ראש יוסף על חולין חלק א צה

נפסל בשנים וזה אין קושיא דלטעון עגלות רשאי ומה דכתיב אצל בני גרשון ובני מררי ומבן חמשים ישוב היינו לעמוד ולפרק המשכן אבל מה שכתב ושרת עם אחוהי משמע לא לבדו היינו עם חלקי משפחות שיהיו משוררים לבד ועגלות לבד דאז ודאי מי שהיה מעבודת הכתף ולעמוד ולפרק אין רשאי להיות מן משוררים וכמו שאמרו בערכין י"א משורר ששיער חייב מיתה ועיין בכ"מ פ"ג מהלכות כלי מקדש הט"ו דלפי גירסת הגמרא מסייע אין איסור תורה אלא מדרבנן יע"ש ולפי זה א"ש מה דכתיב ושרת עם אחוהי אבל לא בפ"ע כיון דהיה מן משא מה בכך שנפסל אפ"ה אסור להיות מן משוערים דהוה זר אצלה ומסייע מותר מן התורה וזה מסכים למ"ש לעיל וכתיב נמי ועבודה לא יעבוד דהא מיותר דהא כתיב לעיל מיניה ישוב מצבא עבודה ולא יעבוד עוד אלא דבא לומר ועבודה לא יעבוד היינו נעילת שערים ושיר כיון דהיה מן משא מה בכך שנפסל עתה הוה ליה זר אצלה מעיקרא ועיין בתוס' ערכין י"א ע"ב ד"ה מיתיבי שפי' הר"ר מנחם אזהרה דכתיב לשמור משמרת ועבודה לא יעבוד ככה תעשה ללוים במשמרותם ולפי מה שכתבנו אתי שפיר דמקרא אומר כן בפירוש כדכתיבנא ואין להאריך: ד"ה התורה העידה כו' ואפי' חרדל הוא ענין בפ' והב'

(דף כה ע"א) מתני' טהור בכלי עץ טמא בכלי מתכות טהור בכ"מ טמא בכלי עץ עכ"ל ומסיק בגמ' גולמי כלי עץ כו' שעתיד לשוף ולהטיח בטונס כו' והקשו התוס' דהא בסנהדרין אמר מטה ועריסה משישופם בעור הדג ותירצו דתרי גווני שיפה והנה תמהתי אמאי הקשו מסנהדרין והא משנה ערוכה היא בכלים פרק ששה עשר משנה א' המטה והעריסה משישופם בעור הדג והר"מ ז"ל בפ"ה דכלים ה"א כתב בסתם משישופם בעור הדג ולא חילק בין מה שמסיר קסמין גדולים ובין מה שמחליק ומצהיבן פניו לנוי גם בפי' המשניות כתב ורצה לומר משישופם משיכסכס בעור דג ידוע החביב נקרא אלספון ימרקו בו הכלים וימרקם ויבהיקם הרי דפי' דמה ששנוי במשנה המטה ועריסה משישופם בעור הדג היינו ליפותם ואפ"ה אין טמא עד שיטיח בטונס

(ע"ב) גמרא מ"ב כלי עצם לר' יוחנן הוה ככלי עץ ולר"נ ככלי מתכות והר"מ ז"ל בפ"ה מהלכות כלים פסק כר' יוחנן יע"ש והנה מה דאר"נ כלי עצם ככלי מתכות דמי פי' הרשב"א והר"ן בחמש שיטות לענין גולמי כלי עצם ולא לענין פשוטיהן דמשנה שלימה היא בפ"ב דכלים והביאו התוס' כאן ד"ה מכלל כלי עצם פשוטיהן טהורי' ועיין בשבת פ"א א' ברש"י שסובר דכלי עצם ככלי מתכות אף לענין פשוטיהן והקשו עליו התוס' יע"ש וע' מגיני שלמה שכתב דמדרבנן טמאין ומש"ה פריך הכא מנלן דמקבלין טומאה מה"ת דאי מדרבנן לא היה להם לגזור פשוטיהן כמו כלי זכוכית יע"ש ויפה כתב ובפני יהושע שם בשבת כתב ג"כ כדברי מ"ש יע"ש. והא דתנן במתני' טהור בכלי עץ טמא בכלי מתכות ולא תנן טהור בכלי עץ ועצם טהור בכלי מתכות וכן להיפך וזה לר"י ולר"נ דאמר כלי עצם ככלי מתכות קשה דנימא טהור בכלי עץ טמא בכלי מתכות ועצם לשיטת רש"י ולזה יש לומר דלא הוה אלא מדרבנן והתנא אמר מן התורה וכן יש לומר לר"י דכלי עצם מדרבנן פשוטיהן טמאין ולהכי לא אמר טהור בכלי עצם דמדרבנן טמא: החייב בשקדים המרים פטור במתוקים החייב במתוקים פטור במרים עכ"ל והר"מ ז"ל פסק בפ"א מהלכות מעשר ה"ט ופ"ב ה"ה כדברי האומר זה וזה לפטור ופי' התוס' זה וזה לפטור היינו מרים בין גדולים ובין קטנים דאלו לפי' רש"י ז"ל זה וזה לפטור קטנים בין מרים ומתוקים א"כ גדולים מרים אפשר דחייבין במעשר כדברי האומר זה וזה לחיוב הואיל ויכול למתקן ע"י אור דלרש"י הני תרי לישני זה וזה לפטור וזה וזה לחיוב לא פליגי אלא מר אמר חדא כו' והודה ר"ח בציפורי כמ"ד זה וזה לפטור לאו למימרא דלית הלכתא כמ"ד זה וזה לחיוב אלא כמ"ד זה וזה לפטור עשה מעשה כן והורה בציפורי כן וא"כ מנא ליה להר"מ דמרים לעולם פטורין ואף בגדולין ואי דהלכה כסתם משנה דתנן החייב בשקדים מתוקים פטור במרים אלמא מרים גדולים פטורין דהא כיון דלית הלכתא כמתני' במה דתני החייב בשקדים המרים דהא הודה ר"ח בציפורי זה וזה לפטור קטנים מרים פטורים אין להביא ראיה ממתני' כלל אלא דמפרש כפי' התוספות ועי' בפ"א בכ"מ שם

(דף כו ע"א) אמר רב נחמן אמר. רבה בר אבוה כו' עיין בחדושי הרשב"א והר"ן בחמש שיטו' מה שכתבו בזה ולא הי' הזמן גורם לעיין כעת

(ע"ב) מתני' כ"מ שיש חליצה אין מיאון וכ"מ שיש מיאון אין חליצה ובגמ' אמר ר"י אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים עד שירבה השחור על הלבן אלמא יש מיאון במקום חליצה דהיינו לאחר הבאת שערות דגדולה היא לכל מילי אף לר' יהודא אלא לענין קידושי דרבנן לא גזרי כ"כ ואמרו אף בהביאה ב' שערות לא הוה קידושין מ"ה דלא גדלו קידושין בהדה סובר ר"י אלא מדרבנן ומש"ה סבור ר"י דממאנה עד שירבה השחור דאז נראית גדולה ביותר ודע דאין הלכה כר"י אלא כר"מ וכן פסקו כל הפוסקים ועיין פ' י"א מהלכות גירושין ובא"ע סימן קנ"ה סעיף י"ב ואין להקשות מכאן אמ"ש הרא"ש, בכתובות מ' ע"ב אמתני' דכ"מ שיש מכר אין קנס אמר רב יהודא אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים יש קנס במקום מכר כתב דהלכה כרב יהודא דכ"מ דאמר זו דברי פלוני משמע זו ולא סבירא ליה יע"ש והכא הרי לית הלכה כר' יהודא דאמר עד שירבה השחור על הלבן ובזה יש לנו לומר דאה"נ דרב יהודא משמיה דרב דאמר זו דברי ר"מ אבל ר"י אומר כו' סובר דהלכה כר"י וממאנת עד שירבה השחור אבל אנן לא פסקינן כוותיה דר' יהודא משמיה דרב כיון דבב"ב קנ"ז ע"א אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין פי' שתי שערות לחליצה למיאון ומסיק לאפוקי מר"י דאמר עד שירבה השחור קמ"ל דלא ומסיק בכולהו הלכה כר"נ ומש"ה פסקינן הכי ועיין ברא"ש נדה נ"ב:

כתב הרשב"א בחדושיו לחולין וזה לשונו ותמיהא לי אמאי לא קאמר זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים יש חליצה במקום מיאון דהא אמרו לי' לר"מ קטן יפה אמרת איש כתיב בפרשה אבל אשה בין קטנה ובין גדולה א"נ לימא מאן חכמים ר"י בר"י כדאיתא ביבמות ק"ה ב' עכ"ל מ"ש לימא אבל חכמים אומרים יש מיאון במקום חליצה לא מצאתיו ואדרבה בכל המקומות בש"ס שמוזכר פלוגתא דר"מ וחכמים ביבמות דף ס"ד אמרו לו לא תחלוץ איש כתיב ומקשינן אשה לאיש וכן הוא בדף ק"ט ובדף ק"ה ע"ב אמרינן עלה דמתני' קטנה שחלצה א"ר יהודא אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים איש כתיב אבל אשה בין גדולה בין קטנה ומסיק מאן חכמים ר' ישמעאל בר' יוסי ימ"ש ואפשר דט"ס וצ"ל תמיהא לי אמאי לא אמר זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים יש מיאון במקום חליצה כר"י בר' יוסי שאמר משום אביו כדאיתא ביבמות ואי משום הא י"ל דרב יהודה אשמעינן בכאן דהלכתא כר"י דאמר עד מתי הבת ממאנת עד שירבה השחור על הלבן וכדאיתא בנדה כ"ב ב' אמר ר' אלעזר הלכה כר' יהודא ור' יהודא משמיה דרב נמי הכין סבירא ליה ואילו הא מלתא דר' ישמעאל בר' יוסי כבר אמרה חדא זימנא ביבמות ק"ה ב' אמר רב יהודא אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים אשה בין קטנה ובין גדולה וכאן אשמעינן דגם בגדלות איכא מיאון עד שירבה השחור על הלבן ומ"ש אבל חכמים אומרים יש מיאון במקום חליצה לאו למימרא דבקטנות ליכא חליצה אלא אדברי ר"מ קאמר ר' יהודא דלר"מ בגדלות ליכא מיאון ור' יהודא אמר בגדלות איכא מיאון. ומיהו ר' יהודא סובר דמקשינן אשה לאיש והיינו חכמים דפליגי עליה על ר"מ עיין יבמות ס"א ובנדה ל"ב ע"ב יע"ש:

ודע דרב יהודא אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים יש מיאון במקום חליצה כו' שינה לשונו מדלעיל דאמר אבל חכמים אומרים יש קנס במקום מכר וארישא קאי דקתני כ"מ שיש מכר אין קנס ואילו כאן אמר אבל חכמים אומרים יש מיאון במקום חליצה ואסיפא קאי דקתני כ"מ שיש חליצה אין מיאון ולא אמר נמי ארישא וחכמים אומרים יש חליצה במקום מיאון והנה אין קושיא דאמלתא דר"מ קאי ושפיר אמר אבל חכמים אומרים יש מיאון בגדלות לאחר הבאת ב' שערות אבל ארישא יש חליצה במקום מיאון לא יתכן דאיך יאמר אדברי ר"מ דמ"ש ר"מ במתני' במקום מיאון היינו בקטנות לדידיה אין חליצה ולחכמים יש חליצה והא גם לחכמים מקשי' אשה לאיש יע"ש ביבמות ס"א ע"ב וקי"ט ונדה ל"ב ב' ומש"ה ציין דבריו אסיפא דמתני' ולפי מ"ש בסמוך א"ש טפי דרב יהודא משמיה דרב לא סיים דבריו אלא אמר זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים יש מיאון במקום חליצה והא דתניא אפשר סתמא דתלמודא אמר להא ברייתא ולכך אי הוה אמר רב יהודה ארישא יש חליצה במקום מיאון ה"א דהיינו חכמים ר"י בר"י דקטנה חולצת דלא מקשינן אשה לאיש ולכך אמר דבריו אסיפא דגם במקום חליצה לר"מ דהיינו בגדלות יש מיאון וכר' יהודא דאמר עד שירבה השחור על הלבן וע' בחדושי רשב"א יבמות קי"ט ע"ב מ"ש בשם בעל הנתיבות ומקצת הראשונים בהא דקדושי קטנה לכי גדלי ומה שפי' שם לפי דבריו במתני' דכאן ואין להאריך. ובנדה ל"ב א' וב' ונ"ב וברא"ש:

ודע דהתוס' ב"ב קנ"ז ע"א בד"ה לאפוקי מדר' יהודא כתבו ומיהו צ"ל אי אמר ר' יהודא למלתיה גבי מיאון דוקא או לא עכ"ל וראיתי להמ"ל בפ"ב