מטהרת ולא שחיטת עף פשיטא דלא קשה מידי אלא דהלכה כר' יוסי וכן פסק הר"מ ז"ל בהלכות אבות הטומאה פרק שלישי הלכה י"ב יע"ש מש"ה נקט בדבריהם ר' יוסי ואין לומר דמתני' דקתני שחיטת לילה אין מטמא ואילו לר' יהודה תרד כבר כתבו התו' שם בדף ס"ח ע"א ד"ה מלק בשמאל דמצינו לומר דמתני' ר' יהודה היא ומודה בעוף יע"ש ומ"מ מקשה הכי שפיר דסתם מתני' ר"מ היא ועוד דסיפא ר"מ ריש' נמי ר"מ. שוב ראיתי בתוספות דנקטו דוקא ר' יוסי דאלו ר' יהודה לא מיתוקמא מתני' כותי' דתנן מלק בשמאל כו' דמטהר ואמאי כיון דהוה מליקה פסולה וצריך לומר מדרשא דאמר שם ס"ט ע"א ת"ר יכול תהא מליקה שהיא בפנים מטמא ת"ל טרפה ופי' רש"י כר"מ אתיא דאי ר' יהודה הא דריש לה לקמן להביא טריפה ששחטה בעוף טהור שמטמא יע"ש היטב וא"כ מתני' לאו ר' יהודה היא. ואני תמה על מ"ש התו' שם ד"ה מלק בשמאל דכר' יהודה מצי אתיא א"כ במליקה פסולה אמאי מטהרת מידי טומאה דטריפה איצטריך טריפה ששחטה בעוף טהור שמטמא לר' יהודה דף ס"ט ע"ב יע"ש ודע דמה דמקשה ממלק בסכין דמשמע ליה מתני' ר"מ היא ואף דתנן זה הכלל כל שאין פסולו בקודש מטמא אבית הבליעה ואילו לר"מ הא איכא מלק ונמצאת טריפה אפ"ה מטהרת מליקתה וי"ל דשאני התם דריבה קרא זאת תורת הבהמה והעוף כדדריש ר"מ שם ס"ט ב' וזה הכלל לאו דוקא ואין למדין מכללות אף במקום שנאמר בהן חוץ והר"מ ז"ל בפ"ז מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ד' כתב זה הכלל כל שלא היה פסולו בקודש מטמא לפיכך המולק ונמצא טריפה מטמא דפסק כר' יוסי וכלל גם טריפה בזה הכלל:

ובד"ה רבי היא וה"מ למימר בר קפרא היא עכ"ל ר"ל דאמר לעיל הטיל הכתוב בין בהמה לדגים לחייבו בב' א"א אלא בסימן א' ומקשינן לבהמה דבשחיטה אלא דאין מוכרח דאימא דהוקש לענין דדי לו בסימן א' ולעולם בשפיכה מקרא דושפך כדאמר לעיל הא כתיב זאת תורת הבהמה והעוף הא כתיב ושפך וע"כ זאת תורת לומר דמן הצוואר וה"ה לבר קפרא נאמר כן ומתנא דלעיל דאמר זאת