ראש יוסף על חולין חלק א צא

מגוף וכדי שלא נימא רוב שנים ת"ל והקריבו דבעינן כל הב' כו' אבל רש"י לא סבירא ליה הא דר"מ ז"ל שהרי פי' ד"ה אף עולת העוף הראש בעצמו וגוף בעצמו היינו שני סימנין ואפי' מחובר בעור כו' הרי אף לת"ק פי' כן א"כ אי ס"ד כמשפט חטאת בהמה א"כ למאי אתא אי ברוב שנים למה לי והקריבו ואי לומר שנים ממש בעינן א"כ למה לי כמשפט וגם והקריבו נמלק והקטיר ידעינן מה הקטרה הראש בעצמו אף כו' והיינו שמחובר בעור לשיטת רש"י ז"ל וא"כ קשה לאיזה צורך אמר דמעוף קסליק דא"נ לאו כן ע"כ כמשפט חטאת העוף כמ"ש כאן, דלמאי הלכתא אקשינהו לבהמה ונראה דלק"מ וה"פ דכמשפט חטאת בהמה לא אמרינן ור"ל דקשיא לי' לראב"ש אמאי לא נימא ליה לומר כמשפט חטאת בהמה מה להלן רוב שנים אף כאן רוב שנים ואה"נ דדינים דראב"ש אמת אלא דהכי נימא טפי דהיקשא לגמרי הוה ממה דנימא בחטאת העוף דלא הוה לגמרי אף במה שהוקש והשתא איצטריך והקריבו דאי לאו והקריבו ה"א כמשפט חטאת עוף לגמרי דמיניה קסליק ג"כ ולכך כתיב והקריבו לחלק וע"כ כמשפט חטאת בהמה ואי לאו כמשפט ה"א והקריבו לגמרי כל הב' ואי דא"כ לא לכתוב כלל והקריבו ומלק והקטיר הוה ידעינן מה הקטר' הראש בעצמו כו' משום הא אכתי לא הוה ידעינן והקריבו למאי אתא וכהנה רבות בש"ס במקומות הרבה ומש"ה צריך היקשא כמשפט חטאת בהמה מה להלן רוב שנים וא"צ להבדיל ב' סימנין והוה א"ש טפי כמשפט לגמרי וע"ז כתב רש"י ז"ל דניחא לראב"ש לומר כמשפט חטאת אף דלא הוה לגמרי אף במה שהוקש לו מ"מ מיניה קסליק ולא חטאת בהמה שלא נזכר באותה פרשה כלל. וכבר הארכנו לעיל בזה בשיטת שמעתין דכ"א לשיטתיה דת"ק לשיטתיה ור"י לשיטתיה וראב"ש לשיטתיה והוא מבואר ממש שכתבנו דלראב"ש לא איצטריך היקשא דחטאת העוף אלא לזה אחוז הראש בגוף מזה כו':

ופירש"י ד"ה השתא דכתיב והקריבו ע"כ עקרי' מיניה דחילוקא לגמרי משמע דלא תיגמר מיני' כלל עכ"ל לא הוה צריך לזה דא"נ והקריבו חילוקא קצת משמע אפ"ה אית לן לומר כמשפט חטאת בהמה דהשתא ניהי דהיקשא דכמשפט לא הוה לגמרי מ"מ היקשא דמלק והקטיר הוה לגמרי דאין היקש למחצה אבל אי כמשפט חטאת העוף גם היקשא דמלק הוה לחצאין בשלמ' אי לאו והקריבו ה"א כמשפט חטאת העוף ואי ומלק לא הוה לגמרי מאי חזית דהך היקשא יהא לגמרי אימא היקש' כמשפט יהא לגמרי ואדרב' אי כמשפט חטאת בהמה א"כ כמשפט לאו דוקא א"כ טפי כמשפט חטאת עוף דמיניה קא סליק משא"כ השתא דכתיב והקריבו ע"כ לחלק אתא וכיון שכן נימא כמשפט חטאת בהמה דליהוי מיהת היקשא דמלק והקטיר לגמרי כו' אלא מיהת הא ודאי דחילוקא והקריבו לגמרי משמע דאלת"ה. אכתי אימא מה להלן רוב ב' אף כאן רוב שנים ואי ומלק והקטיר מאי חזית הך היקשא לגמרי אימא כמשפט לגמרי אתי ואי לאו והקריבו ה"א כמשפט חטאת העוף אלא שמ"ש רש"י אהא אי לאו והקריבו ה"א כמשפט חטאת עוף והשת' דכתיב והקריבו חילוקא לגמרי משמע פי' כן משום דלעיל בדברי ת"ק דאמר או אינו אלא כמשפט חטאת העוף ת"ל והקריבו משמע מוהקריבו לחוד נמי ידעינן כמ"ש חטאת בהמה בלא ומלק והקטיר משום דהקריבו לגמרי משמע וע"כ כחטאת בהמה דאי כעוף מה להלן אחוז הראש בגוף מזה כראב"ש דהיינו רוב ב' דהקריבו חילוקא לגמרי משמע וראב"ש לשיטתיה דיום וידו הימנית וחולין ממקום אחר נפקא וע"כ היקשא כחטאת עוף אחי דאי כחטאת בהמה ולמאי אי לרוב ב' והקריבו למה לי ואי דלא נטעה כמ"ש לעיל כמשפט חטאת עוף מ"מ ניחא ליה כמשפט חטאת העוף מלומר כמשפט חטאת בהמה דמיניה קסליק כמ"ש שם יע"ש ואין להאריך יותר בזה:

מתני' כשר בתורין פסול בבני יונה פירש"י ז"ל לשון משנה הוא משום דבקרא כתיב תורים במ"ם ובגמרא תנו רבנן תורים ופירש"י אתורים דקרא קאי משום דהוא במ"ם לשון עברי ובנו"ן ארמית:

תחילת הציהוב בזה ובזה פסול ופירש"י דיצא' מכלל קטנים ולכלל גדולים לא באו עכ"ל ומשמע דהוה ברי' בפ"ע ואי אמר הרי עלי מן התורים או בני יונה והביא תחלת הציהוב בשניהם לא יצא ידי נדרו בגמרא מיבעיא לן לקמן אי בריה הוה או ספיקא ולא אפשטא והר"מ ז"ל בפי"ו מהלכות מעה"ק ה"ב כתב וז"ל הנודר מן התורים או בני יונה והביא תחלת הציהוב לא יצא והיינו דלא אפשטא בעיין ומש"ה כתב דהוה ספיקא ועיין מ"ש לקמן בגמרא אי ספיקא הוה יע"ש והר"מ ז"ל בהלכות אסורי מזבח פרק ג' הלכה ב' יע"ש ובכסף משנה שם ומשום הכי כתב רש"י כאן דיצאו מכלל קטנים ולכלל גדולים לא באו דספיק' הוה. שיכול והלא דין הוא עיין בתוספת ובמהר"מ מלובלין ז"ל יעוין שם

(ע"ב) גמרא ומה תורים כו' הנה שיטת רש"י ז"ל יראה לפרש כפשוטו דתורים משמע גדולים ובני יונה קטנים אלא דאמר אי לאו דכתיב תורים אצל בני יונה להיקשא ה"א דתורים כשירים דיעבד קטנים ומה בני יונה שלא הוכשרו בגדולים דיעבד הוכשרו קטנים לכתחלה תורים שכשירין לכתחלה גדולים אינו דין שיוכשרו דיעבד מיהת קטנים ת"ל תורים אצל בני יונה להיקשא מה התם גדולים דיעבד לא אף תורים קטנים דיעבד לא והדר אמר ויהא בני יונה דיעבד כשרים גדולים מק"ו ומה תורים שלא הוכשרו בקטנים לכתחלה דתורים ודאי גדולים משמע הוכשרו בגדולים לכתחלה בני יונה שהוכשרו קטנים לכתחלה דבני קטנים משמע א"ד שיוכשרו גדולים דיעבד וה"ה דקושייתו עכשיו דתורים יהיו כשירים קטנים דיעבד הא השתא ליכא היקשא דומיא דבני יונה דאה"נ דיונים כשירים דיעבד גדולים ובנ"י לכתחלה קטנים ולא אמרינן תרי ק"ו דסתרו אהדדי תיקום כל חד אדוכתי' דאין א' סותר חבירו דתורים משמע לכתחלה גדולים ובני יונה משמע לכתחלה קטני' וילפינן ומה תורים שלא הוכשרו תחלה בקטנים הוכשרו תחלה בגדולים בני יונה א"ד שיהיו דיעבד כשר גדולים ועיין מהרש"א ז"ל לקמן גבי ותהא פרה שהקשו התוספות נימא כ"א תיקום אדוכתיה כתב ולעיל לא הוקשה להם כו' ובזבחים הקשו לפירש"י ולא ידענא דגם לפירש"י אין קושיא דאין א' סותר חבירו כמ"ש כאן ומשני לא לישתמיט ולכתוב מן היונה בחד קרא ומדכתב בכ"מ בני ש"מ לעיכובא נמי פסול גדולים ופריך תורים איבעי גדולים לייתי ואי בעי קטנים לייתי ואין הלשון מדויק דלכתחלה אסור דתורים גדולים משמע אלא דיש להקשות דאין זה ק"ו דהיאך נימ' ומה תורים שלא הוכשרו קטנים הוכשרו גדולים בני יונה. שהוכשרו קטנים א"ד שיוכשרו גדולים דיעבד דאיכא למפרך מה לתורים שכן הוכשרו לכתחלה גדולים וכן להיפך שוב ראיתי במהדורא בתרא שהקשה כן ויש עוד אחרת והוא ג"כ דרך מגיני שלמה ועיין מהר"מ מלובלין ז"ל דגם לרש"י הק"ו הוא דתורים ובני יונה יהיו כשירים גדולים וקטנים לכתחלה ואף דתורים גדולים משמע מכ"ש קטנים ולא צריך למכתב וכן להיפך ומשני לא לשתמיט ולכתוב בשום מקום מן היונה דהוה משמע בין גדולים וקטנים אלא כו' ולפי' א' נמי א"ש דלא לישתמיט כו' ועיין במהרש"א ומה שהקשו התוספות בזבחים כו' הוא לפי' שני של רש"י דתורים ובני יונה לכתחלה בין גדולים וקטנים מש"ה הוקשה להם:

וברש"י ד"ה ומה בני יונה שלא הוכשרו בגדולים דבני קטני' משמע ועיכובא דגדולים לקמן יליף עכ"ל מלשון זה משמע קצת דהק"ו הוא לענין דיעבד והכי יליף ומה בני יונה שאף דיעבד פסול גדולים הוכשרו קטנים תורים כו' ואי לאו דבני יונה פסולים גדולים דיעבד אלא, לכתחלה לא הוה שייך למילף תורים מיניה דהא חזינן דבני יונה לכתחלה פסולים גדולים ותורים להיפך ואין א' מן המינים עדיף מחבירו ולא הוה ילפינן ק"ו משא"כ אי בבני יונה גדולים דיעבד פסולים א"ש הק"ו ומה יונים שלא כל בני יונה כשירים אפ"ה קטנים כשר מכ"ש תורים דלכתחלה גדולים א"ד שיוכשרו קטנים דיעבד מיהת מה שאין כן אי הק"ו הוא לכתחלה אף דלא ידעינן אי גדולים דיעבד פסול בבני יונה אפ"ה איכא ק"ו ומה בני יונה שלא הוכשרו לכתחלה גדולים הוכשרו קטנים כ"ש תורים שלכתחלה גדולים אינו דין שיוכשרו לכתחלה קטנים ומדכתב רש"י ועיכוב' משמ' לענין דיעבד הוא ק"ו:

גמרא בעי ר' זירא האומר הרי עולה כו' ספיקא הוה עכ"ל אין להקשות איך ס"ד ספק הוה ומספק אסרה תורה לדידן שאין אנו יודעים אי גדולים או קטנים ולכך פסולים בין לתורים שמא קטנים הן ולבני יונה שמא גדולים הן וקמי שמיא גליא מה הן א"כ מה קאמר לעיל. בברייתא אי לאו תורים אצל בני יונה שכשירים בין גדולים ובין קטנים לכתחלה ק לבני יונה לשיטת התוספות וכן לפירש"י למגיני שלמה ומהר"מ מלובלין ז"ל אם כן מן דכתיב בתורים למע' תחלת הציהוב אמאי פסלינהו מספיקא דהא בין גדולים ובין קטנים כשירים בשלמא אי הק"ו לענין דיעבד ולכתחלה תורים משמע גדולים א"ש דמן למעוטי תחלת הציהוב דלכתחלה לא משא"כ אי אמרינן דאף לכתחלה יהיו כשירים א"כ מן התורים למעוטי מאי וי"ל דאביי ור' זירא ידעי דמן למעוטי נרבע ונעבד ומבעי' להו שפיר אי הוה ספיקא או לאו והמקשה עדיפא פריך צריך קרא למעט ספק:

ע"ש איצטריך קרא למעט ספק היינו כפירש"י ז"ל בלא"ה הוה מחמירין דספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה ולדעת מי שסובר ספיקו מ"ה שריא ומדרבנן