ראש יוסף על חולין חלק א ט

אינו יודע כמה שהה וכמ"ש הב"י והאחרונים בסי' א' א"כ קשיא אמאי לא אוקמיה באיתי' לפנינו ונתעלף דבאחרים רואין אותו שחיטתו כשירה שראו שלא שהה שיעור שהיה וצ"ל כמ"ש התב"ש לתרץ קושית התוספות בד"ה דליתיה קמן ה"נ כאן יש לומר כן דאי בנתעלף פשיטא דבאחרים רואין דכשר דלא גרע מחש"ו אלא דאשמעינן דבליתא לפנינו בעינן אחרים דווקא ולא סמכינן ארובא דמוחזקין. ולולא דברי התוספות בד"ה דליתיה הייתי אומר דלא ניחא לאוקמיה כן דמשמעו' וכולן משמע או אהכל שוחטין או אשחיטתן כשירה ולא אדבר חדש שלא הוזכר במתני' כלל וכמ"ש לעיל באוקמת' דרבא בכותי יוצא ונכנס יע"ש:

ובתו' בד"ה אעפ"י שאין מומחין פי' דלא ידעינן אי גמיר או לאו עכ"ל הא דלא פי' לעיל בלישנא קמא מומחין אף שאין מוחזקין היינו שאין אנו יודעין אי מוחזק דהתם מצינו לפרושי אף ביודעין שאין מוחזק שרי דסתם בן דעת אין מתעלף או אפילו ביודעין שרגיל להתעלף סובר רבינא בל"ק דשרי דאי יארע שיתעלף אומר ולא מאכיל לאחרים ואף לכתחלה כשר ועיין ב"י בי"ד סימן א' כיון שיודע ה"ש וע"ש במ"ש על דברי הר"מ ז"ל במי שרגיל להתעלף ועיין מ"ש גבי כותי ומש"ה לא כתבו כ"א כאן דאין מומחין שאין אנו יודעין ואי צריך לשואלו אבאר לקמן:

במרא ואם שחט ואמר בכי לי שלא נתעלפתי כו' דליתיה קמן דנישייליה עכ"ל הנה יראה בבירור לרבינא דבאינו ידוע אם מוחזק וכ"ש ברגיל להתעלף דבעינן שיאמר ברי לי הא לא"ה שחיטתו אסורה ולא אמרינן כיון דגמיר ויודע ה"ש אילו נתעלף לא היה מאכילה לנו בסתם ומ"ש הב"י בסימן א' אף ברגיל להתעלף מותר לאכול משחיטתו אף בלא אומר ברי לי היינו משום דמסיק כולהו כרבינא לא אמרי לעלופי לא חיישינן והיינו שהיה אומר לנו אם נתעלף ומש"ה פסק דשרי אף ברגיל להתעלף ובש"ע השמיט המחבר דין מי שרגיל להתעלף ורמ"א מביאו אלא שכתב שצריך שיאמר ברי לי שלא נתעלפתי ובש"ך כתב דה"ה בסתם והפר"ח נמשך אחריו אבל דעת רמ"א משמע וודאי דווקא באומר ברי ולא בסתמא ועיין בתב"ש סימן א' ובי"ד אבאר בעזה"י:

ע"ש גמרא להך לישנא דאמרת הכא עיקר התם עיקר לכאורה משום דאי הכא עיקר אף דחולין שנעט"ק לאו כקודש דמי אפ"ה א"ש דאיידי דנקיט טמא במוקדשין בסיפא תני נמי טמא בחולין משא"כ דמסיק דהתם עיקר והכא איידי דטמא בחולין קאמר שפיר דטמא בחולין גופא לא צריך דלאו כקודש דמי אבל התו' בד"ה חולין לא כתבו כן וי"ל. ודע דהא דאמר חולין שנעט"ק לאו כקודש דמי אין להקשות דלמא רבי נמי הכי קאמר הכל שוחטין טמא בחולין מתרי טעמי א' דלאו כקודש דמי וא"נ כקודש הוה גזירה לגזירה תי' הריטב"א בחדושיו לעיל גבי רבה בר עולא דא"כ הוי למתני בעלמא דחולין עט"ק לאו כקודש דמי ולא הוי למתני כאן גבי שחיטה יע"ש:

כולהו כרבינא לא אמרי. להך לישנא דאמרת מומחין אין רוב מצוין מומחין הם יש בכאן פירושים רבים ויש לעיין בה מחמת ספיקות רבות הנופלים בה והנני מבארם אחת אל אחת בעז"ה:

הפירוש הא' הוא פירוש התוספות בד"ה רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם וכפי מה שהבין הר"י בדבריהם הביאו הב"י בסימן א' דשוחטין לכתחלה וא"צ לשאלו כלל אף אם הוא לפנינו דסמכינן ארובא ואף היכא דאיכא לברורי. ומקום יש ברא"ש להמעיין בדבריו שהוא ז"ל סובר כך בפי' דברי התוספות מדכתב והגאונים מפרשי וכו' ודוחק לומר דפרושי קמפרש דדעת ר"י בעל התוספות הוא כשיטת הגאונים ועיין ב"י סימן א' והנני מבאר דלפי' זה אמרינן דסמכינן, ארובא אף היכא דאיכא לברורי ובחזקה הוא דאמרינן כל היכא דאיכא לברורי מבררינן וכההיא דריש פסחים חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק למאי נ"מ לישייליה כו' אבל ברובא סמכינן אף היכא דאיכא לברורי ובדיקת הריאה שאני דמצוי בה סירכות ולכך בדקינן אבל בעלמא סמכינן ארובא וא"צ לשואלו אף אם הוא לפנינו ומה"ט שרי ס"ס אף שיכול להתברר כמבואר בי"ד סימן ק"י כמבואר בש"ך ובפר"ח כלל ב' יע"ש ויש לדחות. ומיהו מהך דריש פסחים משמע דאף ברובא לא סמכינן היכא דאיתא לברורי בקל דהא איבעיא דחזקתו בדוק הוא מטעם דרוב בני אדם בודקין בתיהם בליל י"ד והוה חזקה מחמת רובא ובחדושינו למסכת פסחים אבאר בזה ועיין בר"ן במסכת חולין אהא דכתב הרי"ף ז"ל והיכא דראה א' ששחט שהביא הך דפסחים אלא שכתב וז"ל ודכוותיה אמרינן בפסחים כו' למאי נ"מ לישייליה אלמא לא סמכינן אחזקה. ולפי מ"ש יראה דהך דפסחים מטעם רובא הוא דהוה ולא מחמת חזקה לחוד. שוב ראיתי להפר"ח דבא"ח הלכות פסח סימן תל"ו כתב דמש"ה לא בדקינן אחר י"ח טרפות דרובא אף דאיכא לברורי לא מבררינן ובס"ס משמע מדברי פר"ח דלא הוה אלא חזקה וכנראה מפירש"י שם דאוקמינן גברא אחזקה שלא עבר על מצות חכמים ובדק בזמנו ומש"ה בס"ס דהוה כמו רובא כמ"ש הרשב"א סימן ת"א בתשובה לא מבררינן אף היכא דאיכא לברורי ולפי שיטה זו מש"ה נאדו מאוקמתא דרבינא דשחיטתן כשירה קשיא להו דאיך יצויר שחיטתן כשירה דיעבד ולא לכתחלה דבאין יודעין נמי שוחטין לכתחלה וא"צ לשואלו כלל ואין להקשות אמאי לא אוקמיה הכל שוחטין באין יודעין ואי ידעינן דלא גמיר אסור לכתחלה אף באחרים רואין ושחיטתן כשירה דיעבד באחרים רואין ז"א דהא חוץ מחש"ו אדיעבד קאי דמינייהו קסליק וא"כ באחרים רואין אף חש"ו כשר כדמסיים בסיפא וכולן ששחטו ואחרים רואין כשר כו' ועוד דידע דלא גמיר שוחט לכתחלה כדעת הרא"ש והטור דלא כהג"א בשם הר"ר ברוך יע"ש. ולענין לעלופי לא חיישינן יראה לומר כפשוטו לשיטה זו דלא חיישינן לא בתחלה ולא בסיף וא"צ לשואלו וק"ו הדברים אם לשיטת הגאונים ושאר פירושים יש מקום לומר דבעילוף א"צ לשואלו ועדיף ממומחה דהתם צריך שאלה כיון דאמר רוב מצוין מומחין כו' ולעלופי אמר דלא חיישינן ועיין ב"י בסימן א' ובר"ן גבי והיכא דראה א' ששחט יע"ש מכ"ש לשיטת ר"י בעל התו' דבמומחה א"צ לשואלו ושוחט לכתחלה כ"ש בעילוף דאמר לא חיישינן כלל שא"צ שאלה כלל. אלא דשינוי לשון קשה לפי זה דבמומחין אמר רוב מצוין ובעילוף אמר לא חיישינן בשלמא לפי' הגאונים או לשאר פירושים א"ש דבעלופי לא חיישינן ואף אי איתא לפנינו ובמומחה אי איתא לפנינו שאלינן ליה או דאין נותנין לכתחלה לדעת בעל העיטור וכמו שאבאר לקמן בעז"ה משא"כ לשיטת ר"י דאף דלא ידעינן אי מומחה שוחט לכתחלה וא"צ שאלה כלל קשה אמאי שני בלישניה דלענין מומחין אמר רוב מצוין כו' ובעילוף אמר לעלופי לא חיישינן וי"ל דמש"ה אמר לא חיישינן אף שיודעין שרגיל להתעלף רשאי ליתן לכתחלה וכה"ג כתב הב"י לדעת הר"מ ז"ל בסימן א' דאם נתעלף לא היה מאכיל' לנו ואף ששם כתב דווקא דיעבד מ"מ לשיטה זו אף לכתחל' נמי וכדכתיבנא:

הפירוש הב' הוא שיטת הגאוני' הביא הרא"ש דבריהם והרשב"א בחדושיו והוא דלכתחלה נותנין אף באין יודעין שהוא מומחה ע"ס שישאלנו אח"כ דאי נמי מישתלי לאו איסורא קאכיל דבדיעבד סמכינן ארובא. ואבאר כי הם ז"ל סוברים דברובא נמי היכא דאיכא לברורי מבררינן ולא דמי לי"ח טרפות דטירחא הוא לבדוק אחריהם משא"כ הכא דבקל יכול לברר ומה"ט בדיקת הריאה דכיון דיכול לבדוק ע"י נפיחת הריאה בדקינן ויש עוד לומר דשאני כאן דאיכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה והוה פלגא ופלגא כמ"ש הרא"ש באמת בדף י' ע"ב וכן הריטב"א ז"ל בחדושיו כאן הקשה דנימא הכי יע"ש וי"ל דאי נמי הוה פלגא ופלגא הוה ספק ויש עוד ספק והוה כמו ס"ס שמא הוא מומחה את"ל דאינו מומח' אכתי שמא שחיט שפיר דאף דאין מומח' זימנין דשחיט יפה ואין רוב מעשיו מקולקלי' ועיין לקמן דף ט' דאמר שמא שהה ובדף י"ב ע"א ראה ששחט ומה"ט ידע דלא גמיר שוחט לכתחלה באחרים רואין אותו לדעת הטור דאין רוב מעשיו מקולקלים, וכיון שכן אפשר דהם סברי בס"ס היכא דאיכא לברורי מבררינן דלא עדיף כמו רוב אלא גרע מרוב ועיין בחדושי הרשב"א לקמן דף נ"ג ע"א ד"ה קטע דשם צידד לומר דבס"ס היכא דאיכא לברורי מבררינן ועיין ש"ך ובפר"ח סימן ק"י יע"ש ועיין בסי' א' בדין שוחט שבדק ושכח דחשיב ס"ס שמא שחיט שפיר עיין בש"ך ובנה"ך ובפר"ח ובתב"ש דספק שמא לא אירע טריפות בשחיטתו הוא ספק גמור אף בלא גמיר כלל ומש"ה סברי היכא דאיתא קמן צריך לשואלו ובי"ד סוף סימן א' אבאר בזה באורך בעזה"י. ולפי פי' זה כי נאדו מדברי רבינא נאדו מתחלת דבריו שאמר באין יודעין אין שוחט לכתחלה ע"ס שיבדקנו דלמא מישתלי וקעביד איסורא דאי ליתא לפנינו בעינן אחרים דווקא לדידיה אבל לדידן שרי ע"ס שיבדקנו אח"כ כיון דאי ליתא כשר כו' ונאדו ג"כ מסוף דבריו דלדידי' בליתיה כלל אחרים ולדידן סמכינן ארובא בליתיה קמן אבל במ"ש ואם שחט שואלין אותו גם אנו סוברי' כן דאי איתא לפנינו בודקין אותו. וכבר ידעת מה שנתקשה הרא"ש ז"ל בדברי הגאונים דאכתי לוקמיה הכל שוחטין ע"ס שיבדקנו ושחיטתן כשירה באי ליתא קמן וי"ל דלא שייך למתני הכל שוחטין לכתחלה כיון דמחוסר תיקון שצריך לשואלו יע"ש היטב. הנה מה שהקשה לוקי מתני' בהכי ולא סיים וכולן ששחטו אההיא לזה י"ל גם לרבא ולאביי ולרב אשי לא מיתוקם וכולן כ"א אחש"ו לחוד דמה"ט נאדו הגאונים ור"י בעל התו' מפי' העיטור דבדיעבד א"צ לשואלו וקשיא וכולן דהא גם לרבא ולשאר אמוראי קשיא וכולן. או יאמר דמצינו לאוקמיה בידע דלא גמיר כפי האמת דכשר באחרים רואין אותו וכמימרא דרב לקמן דף י"ב ע"א והא