ראש יוסף על חולין חלק א צ

והקטיר עכ"ל ראיתי לבאר בכאן עפ"י דרך הפשוט כי יש קושיות רבות בסוגין חדא במאי פליגי ת"ק עם ראב"ש לת"ק מוקי היקשא דכמשפט לחטאת בהמה ולא מוקי לחטאת העוף ועוד קשה מה דפריך אי מה להלן ברוב שנים כו' והא כיון דאיצטריך היקשא כמשפט לשאר דברים לאינה באה אלא מן החולין ובידו הימנית תו אית לן לומר דחילוקא דהקריבו לגמרי משמע דבעינן שנים דווקא ותדע דהא לקמן דפריך ות"ק וראב"ש ממול עורף מנא להו ופירש"י ז"ל דאי איצטריך היקשא למול עורף אית לן לומר חילוקא דהקריבו לגמרי משמע יע"ש וא"כ מה פריך מה להלן רוב שנים כו' דע"כ לא יליף ראב"ש מכמשפט חטאת העוף רוב שנים אלא משום דלא איצטריך ליה היקשא למלתא אחריתא ע"כ קרא דהקריבו לאו לגמרי ממעט לה וכמ"ש רש"י בד"ה ת"ל והקריבו מאחר שכתוב א' הקישן יע"ש בסוף הדבור ושאר הקושיות יבוארו בתוך הדברים והנה אומר דת"ק משמע ליה טפי כמשפט חטאת בהמה דהשתא ומלק והקטיר היקשא לגמרי הוה דאין היקש למחצה ודרשינן מיניה מה הקטרה בראשו של מזבח ומה הקטרה הראש בעצמו אף קודם הזאה הראש בעצמו והגוף בעצמו. וחילוקא דהקריבו נמי לגמרי משמע וא"ש משא"כ אי כמשפט חטאת העוף ע"כ לא אתי לומר אלא ברוב שנים א"כ היקשא דכמשפט לאו לגמרי הוה והיקשא דומלק והקטיר לאו לגמרי ג"כ וחילוקא דוהקריבו לאו כפשטי' דהקריבו משמע שיהא חלוק לגמרי לא ברוב שנים משא"כ אי כמשפט חטאת בהמה ניהי דכמשפט לאו לגמרי דאלו התם רוב שנים והכי בעינן כל השנים מ"מ היקשא דומלק והקטיר לגמרי הוה וחילוקא דהקריבו כפשטי' ומיהו אי לאו והקריבו ה"א כמשפט חטאת העוף ומלק לדרשא אחרינא כדמסיק לקמן ואף דדוחק הוא מהיכא תיתי לומר כמשפט חטאת והא אין היקש למחצה ומלק והקטיר ע"ז נאמר דמה חזית היקש' דומלק לגמרי אימא היקשא דכמשפט לגמרי כחטאת עוף ואינו מבדיל בסי' א' דא"נ כמשפט בהמה לאו לגמרי הוה היקשא דמשפט אי מקיימת היקשא דמלק והקטיר דבחטאת בהמה רוב שנים סגי ואילו הכי בעינן כל הסימנין ואדרבה עדיף לומר כמשפט חטאת העוף דמיני' קא סליק ולקמן ה"ה דה"מ לומר אי לאו והקריבו ה"א כמשפט חטאת בהמה אלא מה להלן ברוב שנים אף כאן ברוב ב' ואי היקשא דמלק והקטיר מאי חזית דהיקשא דמלק לגמרי משמע אימא היקשא דמשפט לגמרי משמע ברוב שנים אלא דעדיפ' קאמר אי לאו והקריבו ה"א כמשפט חטאת עוף דמיני' קסליק והוה טעות בתרתי חדא דלא הוה ידעינן דאין באה אלא מן חולין דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש ועוד מה התם סי' אחד דווקא אף עולה הדין כן והשתא צריכי תרווייהו והקריבו והיקש' דמלק והקטיר אי לאו והקריבו ה"א כמשפט חטאת עוף כמה שכתב' או כמה דמסיק לקמן ואי לאו ומלק ה"א מה להלן רוב שנים אף כאן ואף דהקריבו לגמרי משמע מ"מ אית לומר טפי אין היקשא למחצה והיקשא לגמרי הוה ממה דנימא חלוקה דהקריבו לגמרי הוה. ומשני דאיכא היקשא ומלק והקטיר וכיון דאיכא היקשא להדי היקשא תו מסתבר לומר והקריבו לגמרי משמע והיקשא דמלק נמי לגמרי הוה והא דאמר לקמן וראב"ש ממול עורף מנא ליה ופירש"י ז"ל דאי מצריכי' היקשא למול עורף אית לן לומר חילוקא דהקריבו לגמרי היינו דאית נמי היקשא דומלק והקטיר דליהוי היקשא לגמרי אבל כל כמה דלא ידעינן מהא דמלק והקטיר פריך שפיר אי מה להלן רוב שנים דטפי עדיף לומר היקשא לגמרי ממה דנימא חילוק' דהקריבו לגמרי משמע או יאמר דבלא"ה א"ש דלקמן פירש"י שפיר דאי איצטריך היקשא למול עורף א"כ נימא חילוקא דהקריבו לגמרי משמע ואי דהיקש' עדיף מ"מ אי נימא היקשא מה להלן כשהוא אחוז הראש בגוף מזה לא הוה לגמרי דהא עכ"פ חלוק מיניה דאילו בחטאת העוף בסי' א' וכאן רוב שנים וכיון שכן דהיקשא לאו לגמרי ממש א"כ ניחא לומר חילוקא דהקריבו לגמרי משא"כ לעיל לת"ק פריך דנימא היקשא לגמרי אתי ועדיף טפי מלומר חילוקא דהקריבו לגמרי אתא ובהכי ניחא מה דאמר או אינו אלא כמשפט חטאת עוף ת"ל והקריבו דמשמע מהקריבו לחוד בלא מלק והקטיר ידעינן דלאו כמשפט חטאת עוף הוא והיינו משום דניחא ליה לת"ק לומר במשפט חטאת בהמה דאף דלא הוה לגמרי מ"מ חילוקא דהקריבו לגמרי הוה משא"כ אי כמשפט עוף היקשא לאו לגמרי הוה והקריבו נמי לאו לגמרי ומש"ה ניחא ליה כמשפט חטאת בהמה וראב"ש סובר דטפי אית לומר חטאת עוף דמיניה קסליק ולא כחטאת בהמה דכתיב לעיל מיניה וע"כ היקשא לאו לגמרי והקריבו נמי לאו לגמרי והיקשא דמלק והקטיר לא אתא אלא לומר מה הקטרה בראשו של מזבח דעולת העוף למעלה היתה נעשית. עוד אבאר דהא דמסיק לקמן מליקה ממליקה לאו ג"ש הוא אלא גילוי מלתא בעלמא הוא כמ"ש רש"י במה מצינו וכן התוספות ד"ה והקריבו יע"ש דאי גזרה שוה הוא אם כן יקשה לת"ק אימא כמשפט חטאת עוף ואי משום היקש' מלק והקטיר הא איכא נמי ג"ש דעדיפא מהיקש' כדמסיק בהשולח מיד דכ"ע ג"ש עדיפא יע"ש וכיון שכן אית לן לומר כמשפט חטאת העוף או כמשפט חטאת בהמה לגמרי מה להלן ברוב שנים וחילוקא והקריבו לא לאו לגמרי ואי ומלק והקטיר הא איכ' נמי ג"ש מליקה ממליק' דעדיף וכמ"ש בסמוך אלא לאו ג"ש הוא ועוד יש לעיין בזה:

ורבי ישמעאל סבר כמשפט חטאת עוף לומר למול עורף והקריבו לחלק לומר דמבדיל וחילוקא לגמרי משמע ואי נימא איפכא והקריבו לחלק שלא יהא ממול עורף והיקשא דמשפט לומר שיהא בסי' א' תי' רש"י ז"ל דאמלק והקטיר סמוך והקשו בתו' ד"ה והקריבו דומלק והקטיר לחוד ליכא למשמע מיניה כמו שאמר לת"ק ור"ל לת"ק א"ש דלמול עורף לא צריך דגמר מליקה מליק' במה מצינו ואי כמשפט חטאת עוף בסי' א' והקריבו למאי אתי ואי לומר ברוב שנים א"כ והקריבו לאו לגמרי משמע והיקשא דמלק והקטיר לאו לגמרי מש"ה ניחא ליה כמשפט חטאת בהמה משא"כ לראב"ש אימא והקריבו לגמרי שזה מול עורף וזה מן הצוואר והיקשא דמשפט לגמרי אתא בסי' א' ומלק לאו לגמרי הוה אלא שבזה י"ל וכן כתב הת"ח והר"ן ז"ל בחמש שיטות דאי כמשפט חטאת עוף בסי' א' ע"כ לאו לגמרי שחלוק מיניה שזה מול עורף כו' מהקריבו והיקשא דמלק והקטיר נמי לאו לגמרי הלכך ניחא לומר כמשפט לענין מול עורף והקריבו לגמרי ומלק והקטיר לגמרי דהיינו כל השני סימנין זהו הנראה לנו בשיטת שמועתנו ועיין עוד מה שאכתוב לקמן בזה:

אבל הר"מ ז"ל בפ"ז מהל' מעה"ק אית לי' שיטה אחרת בשמעתין לא כפירש"י וכמ"ש הלח"מ שם דג' מחלוקת בדבר דת"ק סובר הבדלת הרא"ש מגוף ממש בעינן ואף עור מעכב בהבדלה ומיני' בחטאת עוף לא יבדיל היינו הבדלה הראש מגוף ממש כמו בעולה מדרשא דמלק מה הקטרה הראש בעצמו ממש ור"י סובר שני' לחודי' סגי ולא דריש ומלק והקטיר להך דרשא אלא מה הקטרה בראשו של מזבח ולפי שיטה זו איכא לאקשויי שפיר אימא והקריבו למול עורף דלא הוה והיקשא כמשפט מה להלן בסי' א' כיון דלאו אהיקש' דמלק והקטיר סמיך וצריך לומר כפי' התו' ד"ה והקריבו דמסתברא למול עורף אקשינהו דהא לת"ק וראב"ש מול עורף מסברא ידעינן כו' ופליגי ר"י וראב"ש בהא דלר"י היקשא משפט למול עורף וכיון שכן והקריבו חילוקא לגמרי משמע כפירש"י בשמעתין והיינו שני סימנין אבל א"צ עור הראש מגוף כו' וראב"ש סובר מליקה ממול עורף במה מצינו יליף מליקה ממליקה וע"כ היקשא לרוב שנים הוא דאתא דלא איצטריך אלא להא בלבד יע"ש. משא"כ לר"י. ואי קשי' לר"י אדרבה נימא היקשא עדיף ממה דנימא והקריבו לגמרי ר"ל אי נמי היקשא לרוב שנים לא הוה לגמרי וכיון שכן ניחא לומר והקריבו לגמרי וע"כ היקשא בלא"ה לא הוה לגמרי וכדכתיבנא ועיין בזבחים ס"ה ע"ב ובתו' שם וכאן ומ"ש לעיל והא מיעוט סימנים לרבנן כבר כ' הלח"מ לאו ת"ק אלא ר"י יע"ש בל"מ

(דף כב ע"א) רש"י ד"ה אף כאן כו' דע"כ היקשא להכי הוא דאתא ומול עורף בג"ש יליף לקמן וכמ"ש חטאת בהמה לא אמרינן דמעוף קסליק עכ"ל מ"ש דמול עורף מג"ש נפק' משו' דאי הוה צריך היקשא למול עורף אית לן לומר חילוקא דוהקריבו לגמרי ותיהוי נמי היקשא דמלק והקטיר לגמרי כמ"ש רש"י לקמן אהא דפריך ות"ק וראב"ש ממול עורף מנא להו וכמ"ש לעיל ומ"ש מג"ש אשגרת לשון הוא דלא הוה רק מ"מ כמ"ש לעיל אמנם מ"ש דכמשפט בהמה לא אמרינן דמעוף קסליק קשיא לי א"נ לאו מעוף קסליק אפ"ה ע"כ כמשפט חטאת עוף לראב"ש כאן דאיהו ע"כ ביום בידו הימנית וחולין מקרא דזאת התורה לעולה למנחה ולחטאת האמור בפ' צו ועיין בסוף התורה והביאו רש"י לעיל כמו לר"י וסובר דלא שנא עוף ובהמה במשמע דאל"כ באמת מנא ליה הא וע"כ כמ"ש וכיון שכן היקשא דחטאת בהמה למאי אתא אי לומר מה להלן ברוב שנים אם כן והקריבו למה לי לחלק הא מהיקשא נפקא ואי דהקריבו לגמרי כל השנים א"כ היקשא למאי אתא לכתוב והקריבו לחוד ובשלמא אי רש"י הוה סובר כר"מ ז"ל דבעולה בעינן עור מגוף לת"ק הוה א"ש אימא כמשפט חטאת בהמה דמה להלן לא סגי בסי' א' אף כאן לא סגי בסי' א' ואי מה להלן ברוב שנים ת"ל והקריבו לחלק כל שני סימנין ואי לא הוה כתיב כלל כמשפט הוה אמינא מוהקריבו לגמרי משמע ואף עורו נמי כהיקשא דמלק והקטיר והקריבו לא הוה ידעינן למה אתי ולכך כתיב כמשפט חטאת בהמה דהתם א"צ להבדיל הראש