ראש יוסף על חולין חלק א צד

אם קרא לו שם בלא גורל ומדבריו כאן משמע דעיקר ועשהו בא לומר דגורל משנה קריאת שם ואין לומר דהוכרח לפרש כן דאי דלא נימא דשם בלא גורל מהני דיעבד לזה לא צריך ק"ו דסתם סיפרא ר' יהודא דאמר חוקה לא כתב אלא אדברים הנעשים בפנים ולא אהגרלה כמו שהביאו התוספות ד"ה טעמא כו' וקושית הגמ' כמו שתי' השר מקוצי בתוספות והוקשה לרש"י דאי לאו ועשהו חטאת בלאו ק"ו הייתי אומר דשם קובע דיעבד ואין הגרלה מעכבא דחוקה לא כתיב אדברים הנעשים בחוץ ושם קובע דיעבד לא גרע מכל הקדשים בלא ק"ו מש"ה פ' דמש"ה אמר הק"ו דנימא השם קובע ויהא עדיף מגורל ואין הגורל יכול לשנות אח"כ דשם עדיף מק"ו ומה במקו' כו' ולכך כתיב ועשהו דגורל עדיף ושם לא מהני כאן כלל והגרלה מעכבא נמי. דאכתי דלמא איצטריך הק"ו דאף לכתחלה אין צורך הגרלה ובקריאת שם לחוד סגי והתורה אמרה דהגרלה נמי מהני כאן וכ"ש קריאת שם מק"ו דשאר קרבנות וכהאי גוונא איתא בסוגין לעיל דתורין ובני יונה כו' לפי' מהרש"א הוה ק"ו לענין דיעבד ולמהר"מ ולמגיני שלמה לכתחלה וה"נ כאן הק"ו לכתחלה דשם לחודיה סגי ואין לומר דאכתי לא צריך ק"ו די"ה בכלל כל קרבנות הן ופשיטא דמהני שם וגורל דכתיב בי"ה לומר אף זה מהני ולהכי פירש"י דעביד קל וחומר דשם עדיף מגורל ואין גורל משנה השם לכך כתיב כו' ז"א דאדרבה התוספות ביומא דף מ' ע"ב ד"ה ומה במקום הקשו דהיכא יליף י"ה בק"ו והא י"ה הוה דבר שהיה בכלל ויצא מכלל לידון בדבר החדש אי אתה יכול להחזירו לכללו ותי' אי ליכא פירכא למדין בק"ו או במ"מ יע"ש וא"כ וודאי צריך הק"ו ללמוד משאר קרבנות דל"ת דבר שהיה בכלל ויצא בדבר החדש ולשיטת מהרש"א לעיל בתורים דהק"ו הוא לענין דיעבד ולא לכתחלה דלא שייך ק"ו אלא בקולא וחומרא ולא כה"ג א"כ. הק"ו כאן לענין דיעבד א"ש קצת דבלא ק"ו היינו יודעין שאין הגורל מעכב דיעבד לר"י דחוקה אדברים הנעשים בפנים קאי אלא דעביד ק"ו שיהא שם עדיף מגורל ואם שינה הגורל לאו כלום הוא והשתא דכתיב ועשהו ממילא ידעינן דהגרלה מעכב ושם לא מהני כלל ואם שינה הגורל הולכין אחריו:

עוד יש לראות מה פריך טעמא דכתיב ועשהו חטאת אימא דאי לאו ועשהו וגם זאת לא הוה כתיב הייתי אומר דחוקה קאי נמי אהגרלה דמעכבא ואי לא עביד גורל לאו כלום הוא אלא דה"א דאם קרא שם קבע השם ואם שינה הגורל פסולין מק"ו דשם עדיף וצריך להביא אחרים להגריל ומש"ה כתב ועשה דשם לא מהני כאן ואם שינה הגורל כשירין ויש ליישב:

ובד"ה ומה במקום שלא קידש הגורל כו' לא מצינו שיהא הגורל קובען עכ"ל וברשב"א כתב מדאמר רב חסדא בעירובין דף ל"ז (וביומא מ"א א') אין הקינין מתפרשות אלא אי בלקיח' בעלים או בעשית כהן שמעינן דוקא בלקיחת בעלים ובעשית כהן ולא הגורל יע"ש ואני אומר דאי כפי' הרשב"א לא הוה מקשה הגמרא וכל היכא דכתיב חוקה לא דרשינן ק"ו ומאי קושיא דהא דהוה דרשינן ק"ו בי"ה שיקדש השם משום דק"ו גמור הוא ומה שאר קרבנות דלא מהני גורל מהני שם כ"ש י"ה דמהני גורל אינו דין שיהני שם וק"ו גמור הוא משא"כ בק"ו דלעיל פרה ועגלה דהקשו תוספות בד"ה ותהא פרה כו' דכל חד תיקום אדוכתי' ותי' דלא הוה אלא מה מצינו ועיין בזבחים י"ז ע"ב ובתוס' ד"ה ותהא יע"ש וא"כ כיון דלא הוה אלא מ"מ ליתן האמור של זה בזה שפיר אמר דכיון דכתיב חוקה לא ילפינן אבל ק"ו דעדיף ממ"מ אף דכתיב חוקה ילפינן ואין לומר דהא ע"כ אית מיעוטא דעגלה בשחיטה לא דאל"כ נילף בק"ו גמור מפרה דתהא כשירה בשחיטה וכיון דאיכא מיעוטא בעגלה הדרא קושין לדוכתי' נילף בק"ו גמור פרה מעגלה אף דכתיב חוקה דא"כ הוה למקשן לפרוך בתר הכי עד דאסיק לכולה מלתא ותהא עגלה בשחיטה כשירה וכיון שהקשה מיד אמאי דאמר פרה בשחיטה אלמא אף אי לאו מיעוטא דעגלה בשחיטה לא אפ"ה קשיא ליה דנילף מעגלה דפרה בעריפה ומאי קושי' והא לא הוה אלא מ"מ אלא ע"כ בשאר קרבנות נמי לא מפורש מיעוטא דגורל אין קובע אלא דלא מצינו שיהא קובע וכיון שכן וודאי איכא למעבד בכל חדא ק"ו להיפך אם לא במ"מ ליתן האמור של זה בזה וכמ"ש התוס' בפרה ועגלה ובזבחים ד"ה כל חדא יע"ש מה שסיימו שם בשם רש"י ז"ל דהיינו כמ"ש כאן בתי' ראשון דהוה מ"מ ושפיר פריך הרי דחזינן אף במ"מ אמרינן דחוקה קאי לשאר דברים וה"ה פרה ועגלה ואין להקשות באמת מנלן דשאר קרבנות אין הגורל קובע מק"ו גמור מי"ה שאין השם קובע דכתיב ועשהו חטאת כבר כתבו התוספות ביומא דף מ' ע"ב ד"ה ת"ל ועשהו משמע לזה ולא לאחר ותרתי שמעת מיני' יע"ש וא"כ שפיר כתב רש"י ומה במקום שלא קידש דלא מצינו דהא השתא לא כתיב ועשהו קאמר והוה כעין ק"ו דלעיל פרה ועגלה דהוה רק מה מצינו וכדכתיבנא ובד"ה קידש השם כו' אם שינה פסול דכתיב מוצא שפתיך תשמור עכ"ל הרשב"א הקשה דא"כ אף שלא בלקיחת בעלים נמי יע"ש ולי נראה דודאי מולקחה שתי תורים או ועשה הכהן א' עולה ילפינן דאין הקינין מתפרשת כו' היינו אם שלא בשעת לקיחה אמר זה עולה לאו כלום הוא ואם הקריבן סתמא פסול דלא הוה לשמן או עכ"פ לא עלו לבעלים כשאר קרבנות אף דמסיק בזבחים ב' ע"ב סתמן לשמן היינו אי קרא שם בשעת לקיחה תו א"צ אבל אי לא קרא בשעת לקיחה ואח"כ קרא פסולין משא"כ אם קרא בשעת לקיחה ואח"כ קרא הכהן בשעת עשי' להיפך לא ידעינן דפסולין לכך כ' מוצא שפתיך תשמור דהוה נמי לעכב וע' בזבחים ריש פרקין

(ע"ב) גמרא ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים ולהשמיע קול אחד וכן פסק הר"מ ז"ל דבן לוי אין נפסל אלא בקול וסיים בפ"ג מכלי מקדש ה"ח ויראה לי שאין נפסל אלא לשיר אבל יהי' מן השוערים עכ"ל לא ידענא דהא אמרינן בהדיא בערכין י"א ע"ב משורר ששיער חייב מיתה וכתבו התוס' ד"ה משורר ששיער דבד"ה כתיב משפחות שהיו משוערים ומשפחות שהיו משוררים וכן כתב הר"מ באותו פרק הלכה י' שלא יסייע אחד למלאכת חבירו ואיך כתב דבן לוי שהיה משורר ונפסל בקול דעובד עבודת משוער והלא זר אצלה ודוחק לומר דבזמן שהוא ראוי לשיר פסול לשוער ולא בזמן שנפסל לשיר דזה נשתקע ולא נאמר כלל גם מ"ש רבינו ויהי' מן השוערי' ר"ל דבן לוי לשיר נפסל בקול אבל בן לוי שעבודתו לשוער אין נפסל ואין הלשון משמע כך וצ"ע:

ע"ש גמרא מאימתי כשר לעבודה משיביא ב' שערות ובן לוי אין, כשר אלא מבן שלשים דכתיב מבן שלשים שנה ועיין בר"מ ז"ל הלכות כלי מקדש פ"ג ה"ז אין בן לוי נכנס עד שילמדהו חמש שנים שנא' מבן שלשים ואין קטן נכנס לעבודה עד שיהא בן י"ג עכ"ל והקשה הכ"מ דמתחלה כתיב מבן שלשים ואח"כ כתב עד שיהא איש (והיינו י"ג וב' שערות) ותי' לשיר שהוא חכמת המוסיקא היא חכמה גדולה ועוד תירץ בזמן שהי' עבודה בכתף עכ"ל ויש להקשות א"כ מפ' לעיל כתוב א' אומר מבן כ"ה והוא מקרא בפ' בהעלותך במדבר ט' וכתוב א' אמר מבן ל' ואין קושיא דלמא לעבוד עבודת משא צריך שיהא בן שלשים וכדאמרינן פ"ה מאבות בן שלשים לכח ופירש הרב שם שכן במשכן אין בן לוי נכנס עד שיהא בן שלשים להעמיד ולפרק וכ"ה איירי לשיר ולשאר עבודות ואי דע"כ קרא דבן כ"ה איירי לעבודת משא דאי לשיר איך כתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה והא לשיר אין נפסל אלא בקול וע"כ לעבודת משא איירי ואפ"ה כתיב מבן כ"ה וקשיא קראי אהדדי אכתי מאי קושיא אימא דחמשים שנה בעבודת שיר אמר רחמנא דישוב ולא יעבוד עוד דהא דאמרינן יכול אף בשילה ובית עולמים כן ת"ל מבן ל' שנה ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא לא אמרתי אלא בשעה שיש עבודה בכתף והוא מקרא בפ' נשא ומנלן זאת אימא האי עבודת משא קאי אבן שלשים שנה דהא דאמרתי לך מבן שלשים שנה היינו בזמן שהעבודה בכתף אבל לשיר ושאר עבודות מיד שיהא כ"ה כשר ומבן חמשים ישוב בין לשיר ובין לכתף ומנלן דעבודת משא קאי על בן חמשים שנה ישוב ולא איפכא על בן שלשים אלא דס"ל לתלמודא דבן כ"ה ושלשים לא קאי כ"א על עבודת משא אבל לשיר משיגדיל ויהיה איש דהיינו י"ג והביא ב' שערות כשר לעבודה ומיהו רש"י בערכין י"ג ע"ב פי' אין קטן נכנס לעבודה לכבד את העזרה והגפות דלתות והיינו כתי' ראשון של כ"מ דלשיר ומשא צריך שיהא בן שלשים דוקא וע"ש היטב ודע דבקרא פ' נשא כתיב מבן ל' שנה ועד בן נ' שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא ופירש"י בחומש זהו עבודת שיר שהוא עבודה לעבודה אחרת ור"ל לקרבן ולא ידענא דהא לשיר לא היה נפסל בשנים עד שיזקין כדמסיק כאן ולמה הוזכר עבודת שיר בקרא ונהי דנאמר בימי משה עדיין לא נחלקו הלוים והיו כולן משוררים ועבודת הקדש בכתף מכל מקום למה הוזכר כלל שיר אלא לומר אף לשיר בעינן ל' וכמ"ש:

גם בפרשת בהעלותך בקרא דזאת אשר ללוים מבן כ"ה שנה ומעלה כתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ושרת את אחיו ועבודה לא יעבוד עוד. ורש"י פי' ושרת את אחיו עם אחוהי לשיר ולנעילת שערים ולטעון עגלות הנה מ"ש לשיר ולנעילת שערים הוא מה שאמרו כאן דאינו נפסל אלא לעבודת משא ולא לשיר וה"ה לנעילת שערי' אבל מ"ש לטעון עגלות איני יודע דהא בקרא דבני גרשון ומררי שגם הם לא היה עבודתם אלא בעגלות ואפ"ה כתיב מבן ל' ועד בן חמשים ועבודת הכתף לא היה אלא בבני קהת כמבואר בפסוק פ' נשא שנתן ב' עגלות לבני גרשון וד' למררי זולת קהת כי עבודת הקודש בכתף ישאו אלמא נראה דאף לטעון עגלות