ראש יוסף על חולין חלק א ק

תורת הבהמה והעוף מה בהמה בשחיטה הוה מצי לאתויי אלא דלא הוזכר שמו בפירוש ומש"ה אמר רבי היא וכה"ג כתב רש"י בפרק כל שעה בפסחים גבי תנור שהסיק בקליפי ערלה יע"ש היטב:

בא"ד תיקשי לרבי הא כהן אכול מליקה כו' ואפילו יחזיר סימנין עכ"ל אבל לעיל שם דמשני אין שחיטה לעוף מן התורה לא קשיא דאיכא למימר מחזיר סימנין לאחורי עורף ואף דדורס מה בכך לא גרע מנחירה אלא לרבי קשה וכן כתב בחדושי רשב"א ועיין במהר"מ מלובלין שכתב דאין טריפה בעוף במליקה יע"ש ורצה לומר דשאר טריפות פוסלין בעוף אלא טריפות שבירת המפרקת לא מטריף בעוף ואיני יודע למה כיון דתבר שדרה ומפרקת קודם נחיר' בסימנין אמאי לא הוה טריפה ועיין בזה:

גמרא ר"י אומר עד שישחוט וושט וורידין משום דוושט סמוך לוורידין עכ"ל הר"ן ז"ל בריש פרקין הביא סברת רבינו משולם והראב"ד והב"י הביאו בסימן כ"ב דאם לא חתך בעוף הוורידין או כל הסימנין בשעת שחיטה צריך לחתכן בשעה שהדם חם יע"ש ואיני יודע דא"כ איך אמר ר' יהודה עד שישחוט וושט כו' והלא צריך ג"כ הקנה משום דם כמו וורידין ואף אם נדחוק לומר דצריך לנקוב בקוץ הקנה כמו וורידין והא דנקיט וושט משום דוושט סמוך לוורידין מ"מ לפי ס"ד דמקשה דר"י בדווקא נקיט קשה וי"ל דמ"מ צריך לנקוב גם הקנה בקוץ בשעה שהדם חם והא דלא זכר קנה משום דכל שכן הוא מוורידין ומש"ה לא הזכיר:

תיובתא דרב אדא בר אהבה הב"י כתב בסימן כ"א בשם כל בו שיש פוסקים דבעינן וושט ותמה ב"י דהא איתותב רב אדא עכ"ל ור"ל מההיא בר אווזא כו' והב"ח ז"ל תי' דהם סברי א' בעוף לכתחלה נמי כלישנא בתרא דהשוחט ארובא קאי ואם כן לכתחלה מיהת בעינן וושט ולא קנה דרב אדא לא איתותב אלא מה דפוסל דיעבד וההיא בר אווזא ,חשיב דיעבד כיון דא"א בע"א עד כאן לשונו הנה לפי זה אפשר דהם סברי דגם תי' ראשון דאמר לעיל איבעית אימא אא' בעוף לאו למימרא דלכתחלה בעינן שנים כפירש"י אלא ה"ק דאחד משמע כל דהו ואף קנה וזה דיעבד דוקא ולא לכתחלה בעינן וושט דווקא ולא קנה כרב אדא ויש הוכחה להנך פוסקים דע"כ כך הוא דהנך פוסקים סבירא להו כשיטת התו' בריש פרקין ד"ה ר' יהודה דדוקא לכתחלה הוא דבעי ר"י חתיכת וורידין מדמסיק לקמן רישא בחולין כו' אלא דקשיא קושית הר"ן שהקשה בריש פרקין דע"כ ר' יהודא אדיעבד קאי דאמר עד שישחוט וושט וורידין דלכתחלה שנים בעי ולפי מ"ש א"ש דההוא תירוצא דאא' בעוף קאי ולכתחלה בעינן וושט דווקא ומש"ה אמר ר"י וושט וורידין דלכתחלה בעינן וושט ואיהו אלכתחלה קאי ולא נצטרך לדחוק דוושט סמוך לוורידין ומש"ה דייק לקמן שפיר רישא בחולין דע"כ ר"י אלכתחלה הוא דפליג מדנקיט וושט וורידין דרב פפא לא סבירא ליה הא דמשני משום דוושט סמוך לוורידין דההיא דחוי הוא ואדחוי לא סמכינן. ומיהו התו' וודאי סוברים איבעית אימא אא' בעוף דלכתחלה בעינן ב' סימנים שכן כתבו דף כ"א ע"ב ד"ה ואינו מבדיל דלקמן אמר אא' בעוף דלכתחל' בעינן שנים ויקשה קושית הר"ן דלפי תי' ראשון ע"כ ר"י אדיעבד פליג דאי לכתחלה היאך יאמר דדי בוושט וורידין והא בעינן לכתחלה כל השנים ומיהו כבר כתבנו לעיל דהא איכא לדחויי ואין ראיית הר"ן מכרעת דא"ל אדיעבד קאי וה"ק באם שחט הוושט לחוד דדי בדיעבד אם נקב את הוורידין בשעה שהם חם די אבל אם לא עשה כן צריך א"א ולעולם כל שצלאו שלם בלא וורידין שרי דיעבד וכבר כתבנו שם במתני' מה שיש לעיין בזה יע"ש:

ודע דאם נאמר א' בעוף לכתחלה לא א"כ אימא רב נחמן אדיעבד קאמר דכשר בקנה דקאי אא' בעוף וא"כ מאי קושיא מר' יהודא דאמר וושט דלכתחלה בעינן וושט ויש ליישב:

ברש"י ד"ה ממסמס קועיה דמא שנקרע צווארי' כו' ומשום דרוסה לא בעי למבדקיה עכ"ל לכאורה היינו לומר דא"צ בדיקה נגד כל החלל אלא דלאיזה צורך כתב זה כאן אלא דבא לומר דכאן ע"כ החששא הוא משום נקב הוא דהוה ואף דאזלינן בתר רובא וחזקה מכח רובא שאני הכא דאיתרע שנקרע העור מעל צווארו חיישינן שמא ניקב הוושט ושמע מיניה דלענין נקב אין לוושט בדיקה מבחוץ דלא נימא דכאן משום דרוסה הוא דאמר וושט אין לו בדיקה לזה אמר ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא וע"כ משום נקב ושמעינן דלנקב אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים ואף דרש"י פי' בפא"ט מ"ג ע"ב ההיא ספק דרוסה דיש בדיקה לוושט לענין דרוסה מבחוץ כיון דארס רחב הוא לא חיישינן דלמא במקום ארס שחט וא"כ ע"כ הכ' משום חשש נקב הוא דהוה מ"מ מנא הא אימא עלן דרוסה אין בדיקה מועיל דאדום מבחוץ ולענין נקב יש בדיקה מבחוץ דכן הסברא נותנת לכך הכריח שיטתו דע"כ כאן משום נקב הוה חששא דידיה כיון דבא ממסמס קועי' ולא ידענו מה היה לו ודאי תלינן בכלבא או בקוץ ולא בשונרא וע"כ אין בדיקה לענין נקב או יאמר דזכר זה כאן מפני שאמר נבדקי' והדר נשחטי' כו' אלא נבדק' לקנה ולישחטי והדר נהפכי' לוושט ולא הזכיר כלל בדיקת הוושט מבחוץ ואלו היה החשש משום דרוסה היה צריך לבדוק הוושט גם מחוץ כמ"ש הב"ח ז"ל בסימן ל"ג אהא דכתב הרא"ש בפא"ט דאם לא נתחלחל הארס לפנים אזי ניכר טפת דם אלא חיישינן שמא נכנס לפנים ומש"ה צריך בדיקה מחוץ ומבפנים ומש"ה כתב רש"י כאן דמשום חשש דרוסה אין חשש ומש"ה לא הזכיר בדיקת הוושט מבחוץ והזכיר רק בדיקת הקנה נבדקי' לקנה ונשחטי' ולא אמר נבדקי' לתרווייהו ובפא"ט אבאר עוד יע"ש:

ובתו' ד"ה אתא כי ממסמס קועי' דמא וא"ת מה נ"מ אי תלינן בכלבא או בקניא או אפילו קניא בעי בדיקה עכ"ל ר"ל לפירש"י שפי' דחששא דכאן משום שמא ניקב הוושט א"כ מאי נ"מ דתלינן מכלבא או בקניא והלא בין כך ובין כך צריך בדיק' משא"כ לפי' ריב"א שפי' דכאן החשש משום דרוסה ושראו חתול רודף אחריו וכמ"ש הרא"ש א"כ בספק תלינן בכלבא או קניא ולא בעיא בדיקה כלל דלא חיישינן לנקיבת הוושט כמ"ש הרא"ש בשמעתין לפי' ריב"א יע"ש והא דיש לוושט בדיקה מבחוץ לענין נקב אלמא חיישינן לנקיבת הוושט היינו היכא שניקב עור הפנימי ע"י קוץ דאז חיישינן שמא גם החיצון ניקב דקרוב הדבר שהיה הקוץ מונח במקום צר מש"ה אמרינן דיש בדיקה מבחוץ לענין נקב ולא בנקרע העור לחוד דאוקמיה אחזקה ורובא. והא דאמרינן בפא"ט דף נ"ד בקוץ עד שתנקב לחלל אפשר דסימנין קשין הן אצל נקב נמי ועוד דלא דמי לר"ת ובפא"ט אכתוב עוד בעזה"י. ודע דמ"ש התו' דאמר למאי נ"מ לס' דרוסה ולא אמר לספק נקב וגם הרא"ש הביא זה ומאי קושיא והא איהו סובר דלא בעי בדיקה כלל לספק נקב ואין לומר לענין ישב לו קוץ בוושט מבפנים דחיישינן שמא ניקב החיצון וושט אין לו בדיקה מבחוץ דאם נאמר כפי' השני שם דף מ"ג ע"ב שמא הבריא ונתרפא א"כ בלא"ה לא שייך בדיקה מבחוץ ומאי אריא שהוא אדום ומש"ה אמר לספק דרוסה. ואפשר דרא"ש סובר כפי' ראשון של רש"י שם דשמא הבריא ניקב עור החיצון יע"ש אלא דר"ש פוסק לקמן כראב"ן בפא"ט כעולא דאין חוששין שמא הבריא וא"כ אין ראייה מה דלא אמר נ"מ לספק נקב כיון דאין חוששין ויש ליישב. ועוד יש לפרש בלשון התוס' וא"ת מה נ"מ דאילו לשיטת ריב"א שפיר דאילו קניא מהני בדיקה ונקב יש לו בדיקה מבחוץ ואילו ספק שונרא חיישינן לספק דרוסה ואין בדיקה מבחוץ ובהמה אין לה תקנה אבל לפירש"י דגם בנקב אין תקנה א"כ לאיזה צורך תלינן בקניא ותירצו דא"צ כל החלל א"נ כו' ולפרש"י י"ל בהיפך תלינן בכלבא או בקניא לחומרא ואין לו תקנה, בבהמה ואילו לספק דרוסה היה תקנה דטפת ארס מינכר מבחוץ דרחב ומינכר ולא חיישינן שמא במקום נקב שחיט כמ"ש רש"י שם ואין זה נכון דא"כ אף בשונרא תלינן והוה לומר חיישינן שמא ניקב ועיין ברא"ש שהביא ההיא בר אווזא דרב אשי נ"ג ב' ולא הא דספק כלבא תלינן בכלבא דמרב משמע שהיה מיקל יע"ש אלא דכתבנו בסמוך דמכלבא או שונרא נמי מוכח דלקולא היא

(ע"ב) בא"ד וכשניקב זה בלא זה כשר וכשניקב הפנימי היכא ידעינן שלא ניקב החיצון עכ"ל משום דניקב זה בלא זה משמע אף שפנימי ניקב ולא החיצון דכשר וע"כ דיש לוושט בדיקה מבחוץ לענין נקב ולפירש"י יש לומר דשם מיירי דתחוב קוץ בוושט וחיישינן שמא ניקב חיצון ג"כ דהוה, מקום ידוע מש"ה מהני בדיקה מבחוץ לענין נקב ג"כ משא"כ כאן דלא הוה מקום ידוע ועיין בי"ד סי' ל"ג ובחדושי רשב"א כאן ומש"ה לא מהני כאן בדיקה דצריך לבדוק כל אורך הצוואר ומש"ה לא מהני בדיקה מבחוץ לענין נקב כה"ג ועיין בי"ד ושם אבאר ועוד אפשר לומר דרש"י פי' שם אמר עולא ישב קוץ בוושט א חוששין שמא הבריא פי' שמא ניקב ונתרפא א"כ לדידן דלא קיי"ל כעולא א"כ תקשי איך אמר רב נחמן ניקב זה בלא זה כשר ואף בדיקה לא מהני שמא נתרפא ואפילו אין בו קוץ לעת עתה חיישינן לכך ועיין ברש"י שם וברא"ש מ"ג ע"ב מ"ש על הא מ"ש רש"י דאין לנקב בדיקה מבחוץ וע"כ ניקב זה בלא זה ע"י חולי דאין לחוש שמא ניקב השני כיון שאין רואין שם ריעותא כ"כ וכמ"ש התוס' בכאן ה"ה לרש"י כן ועיין בי"ד סי' ל"ג בפר"ח ובתב"ש ולקמן בפא"ט אבאר יותר בזה בעזה"י בא"ד ור"מ היכי אכיל בשרא דלמא ע"י בדיקה עכ"ל ר"ל דקרע עור החיצון וראה שאין נקב בחיצון ונקב זה בלא זה, כשר ומהרש"א ז"ל הקשה דפריך ור"מ היכי אכיל בישרא דחייש למיעוטא, וניחוש לספק דרוסה ועיין בחדושינו לעיל י"א ב' מ"ש שם דמדרוסה אין קושיא דאיכא חזקה ג"כ משנולדה לא היתה דרוסה וחזקה עם רובא גם ר"מ מודה דאף מדרבנן לא חיישינן