ראש יוסף על חולין חלק א פד

רובא בשחיטה אבל לרבנן דבעינן רובא בשחיטה דווקא מספקא ליה שפיר דע"כ לא פסלי רבנן אלא בהגרמה דלאו מקום שחיטה הוא אבל במקום שחיטה ש"ד כמ"ש התוס' בכאן ד"ה שחט ופגע בנקב אבל במקום נקב כו' ועיין במהר"מ ומהרש"א ז"ל מ"ש או דלמא חצי קנה נמי ל"ש ובעינן רובא בשתים כמו שחט ב' שלישים האחרונים דכשר לרבנן ופלוגתייהו בשחט שליש והגרים שליש והניחה כך ועיין בחדושי ריטב"א יע"ש או בהגרים שליש ושחט שליש כמ"ש לעיל והשיב לו ר"י דכשר כה"ג ולפ"ז ע"כ מיבעיא ליה רב כהנא לרב יהודא כן ע"כ הוא סובר דהלכה כרבנן טרופאי דפליגי על ר"י בר"י במתני' ומש"ה שפיר מספקא ליה לרש"י ז"ל לקמן בהגרים במיעוט בתרא דשמא פלוגתייהו דר"י בר"י בשחט ב' שלישים והגרים שליש והלכה כרבנן כיון דרב כהנא נמי סובר דהלכה כרבנן ובי"ד אכתוב בזה אלא הכא מה פגע במקום או לאו משום דבמקום שחיטה הוא כל זמן שלא נפגם רוב הקנה הוה ככולו שלם ומש"ה בהוסיף עליו כ"ש הוה כשחט רובו וכן פגע בנקב שהיה חצי קנה לצד. המפרקת פגום אפ"ה כשירה וגם תוס' יודו לזה באמת כפירש"י דבמקום שחיטה כל זמן שלא נפגם רובו הוה ככולו שלם וכשר בין כך ובין כך ובי"ד סימן כ"א אבאר ועיין פר"ח שם:

מתני' השוחט מצדדין שחיטתו כשירה המולק מצדדין מליקתו פסולה במליקה פסול אף שמלק המפרקת קודם הסימנין אפ"ה פסול דהתורה קבעה מקום למליקה ממול עורף דוקא ולא מצדדין משא"כ בשחיטה דהתורה לא קבעה שום מקום אלא דקפיד שיהא הסימנין נשחטין מקודם א"כ בין מן הצוואר או מן העורף ובהחזיר סימנים לאחורי עורף כשר וה"ה מצדדין ודמסיק לקמן בגמרא דמתני' דקתני מן העורף פסול' בדלא אהדרי. וכן כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו אהא דמאי איריא מולק אפילו שוחט נמי דלא הקפידה תורה במקום אלא בסימנין תליא מלתא עכ"ל אלא לפי מ"ש התוס' לקמן דף כ' ע"ב ד"ה מפני שהוא מחליד ששוחט ממטה למעלה יע"ש וכפי הנראה דהלכה כרב הונא שם דהוה חלדה בכך שהרי הרב אומר כן ביש"ש סימן מ"ב דהר"מ ז"ל פסק דמוליך ומביא כשר במליקה וע"כ מפני שהוא מחליד וכפי' התוספות דנהי דלא הקפידה תורה שיהא במקום הצוואר מ"מ אסימנין הקפידה תורה שיהא השחיטה כדרך שהן מונחין בצוואר ממעלה למטה ולפי זה הי' נראה לומר בשחט מצדדין אף ששחט הסימנין קודם פסול כיון ששחט בצדדי הסימנין ובעינן שישחוט כדרך שהן מונחין בצוואר ממעל' למטה לא מצדדי סימנין ובזה אפשר לפרש מ"ש התוספות ד"ה השוחט דווקא דיעבד ואפילו החזיר אטו לא החזיר ובלא החזיר פסול אף שידע שחתך הסימנין קודם המפרקת דלאו דרך שחיטה הוא ששוחט בצדדי הסימן משא"כ לרש"י שפי' לקמן חלדה שמתכסה הסכין תחת העצם ולא חשיב חלדה מה ששוחט ממטה למעלה דהתורה לא הקפידה בזה מש"ה כתב השוחט לכתחלה דבלא החזיר נמי:

השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מעורף מליקתו כשירה הא דנקיט פסול אף דלכאורה לא הוה אלא טריפה מטעם דתבר שדרה ומפרקת קודם חתיכת סימנין דהוה טריפה לחוד כמ"ש רש"י ד"ה פסולה דאיטרפה לה משום שבירת המפרקת ואין לומר דהוה נבילה משום דזעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה דהא דומיא דמולק תנן והתם ע"כ שדרה ומפרקת בלא רוב בשר ומולק הסימנין קודם ה"נ בשחיטה כה"ג לא הוה אלא טריפה ולרב. הונא דאמר לקמן מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה מפני שהוא מחליד א"ש דמש"ה השוחט מן העורף שחיטתו פסולה ונבילה נמי הוה ולרבא דאמר מפני שהוא דורס וא"כ לא שייך כאן דורס דהא דרך שחיט' שחט אלא מן העורף א"כ לא הוה אלא טריפה ואפשר אה"נ דלא דווקא פסולה אלא טריפה ועיין בר"מ ז"ל הלכות שחיטה פרק ג' הלכה י"ח כ"מ שאמרנו פסולה הרי זה נבילה וודאית וצ"ל לשון הגמרא לחוד ולשון הר"מ ז"ל לחוד. או יאמר דרבא דפליג על רב הונא ואמר דלא הוה חלדה היינו לפי מה דס"ד השתא דמולק שדרה ומפרקת ורוב בשר ואח"כ סימנין ומש"ה לא הוה חלדה לרבא כה"ג אבל למה דמסיק לקמן דף כ"ח דכיצד הוא עושה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לסימנין א"כ גם רבא מודה דמלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה משום חלדה הוה מטעם שנועץ ראש הסכין בתוך המפרקת לפי שאין רוצה לחתוך בשר המפרקת ועיין בתוספות שם ד"ה מפני וכמו שפירש"י בזבחים ס"ח ע"א ובתוס' שם ד"ה מליק בסכין ולקמן כ' ע"ב ד"ה מפני שהוא מחליד ועיין ביש"ש סימן מ"ב יע"ש וא"כ א"ש דהשוחט מן העורף שחיטתו פסולה ממ"נ אי שוחט המפרקת ורוב בשר הוה נבילה ואי נועץ הסכין בתוך המפרקת הוה חלדה ומש"ה הוה נבילה וודאית וכדברי מהרי"ח בשם ר"י שכשאדם שוחט וחס על העור כו' ועיין י"ד סימן כ"ד וב"ק וט"ז וש"ך ופר"ח יע"ש. ולפי זה הא דכתב ראב"י בשם רש"י ועיין בהג"א בפ' השוחט ובי"ד סימן כ"ד דאם חתך המפרקת אחר הסימנין הוה טריפה ממה דאמרינן וקרא אתא דלא לישוויה גיסטרא והקשה עליו הפרישה בסי' א' וכ"ד ממתני' דשוחט מעורף מאי איריא מן העורף אף מצוואר כה"ג טריפה וי"ל דבצוואר הוה טריפה ולא נבילה ומעורף הוה נבילה ושחיטתו פסולה כמ"ש כאן אבל ממ"ש רש"י השוחט מצדדין כשר דהא משחטו הסימנין שפיר קודם חתיכת המפרקת משמע דאף שחתך המפרקת לאחר מיכן כשר. ע"כ צריך ליישב דאף למי שפוסל בחתך מפרקת לאחר שחיטה היינו בחתך רוב בשר ורוב מפרקת עמה וכמ"ש הט"ז בסימן כ"ד ס"ק ב' דבעינן שישחוט חוט השדרה ג"כ דע"י החוט יוצא החיות דרחמנא אמר דלא לישוויה גיעטרא דתו לא היינו שלא יעשה מעשה שיצא החיות זולת שחיטת הסימנין כו' והיינו וודאי עם רוב הבשר דפסיקת החוט לחוד טריפה הוא דהוה ולא נבילה ובשבירת המפרקת ורוב בשר בלא חוט גם כן לא הוה נבילה עיין בט"ז סימן כ"ז ובפר"ח יע"ש. והנה דין מליקת חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר וחותך סימן א' בעולה שנים או רוב שנים ואח"כ חותך רוב בשר לכתחלה ודיעבד איכא פלוגתא אי מעכב או לאו ולפי מה דמסיק בזבחים ס"ה ע"ב דלר"ש אין צריך להבדיל אפשר דכ"ע מודים דאין מעכב וא"כ מתני' דקתני המולק מן העורף מליקתו כשירה היינו בלא רוב בשר דיעבד כשר ובשחיטה פסולה וטריפה הוה משום פסיקת החוט כפירש"י במתני' כאן דאלו משום שחתך המפרקת אין כאן איסור דשביק רוב בשר ומצוואר כה"ג כשר דאין החיות יוצא על ידי זה וכן מה שפירש"י מצדדין דהא מישחטי הסימנין קודם המפרקת היינו בלא בשר עמה ולפי זה א"ש הא דתנן המולק מן העורף מליקתו כשירה דיעבד משום דאיירי בלא רוב בשר ולאשמעינן דכה"ג בשחיטה טריפה ומצוואר כשר ולכתחלה צריך במליקה רוב בשר אחר מליקת הסימנין ועיין בר"מ פ"ו מהלכות מעה"ק הלכה כ"ג ועיין בלחם משנה שם דלכתחלה בעינן רוב בשר אחר הסימן ומה שרש"י פי' בגמרא דווקא מחזיר ואם לא החזיר פסולה דלא כמ"ש התו' ד"ה מסתברא דהא דאמר מחזיר דווקא היינו לכתחלה משום דרש"י לשיטתיה בריש פרק השוחט לשון שני ותו לא שאסור לחתוך המפרקת לשנים דהיינו רוב בשר עמה וא"כ ע"כ המולק מן העורף דיעבד הוא והניח רוב בשר שלא חתך וכה"ג בשוחט מן העורף אסור הא מצוואר כשירה כמ"ש לעיל כיון שלא חתך רוב בשר עמה וא"כ מה מקשה למ"ד מחזיר דווקא הא מתני' ע"כ דיעבד הוא דאל"כ מאי איריא מן העורף מן הצוואר נמי כה"ג שחתך מפרקת ורוב בשר אסור אלא המולק דיעבד הוא ולמ"ד מחזיר אף דיעבד פסול כשלא החזיר ושפיר פריך ממתני'. ומה שפירש"י במתני' המולק מן העורף אף לכתחלה היינו ללשון ראשון שם בשוחט קרא דלא לשוויי' גסטרא לדרסה אתי' יע"ש אבל לשון שני שם ע"כ דיעבד מיירי דהמולק משמע דיעבד וה"ה ללשון ראשון מה פריך אלא ע"כ מחזיר דווקא ואף דיעבד פסול כו':

השוחט מן הצוואר שחיטתו כשירה המולק מן הצוואר מליקתו פסולה כתב הת"ח דמשנה שאינה צריכה היא דמצדדין נשמע לצוואר דבשחיטה כשירה ובמליקה פסול עכ"ל אף שמצדדין דיעבד וצוואר לכתחלה זה לא השמיענו במתני'. דבתרווייהו נקיט לשון דיעבד ועוד לרש"י מא"ל ואפשר לומר בצדדין בעינן דווקא החזיר ולא החזיר אף דיעבד פסול לשיטת התו' ד"ה השוחט וד"ה מסתברא ובשוחט מצוואר לא בעינן שיתפוס בסימנים ובכל ענין כשר ועיין בי"ד סימן כ':

ובפירש"י ד"ה השוחט שחיטתו כשירה והוא הדין לכתחלה ואיידי דתנא המולק מצדדין מליקתו פסולה נקיט נמי השוחט מצדדין שחיטתו כשירה עכ"ל הנה יראה מפירוש רש"י ז"ל דבשוחט מן הצדדין אף בלא ידע ולא החזיר ש"ד לכתחלה דמסתמא שוחט הסימנים קודם המפרקת דאלת"ה אלא בהחזיר דווקא כשר לכתחלה ולא גזרינן אטו לא החזיר דלא כתוספות ד"ה השוחט אכתי מי דחקו לפרש השוחט לאו דוקא דיעבד הוא אימא בלא החזיר מיירי ואין לומר בלא החזיר אף דיעבד אסור הא כתב אח"כ שחיטתו פסולה והשוחט מצדדין אף בלא אהדר נמי הרי ע"כ דיעבד מיהת כשר אלא אף לכתחל' שרי כה"ג אלא דיש לומר דידע מיהת בעינן לרש"י שחתך הסימנין קודם המפרקת ולא בסתמא כמ"ש הרא"ש עלה דמתני' השוחט מצדדין והוא שידע כו' וסובר רש"י שבידע לכתחלה שרינן ולא גזרינן אטו לא ידע והר"ן שכתב על רש"י דמי הזקיקו לכך כו' יש ליישב ועיין בפר"ח י"ד סי' כ' ושם אבאר אי"ה. ועם זה יש ליישב מ"ש המרדכי בפ"ק דחולין בהגהות דרש"י פי' שוחטין לכתחלה אם החזיר משמע בלא החזיר דיעבד שרי א"כ לוקי מתני' בהכי ולפי מ"ש א"ש דבהחזיר לחוד הייני ידיעה או בידע לחוד מהני ול"ג