ראש יוסף על חולין חלק א צח

בפכ"ה מהו למיכל מיניה באומצא וסלקא בתיקו ואמאי לא פשיט לי' מהא דאמר וקרא שלא לשווי' גיסטרא שלא יחתוך המפרקת לשנים ש"מ דאסור למיכל מיהת באומצא ולגי' רש"י לקמן דאיבעיא הוא אף על ידי מליחה א"ש דאיבעיא הוא דקרא באומצא אוסר. ודע שהרשב"א בחדושיו כתב דלא לישוויה גיסטרא בקדשים דלדם הוא צריך ובדרב יימר נמי גרסינן דלא לישווי' גסטרא ואף דבחולין כתיב מ"מ אסור משום דם שפי' ממקו' למקום עכ"ל והיינו כגי' לקמן באומצא אסור ומכאן תראה שהרשב"א גופא כתב בפי' דלא אסור אלא באומצא. גם תראה ביטול דברי מקום שמואל דהא וזבחת בחולין כתיב כמ"ש הרשב"א בחדושיו והבאתיו בסמוך:

גמרא אין לי אלא נתחים שישנו בכלל הפשטה מנין לרבות הראש שכבר הותז עיין במהרש"א ז"ל ונראה לפרש דבריו דודאי באמת דכתיב וערכו כו' את הראש ואת הפדר מסתברא לרבות מוהקטיר הכהן הכל המזבחה צמר שבראשי תישים ומוכח מוהקטיר הכהן הכל דראש אינו בכלל הפשט ומיהו קרא צריך שלא יתלש שער שבזקן תישים דאי שאין הראש בכלל הפשט ממילא ידעינן כיון שכבר הותז ולא קאי והפשיט אראש וה"ה בכלל ונתח ומש"ה צריך לכתוב וערכו את הראש אלא דלא תימא מ"ש רש"י שהרי הותז הוא טעמא דקרא דמש"ה כתיב והקטיר הכל לרבות צמר שבראשי כבשים כו' דלא הוה בכלל הפשט שהותז דא"כ בקצרה הוה ליה להוכיח מדחזינן דרבי קרא לראש שאין בכלל הפשט משום שהותז אלמא שחיטה מן הצוואר אלא ודאי דלאו טעמא דקרא הוא. ומיהו אי לאו וערכו כו' את הראש ה"א שאין הראש בכלל עריכה והקטירו הכל ע"כ לרבות טלפים ועצמות ואלא השתא דכתיב את הראש מרבינן מהכל אף צמר שבראשי תישים וידעינן נמי מהאי גופא שאין הראש בכלל הפשטה ומ"ש רש"י שהרי הותז היינו דמש"ה צריך את הראש שיהא בכלל עריכה דה"א דאין הראש בכלל והפשיט גם בכלל נתוח כיון דכתיב והפשיט העולה דקאי על גוף העולה והראש אינו מחובר לעולה בעת הפשט שהרי הותז בשחיטה ומ"ש מהרש"א ומיהו משום שאין הראש בכלל הפשט לא איצטריך לרבות שיהא בכלל עריכה כיון שהוא מחובר לגוף לאו למימרא מוהקטיר הכל דאי לאו את הראש ע"כ דוהקטיר הכל קאי אעצמות לחוד אלא דקשיא ליה מנלן דשחיטה מצוואר מדאיצטריך לרבות הראש שיהא בכלל עריכה ש"מ הלמ"מ דשחיטה מצוואר אימא דש"מ דראש אין בכלל הפשט כמו שהוא האמת וכיון שאין בכלל הפשט אינו בכלל נתחים וצריך לרבות שיהא בכלל עריכה להכי כתב דא"נ אין הראש בכלל הפשט והפשיט לא קאי אראש מ"מ ונתח קאי אראש והוה בכלל נתחים ובכלל עריכה כיון שהוא מחובר לגוף עדיין אלא ש"מ דשחיטה מצוואר הוא. והא דאמר אין לי אלא נתחים שישנן בכלל הפשטה היינו דאי הוה הראש בכלל הפשט אף דהותז בשחיטה מ"מ קאי עליה ונתח לנתחים אבל כיון שאין הראש לא בכלל והפשיט ולא בכלל ונתח ה"א שאין בכלל וערכו לכך כתיב וערכו את הראש הא דלא הוה בכלל הפשט כתבנו דהכל משום שהותז בשחיטה וע' מהר"מ ואין להאריך:

ובתוספות בד"ה מדקאמר את הראש שכבר הותז כו' לא ידעינן אי מן עורף או מן צוואר עכ"ל מצינו לומר דהך תנא סובר נמי דרשא דר' אלעזר לקמן ע"ב ראשו של זה במליקה מן העורף ולא ראשו של אחר בשחיטה אלא מצוואר אלא דאי לאו דרשא וערכו ה"א דראשו למעט ואין ראשו של אחר מצוואר אלא מלבו דוקא כדפריך ואימא מלבו משא"כ השתא דידעינן דשחיטה מן ראש מערכו ע"כ ראשו של זה ואין ראשו של אחר אלא מצוואר דוקא ועיין תוספות ד"ה ותהא פרה בפ"ק כ"ג ע"ב שהוקשה להם דתהא פרה כשירה במליקה ותי' דראשו של זה כו' אלמא דכ"ע אית להו דרשא דראשו כו'

(ע"ב) בתוס' בד"ה ופדר קמא למאי אתא כו' אלא הוה דרשינן שחופהו על ביה"ש עכ"ל ביומא דף כ"ה ע"ב ד"ה פדר כתבו וא"ת מהאי קרא תיפוק שפדר קודם לכל הנתחים כיון שראש קודם וי"ל דה"א שמסירו אח"כ א"נ דלא הוה דרשינן אלא שראש ופדר קודמין לכל הנתחים עכ"ל הנה לשם הקשו דלכתוב תרי ראש וחד פדר דראש ופדר שחופהו ואידך ראש שקודם לכל הנתחים וה"ה פדר ולמה לי אידך פדר ותי' דה"א שמעלהו למזבח ומסיר אחר כך הפדר למטה ולא הוה ידעינן שהפדר קודם לכל הנתחים בהקרבה א"נ ראש יפדר הוה דרשינן שקודמין וחופהו לא הוה ידעינן וראש שני הא צריך לכדאמרן כאן שכבר הותז ולאשמעינן דשחיטה מצוואר אלא דלפי זה הוה מצי למימר איפכא דראש ופדר שחופהו וראש שני לאשמעינן שכבר הותז ושחיטה מן הצוואר ולא הוה ידעינן כלל דקודמין לכל הנתחי' ומדלא כתבו כך היה נראה לומר דהתם אסקי אדעתי' דמפדר לחוד מיתורא הוה שמעינן שפיר דחופהו והשתא ע"כ אי הוה כתיב תרי ראש וחד פדר ע"כ לקודמין דאי שחופהו לכתוב פדר לחוד וראש לחוד דמראש שמעינן שיהא בכלל עריכה ומפדר שחופהו ולכך כתבו דהוה דרשינן מראש ופדר שקודמין ומראש שני שיהא בכלל עריכה ולאשמעינן דשחיטה מן הצוואר אלא דלפ"ז תקשה להם קושית התוספות דכאן לכתוב תרי פדר וחד ראש דהשתא ליכא לתרוצי דה"א שמסיר הפדר ומקטירו אח"כ דהא כתיב פדר שני שקודם לכל הנתחים וע"כ ה"ה ראש קודם דאיך יעלה אח"כ הראש ואין זה דרך כבוד למעלה כיון שצריך לחפות פדר על ביה"ש גם ליכא לתרוצי דלא הוה ידעינן שחיטה מן הצוואר אלא שחופהו לחוד דא"כ לכתוב תרי פדר לחוד ומחד פדר ידעינן שחופהו ואידך שקודם לכל נתחים וה"ה ראש שקודם. ויש עוד לפרש דהתו' ביומא כתבו לפי מה דאמרינן כאן רב כהנא ורב יימר דשחיטה מן הצוואר גמרא וראש איצטריך לגופא שיהא בכלל עריכה כיון שכבר הותז לא הוה בכלל הפשט וניתוח ואם כן שפיר הוקשה להם לשם לכתוב תרי ראש וחד פדר דמחד ראש ופדר שחופהו ואידך שקודם לכל אברים והוא הדין פדר שקודם וליכא למימר ראש שני שיהא בכלל עריכה דמראש קמא ידעינן זה ופדר דכתיב גבי' שחופהו ולמה לי ראש שני אלא וודאי הוה דרשינן שקודם ולזה תירצו דה"א ראש ופדר שקודם וראש שני שיהא בכלל עריכה דאי לא הוה כתיב ראש שני הוה אמינא ראש קמא שיהא בכלל עריכה ופדר שקודם ולא הוה ידעינן שראש קודם לכל הנתחים ומש"ה צריך ראש שני שיהא בכלל עריכה וראש ופדר שיהיו שניהן קודמין לכל הנתחים ולפי זה התוספות ביומא סברי כשיטתם כאן בחולין דמפדר לחוד לא הוה דרשינן שחופהו אי לאו דכתיב הראש גבי' כמ"ש מהרא"ש ומהר"מ מלובלין ז"ל בכאן. אלא דלפ"ז מ"מ היה להם לתוספות להקשות שם למאן דיליף שחיטה מצוואר גמרא דלכתוב תרי פדר וחד ראש כקושייתם כאן דליכא לתרוצי כמ"ש התוספות כאן דלא הוה ידעינן שחיטה מצוואר דהא גמרא הוא ואם כן תקשי על התוספות ביומא ממ"נ אי אזלי אליבא דר"ח דשחיטה מצוואר מדאיצטריך הראש שכבר הותז ולא קשיא לכתוב חד ראש ותרי פדר כמו שתירצו כאן א"כ אמאי לא תירצו שם דה"א איפכא בתרי ראש וחד פדר שחופהו על ביה"ש כו' וראש לעריכה שיהא שחיטה מן הצוואר כאן:

ודע דבת"כ פ' ויקרא איתא ל"ל ראש ופדר לומר שראש ופדר אינן מתנתחי' כן הוא גירסת הראב"ד ז"ל הביאו הקרבן אהרן שם ופי' אף בשור הגדול אין חולקין את הראש לשנים אף שטבחים דרכם לחלוק כו' ולפי זה למאן דאית ליה שחיטה מן הצוואר הלכה איצטריך חד ראש לגופא שיהא בכלל עריכה וראש שני שאין מתנתח וחד פדר שחופהו ואידך שיהא קודם לכל אברים וה"ה ראש קודם כיון שחופהו על ביה"ש והנה היה נראה לפרש דהא דכתיב את הראש שאין מתנתח לא כסברת הראב"ד ז"ל אף שהטבחים מנתחים אותו לשנים אלא דלא תימא דאין הראש בכלל ונתח אותה לנתחיה דדלמא ניקב קרוב של מוח וטריפה הוא והא דמנתח אותו לשנים ואותה לנתחים קאי לשאר אברים דסתם ספרא רב אליבא דר' מאיר ואליבא דר"ע כמ"ש הק"א בהקדמתו וכמבואר בסנהדרין יע"ש ור"ע אית ליה במכות דף ז' דחייש למיעוטא ועיין שם בתוספות דנראה מדבריהם דמן התורה חייש למיעוטא ועיין לעיל י"א בד"ה וליחוש ונהי היכא דלא אפשר דגלתה התורה דאזלי' בתר רובא אזלינן והיכא דלא גלתה אזלינן נמי בתר מיעוטא כנראה מההיא דמכות דף ז' ומתוספות שם ולעיל י"א ד"ה ליחוש יע"ש וה"א דאין הראש בכלל ונתח אותה לנתחיה ולא נתחים לנתחים קמ"ל וערכו בני אהרן את הנתחים הראש והפדר שיהא בכלל אותה לנתחים ולא נתחים לנתחים והמעיין בתורת כהנים שם דאמר לומר ראש ופדר שאין מתנתחים משמע דקאי נמי אפדר וזה יורה כסברת הראב"ד יע"ש ועם זה יש לומר מה דאמרינן לעיל דף י"א ע"ב אמר רב אשי אמריתא לשמעתי' קמי' דרב כהנא ואמר היכא דאפשר אפשר כו' דרב כהנא דאמר שם הוא לשיטתיה דכאן אמר שחיטה מצוואר גמרא וקרא דלא לישווי' גיסטרא וכפי' התו' בד"ה ותו כו' וא"כ לדידי' תקשי למה לי תרי ראש ופדר לכתוב חד ראש ותרי פדר אלא דאיצטריך לגלות דאזלינן בעול' בתר רובא ולזה אמר שפיר היכא דאפשר לאסמכי' ארובא:

ובפרש"י בד"ה אי מה בהמה ברוב שנים דאי בסימן א' לאו הותז קריא ליה עכ"ל דליכא למימר דהאי תנא כרבי סובר דנצטווה משה על רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה דא"נ נצטווה בפי' גם על רוב א' בעוף כדלקמן ולפי זה איכא למימר מאן דיליף שחי' מן הצוואר גמרא מ"מ לא ידעינן שנים בבהמה אלא מדאיצטריך את הראש שכבר הותז ולא קשיא למה לי ראש שני דלא הוה ידעינן