ראש יוסף על חולין חלק א פג

בחיטי אמר זה דלא תימא מש"כ ולמטה ממש ולכך אמר דשייר כולם לצד הראש ולמטה לאו מיד וכמו דאמר לקמן (דף ע"ו) וכמ"ש התב"ש בסימן כ' ס"ק ו' יע"ש מש"כ רב נחמן דאמר סתמא אכשור משיפוי כובע ולמטה ולא סיים והיינו שייר בחיטי משמע למטה מיד והיינו למעלה מטבעת הגדולה כי כן הוא דש"כ הוא למעלה מט"ג ומש"ה א"ש מ"ש הר"ץ בהגהות שחיטות וכללא הוא דאי לא נגע בחיטי דהיינו שייר חוט מט"ג וכמ"ש התב"ש בסי' כ' ס"ק ג' וד' יע"ש. ופריך לר"נ דוקא כמאן לא כרבנן ולא כר"י בר"י משא"כ להא דפסק הלכתא א"ש כמ"ש דלמטה לאו דווקא מיד הוא אלא למטה וכדסיים והיינו שייר בחיטי וכדעת הא"ז דשייר כולם לצד הראש וכמו שכ"ל:

והנה יש ליישב גי' רש"י ז"ל בדרך אחר והוא דשייר בחיטי יש לפרש שני פירושים. א' כפשוטו דשייר בתוך החיטים דהיינו פגע ונגע או שייר כולן וכן הוא שיטת רבינו ירוחם וקצת גאונים שיש לפרש שייר כולן לצד הראש או שייר כולן לצד הצוואר ומיבעיא ליה הכי הא דאמר ר"פ משמיה דרבא פגע בחיטי טריפה אי פגע ולא נגע וא"כ מר בר ר"א דאמר פגע כשירה ג"כ שלא נגע ושייר הוא כפשוטו ששחט בתוך החיטים ממש ולפי זה ר"פ משמיה דרבא ודאי פליג אדר פפי דמכשיר אף בשחט בתוך החיטים וכ"ש פגע ולא נגע או דלמא פגע ונגע ומר בר ר"א מכשיר פגע ונגע ושייר דטריפה היינו ששייר לצד הצואר כולן מש"ה היה טריפה ורב פפא דאמר שייר בחיטי כשירה ששייר לצד הראש כולן דהיינו פגע ולא נגע ומר בר ר"א לא קחשיב דרך שחיטה אלא כמ"ש ומש"ה אמר דטריפה ורב פפא קחשיב דרך שחיטה ושייר כולן לצד הראש ומש"ה כשירה ולפ"ז לא פליגי ר"פ ורב פפי אליביה דרבא וזה מסתבר טפי ומש"ה מיבעיא ליה לבעל איבעיין דיש שני צדדים לומר או כך או כך כמ"ש ואף אם תרצה לומר דשייך דרב פפא ודמר בר ר"א בגוונא חדא הוא ופליג ר"פ ארב פפי דמכשיר שייר כולן לצד מטה אפ"ה איכא למיבעיא כדכתיבנא אי פגע ונגע או לא נגע ומסיק הלכתא משיפוי כובע ולמטה כשירה והיינו שייר בחיטי ירצה בזה דהיינו פירושא דשייר בחיטי דודאי משמע דשייר מקצתן ושחט בתוך החיטים כפי' הפשוטו דלא כמ"ש מהר"י וקצת גאונים ורש"י ז"ל כתב והיינו שייר בחיטי כלומר כמאן דאמר שייר בחיטי כשירה כתב כלומר משום דקשיא ליה לישנא והיינו דשייר בחיטי ולפי מ"ש א"ש דבא לפרש פירושא דשייר בחיטי דלא תימא היינו ששייר כולם כפי' רבינו ירוחם וא"כ יש לפרש ששייר כולן לצד הראש הוא דכשירה לכך אמר דאין הפי' כן אלא שייר בחיטים ששחט בתוך החיטים ושייר קצת לצד הראש כי כן סובר היש"ש דסובל יותר כן מדלא אמר שייר חיטי כו' יע"ש בסימן ה' והבאתיו לעיל וכיון שכן נפשטה בעיין דלעיל דודאי רב פפי משמיה דרבא דאמר פגע טריפה היינו פגע ולא נגע ומדמר בר ר"א דאמר פגע כשירה שייר טריפה ושייר היינו שחט בתוך החיטים וא"כ ע"כ פגע כשר פגע ולא נגע דאל"כ היינו שייר בחיטי וממילא פגע דרב פפי הכין הוא דבלישנא לא פליגי כמ"ש התוס' ד"ה או דלמא וע"כ פליגי רב פפי ור"פ אליביה דרבא דרב פפא מכשיר פגע ונגע ורב פפי אף פגע ולא נגע נמי אוסר וזהו דלא אמר תא שמע דודאי איבעיין לא נפשטה מר"פ וגם ממר בר ר"א דיש לפרש כמ"ש אלא דמש"ה לא אמר תיקו כו' דתלמודא פשיט ליה מסברא דנפשיה דשייר בחיטי משמע שחט בתוך החיטי' ממש וכמ"ש וא"כ נפשטה בעיין דלא משמע שייר לצד כו'

(דף יט ע"א) גמרא אמר רב הונא אמר רב אסי מחלוקת כשהגרים שליש כו' כתב הריטב"א ז"ל בחדושיו דרבנן סברי דבעינן כל השחיטה בהכשר ואף דבשחיטה סגי ברוב ה"מ שלא שחט יותר ואפשר שהוא מדרבנן עכ"ל ולא כתבנו במשנה דלרבנן דמצרכי כל השחיטה בט"ג אפשר דמודים דדי בשחיטת רובא וחמיר יותר כשהגרים לבסוף וזה דעת רש"י ז"ל לקמן בפ' השוחט דף ל' ע"ב ד"ה תיקו ולחומרא וגבי הגרמה נמי דלמא הלכה כרבנן טרופאי עכ"ל ורבנן טרופאי היינו חכמים דפליגי על ר"י בר"י במתני' וכרב הונא משמיה דר"א דמוקי פלוגתייהו בשחט ב' שלישים והגרים שליש ואף דקיי"ל רובי שא"כ בריש השוחט דהוה סתם ואין הלכה כמחלוקת דיש לחלק בין שחט והגרים לבסוף דחמיר יותר כמו לדידן דפסול שהיה במיעוט בתרא וה"ה דרסה חלדה לפי' ריב"ם עיין בטי"ד סי' כ"ד ולפ"ז הא דאמר מאן נימא לן דרובא דהתם לאו ר"י בר"י כו' קתני לה דיחויא הוא דקמדחי ויש לומר דרבנן נמי מודים דרובו שא"כ כמ"ש כאן שוב ראיתי לרשב"א בחדושיו שכתב ולקמן דף ל' ע"ב כר"ן בשמעתין שהקשו כן לפירש"י ז"ל דקי"ל רובו שא"כ יע"ש והיינו דלא דמי הגריס במיעוט בתרא להסליד במיעוט בתרא דהתם במקום שחיט' משא"כ הגרמה לא במקום שחיטה ובסי' כ"ד בי"ד אבאר בזה למאן דמחלק בין שהיה דרסה וחלדה דהן במקום שחיטה מאינך דלא הוה במקום שחיטה:

ע"ש לימא מר איפכא מחלוקת כששחט ב' שלישים והגרים בתחלה שליש כו' מידי דהוה אחצי קנה פגום ופירש"י ומיהו הכי לא מתכשר בתוספת כל דהו עכ"ל לפירש"י כ"ע בין ר"י בר"י ורבנן מודים דבעינן רובא במקום הראוי לשחוט אלא. דר"י בר"י סובר דלא מיפסל מה דנפיק חיותא בשחיטה שלא במקום הראוי דהא חצי קנה פגום נמי כן הוא דכי נפיק חיותא לאו בשחיטת רוב במקום שחיט' ורבנן שאני חצי קנה פגום דמ"מ במקום שחיטה הוא והוכרח רש"י לפרש כך מדנקיט מחלוקת בהגרים שליש ושחט ב' שלישים משמע דוקא כששחט אח"כ ב' שלישים לא בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש אבל ודאי יש לומר אף כה"ג כשר שהרי רב הונא אמר רב מכשיר לקמן כה"ג בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש אלא דאכתי לא יתישב כיון דגם לר"י בר"י צריך לחלק בין חצי קנה פגום, דהוא במקום שחיטה ובין הגרים דהא בעינן דוקא שחט ב' שלישים ולא מהני הוספת כ"ש א"כ מאי ראייה מביא מהא דחצי קנה דשפיר קאמרי ליה רבנן אבל הר"ן וריטב"א כתבו דאה"נ דהא דאמר מחלוקת בהגרים ושחט ב' שלישים הוא לאו דוקא אלא ה"ה בהגרים שליש ושחט שליש הדין כן ור"י הגרמה כמקום שחיטה משוי לה ור"ל ובתנאי שלא יהא כל השחיטה בהגרמה וה"ה הגרים ב' שלישים ושחט שליש פסול לכ"ע. והגרים שליש ושחט שליש והניחה כך נמי כשר וחצי קנה פגום אף שלא במקום שחיטה והוסיף עליו כ"ש במקום שחיטה שחתך ואזיל עד מקום שחיטה באורך ואח"כ הוסיף ברוחב כשר לר"י בר"י ולרבנן פסול ויראה עוד מדברי הר"ן ז"ל בחמש שיטות דרב הונא משמיה דרב דאמר הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש כשר כלישנא בתרא דלעיל דאמר מחלוקת כשהגרים שליש ושחט ב' שלישים ולרבותא דרבנן אמר דאפ"ה טרפה אי דלאו דוקא הוא ולרש"י ז"ל הא בלאו הכי א"ש דהא משמיה דרב אסי קאמר לה והא משמיה דרב קאמר לה כו' ולא קשיא לי' כלל יע"ש:

בתוספות בד"ה דלמא ר"י בר"י הוא כו' תימא דלא משני רובו היינו וושט ושמא רבנן פליגי אף בוושט עכ"ל מה שיש לחלק בין קנה לוושט הוא מבואר דוושט חיותו מועט ובנקב משהו הוה נבילה או עכ"פ טריפה מש"ה סגי בשחיטת רוב ממנו משא"כ קנה דחצי קנה פגום כשר מש"ה בעינן שחיטת כל הסי' גם לענין שחיטה. ואם שחט רוב והניחה כך לא מהני וממילא בעינן כל הסימן במקום שחיטה דוקא. ומ"ש כרב אדא בר אהבה לקמן מצינו לומר לאו דוקא ממש כרב אדא אלא דרבנן סברי א' בעוף קנה או וושט אלא ורובו שא"כ הוא וושט דוקא דאחד מיותר הוא דלא הול"ל אלא ורובו כמוהו אלא מיוחד דהיינו וושט משא"כ ברישא א' בעוף לאו מיותר הוא וה"ה קנה או וושט:

ודע דסיפא דמתני' דקתני ורוב שנים בבהמה ודאי יקשה לרבנן דאלמא גם בקנה סגי ברובא ודוחק לומר קושית התוס' מהא דמקשה מרובו שא"כ דמש"ה לא הוה להניח בתימא וי"ל

(ע"ב) גמרא שחט במקום נקב כו' שחט ופגע בנקב עכ"ל לפירש"י א תקשה מהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש דהתם רובא בשחיטה מיהת משא"כ הכא חצי קנה פגום לצד מפרקת ולא שחט אלא מחצה ומיהו כי שחט במקום נקב כי נפיק חיותא בשחיטה מיהת נפקא ולפי זה אין המשך לתרי שאלות דהכא להדדי. אבל בתוס' מפרשים שחט ופגע בנקב בשליש אמצעי וקאמר טריפה אף דרובא בשחיטה ולא דמי להגרים שליש האמצעי, ומ"ש התוספות שחט במקום נקב מידי דהוה אחצי קנה פגום הלשון קשה קצת דהא הוה חצי קנה פגום ומה מידי שייך ביה ובכל שמעתין דאמר הגרים ושחט והגרים הגרמה בתרא לאו דווקא אלא ה"ה הגרים שליש ושחט שליש כמי דינא הכי ומיהו בהגרים שליש ושחט ב' שלישים בזה יש מחלוקת בין רש"י ור"ן וריטב"א והבאתיו לעיל יע"ש וביו"ד אבאר עוד בזה בעזה"י ודע דרש"י ז"ל דפוסק לקמן ל' ע"ב דהגרמה במיעוט בתרא פסול דלמא הלכה כרבנן טרופאי והקשו עליו הר"ן ורשב"א לקמן הבאתיו לעיל. אבל הרא"ש הקשה עליו דהא רב ושמואל פסקו כר"י בר"י דכשר עכ"ל והנה רב כהנא דבעי לרב יהודא שחט במקום נקב מהו והא היינו הך דחצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש דכשר כקושית התוספות שם וי"ל דסובר רב כהנא דפלוגתא דר"י בר"י וחכמים במתני' הוה בהגרים שליש ושקט שליש והגרים שליש או הניחם כך לר"י בר"י ע"פ רובא היינו שליש אמצעי יהא בשחיטה ורבנן סברי ולרבנן רובא בשחיטה היינו הגרים שליש ושחט ב' שלישים ומבעיא ליה שפיר דהא דתניא בתוס' לקמן כ"ח וכ"ט דהוסיף עליו כ"ש כשר כר"י בר"י אתיא דלא בעינן רובא בשחיטה בהגרמה והוא הדין דלא בעינן