ראש יוסף על חולין חלק א פו

בחטאת עוף קאמר דרש"י פי' לקמן אהא דעולת עוף בעי שני סימנין וכי מתה עומד ומולק דהוא עוף בחד סי' מיית אלא דקשי' אף אי נימא דקאי אעולת עוף ולאחר ב' סימנין וכי מתה עומד ומולק הא מסיק לקמן דהותזו ראשיהן שמטמאין היינו הבדלת עולת עוף וע"כ עם המפרקת ועוד דבחטאת קתני בהדיא כיצד מולקין חטאת עוף כו' הגיע לוושט או לקנה ורוב בשר עמו הרי אף דבסי' א' מיית אפ"ה אח"כ רוב בשר ועוד בחטאת כתיב לא יבדיל אלא כמ"ש דבשלמא באחת דלית הלכתא כר"ח ומחזיר פסול ומול עורף מצותו בכך שיחתוך העורף תחלה ומשמעות הקרא דכל העורף ורוב בשר עמו מולק וע"כ רוב בשר לאחר מליקת הסי' דכי מתה עומד ומולק משא"כ אי אמרינן מחזיר דוקא ולא הקפיד קרא אלא שיחזיר לאחורי עורף אית לן לומר שפיר דתו לא צריך דכי מתה עומד ומולק ואף בעולת העוף דהבדלה הוא בסימנין לרבנן שנים ולראב"ש רוב שנים ותו לא צריך ולקמן אבאר: ולפי מה שיתבאר לקמן בריש השוחט וקרא דלא לישווי גסטרא שלא יחתוך מפרקת ג"כ שמבליע דם באברים ואסור בקדשים דלדם הוא צריך דהאי קרא בקדשים כתיב ושחט את בן הבקר ועיין בחדושי רשב"א שם בריש השוחט א"כ א"ש מ"ש רש"י וחותך הסימנים לבדם שאסור לשבור מפרקת דמבליע דם ובקדשים לדם הוא צריך משא"כ באמת דמצותו מן העורף דוקא. אלא דלפ"ז למ"ד אף מחזיר ודאי דשרי לחתוך מפרקת אח"כ כיון דנתנה התורה רשות ורש"י פי' אף למ"ד מחזיר וחותך לבדם לכן נראה כמש"כ לעיל

(דף כ ע"א) גמרא מאי איריא מולק שוחט נמי כו' עכ"ל ופירש"י מ"ש עורף מצדדין ר"ל דליכא למימר דהתורה קבעה מקום דוקא מן צוואר כמו במליקה דווקא להחזיר לאחורי עורף דא"כ מצדדין אמאי כשר אלא דהתורה לא קבעה מקום אלא הקפידה שתהא שחיטה בסימנין א"כ מעורף כשר כו'. אבל למ"ד אף מחזיר לא סייעתא ולא תיובתא הוא מתני' לפירש"י דהמולק דיעבד ואיידי כו' דודאי למ"ד אף מחזיר הוא דעיקר מצוה לחתוך שדרה ומפרקת תחלה כמ"ש רש"י לעיל בד"ה אף מחזיר דלישנא דאף מחזיר הכי משמע ועיין בחדושי הר"ן יע"ש ולענין הל' אי מחזיר כשר או לא כר' ינאי דאמר יקבלו הרובין תשובתן אבאר לקמן גבי הא דאמר בני ר"ח סברי מוליך ומביא במליקה פסול ואבאר ג"כ לשם הר"מ ז"ל בפ"ו מהל' מעשה הקרבנות בעזה"י יע"ש:

גמ' כשר במליקה פסול בשחי' למעוטי מאי עכ"ל לשי' מי שפירש אם חתך כל מפרקת לשנים דפסול אם מתכוון לכך ומתני' בשחט מעורף פסול מיירי בלא מתכוין ועיין פרישה סי' א' וכ"ד יע"ש וע"כ יש להקשות אימא דבא לרבות כשר במליקה חותך מפרקת ופסול בשחיטה אם מתכוין לכך ואף בשוחט מצדדין או מצוואר אם חתך המפרקת פסול ואפשר ליש מי שסובר הוא הראבי' ברש"י ריש השוחט וקרא דלא לישווי' גסטרא ועיין בהג"א ריש פרק השוחט הא דתנן דף י התיז הראש בב"א פסולה היינו משום חתיכת מפרקת וכבר יש מי שפי' כן למתני' דהתם שהרי הרמב"ן הביאו הר"ן ורשב"א בחדושיו שם דוקא בחתך כל המפרקת הוא דבעינן בסכין כמלא צוואר חוץ לצוואר ועיין בי"ד סימן כ"ב וראבי' יפרש המתני' כמו להרמב"ן דהתיז הראש בב"א היינו פסולה דחתך המפרקת לשנים ומיהו להרמב"ן כשר בחתך מפרקת אלא דמוקי להתזת הראש דמתני' בחתך כל המפרקת דאל"כ לא בעינן כמלא צוואר חוץ לצוואר יע"ש ורמב"ן יפרש כך אבל ראבי' יפרש דרישא שם דף ל' ע"ב התיו הראש בב"א היינו שחתך כל המפרקת לשנים ופסול' לאו משום דרסה אלא משום חתיכת מפרקת דלא לישוי' גיסטר' ובאם לאו כפירש"י דרסה אלא כלומר בשוה עם הסימנים שנתכוין לכך ובשעת שחיטה הא אם שהה מעט ואח"כ חתך מפרקת כשר ודווקא כשחתך המפרקת בב"א עם הסימנין הוא דפסולה א"כ ליכא למימר דבא לאטו הא תני לקמן זה ואין להקשות א"כ אימא לאתויי דרסה דכשר במליקה ופסול בשחיטה לפום סברא דהשת' כקושית התוספות ד"ה למעוטי שן וציפורן יש לומר דסיפא דהיה שוחט והתיז הראש בב"א אם יש בסכין כמלא צוואר ע"כ מיירי בדרסה דאל"כ אלא משום פסול חתיכת מפרקת מאי מהני אם יש בסכין מלא צוואר אלא בלא מתכוין מיירי ודרסה הוא דכשר כשיש מלא צוואר דאפשר דשחט בלא דרסה בהולכה לחוד. וה"ק במתני' התיז הראש בב"א בכונה פסולה ולא חילק אם יש בסכין כמלא צוואר חוץ לצוואר דטעמא משום שחתך המפרקת לשנים היה שוחט והתיז הראש בב"א שלא בכוונ' אלא דרס אם יש בסכין כמלא צוואר כשירה ובזה אפשר דברישא תני התיז הראש דהיינו התזת כל הראש ומאי איריא שהתיז כל הראש אי מטעם דרסה הוא דאתינן עלה בשלמא סיפא נקיט משום שיעורא דסכין אי כמלא צוואר חוץ לצוואר מש"ה דווקא בהתזת כל הרא"ש הוא דבעינן כן כסברת הרמב"ן שהבאתיו לעיל משא"כ ריש' דלא הוזכר שיעורא דסכין אלא מטע' דרס' מאי איריא התיז לגמרי אלא כמ"ש כפי' ראבי' דרישא בכוונה פסולה בכ"ע משום דלא לישווי' גסטרא הי' שוחט והתיז שלא בכוונה דלשון היה שוחט משמע כך דליכא פסול מפרקת בלא כוונה אם יש מלא צוואר לאו דרסה ופריך למעוטי מאי דהא תרווייהו כחדא תננהו התם:

לא למעוטי שן וציפורן ואין להקשות היאך תני כשר בשחיטה פסול במליק' והא מחזיר סימנים לאחורי עורף דכשר בזה ובזה י"ל לאו לכל מילי קאמר ולא כללא קא כייל א"נ י"ל כשר לכתחלה קאמר מה שכשר בזה פסול בזה דנהי דאף מחזיר מ"מ לכתחלה מצותו שאין מחזיר לאחורי עורף ופסול בשחיטה וה"ה כשר בשחיטה לכתחלה מן הצוואר פסול במליקה ואף לשיטת רש"י דמצדדין כשר לכתחלה היינו דמסתמא שוחט סימנין מקודם המפרקת משא"כ מן העורף דלכתחלה לא בהחזיר גזירה אטו לא החזיר והא דכתב רש"י בד"ה ואי ס"ד מחזיר דוקא מ"ש עורף מצדדין כבר כתבנו דה"פ דלא תימא דהתורה קבעה מקום מצוואר לזה אמר דמצדדין כשר דהתורה לא הקפידה אלא שיהא הסימנין נשחטין קודם וכמ"ש הרשב"א בחדושיו הבאתיו לעיל ולזה אמר כשר במליקה כו' וכשר בשחיטה צוואר פסול במליקה:

בני ר"ח סברי כמ"ד מוליך ומביא במליקה פסול הר"מ ז"ל בפ"ו מהל' מעה"ק הלכה כ"ג כתב מוליך ומביא במליקה כשר ולפ"ז נדחו דברי בני ר"ח דע"כ מחזיר פסול דכשר בשחיטה פסול במליקה לאתויי מחזיר סימנים ומש"ה לא כתב הר"מ ז"ל דאם החזיר סימנים דכשר במליקה. ועיין ביש"ש סימן מ"ב משום דמסיק רב כהנא קוצץ ויורד וכ"ש מוליך ומביא דכשר במליקה ולכאורה יש לראות בהא דמסיק לקמן בברייתא דרמי בר יחזקאל דאין עיקור סימנין לעוף במליקה ובשחיטה יש עיקור והיינו נעקרו סימנין ממקום חיבורן בלחי א"כ י"ל דמתני' דתנן כשר במליקה פסול בשחיטה לאתויי עיקור דכשר דיעבד במליקה ופסול בשחיטה דהוה נבילה ואי דמשמע דקאי אמה דתנן מקודם ז"א דהא מוליך ומביא לא תנן כלל במתני' ואפ"ה אמר לאתויי מוליך ומביא אימא לאתויי דרמי בר יחזקאל וכמ"ש הר"מ ז"ל בפ"ו הלכה כ"ג דאם נעקרו סימנים אינו חושש ואשמעינן כשר במליקה פסול בשחיטה ואי דתנא בפ' כיסוי הדם הנוחר והמעקר פטור מלכסות עיין לעיל דף ט' ע"א בתוס' ד"ה כולהו תנינא יע"ש י"ל דע"כ לא שמעינן דיש עיקור אלא בבהמה וה"ה חי' דשוה לבהמה בכל מקום משא"כ עוף לא שמעינן לה בשום מקום דיש עיקור בשחיטה לעוף תדע שהרי רש"י ז"ל לא הוקשה לו לקמן אלא מברייתא דשחט הוושט ונמצא גרגרת שמוטה דמיירי בעוף דהוכשרו בסי' א' אברייתא דרמי בר יחזקאל דאמר אין עיקור סימנין בעוף יע"ש ע"ב ד"ה ההיא פליגא וממתני' דף פ"ו דנוחר ומעקר דפטור מכיסוי מצינו לאוקמיה בדם חי' אבל עוף נהי דאיתקש לבהמה לאו לכל מילי איתקש ותדע דר' ירמיה דאמר משום שמואל כשר בשחיטה כשר במליקה ע"כ לדידיה אין עיקור אף בשחיטה או כמ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה או להיפך למ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה הכי גמירי דאין עיקור ואשמעינן מתני' דלאו כן הוא אלא כשר במליקה פסול בשחיטה ורישא איידי דסיפא והא דמסיק כאן בני ר"ח סברי מוליך ומביא פסול במליקה ה"ה דהוה מצי לתרוצי דמרבי עיקור דפסול בשחיטה וכשר במליקה וסיפא עיקר אלא דר' ירמיה הוא דמשני הכי אמר ר' ירמיה למעוטי מוליך ומביא ואיהו לשיטתי' לקמן דאמר אמר ר' ירמיה אמר שמואל כשר בשחיטה כשר במליקה ומסיק לדידיה ע"כ בעוף אין עיקור אף בשחיטה ומש"ה הוצרך לשנויי הכי בני ר"ח סברי מוליך ומביא פסול במליקה אבל הר"מ ז"ל דפסק בפ"ו מהל' אלו דאין עיקור סימנין בעוף לענין מליקה ובהל' שחיטה פ"ג הלכה י"ד פסק דיש עיקור סימנין בעוף לענין שחיטה א"כ קשה מנא ליה לדחות דברי בני ר"ח מהלכה דאף מחזיר סימני' לאחורי עורף וי"ל דאיהו סובר כמ"ש הי"מ לא למעוטי שן וציפורן תלוש ורישא עיקר וסיפא איידי אבל לא אמרינן רישא איידי דסיפא כמ"ש מהר"מ מלובלין ז"ל יע"ש א"כ א"ש ועיין בדף כ"ח בתוספות ד"ה ר' היא שכתבו בפשיטות למ"ד מחזיר מוליך ומביא במליקה פסול דבע"א לא מיתוקמא כשר בשחיטה היינו לפי' שני של רש"י כאן או למ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה שייך עיקור ור' הכין סבירא ליה דיש שחיטה לעוף מן התורה ועיין שם:

ודע דרא"ם ז"ל בפ' ויקרא כתב על מ"ש רש"י קוצץ ויורד וכ"ש מוליך ומביא וכבני ר"ח דאמרי אף מחזיר סימנים ואף דאמר ר' ינאי יקבלו הרובין כו'