ראש יוסף על חולין חלק א צב

אסור והוא דעת הר"מ בפ"ט מהלכות ט"מ וכן הוא דעת הראב"ד להמעיין שם צריך לומר דה"ק איצטריך קרא למעט ספיקא בין תורים ובין בני יונה והא בא' מן המינים האלו חד כשר ואיך מיעטה התורה שניהם הא קמי שמיא גליא ולשון איצטריך צריך ליישב ועיין בקרבן אהרן פרשת ויקרא ובמ"ש לקמן תוס' ד"ה איצטריך ועיין פר"ח סי' ק"י באורך בד"ה והר"ן יע"ש ועיין בת"ח דמשמע דלא קשיא לתלמודא איך מיעטה משניהם דאיכא למימר דהתורה אסרה לנו דאנן לא ידעינן אלא דהקושיא בלא"ה היו מחמירין

(דף כג ע"א) גמרא כי צריך קרא לנרבע ונעבד כתב הרשב"א בחדושיו למ"ד יש נרבע בעופות למעוטי נרבע ולמ"ד אין נרבע למעוטי נעבד ובעיא הוא בזבחים עכ"ל מ"ש למ"ד אין נרבע בעופות למעט נעבד היינו דמחד מן קדריש תרוויהו כמו שפי' הר"ר אהרן מרעגנשפורק או דאיצטריך חד לתורים וחד לבני יונה ועיין תו' ד"ה כי איצטריך קרא אלא דלא ידענא מה שכת' למ"ד אין נרבע והא בתר דבעיא דזבחים פ"ה פשטה ממתני' וברייתא דיש נרבע בעופות יע"ש ועיין בתוס' שם דכאן דריש כפי המסקנא שם יע"ש:

ובתו' ד"ה כי צריך קרא למעט נרבע ונעבד כו' דהא ר"ע אית ליה דרשא דמשחתם כו' עכ"ל ר"ל דלכאורה אין ראיה דאיצטריך מן להאי דרשא דהא דאית ליה לר"ע נרבע בעופות משום דיליף מבהמה עוף לענין זה ולית ליה דרשא דמשחתם אלא מן הבקר ומן הבהמה להוציא נרבע ונעבד ומאן דיליף מן משחתם סבר אה"נ דאין נרבע בעופות ומן התורים ובני יונה למעט תחלת הציהוב ולזה כתבו דר"ע אית ליה בהדיא יש נרבע בעופות ואפ"ה שמעינן ליה דאית ליה דרשא דמשחת' דרובע חל עליו מעשר בהמה יע"ש היטב:

בא"ד והר"ר אהרן מרעגנשפורק תי' כו' דאי לא הוה כתיב אלא חד מיעוטא עכ"ל רצה לומר דהוא ז"ל סובר דהא דפריך צריך קרא למעט ספיק' היינו או מן דתורים ודבני יונה אסור תחלת הציהוב ולדידן אסר קרא תרווייהו דאנן לא ידעינן מה ניהי תחלת הציהוב ומש"ה אי נדר והביא משניהם יוצא ממ"נ פריך הא בלא"ה היינו מחמירין מספק אלא דבריה הוה ומש"ה צריך קרא למעט דאין יוצא בשניהם יחד ומש"ה צריך קראי בתרווייהו דאי לא הוה כתיב אלא בני יונה לחוד ה"א דמיעט קרא דגדולים הן ואי לאו קרא ה"א או קטנים או גדולים לכך מיעטה לומר גדולים, הן ודאי ולא ספק וכן אי לא הוה כתיב אלא בתורים ה"א לומר בהיפוך ולכך צריך בתרווייהו וע"כ ברי' הוה דאי ספיקא בלא"ה היו מחמירין ולשתוק ומשני אה"נ דהתורה לא מיעטה אלא בחדא או בתורים או בבני יונה דקטנים ודאי או גדולים ודאי אלא אנן לא ידעינן הי מן ממעט לתחלת ציהוב ומן שני למעט נרבע ונעבד אתי וברייתא הכי קאמר ת"ל מן התורים ומן בני היונה וא' מהן למעט תחלת הציהוב ממילא תרווייהו פסולין דלא ידעינן הי מן ממעט ליה ומ"ש תו' אהא דאנדרו והקשו יש לעיין קצת בזה שם ועיין מ"ש בסוגיא דלעיל ויהא תורים כשירים כו':

ודע דדעת רש"י ז"ל אם נאמר כפי' מגיני שלמה ומהר"מ מלובלין דבני יונה לכתחלה כשירים גדולים וכן בתורים כן הוא הק"ו ומשני לא לישתמיט ולכתוב פעם מן היונה ופעם בני יונה ואז יהיו כשירים לכתחלה בין הא ובין הא יש לראות דלכאורה לא ס"ל כהר"ר אהרן דאל"כ אכתי לכתוב חד קרא מן היונה וע"כ ידעינן דתורים דוקא גדולים ובני יונה דוקא קטנים דאי מן דבני יונה למעט תחלת הציהוב א"כ שמעינן בבני יונה האמור במקום א' דוקא וליתא להק"ו דאל"כ אמאי מיעטה התורה לתחלת הציהוב הא בין גדולים וקטנים כשרים ואי מן דתורים למעט תחלת הציהוב וע"כ תורים פסולים קטנים לכתחלה וא"כ נימא בני יונה דומיא דתורים דהיינו קטנים ולא גדולים כמו באמת דאמרינן תורים דומיא דבני יונה וא"כ אף דיעבד פסולים גדולים דליכא ק"ו דמה לתורים שכן לכתחלה כשירים גדולים כמ"ש לעיל אלא דרש"י סובר כתי' ב' של תו' חדא למעוטי נרבע וא' נעבד ואין לומר דרש"י סובר כהר"ר אהרן ואיצטריך בני בכולהו דאל"כ הייתי אומר מן דבני יונה למעט גדולים שלא נילף מק"ו מתורים כו' ותחלת הציהוב לא הוה ידעינן דפסול לכך כתיב בני בכולהו וע"כ מן לתחלת הציהוב אלא דאם כן תפשוט מן בני יונה לתחלת הציהוב ואמאי אמר בברייתא תרווייהו אסורין דלא ידעינן אי מן בני יונה למעט תחלת הציהוב או מן תורים והא ע"כ מן בני יונה דאל"כ הדרא קושין לדוכתיה למה לי בני בכולהו בני יונה כיון דתורים ידעינן דלכתחלה מיהת קטנים פסולים וא"כ ב"י דומיא דתורים וליכא תו ק"ו להכשיר דיעבד דמה לתורים שכן לכתחלה כשר גדולים כקושית מהדורא בתרא שהבאתיו לעיל וגם זה יש לדחות דא"ל דה"א דמן בני יונה. למעט או תחלת הציהוב או גדולים ומן דתורים למעט נרבע:

בא"ד והא דאיכא תרי מיעוטי כו' דמחד קרא נפקא אלא חד לתורים וא' לבני יונה ולמאי דס"ד מעיק' עכ"ל ר"ל דהדר עכשיו מדרשא דמן לתחלת הציהוב ובין אי הוה ספיקא ובין בריה לא צריך קרא ל עט השתא במסקנא דמהיכא תיתי לרבות וב' קראי לאורים ולבני יונה וא"ש למאי דס"ד בריה הוה צריך תרי לתורים ולבני יונה משא"כ אי לנרבע ונעבד א"כ בהוה אמינא דלא ידע מזה א"כ למה לי תרי קראי בתורים ובבני יונה בחד קרא סגי למאי דנדחה פי' הר"ר אהרן דע"כ בחד קרא הוה ידעינן דבריה הוא כמו דמוכח מפרק אלו מומין. ואפשר ליישב זאת דהמקשה היה סובר אין נרבע בעופות וחד למעט נעבד או להיפך דאיצטריך קרא לנרבע דסד"א כל דאיתיה ברובע כמ"ש בזבחים דף פ"ה ע"ב והביאו התוס' ד"ה כי משחתם ובד"ה תמות וזכרות ולנעבד לא איצטריך דמהיכא תיתי להתיר בעוף דלא הוה ידע מן דרשא דמשחתם וחד מן למעט תחלת הציהוב ותפשוט דברי' דאי ספיקא איצטריך קראי למעט ספק ומשני דאיצטריך למעט נרבע ונעבד מדרש' דמשחתם ומש"ה לא הקשה איך מעטה התורה משניהם מתורים ובני יונה כמ"ש ועיין בק"א פ' ויקרא:

בא"ד ויותר נראה לומר נרבע ונעבד מחד קרא נפקא עכ"ל יש להקשות מנלן זה דאף דנימא דריבתה תורה נרבע או נעבד ולא דרשינן משחתם כל שהמום פוסל מ"מ אימא דוקא נעבד ריבתה התורה ולא נרבע מטעמא דליתיה ברובע ליתיה בנרבע כדאיבעיא זבחים כ"ה ע"ב:

ובד"ה כי משחתם כו' ומיהו מהכא איכא למדחי דאיצטריך תרי קראי למעוטי נרבע עכ"ל ותרי קראי חד לתורים וחד לבני יונה או כפי' הר"ר אהרן שהביאו התו' ד"ה כי איצטריך כו':

ובד"ה תמות וזכרות בבהמה וא"ת כו' ומן העוף לאסור אפילו מומין שאין פוסלין כו' וא"ת מדאיצטריך מן התורים עכ"ל לכאורה דאי לאו מיעוטא דאין מים פוסל בעופות ה"א דאין נרבע פוסל בעופות הואיל וליתיה ברובע וה"א היקשא להיפך כי משחתם כל שישנו בהשחתה דהיינו דבר ערוה ישנו במום ועופות הואיל וליתיה בנרבע דליתיה ברובע ליתיה במום ולכך כתיב מן העוף למעט מומין דפסולין בעופות ומן התורים ומן בני יונה אפילו הנך מומין דשרי בבהמה פסול בעופות וחד לתורים וא' לבני יונה או כפירוש הר"ר אהרן שהבאתי לעיל דעל כרחך בתירוצם נמי להנך תירוצים הוה כמו שאבאר לקמן או להיפך דמן דתורים ומן בני יונה לאסור מום ומן העוף אפילו הנך מומין דשרי בבהמה אסור בעופות אלא דהתוספות כיון דהוצרכו לכל זה עדיפא מיניה תירצו דמן התורים לנרבע דלא תימא הואיל וליתיה ברובע ומן העוף לאסור הנך מומין דשרי בבהמה אלא אי קשיא הא קשיא דמאי קושיא דאי לאו מיעוטא דאין מום פוסל בעופות לא הוה ידעינן מדאיצטריך מן דתורים דאדרבה הייתי אומר להיפך דמן דתורים למעט מום בעוף וע"כ משום דאין נרבע ונעבד בעוף ול"ת היקשא כי משחתם בהם כל שאין דבר ערוה פוסל אין מום פוסל ולכך כתיב מן דתורים לפסול מום ומן העוף אף מומין דאין פוסלין בבהמה פוסל בעופות כמ"ש תו' לעיל דמאי חזית לומ' מדאיצטריך מן דתורים למעט נרבע ונעבד משום שאין המום פוסל נימא להיפך מדאיצטריך מן דתורים שהמום פוסל בהן ע"כ דאין נרבע ונעבד פוסל בהן וכל שאין השחתה פוסל אין מום פוסל בהן ואי לאו מן תורים הייתי אומר מן העוף למעט מום ולא מומין דשרינן בבהמה משא"כ השתא דכתיב מן הבקר תמים זכר למעט מום דאין פוסל בעופות ע"כ מן התורים למעט נרבע ונעבד ומן העוף למעט מחוסר אבר אתא ולזה י"ל דקרא מידרש מסיפא לרישא ולא מריש' לסיפא וכה"ג מצינו ריש אלו עוברין ס"ג ע"ב סד"א כל שישנו באכילת מצה ובתו' ד"ה כל שישנו כו' יע"ש וה"נ דכוותיה דמסתברא לדרוש כל שהמום פוסל ולא כל שהשחתה פוסל ולכך הקשו שפיר:

בא"ד ויש לומר הואיל ועופות ליתנהו ברובע עכ"ל היינו כפי' הר"ר אהרן או כתי' שני שהביאו לעיל חד לתורים וחד לבני יונה אבל לתי' שכתבו דאיצטריך תרי קראי חד לנרבע וחד לנעבד יקשה דל"ל תמים זכר דאין מום בעופות ותיפוק ליה דאל"כ למה למעט נעבד:

וברש"י בד"ה בבהמה כתיב תמים זכר ולא בעוף הלכך לא פסול מומין אבל מחוסר אבר אסור משום הקריבהו נא לפחתך עכ"ל הנה מ"ש בעו לא כתב תמים זכר משמע משום דלא כתיב בי' תמים זכר ממילא לית לן למעט ואינו כן אלא מיתורא דקרא דכתיב בבקר ובצאן למעט עופות כמו שיתבאר וראיתי להרא"ם ז"ל פ' ויקרא על מ"ש רש"י מן עו למעט מחוסר אבר לפי שנאמר תמים זכר בבקר ובצאן כו' כתב הרא"ם ז"ל וא"ת מנלן דאין תמות וזכרות בעופות ואי משום דלא כתיב ביה