ראש יוסף על חולין חלק א פז

הא תירץ בני ר"ח סברי כמ"ד מוליך ומביא במליקה פסול והלח"מ בפ"ו הלכה כ"ג כתב דהביא דברים סותרים יע"ש ולפי מ"ש אין כאן סתירה דהלכה כבני ר"ח ואפ"ה מוליך ומביא כשר ומתני' למעוטי הא דרמי בר יחזקאל וכמ"ש ואי דשמעי' בבריי' לקמן כ"ח שחט הוושט ונמצ' גרגרת שמוטה ובעוף מיירי וא"כ תני לה בברייתא דיש עיקור בשחיטה בעוף והוה למיתני' כשר בשחיטה כשר במליקה כמ"ש התוספות ד"ה למעוטי שן וצפורן י"ל דכ"פ שונה במתני' מה דתנא בברייתא כמ"ש רש"י בלישנא בתרא למעוטי שן. וצפורן יע"ש. ומה דכתב הרא"ם תי' הגמרא סי' דלישנ' נקיט דאיכא לתרוצי כמ"ש כאן:

וראיתי להמגיני שלמה על מה שהקשו תוספות ד"ה אילימא למעוטי עיקור סימנים שהקשו תיפוק ליה דטריפה ותי' הוא ז"ל דאה"נ דלענין לטהרו מידי נבילה איתמר דאין עיקור סימנין בעוף וא"כ ליכא למימר דכשר במליקה היינו עיקור דטריפה מיהת הוה אלא כו' ומש"ה פסק הר"מ דליתא לבני ר"ח אלא דהא ליתא דא"כ אמאי פסק הר"מ ז"ל דנעקרו סימנים במליקה אינו חושש והא הוה טריפה בעוף אלא דליתא וגם התי' השני של היש"ש בעוף לא הוה טריפה ליתא דבאמת הלכה כברייתא דלוי דכל מה שמנו חז"ל בבהמה יתר עליהן עוף כמו שאבאר לקמן בתוספות ד"ה אילימא למעוטי עיקור סימנים. ולפי זה מה שכתב הב"י בסי' כ"ד על דברי הר"מ ז"ל ובר"מ פ"ק מה"ש דסימנין שנתקפלו לא הוה טריפה הוא נכון דאי לפי' הרא"ש כדברי הרי"ף וה"ה אם נא' דר"מ בשיטת הרי"ף רבו אמרה דהוה טריפה לא יתכן מ"ש בהל' מעה"ק דאם נעקרו אינו חושש והא הוה טריפה ובתו' ד"ה אילימא למעוטי עיקור סימנין לפי' הקונטרס דהוה טריפה כו' פליג אלוי עכ"ל ר"ל לרש"י שפי' לעיל דף ט' דעיקור היינו בסכין פגום ולא כבה"ג דממקום חיבורו בלחי דהוא סובר יותר דהיינו עיקור מה"ש שאין שחיטה מועלת בו אלא ודאי דרש"י סובר דהוה טריפה כפשטא דסוגיא דאלו טריפות דף מ"ד ע"א סימנים שנדלדלו ברובן טריפה ועיקור המצוי בה"ש היינו סכין פגומה ונעקרו מלחי לא הוה נבילה דלאו במקום שחיטה הוא אלא טריפה כמו תורבץ הוושט שניקב דלא הוה נבילה כמו שתמה הש"ך בי"ד סי' ל"ג סעיף ג' ס"ק ה' יע"ש. וא"כ הוקשה להם שפיר לפי מה דס"ד למעוטי עיקור כמו דפסול בשחיטה ה"ה במליקה פשיטא כיון דטריפה הוה מאי מכשיר לי' וכן לרבנן בר קוסי דאמר בשחיטה יש עיקור והיינו טריפה ובמליקה אין עיקור והא נטרפו מקודם ואי דהכי הלכתא דהתירה התורה טריפה בחטאת עוף א"כ מאי איריא עיקור מכל ע' טריפות דנקיט גם היאך תלוי אין עיקור למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה דמ"מ טריפות פוסל בעוף וגם נחירה בסימנין בעינן כמ"ש התוס' בד"ה לא אמרן וא"כ איך כשר למ"ד אין שחיטה אבל הא לא קשיא להו לשמואל דכשר בשחיט' כשר במליקה ועיקור בין בשחיטה ובין במליקה אין פוסל בעוף י"ל דפליגי על לוי וסובר בעוף טריפות בסימנים עקורים ליכא כמו שכתבו התוס' בסוף הדבור דלרש"י פליג רמי בר יחזקאל על ברייתא דלוי. וכבר כתבנו לעיל להר"מ ז"ל ודאי עיקור סימנים מלחי לא הוה טריפה דאיהו פסק כלוי דטריפות שמנו חז"ל בבהמה כו' ופסק בפ"ק מה"ש דבעוף יש עיקור ואפ"ה פסק בפ"ו מהל' מעה"ק דאם נעקרו כשר ואינו חושש במליקה יע"ש ועיין במגיני שלמה מ"ש כאן בשמעתין

(ע"ב) רש"י בד"ה ההיא פליגא ולית הלכתא כו' במתני' דרמי בר יחזקאל הא כמ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה והלך אחר המחמיר עכ"ל מ"ש דלית הלכתא כמתני' דרמי בר יחזקאל הר"מ ז"ל פסקה להלכה בפ"ו מהל' מעה"ק לענין מליקה אלא לענין שחיטה אין הלכה כך אליבא דר' ירמי' אמר שמואל ומ"ש הא כמ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה ר"ל ולא מכרעא מלתא אי כרבי אחא בריה דרבא או כרב אשי דאמר איפכא מסתברא והלכך אף דהלכה כמ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה מההיא מתניתין דזבחים מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה כדמסיק לקמן דף כ"ח והלכה כסתם משנה אפילו הכי אימא דהלכה כרב אשי דאמר למ"ד יש שחיטה הכי אגמרי' דאין עיקור מש"ה הוצרך לומר בשל תורה הלך אחר המחמיר והיינו כרב אחא ומש"ה מ"ה הוה טריפה בסי' עקורי' בעוף בשחיטה ולא במליקה:

ודע דלשי' רש"י ז"ל דסימנין עקורים מלחי הוה טריפה ורמי בר יחזקאל או דמיירי לענין לטהרו מידי נבילה כמ"ש המגיני שלמה בתי' א' יע"ש ר"ל דגם רש"י סובר דנאמרה הלכה בסימנים עקורים אין שחיטה מועיל לטמאו מידי נבילה ובמליקה עכ"פ מהני לטהרו מידי נבילה א"כ מאי מייתי ראי' מהא ברייתא דשחט הוושט ונשמטה הגרגרת פסולה דלמא טריפה ולא נבילה ואי דפסולה משמע נבילה הא במתני' תנן מן העורף שחיטתו פסולה ואפ"ה כתב בד"ה תהני לה סכין לטהרו מידי נבילה דטריפה הוה ולא נבילה א"כ ליכא למידק מלשון פסולה וא"כ מה ראי' משם ועיין מ"ש במתני' וי"ל דע"כ פסולה דהתם נבילה דאל"כ מאי קמ"ל נשמטה הגרגרת ושחט הוושט דטריפה דמי יתיר טריפה שהיתה מקודם ואי דהיא גופא קמ"ל דסימנים עקורים הוה טריפה הכי הוה למיתני נשמטה הגרגרת טריפה כו' אלא דבא לומר דהוה נבילה ממש דאין שחיטה מועיל בסימנין עקורים ונ"מ דהוה נבילה לכמה דברים הנוהגים כמו שיתבאר בהא דזעירי נשברה מפרקת. ודע שאני תמה על מ"ש מגיני שלמה בתי' ראשון דאה"נ דהוה טריפה אלא הא דאמר אין עיקור לטהרו מידי נבילה א"כ מאי פריך מהא דר' ירמיה אמר שמואל כשר במליקה הא פסול בשחיטה פסול במליקה ומאי קשיא והא אה"נ פסול בשחיטה פסול במליקה דטריפה מיהת הוה ושמואל לא אמר בפי' פסול למשמע מיני' דהוה נבילה אלא אמר כשר ולמידק מיניה מה דלא כשר בשחיטה במליקה ג"כ אין כשר דהוה טריפה דהא דיני' נבילה והא כדיני' טריפה ועוד לשיטת רש"י ז"ל פסולה לאו דוקא הוא וכמ"ש לעיל בסמוך ותי' שני דכתב מגיני שלמה דברייתא דרמי פליג על לוי וסובר בעוף אין עיקור סימנין טריפה א"כ רש"י דמביא ראי' מנשמטה גרגרת ושחט הוושט דפסולה דאין ראי' אלא דשחיטה אין מועיל בסימנים עקורים ואמאי לא הביא מלוי דשם מוכח דטריפה הוה מקודם שחיטה דכל שמנו בבהמה כנגדן כו' יתר ונ"מ טובא דביצה וחלב אסור:

הן אמת שמ"ש בסמוך לתי' ראשון של מגיני שלמה דכולה סוגי' לענין דהוה נבילה בעיקור סימן מלחי ואמר רמי בר יחזקאל דבעוף לא הוה נבילה ונאמרו בו פירושים רבים או דבשחיטה ג"כ או דוקא מליקה ולמ"ד אין שחיטה או להיפך למ"ד יש שחיטה מ"מ מייתי רש"י שפיר ראי' מברייתא דלקמן דף כ"ח שחט הוושט ונשמטה גרגרת פסולה ע"כ נבילה דאי טריפה מסיפא דבריית' ואם אין ידוע אמרו כל ספק בשחיטה פסולה וע"כ מטעם דאוקי אחזקה בהמה בחיי' בחזקת שאין זבוח כו' ואי דהוה טריפה ולא נבילה דלא הוה במקום שחיטה כמו תורבץ הוושט וכמ"ש הש"ך בסי' ל"ג הבאתיו לעיל א"כ אמאי החמירו בספק נימא נשחטה הותרה לאחר שחיטה נשמטה דרובא אין טריפות וחזקה מחמת רובא ג"כ אלא אין שחיטה מועיל והוה נבילה ואוקמי' אחזקה דבהמה בחיי' ואף דרובא עדיף מחזקה כבר הארכנו לעיל דסמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא או באופן אחר יע"ש ואם כן מוכח דלא טריפה לחוד אלא נבילה ובזה א"ש דמביא רש"י סיפא דבריית' ואין ידוע דסגי ברישא לחוד אלא כמ"ש, דמרישא ליכא למידק דאימא פסולה טריפה ומסיפא ע"כ מטעם חזקה אתינן עלי' ונבילה ובי"ד סי' כ"ח ול"א ונ"א אאריך בזה אי"ה עוד אבאר לך הא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין בעוף ליכא לפרושי עיקור דסכין פגומה ומש"ה במליקה אין פוסל בו צפורן פגום ולמ"ד בשחיטה ג"כ סובר דהכי אגמרי' רחמנא בעוף דאם כן למאן דאמר אין שחיטה לעוף מ"ה מ"ש עיקור משאר הלכות שחיטה דפסול מדרבנן ועיקור אף מדרבנן לא מחמרינן מה שאין כן אי עיקור סימנין מהלחי א"ש כמ"ש הר"ן ז"ל בחדושיו דעיקור לאו מה"ש הוא יע"ש ר"ל ה"ש בשעת שחיטה משא"כ עיקור מהלחי. ועוד דא"כ הא דאמר שמואל כשר בשחיטה פסול במליקה ורוצה לומר למעוטי עיקור סימנין ופריך והא אמר רמי בר יחז' כו' ומאי פריך אי סימנים בסכין פגומה וגם רמי בכך איירי הא ע"כ שמואל לאו בה"ש קמיירי כמ"ש רש"י ז"ל דא"כ והא איכא מוליך ומביא ותלוש כו' והא נמי מה"ש נינהו א"ו עיקור היינו סימנים מהלחי וזה לא הוה מה"ש אלא מקום שחיטה דפסול בשחיטה היינו במקום סימנים עקורים כנגדו בעורף פסול במליקה בסימנים עקורים כמ"ש הריטב"א בחדושיו דזה הוה מקום שחיטה ולא ה"ש אלא ע"כ עיקור דהכ' היינו שנעקרו סימנים מהלחי וכפי' רש"י ז"ל בכאן בד"ה אילימא למעוטי כו' ובד"ה הא תני רמי בר יחזקאל ובד"ה הא פסול פסול ואי צוואר שנעקרו סימנין פסול לשחיטה יע"ש וע"כ תרו גווני עיקור היה עיקור דסכין פגומה מצה ה"ש ועיקור סימנין מהלחי הוה נמי עיקור וכמ"ש:

ע"ש אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה הטור בי"ד סימן כ"ז כתב כל שנפסלה בשחי' הר"ז נבילה נשברה מפרקת ורוב בשר עמה הוה נבילה והוקשה להם ז"ל לענין מאי כתבה והתורת חיים כתב דנ"מ להושיט אמ"ה לב"נ בחתך בעודה מפרכס' דלא שייך מי איכא מידי דלא מהני הך שחיטה לישראל כלל בשלמא לטריפה ששחטה א"ש דמהני לטהר מידי נבילה ובנשברה מפרקת אסור להאכיל הבני מעים לבני נח עכ"ל מ"ש מדאם נפסלה בשחיטה אסור להאכיל הבני מעיים לב"נ דבריו כנים ואמתים ומבוארים בפ' העור ורוטב קכ"א ע"ב השוחט בהמה טמאה לגוי כו' וה"ה נכרי בטהורה ומ"ש טריפה ששחטה שרי לב"נ כן הוא בש"ך סי' הנ"ל ובתב"ש ג"כ כתב כך כיון דמהני שחיטה לטהר מידי נבילה שחיטה מעליא הוא ולא שייך לומר דלישראל אסור משום טרי' א"כ לא שייך מי איכא מידי מ"מ הוה שחיטה וכדכתיבנא, אמנם מ"ש דנשברה