ראש יוסף על חולין חלק א פה

אטו לא ידע:

ובתוספות ד"ה השוחט מצדדין מצינו לומר דוקא דיעבד ואפילו החזיר אטו לא החזיר עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל שמתוספות משמע דבלא החזיר נמי כשר דיעבד היינו מלשון אפילו משמע בין החזיר ובין לא החזיר דיעבד וחד דינא אית להו ולשיטת הב"ח וש"ך שכתבו בלא החזיר פסול דיעבד האי אפילו ה"פ אף שהחזיר אפ"ה לכתחלה לא ומ"ש הש"ך דאי לא החזיר כשר דיעבד לא שייך למגזר בהחזיר אטו לא החזיר והביאו ראיה מסימן הגאונים דנותנין לכתחלה יע"ש הנה התוספות דף ב' גבי שחיטת כותי יראה מדבריהם אף כה"ג שייך למגזר ומהרש"א לשיטתי' בדף ג' ע"ב דר"י בעל התוספות הוא דעה שלישית דשוחטין לכתחלה בלא סמך שיבדקנו ובה"ע הוא דרך פשרה וכבר התבאר זה לעיל באורך יע"ש וא"כ א"ש:

ודע דבסימן כ' בש"ע כתב דבשחט מצדדין והחזיר סומכים וידע שחתכם קודם מפרקת כשר משמע תרתי בעינן החזיר וידע הא ידע ולא החזיר או החזיר ולא ידע פסול ובש"ך כתב דהוא ו' מחלקת אמנם פשטא משמע דבעינן תרתי והנה בחבורו בב"י כתב דמדברי תוספות משמע דאם לא החזיר פסולה והרא"ש כתב ובלבד שידע משמע דאף החזיר צריך שידע וכל שידע אף לא החזיר כשר עכ"ל הנך רואה מדכתב והרא"ש כתב משמע דלפלוגי על התוספות אתי דאל"כ הול"ל כתי' הרא"ש גם מה שהביא ראי' מתוספות דלא החזיר פסולה י"ל הא מרא"ש נמי מוכח להדיא כן שכתב דלא ידע ולא החזיר פסולה אלא ידע שהרי כתב הרא"ש והוא שידע ובין אי קאי אהחזיר או אלא החזיר מוכח דפסול' בלא ידע ואדיעבד קאי דאל"כ הוה ליה לרא"ש לפרושי דהשוחט לכתחלה הוא אלא ודאי כסברת התוספות דהשוחט דיעבד משמע וא"כ הוה לי' לב"י לכתוב וכ"כ הרא"ש ועוד דבהג"א מבואר בהדיא השוחט מצדדין או מעורף כשירה אם החזיר דיעבד הרי מצדדין ומעורף דוקא החזיר ודיעבד ולא החזיר אף דיעבד אסור ועיין בת"ח שכתב דמדברי הג"א מבואר להדיא כן אלא ודאי דהב"י רוצה להביא ראיה מדברי הרא"ש דאף בהחזיר צריך שידע מדכ' הרא"ש והוא שידע דליכ' לאכשורי אם לא שידע אבל בגוונא אחרינא פסול אף בהחזיר ומיניה למד בש"ע שכתב דבעינן ידע אלא מדברי הרא"ש משמע דידע לחוד מהני דאל"כ הוה ליה להתנות דבעינן החזיר אבל מתוספות משמע דכל שלא החזיר לא מהני ואף ידע מדכתבו התוס' מצינו לומר דוקא דיעבד ואף החזיר אטו לא החזיר דמשמע דתוס' מוקי למתני' בהחזיר אף שזה דוחק דא"כ מעורף נמי כשר דיעבד אלא דע"כ החזיר מיירי דבלא החזיר אף דיעבד פסול ואמאי לא מוקי בלא החזיר וידע ועוד דמנא להו לתוספות לבדות גזירה אטו לא החזיר אימא דלא גזרינן אטו לא החזיר ומתני' בלא החזיר וגזרינן אטו לא ידע ועוד דשאני לא החזיר דאסור לכתחלה משום צער ב"ח שחותך בשר מפרקת תחלה קודם הסימנים קצת ובהחזיר לא גזרינן כלל וגם מהא דכתבו סתמא דוקא דיעבד ואף החזיר ולא חילקו בין ידע ללא ידע דבהחזיר וידע שרי לכתחלה לדעת התוספות תדע שהרי בהחזיר אף בלא ידע כשר לדעת התוספות ופליגי עם הרא"ש בזה דאל"כ אמאי כתבו אטו לא החזיר ולא אטו לא ידע ועיין ט"ז וש"ך אלא ודאי בהחזיר ולא ידע כשר דיעבד וא"כ בהחזיר וידע שרי לכתחלה דמה איכא למיגזר אטו לא החזיר כשר דיעבד ואטו לא ידע כשר דיעבד ואין לומר אטו לא ידע ולא החזיר דזה לא גזרינן ועוד הו"ל לומר כן אלא מדכתבו סתמא משמע אף החזיר וידע דיעבד הוא דמשום דסבירא להו בלא החזיר ידע לחוד לא מהני וגזרינן בהחזיר וידע אטו לא החזיר וידע לחוד לא מהני וזה שהביא ראיה מדברי התוספות דבלא החזיר פסול אף ידע הפך דברי הרא"ש ז"ל ונמצא הרא"ש ז"ל ותוס' בתרתי פליגי בידע לחוד לרא"ש כשר דיעבד ולתוספות פסול אף דיעבד ובהחזיר ולא ידע לתוספות כשר דיעבד ולרא"ש פסול כ"ז שלא ידע דחזרה לחוד לא מהני ומש"ה הביא דברי התוספות ודברי הרא"ש ובש"ע פסק תרוייהו לחומרא צריך שידע והחזיר דוקא. ומה דקשיא אמא ידע לחוד לא מהני י"ל כמ"ש הב"ח והביאו הט"ז דיש לחוש כשחתך קצת בבשר המפרקת נגע בוושט ואח"כ חתך בבשר והוה שהי' ועיין בתב"ש סי' ב' יע"ש ואף דמדינא בגמרא לא פסלה שהי' כ"ש מ"מ מתני' מיירי בעוף דומיא דמליקה ובעוף שהי' כ"ש פוסל מדינא דשחיטה דיליף כ"ש שהיה חצי קנה פגום כו'. ולפי זה מה שהשיג מהרש"א על הב"י הוא ממה שנראה מב"י לתוספות אם לא החזיר פסול אף בידע ולזה השיג דא"כ מה איריא מצדדין מעורף נמי אם החזיר אלא מצדדין כשר בידע לחוד ובעורף לא שייך ידיעה ועיין ש"ך. ולשון אפילו שכתבו התוספות יש לפרשו כפשוטו לא מיבעיא בלא החזיר וידע דוקא דיעבד אלא אף החזיר ולא ידע זה נמי דיעבד אבל החזיר וידע אה"נ דלכתחלה וכדכתיבנא ועיין ב"ח שכתב בסימן כ' וז"ל ומ"ש הטור שצריך שידע כ"כ הרא"ש כו' משמע מדבריו שאם לא החזיר כשר כו' ואם כן מ"ש התו' והמרדכי מצדדין כשר דיעבד ואפי' החזיר אין כונתם לומר בלא החזיר דיעבד נמי הוה פסולה כמו שהבין הב"י כו' אלא בין החזיר ולא החזיר דיעבד ובלבד שידע עכ"ל הרי בהדיא דסובר לתוספות בעינן דוקא ידע שחתך הסימנין קודם המפרקת. ולא זכיתי להבין דברי הש"ך שהשיג על הב"ח בזה דגם הב"ח סובר בהדיא דלתוספות בלא החזיר ולא ידע פסול דיעבד שכן כתב ובתנאי שידע כו' ועיקר השגת הב"ח על הב"י דמשמע מדבריו דאף בידע לא מהני אם לא החזיר לזה כתב הב"ח דליתא ותו' לאו פרושי מפרש מתני' אלא מתני' מיירי בלא החזיר וא"צ לדחוק כמ"ש הת"ח אלא בידע ובעורף לא שייך ידיעה והתוספות מסברא דנפשייהו כתבו כן דיש להחמיר ולאסור לכתחלה אף בהחזיר ולא ידע אטו לא החזיר ולא ידע וכמה שכתבנו לעיל ודברי מהרש"א ז"ל נכונים כדברי הב"ח ובי"ד אבאר עוד:

ברש"י ד"ה מחזיר הסימנים וחותך הסימנים לבדק עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל שכתב בחטאת עוף מיירי ואסור משום הבדלה וכן כשחותך מפרקת תחלה אין חותך כל הסימנים ומברייתא לקמן הוה מצי לאתויי תיובתא למ"ד מחזיר דוקא עכ"ל הנה מ"ש מברייתא לקמן הוא דתניא כיצד הוא עושה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר ובעולה סי' ב' ובחטאת סי' א' אלמא בלא החזיר כשר ואיך אמר מחזיר דוקא ואף אם נאמר מחזיר לכתחלה כפי' התוספות כיצד הוא עושה משמע לכתחלה דין מצות מליקה חותך שדרה ואח"כ סימנין אמנם מ"ש דאסור בחטאת לחתוך המפרקת אחר הסימני' משום לא יבדיל אם חותך הסי' תחלה ואם חותך מפרקת אסור לחתוך כל השנים לכאורה משמע אם חתך סימנים תחלה רשאי לחתוך שנים בחטאת ולא יבדיל היינו מפרקת ואם חתך מפרקת קודם לא יבדיל בסימן א' ואינו יודע דאף בחותך הסימנין תחל' אסור למלוק סי' הב' כיון דעוף בחד סי' מיית הוה סי' הב' הבדלה ואם נאמר דסימני' לאו דוקא אלא סי' א' בחטאת עוף א"כ אמאי אין רשאי לחתוך המפרקת דלא יבדיל אסימנים קאי ואין לומר כיון דקיים מצות מליקה בסימן א' תו אף מפרקת והעור אין רשאי לחתוך דהא באמת חנינא כיצד הוא עושה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לסימן וחותך סי' א' ורוב בשר עמו ובזבחי' ס"ז ע"ב נמי רוב בשר עם סי' א' לכתחל' מיהת בעי' ודיעבד אי מעכב איכא פלוגתא וא"כ איך רשאי לחלוק רוב בשר אחר שימלוק הסי' ולזה י"ל דבאמת מצות מליקה בלא מחזיר והקפיד' התור' למלוק ממול עורף משמע ודאי דכל השדרה ומפרקת ורוב בשר צריך לחתוך אלא דקודם מליקת הסי' א"א וכי מתה עומד ומולק כדלק' וע"כ חותך רוב בשר אחר מליקת הסי' משא"כ לבני ר"ח דסברי דוקא מחזיר ומולק עורף להחזיר סימנים לאחורי עורף א"כ לא שמעינן דבעינן שדרה ומפרקת כלל ומש"ה לאחר מליקת הסי' אסור בשדרה כו' דלא יבדיל כתיב וקאי נמי אבשר ועור ואף בעולת עוף עור ובשר אין מעכב לענין הבדלה לשי' רש"י ז"ל לקמן וכיון שמלק ב' סימני' הוה הבדלה מ"מ לענין חטאת דלא יבדיל הוה עור ובשר בכלל זה וכ"ש מסי' שני דלכתחלה בשחיטה בעינן ב' סימנין מ"ה ושייכי' בשחיטה אמרה תורה לא יבדיל כ"ש עור ובשר ולקמן בסוגיא דכמשפט אבאר בעזה"י. ולולא דברי מהרש"א הייתי אומר בעולה לחוד קאי למ"ד דוקא מחזיר תו אין צריך שדרה ומפרקת ולמ"ד אף מחזיר שהתורה נתנה רשות אי בעיא מחזיר לאחורי העורף ואי בעי חותך שדרה ומפרקת ולא איכפת לן במה שנטרפה מקודם בשבירת ופסיקת החוט כמ"ש הר"ן בחמש שיטות יע"ש היטב וא"כ בחותך הסימנים תחלה א"צ תו לחתוך מפרקת ודי בכך. ובאמת דמחזיר פסול כר' ינאי דאמר יקבלו הרובין תשובתן ומול עורף דוקא הוא שיחתוך שדרה ומפרקת וא"כ ע"כ זקוק הוא לכך שיחתוך שדרה ומפרקת ואח"כ הסימנין ויהי' פירושו במ"ש רש"י וחותך סימנים לבד שאין צריך יותר מזה. דרש"י לשיטתי' לקמן בעולת עוף דבעינן הבדלה היינו סימנין וא"צ להבדיל עור מגוף דלא כשיטת הר"מ ז"ל דפ"ו ופ"ז מהל' מעה"ק דפסק בעולת עוף צריך להבדיל הראש מגוף ועיין בלחם משנה שם ומש"ה כתב רש"י דאין צריך יותר:

וזה מפני שהתורה נתנה רשות או לחתוך הסימנים קודם או מפרקת קודם ולא מטרפא בכך משא"כ באמת דצריך דוקא לחתוך המפרקת אז אף לאחר שחתך הסי' צריך לחתוך רוב בשר אח"כ וראיתי לריטב"א ז"ל בחדושיו שכתב שלא כדברי האומרים חותך הסימנים ואח"כ שדרה ומפרקת דכי מתה עומד ומולק עכ"ל הנה אפשר אף