ראש יוסף על חולין חלק א ח

היינו ששחט ג"כ פעמי' רבות ואם אין אנו יודעין לא ישחוט לכתחלה ואם שחט בודקין אותו והיכא דליתא לפנינו באחרים רואין סגי והלכתא כן מדלא כתב ואין הלכה כן כאותה משנה או דאל"כ הוה ליה לפרש כמו שפירש רבינא למתני' או כרבה בר עולא אלא ש"מ לפרושי אליבא דהלכתא קאמר ופסק כתרי לישני דרבינא לחומרא ואי קשיא אי ביודעין שהוא מומחה ומוחזק פשיטא אטו מאן שוחט יש לומר דודאי הכל אתי לרבויי כמה דברים נשים ועבדים כו' דמש"ה לא הוה קשה להמקשה הכל לאתויי מאי אלא הקשה רישא לסיפא הכל לכתחלה ושחיטתן כשירה דיעבד כו'. אלא דיש עוד להקשות בדבריו במ"ש וכ"ז אם לא נמצא השוחט אבל אם מצינו אותו על שאלתו אנו סומכין לא על אחרים שראו אותו דמה האי אם ר"ל אם שאלו אותו ולא ידע דברים המפסידין את השחיטה דאסור אף באחרים רואין וכמ"ש התוספות בד"ה דליתיה קמן זה אינו דהא איהו פסק בפ"ד מה"ש דכשר באחרים רואין אותו שכך כתב שם בהלכה א' ישראל שאינו יודע ה"ש ושחט בינו לבין עצמו אסור הא בראה א' מתחלה ועד סוף כשר וכמימרא דרב נחמן לקמן דף י"ב ע"א יע"ש גם מ"ש דאי ליתא לפנינו ואחרים רואין כשר דמשמע הא אין אחרים רואין אסור אף דיעבד והא ודאי שלא כהלכתא היא דהא פסק בפ"ד מה' אלו הלכה ז"ח דאי ליתא לפנינו כשר דסמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם יע"ש ואיך כתב כאן דבעינן אחרים רואין אותו, וכבר כתבנו שזה שפירש הר"מ ז"ל דמתני' הלכה הוא אומר ולא לפרושי בלבד. וליישב זאת הקושיא צריך לומר במ"ש הב"ח בשם רמב"ן הביאו ג"כ הש"ך בסי' א' ס"ק ה' דרבינ' דאמר דאי ליתא לפנינו בעינן אחרים הוא כשמצינו למירדף אבתריה דבאחרים אין צריך למרדף בתריה ובאין אחרים צריך למרדף בתריה ושואלין אותו אם יודע הלכות שחיטה ואם אינו יודע אסור אבל אם הלך ולא ידענו מה היה לו בזה גם רבינא מודה דכה"ג סומכין ארוב מצוין אצל שחיטה מומחין ובברייתא דלקמן דאבדו לו גדייו ומצאן שחוטין מותר מסייע לזה ולא נצטרך לדחוק כמ"ש התו' בד"ה ואם שחט יע"ש ומש"ה בפ"ד מה"ש הלכה ז' כתב הרי שראינו ישראל ששחט והלך לו כו' דאיירי בלא מצינו למרדף בתרי' דאז סומכין ארוב מצויין וז"ש רבינא דליתיה קמן דליבדקי' ולא אמר דליתי' אלא דמצינו למרדף בתרי' ובאחרי' אין צריך למרדף בתרי' וע' בתב"ש ס"ק ג' יע"ש. ומ"ש דאי אית' לפנינו על שאלתו אנו סומכין לא על אחרים אפשר לפרש בלשון שלילה דאי השוחט לפנינו א"צ לאחרי' דוקא אלא מצינו למשאל אותו ורצה לומר דכולן ששחטו ואחרים רואין דמשמע דליכא שום תקנה אחרת והא מצינו למישאל אותו ומש"ה לא מוקי באיתי' לפנינו ולא ידע אי גמיר. דבאחרים רואין א"צ לשאול אותו דמשמע דליכא תקנה אחריתא והא דלא מוקי באיתי' לפנינו וידעינן דלא גמיר אבאר בתוס' בד"ה דליתיה קמן. או מ"ש דאי איתא לפנינו על שאלתו אנו סומכין ר"ל דלכתחלה אין ליתן לו לשחוט אף באחרים רואין אם לא ששאלו אותו ויודע ה"ש וכל זה דלא כשיטת הגאונים דלכתחלה אין לו ליתן ע"ס שיבדקנו אח"כ ובי"ד אאריך בזה דהטור לא פי' כן בדברי הר"מ ז"ל ועיין פרישה ועיין בכ"מ בפ"ד מה"ש במ"ש דהטור פסק כתרי לישני דרבינא לחומרא וזה ג"כ דלא כהבנת הטור בהר"מ ז"ל ומ"ש הכ"מ דפסק כרבינא בדפוס יעסניץ יש ט"ס וצריך להגיה כלישנא קמא דרבינא וכן בסמוך שם צ"ל כל"ב דרבינא יע"ש ומ"ש דאי ליתא לפנינו כשר שרבינא בעצמו אמר כן דליתיה קמן צ"ע לכאורה דהא לרבינא בעינן אחרי' רואין אותו ולפי מ"ש יש ליישב דרבינא אמר דליתי' קמן דמשמע דמצינו למירדף בתרי' אלא דליתא לפנינו הוא דבעינן אחרים ובאין אחרים רודפין אותו ושואלין אותו אבל לא מצינו להשיבו שפיר סמכינן ארובא וכברייתא. דאבדו לו גדייו ומצאן שחוטין דמותר ועיין לקמן גבי כולהו כרבינא לא אמרי כי שם אאריך בעזה"י:

ובתוספות בד"ה ואם שחט בודקין אותו כו' דסבר רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם עכ"ל לא ידענא דהא וודאי לאו קושיא היא דבדיעבד היכא דליתא לפנינו סמכינן ארובא ומש"ה במצא תרנגול' שחוטה דמותר ומ"מ אי איתא לפנינו שרי דווקא ע"י בדיקה וכן הוא באמת סבר' הגאונים כמ"ש הרא"ש והטור בשמם בסימן א' ואהא דמסיק דליתא לפנינו הוה להו להקשות מברייתא דלקמן דלא בעינן אחרים רואין אותן. ויש ליישב קצת דהוקשה להם דמדקאמר ואם שחט בודקין אותו משמע לכתחלה ע"ס שיבדקנו אסור דלמא משתלי וע"כ אף דיעבד אסור אי מישתלי וכשיטת הגאונים הוקשה להם שפיר מההיא דמצא תרנגולת שחוטה דדיעבד שרי ומ"מ לא מתישב לי שפיר ועוד דההו' לא סברי כשיטת הגאונים כמ"ש לעיל וכמו שאבאר עוד בתוספות בד"ה רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם יעוין שם:

ובד"ה דליתיה קמן דליבדקיה תימא דמשמע אי איתא קמן ולא גמיר אסור כו' עכ"ל ובתב"ש יישב זה וזה לשונו דאי בלא גמיר פשיטא דראה מותר דלא גרע מחש"ו ולא ראה אסור ומש"ה מוקי דליתי' קמן וקמ"ל דלא אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם עכ"ל יע"ש והנה יש לומר דאכתי לוקמי' באיתיה ולא ידע וקמ"ל דיעבד אין לכתחלה לא דלא תימא לכתחלה נמי ולקמן גבי ראה א' ששחט פריך שפיר וכמ"ש שם בס"ד. עוד אני אומר דקושית התו' היא אמאי לא אוקמיה באיתיה לפנינו ואחרים רואין א"צ לשואלו אם יודע אם לאו דל"ת דיעבד שפיר דמי אף בלא שאלה כלל וכסברת בה"ע שמביא הטור בסימן א' דלכתחלה אין לו ליתן לשחוט באין יודעין ודיעבד בלא שאלה שרי קמ"ל דצריך דווקא אחרים רואין אלא ע"כ דאי איתא לפנינו על שאלתו אנו סומכין לא על אחרים שראו דאי לא גמיר לא מהני אחרים רואין אותו וע"ז הוקשה להם שפיר מהא דלקמן ראה א' ששחט מתחלה ועד סוף כשר וכבר כתבנו בפי' הר"מ ז"ל דמשמע שאין תקנה אחרת כ"א זה והא אפשר למשאל אותו ועיין לקמן גבי כולהו כרבינא:

בהג"א כתב וזה לשונו כתב הר"ר ברוך מדאמר בבודקין אותו סגי ולא אמר לכתחלה נמי משמע בלא גמיר אסור לכתחלה באחרים רואין עכ"ל וזה דלא כשיטת הטור ביורה דעה סי' א' שכתב בידע דלא גמיר שוחט לכתחלה באחרים רואין דאיכא למימר דנקיט ששחטו משום חש"ו אבל ידע דלא גמיר שוחט לכתחלה באחרי' רואין. ולפי מ"ש התוספות דסוגיא דהכי סוברת דבידע דלא גמיר אף דיעבד אסור באחרים רואין אותו מדמוקי דליתי' קמן ולא מוקי באיתיה קמן ולא ידע כו' א"כ אין ראייה דמש"ה באין אנו יודעין שהוא מומחה וודאי דלכתחלה לא ישחוט אף באחרי' רואין דשמא לא גמיר ופסול אף דיעבד באחרים רואין משא"כ לדידן דפסקינן כהך מימרא דרב נחמן לקמן י"ב ע"ב דידע דלא גמיר כשר באחרים רואין אה"נ דאף לכתחלה שרי באחרים רואין ולא דמי לחש"ו דמועדים לקלקל משא"כ בגדול דלא גמיר פעמים ששוחט כהוגן ולא מועד לקלקל כנ"ל ואפשר דהר"ר ברוך סובר דהך סוגיא נמי סוברת כמימרא דרב נחמן דידע דלא גמיר כשר באחרים רואין ולקושית התו' בד"ה דליתיה קמן יתרץ כמ"ש התב"ש והבאתי דבריו לעיל. ועיין שם:

ודע דיש להקשות בדברי התו' שכתבו דמסוגיא דהכא משמע דידע דלא גמיר פסול דיעבד אף באחרים רואין י"ל א"כ אמאי באין לפנינו סמכינן אאחרים כיון דרבינא סובר דלא אמרינן רוב מצוים אצל שחיטה מומחין הם א"כ ניחוש דלמא לא גמיר ופסול אף באחרים רואין אותן. ונראה לי הא דכתבו התוספות דידע דלא גמיר אף באחרים רואין אותן אסור היינו מדרבנן חיישינן שמא לא דקדקו יפה ובחש"ו מסתמא דקדקו היטב אי דגזרינן אי יתירו באחרים אתי למישרי בלא אחרים ובחש"ו לא גזרינן דהכל יודעין שהם מועדים לקלקל ובידע דלא גמיר חיישינן ועיין בתב"ש סימן א' ס"ק למ"ד יע"ש היטב וכיון שכן באין לפנינו הוה ליה ספק דרבנן ולקולא משא"כ באי איתא לפנינו שואלין אותו דכל היכא דאיכא לברורי בקל לא סמכינן אספק דרבנן להקל ובי"ד סימן ק"י אבאר באורך בספק דרבנן היכא דאיכא לברורי אי אמרינן ביה ספיקו להקל ומיהו היה נראה אף דבאחרים לא היה אסור אלא מדרבנן דלמא לא דקדקו יפה באין לפנינו הוה לן למיזל לחומרא דספק בשחיט' הוא היכא דאיתחזק איסור' אף בדרבנן ספיקו להחמיר כמ"ש הש"ך בי"ד סימן ק"י ובפר"ח יע"ש ובחדושינו שם נאריך בה בעזה"י וא"כ אכתי קשה באין לפנינו אמאי כשר. וי"ל דודאי גם רבינא סובר רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם אלא דסובר דסמוך מיעוטא לחזק' דבהמה בחייה בחזקת איסור שאינ' זבוחה עומדת וה"ל פלגא ופלגא וכמו שהקשה הרא"ש באמת לקמן בהא דרוב מצוין מומחין הם ושם אבאר בעזה"י וכיון שכן הוה ליה ספיקא ומש"ה בליתא לפנינו באחרים רואין כשר דספיקא דרבנן להקל דתו ליכא למימר דאיתחזק איסור' דבהמה בחייה בחזקת שאין זבוח דחזקה כמאן דליתא דמי דהא איכא רובא נגדה ונהי דסמוך מיעוטא לחזקה והוה ספק השקול תו אמרינן ספק להקל בדרבנן כה"ג דליכא תו חזקה וכדכתיבנ' דהוה ספק השקול ועיי' ברא"ש מה שיישב בקושיא זו דסמוך מיעוטא ולקמן גבי רוב מצוין אבאר שם וי"ל עוד דבאין לפנינו הוה ס"ס ועיין בתב"ש ואין להאריך כאן:

גמרא א"ד הכי קתני הכל מוחזקין כו' דליתיה קמן עכ"ל הא דמשני דליתיה קמן דאי איתא קמן בברי לי סגי ומתני' קתני ואחרים רואין אותו משמע דלית תקנה אחרת והא אפשר דנשייליה וכמ"ש לעיל יע"ש ואי אמרינן דבנתעלף ולא ידעינן כמה נתעלף דאינו נאמן לומר שלא שהה שיעור שהייה כיון דנתעלף