ראש יוסף על חולין חלק א פט

נבילה ומטמא' מיד וחילוק יש בין איסור נבילה ובין לטומאה כמ"ש הרשב"א והבאתיו בסמוך וכמו שהאריך התב"ש בסימן ל"ג יע"ש א"כ ממתני' דזבחים מלק בסכין אין ראי' אלא דלא מהני לטהרו מידי נבילה אבל לא שמעינן מהתם דמטמאה מיד וזעירי אשמעינן דמטמאה מיד והא דזעירי דשמואל הוא לקמן אמר שמואל ומטמא באוהל כמ"ש הרשב"א ושאר פוסקים וא"כ אף אנן נמי תנינא סייעתא ולא קושיא וכמ"ש כאן ומש"ה הוקשה לו לרשב"א שפיר בלשון אי קשיא דהא ל"ק קושיא אחרת: ודע דרבא אפשר לשיטתי' דאמר לקמן ל"ב ע"ב על הא ולחשוב דחזקי' כו' קתני נבילה דלא מטמאה מחיים אלמא נקובת הוושט לא הוה נבילה מחיים כמ"ש הש"ך סי' ל"ב א"כ א"ש אי קשיא לי בעניני שחיטה לא קשיא לי אלא הא דכי מתה עומד ומולק כו' משא"כ לשאר תירוצים שם דף ל"ב ע"ב אפשר דנקובת הוושט נבילה מחיים ועיין ש"ך ע"ש א"כ בלא"ה קשיא מכל הנשחטין וכי מתה עומד ושוחט כמ"ש

(דף כא ע"א) גמרא כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת א בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה ובעולה שנים או רוב שנים עכ"ל כבר כתבנו לעיל או דהלמ"מ הוא דבעינן רוב בשר אחר הסימן או דממול עורף משמע לגמרי אלא דקודם הסימן א"א וכי מתה עומד ומולק מש"ה לאחר הסימן חותך רוב בשר כו' ועיין בזבחים ס"ה ע"ב רוב בשר מעכב א"ב אבל לכתחלה כ"ע מודים דבעינן רוב בשר:

כתב הר"מ ז"ל בפ"ו הכ"ג מהל' מעה"ק וז"ל כיצד מולקין חטאת עוף כו' קוצץ ויורד ואם רצה להוליך ולהביא ואם רצה דורס כו' וחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר שאם חתך רוב בשר הר"ז כמתה קודם שיגיע לסימן וצריך לחתוך בעולה ב' סימנין כשהוא יורד עכ"ל מ"ש אם רצה מוליך ואם רצה דורס הקדים מוליך לדורס שכן אמרו אף זו מצותה ועיקר מצוה מוליך ומביא ומ"ש וחותך בלא רוב בשר כתב הלחם משנה בסוף פרק קדשי קדשים משמע לאחר שיחתוך רוב שנים בעולה ורוב א' בחטאת חותך אח"כ רוב בשר ולא ידעתי למה לא הזכיר רבינו דלאח"כ צריך חתיכת רוב בשר הנה מה שהתמי' עליו על מה שלא כתב בפ"ז דין ו' בחטאת צריך אח"כ רוב בשר הוא קושיא אבל מה שהקשה אמאי השמיט בכאן בעולה רוב חתיכת בשר לא ידענא מאי קושיא כיון דכתב מקודם בהלכה ו' דצריך בעולה להבדיל ואם לא הבדיל פסול והבדלה להר"מ ז"ל הוא הראש מגוף ואף עור צריך להבדיל שכן כתב פ"ז ה"ו ואינו מבדיל בחטאת הראש מגוף וכמ"ש הלח"מ שם דרבינו סובר דשלש מחלוקת בדבר דלרבנן דפליגי אר"י סברי ומלק והקטיר מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו ואם כן הא דכתב בפרק ו' וצריך להבדיל היינו מגוף ממש ובחטאת אסור להבדיל הראש מגוף וב' סימנין שרי ועולה צריך להבדיל הראש מגוף ואם כן לאיזה צורך יאמר רבינו ז"ל דצריך לחתוך אח"כ רוב בשר הא גם עור צריך להבדיל וממה שציין הכ"מ כאן דבריו משמע דקשיא ליה גם אעולה וגם ממה שכתב דבעולה צריך אחר חתיכת ב' סימנין רוב בשר משמע להדיא דאעולה קא קשיא ליה ג"כ ולא ידענא כיון דכתב הר"מ דצריך להבדיל ממילא נשמע אלא דקשי' לאיזה צורך כתב בהלכה דצריך לחתוך ב' סימנים בעולה כשהוא יורד לאיזה צורך כתב כן והא לרבנן אף עור צריך להבדיל וכמ"ש בסמוך לזה י"ל דהר"מ השמיענו בזה דבר חידוש והוא שרצה לומר שצריך לחתוך ב' סימני' כשהוא יורד קודם בואו לחתוך בשר מפרקת וכי כן הוא קבלה מהל"מ וכדתניא בברייתא ובעולה שנים או רוב שנים והיינו קודם חתיכ' בשר המפרק' ולא נצטרך לומר דבריית' כר' ישמעאל אלא כרבנן דהלכת' כוותייהו דצריך להבדיל הראש מגוף אלא מה שאמרו שנים הוא בלי שהית רוב בשר בלחים וזה שאמרו בזבחים ס"ה ע"ב שהי' בסימן שני בעולת עוף מעכב א"ב אביי אמר רוב בשר מעכב א"ב ועיין פירש"י שם דכ"ע שהי' בעולת עוף מעכב יע"ש ולזה כתב הר"מ דצריך בעולה חתיכת ב' סימנין כשהוא יורד לאו מתורת הבדלה נגעו ביה אלא גזירת הכתוב הוא דבעינן שני סימנין ואסור לשהות בין סימן לסימן והא דאמר רבא בכאן כדי לקיים מצות הבדלה כבר כתבו התו' ד"ה ואינו מבדיל יע"ש ולדידן נמי נאמר כן רבא לשיטתיה שם בזבחים אמר כדי לקיים מצות הבדלה אבל באמת אה"נ לדידן בעינן שנים דווקא לא מתורת הבדל' אלא בתורת מליק' ושהי' פוסלת בין סימן לסי' ולקמן אבאר עוד:

תנן התם הותזו ראשיהן אעפ"י שמפרכסין טמאין כו' מאי הותזו ר"ל אמר הותזו ממש ר"א א"ר מני כהבדלת עולת העוף ומסיק כהבדלת העוף ברוב שנים וכתבו התו' דפליגי אזעירי דאמר בשבירת המפרקת לחוד הוה, נבילה ומדכתבו דפליגי משמע תרוויי' פליגי לא מיבעיא ריש לקיש וודאי פליג דאמר הותזו ממש ואילו לזעירי בשבירת מפרקת ורוב בשר לחוד נבילה אף שהסימנים שלימים אלא אפילו ר"א אמר ר' מני נמי פליג דאמר כהבדלת עילת העוף ולכתחלה וודאי בעינן רוב בשק בעולת עוף ואפ"ה בעינן דווקא ב' סימנים ג"כ ולפי זה ליתא לר"ל ולר"א מקמי' זעירי דברייתא דכיצד מולקין חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר דאי רוב בשר תחלה וכי מתה עומד ומולק מסייע לזעירי וכן כתב הרשב"א בחדושיו וההיא מתניתין דהתיז ראשיהן מוקי שמואל וזעירי בשבירת מפרקת ורוב בשר לחוד הותזו קרי לי' וכן כתב הרשב"א ז"ל דאי בסימני' לחוד הא תנן בהעור ורוטב שחט שנים או רוב שנים הרי היא כחיה לכל דבריה אבל היש"ש כתב בפשיטות בסימן מ"ד דר"ל ור"א אמר ר' מני איירי בשבירת המפרקת וב' סימנים בלא רוב בשר דהוה נבילה ולא זכר כלל דברי התו' שהם מפרשים דאיירי עם רוב בשר מדכתבו דפליגי אזעירי והרשב"א בחדושיו דחה פי' זה דהיש"ש כנראה למעיין שם ולפי שיטת היש"ש הא דתניא כיצד מולקין חטאת העוף כו' ובעולה שנים או רוב שנים ומשמע אח"כ חותך רוב בשר בעולה גם כן כמו שאמר הלחם משנה בפרק ו' מהל' מעה"ק הלכה כ"ג והבאתיו לעיל ועיין בזבחים ס"ה ע"ב א"כ תקשי וכי מתה עומד ומולק דהא לאחר חתיכת ב' סימנין עם שבירת המפרקת בלא רוב בשר הוה נבילה כמתני' דאהלות הותזו ראשיהן כו' ואי כדי לקיים מצות הבדלה הא לשיטת רש"י לקמן לא שייך הבדלה אלא בסימנין ולא לאחר שחתך הסימנין י"ל דגזירת הכתוב הוא דבעינן רוב בשר או מהלמ"מ או ממול עורפו משמע לגמרי שבירת מפרקת ורוב בשר אלא דקודם סימנין א"א מש"ה אח"כ כמו חטאת עוף דא"צ הבדלה ואפ"ה בעינן אח"כ חתיכת רוב בשר ה"ה בעולה וכדכתיבנא:

כתב הר"מ ז"ל בפ"ב מהל' אבות הטומאה הלכה א' נשברה מפרקת ורוב בשר עמה הוה נבילה לכל דבר והיינו כשמעתא דזעירי ובפ"ד מהל' אלו הלכה י"ד כתב השרץ אינו מטמא עד שימות הותזו ראשיהן אף שעדיין הראש מעורה בגוף עם העור הרי זה טמא והיינו כר"ל וכמ"ש הכ"מ שם ואיך זיכה רבינו שטרא לבי תרי שוב ראיתי להת"ח שהעיר בזה. והנה יש להקשות למה הביא ממרחק לחמו להקשות דברי ז"ל אהדדי הא בפ"ב גופא הלכה א' כתב בהמה או חיה טמאה אינה מטמאה עד שיתיז ראשה ואח"כ כתב נשברה מפרקת ורוב בשר עמה הוה נבילה ואיך כתב מקודם דבעינן התזת הראש דוקא ודוחק לומר לא זו אף זו קתני וכן בפ"א מהל' טומאת מת הלכה ט"ו כתב המת אין מטמא עד שתצא נפשו נשברה מפרקתו ורוב בשר עמו או שנקרע כדג מגבו או הותז ראשו או שנחלק ב' חלקים בבטנו הר"ז מטמא וכיון דכתב נשברה מפרקת ורוב בשר מטמא לאיזה צורך הזכיר הותז ראשו דהיינו ב' סימנין ג"כ הא בשבירת מפרקת ורוב בשר מטמא ולזה יש לומר שהוא ז"ל מפרש הותזו ראשיהן ב' סימנין עם שבירת המפרקת בלא רוב בשר ולא פליגי ר"ל ור"א אמר ר' מני אזעירי כמו שכתב היש"ש בסי' מ"ד הבאתיו לעיל וכמו שעלה בתחלה על דעת הרשב"א לומר כן יע"ש ומש"ה בפ"א מהל' טומאת מת כתב או הותז ראשו דהיינו ב' סימנין עם שבירת מפרקת וכר"ל דאמר שנים דווקא בלא רוב בשר ובפ"ב מהל' א"ה נמי כשכתב בהמה או חי' טמאה אינה טמאה עד שיתיז ראשה והיינו שבירת מפרקת בלא רוב בשר אבל בפ"ד דכתב הותזו ראשיהן אעפ"י שעדיין מעורה הראש בעור הגוף משמע דליכא שום חיבור כ"א העור אפ"ה אין טמאים כ"א כה"ג ותיפוק ליה בשבירת המפרקת ורוב בשר לחוד נבילה, דאיהו פסק כזעירי ומש"ה הקשה הת"ח אהדדי בפ"ב עם פ"ד כמ"ש ואי משום הא לא איריא דאיכא למימר דהר"מ ז"ל בדקדוק כתב השרץ אינו מטמא עד שיתיז ראשו וכפי רש"י ז"ל דגבי שרצים מיתניא וכמ"ש הרשב"א ז"ל בחדושיו וזה לשונו וא"ת אמאי לא הקשו מהא מתני' דהותזו לשמואל וזעירי דאמר בשבירת מפרקת לחוד הוה נבילה ואפשר מש"ה פירשה רש"י בשרצים מיירי ומשום שחיותן יותר גדול מאדם ובהמה עכ"ל והר"מ ז"ל אפשר דסובר כן ומש"ה בשרצים אינן טמאין עד שיתיז ראשן לגמרי ואדם ובהמה בשבירת המפרקת ברוב בשר לחוד הוה נבילה אע"פ שמפרכסין אלא דקשיא ליה א"כ כיון דסובר דהא מתני' לשרצים מיתניא ולא כמ"ש התו' דאדלעיל קאי ועלה אמר ר"ל הותזו ממש וכהבדלת עולת העוף לרבנן בשנים ושבירת המפרקת ורוב בשר א"כ קשה מנא ליה דאדם ובהמה וחיה טמאין בב' סימנים עם שבירת המפרקת בלא רוב בשר כמ"ש בפ"ב מהל' אלו ובהל' ט"מ וכמו שפירשתי דבריו כיון דמתני' לענין שרצים מיתנייא והותזו לגמרי וכמ"ש וצ"ע וע' בכסף משנה בפ"א מהל' ט"מ הלכה ט"ו ובי"ד סימן כ"ז אבאר עוד ואאריך בזה אי"ה

(ע"ב) גמרא אי מה להלן ברוב שנים אף כאן ברוב שנים ת"ל ומלק