ראש יוסף על חולין חלק א פא

הוא משום שפקר והחציף נגד כבודו ואם החכם רוצה יכול למחול על כבודו ושלא לנדות אותו כמבואר ביורה דעה סי' י"ח סעיף י"ז בהג"ה מכל שכן דיש כח ביד החכם שלא להעביר אותו מאומנתו ולא להכריז אבישרא דטריפה הוא ומשום שאמר ליעיינו במלתא ובדק רב אשי ונמצאת סכינו יפה ואכשרי' ורבה גופא מחל על כבודו בזה כדמסיק שליחותיה קעבדינן ואין ראיה מכאן לומר דרב אשי פליג על רבינא בזה ולכך הוצרך הב"י לומר טעמא דנקטינן כסתמא דתלמודא כיון דאין בדבר איסור תורה וכמ"ש והיש"ש סובר אפשר דע"כ לא אמרינן דמנדין אלא משום כבוד הרב אבל מכריזין ומעבירי' אין כח ביד החכם למחול ואין זה מוכרח דאימא דמעבירין ג"כ משום שהחציף נגד החכם ומש"ה הוצרך הב"י לומר דנקטינן כסתמא דתלמודא כו' ואמר דלא פליגי והלכה, כרבא אבל הר"מ ז"ל בפ"א מה"ש הלכה כ"ו שהשמיט הא דרבינא דממסמס ליה בפרתא ולדידיה י"ל, כמ"ש היש"ש בסימן ל"ט דרב אשי דהוא, בתרא פסק כלקמן ואין לומר דרב אשי סובר כרבינא ומאחר דאמר ליעיינו במלתא דתלי ביה טפלא אכשרי' דהא דמעבירין ומנדין כולהו לכבוד הרב הוא ויכול למחול על כבודו דהא הר"מ ז"ל כתב הטעם דמנדין שלא יסמוך על עצמו בפעם אחרת וכתבו הפוסקים דלדידיה לא מהני אם רצה החכם למחול על כבודו ומ"ה מעבירין ה"ט שלא יסמוך פעם אחרת ויכשיל את הרבים עיין ש"ך בסי' י"ח סעיף י"ז יע"ש וא"כ רב אשי דאכשרי' לההוא טבחא ע"כ כל"ק סובר דרבא ורב הונא לא פליגי ורבא מיירי באין נמצאת יפה מכריזין אבישרא דטריפה ולא ממסמס בפרתא וה"ה כשנמצאת יפה מנדין ולא מכריזין והלכך אכשרי' רב אשי:

הן אמת דאיכא למימר שרש"י ורי"ף ובה"ע כולהו לא פליגי ושפה אחת להם בפירוש סוגיא דשמעתין דרבינא אמר חולק על סתמא דתלמודא ואמר דרבא ע"כ בנמצאת יפה דבלא נמצאת יפה ממסמס ליה בפרתא דאפילו לכותים לא מזדבן ליה והוקשה לו לרא"ש דהוה לרי"ף למפסק כרבינא דהוא בתרא ר"ל אף דל"ק אמר דלא פליגי מ"מ רבינא דהוא בתרא הוה למפסק הלכתא כוותיה ומשמע ליה ז"ל מדקבע הש"ס תירוצא דרבינא בתר תירוצא דלא פליגי נראה דסתמא דתלמודא דקודם רבינא אמר דלא פליגי ורבינא אמר דפליגי והוה למפסק כרבינא כל היכא שלא נמצאת סכינו יפה ממסמס לי' בפרתא אפילו לכותים לא מזדבן והא דלא הוקשה לרא"ש אמאי כתב הרי"ף בנמצאת יפה מנדין לחוד ולא מכריזין אבישרא דטריפה והוה להקשות עליו בתרתי דהיכא דנמצאת יפה מכריזין אבישרא דטריפה ובלא נמצאת יפה ממסמס ליה בפרתא כיון דהוא סובר דרבינא חולק עם סתמא דתלמודא יש לומר דרב אשי שהוא בתרא נגד רבינא סובר כל שנמצאת יפה מנדין לחוד ולא מכריזין אבישרא שהוא טריפה מדאכשיר לההוא טבחא מסתמא גם הבשר הכשיר דתרווייהו כי הדדי נינהו דכל היכא שאין מעבירין אותו גם הבשר כשר ולא נמצא מי שחילק בזה ונאמר דרב אשי כרבינא סובר דבלא נמצאת יפה ממסמס ליה בפרתא ורבא ע"כ בנמצאת יפה מכריזין ומעבירין אותו מאומנתו ורב אשי דאכשריה לההוא טבחא אפשר דפליג על רבא וסובר כרב הונא דבנמצאת יפה מנדין לחוד ולא מעבירין וה"ה דלא מכריזין אבישרא ולפ"ז לא קשיא על הרי"ף שהשמיט וכתב דנמצאת יפה מנדין ולא מעבירין ומכריזין משום דהלכה כר"א שחולק על רבא ומש"ה אכשרי' לההוא טבחא ומנדין לחוד וראה ובדק שהיה סכינו יפה אכשרי' אבל בהא דלא נמצאת סכינו יפה אפשר דליכא שום חולק על רבינא דממסמס ליה בפרתא ומש"ה לא הוקשה לרא"ש כ"א אמה דהשמיט הרי"ף ז"ל הא דממסמס ליה בפרתא דאפילו לעכו"ם לא מזדבן כן נראה לי דכולהו כחדא סברי בפירושא דהאי שמעתא עוד יש לראות בהא דפירש"י שליחותיה קעבדינן ואין צריך להמליך בו דנראה דסותר לפירושו שכתב מקודם דוודאי רבה בר חיננא סובר כי אמר רבא מעבירין אותו בנמצא יפה דאי לא נמצאת יפה אף לעכו"ם לא מזדבן וע"כ לומר הא דאמר שליחותיה קעבדינן היינו כיון שסילק עצמו רבה בר חיננא מדינו של טבח אנן מכשרינן ליה כמ"ש היש"ש בסימן ל"ט ומ"ש רש"י אין אנו צריכין להמלך בו הוא לפי פירוש אם נאמר דרבה בר חיננא אחמיר בדין טבח ומדינא מנדין לחוד בנמצאת יפה אלא שהיה נראה בעיניו שעשה הטבח במרד ובמעל החמיר עליו והעביר אותו וכמ"ש הריטב"א בחדושיו יע"ש וכיון שנתן להם רשות לעיין אבתרי' מחל על כבודו ושלא להחמיר עליו רק כפי שורת הדין ובזה א"ש דאמר ולא חייש מר לסבא לומר לשאול אותו וע"ז משני שליחותי' קעבדינן ואין אנו צריכין להמלך בו עוד כו' משא"כ לפירש"י קשה:

מתני' השוחט במגל קציר דרך הליכתה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ומסיק בגמרא דאף כשהכשירו ב"ה לא הכשירו אלא לטהר מידי נבילה ולא באכילה ופירש"י דגזרינן הולכה אטו הובאה. כפי הנראה דרצה לומר שמא ישיב ידו מעט ומיד פוגע הפגם בסימן ובוזע כי יש פגימות עד סמוך לקתא משא"כ לעיל בסכין שיש בה פגימה אחת וקיימא ארישא לשיטת רש"י ז"ל שאף יביא מעט לא יפגע בפגימה ועיין מהרש"א לעיל אמנם מסתימת לשונו שכתב דגזרינן הולכה אטו הובאה יש לומר כמ"ש הר"ן ז"ל בכאן דאיכא למ"ד דוקא מגל קציר שהוא כלי שצורתו כך גזרינן שיבוא להרגיל ולשחוט בו משא"כ סכין שיש בה פגימות הרבה לא גזרינן יע"ש וה"ה לשיטת רש"י נימא כן דבמגל קציר ירגיל עצמו בהולכה ויבוא לשחוט ג"כ בהבאה משא"כ בסכין אם אירע פגימות דומות למגל קציר לא, חיישינן לכך ולרש"י ז"ל הוקשה לו לעיל דמ"ש במגל קציר דלא הוה נבילה לשיטתיה דבוזע נמי דרך ירידה ותירץ דשאני מסוכסכת דאין דומה למגל קציר שכפופים מאוד ועיין לעיל יע"ש:

עוד אבאר לך בקיצור לדברי בה"ע שמכשיר פגימות הרבה אם היא בדרך שאין קורע בהליכתה היה נראה לומר דברייתא דסכין שיש פגימות הרבה במסוכסכת מיירי ואחוריהן נגד הקתא ופניהן לצד הראש שקורע בהליכה ומש"ה אסור ואחת כשירה בדקיימא ארישא דסכינא ממש וכי פריך סוף סוף כי הדק אתא בזע ומה בכך כיון שפני עוקץ לצד הראש אין קורע דרך יריד' לשיט' בה"ע דמכשיר בהרבה פגימות ואחוריהן לצד הראש י"ל דפריך מדאמר סתמא אחת כשירה משמע אף שפני עוקץ לצד הקתא וה"ה אם הוליך והביא, כמה פעמים נמי פסול אף דקיימא פני עוקץ נגד הראש ומשני שהוליך ולא הביא ומש"ה כשר בכל ענין והרבה פסול והא לא קשיא מאי אריא הרבה אף אחת באמצע הסכין ופני העוקץ נגד הראש יתורץ כמו לרש"י דאין זה רבותא יותר ואדרבה אשמעי' דבהרבה פגימות מורשא קמא מחליש ושני בזע וכמ"ש מהרש"א לשיטת רש"י ז"ל ומש"ה פי' העיטור כן צריכין אנו לומר למ"ש הר"ן בחמש שיטות בחדושיו לחולין עפ"י שיטת הרי"ף וז"ל מתחלה סבור דהא דמכשירין מסוכ' אחת אפי' בשוחט בדרך שהפגימה פוגעת בסימן (רצה לומר פגימה כפופה כעין מגל קציר ופני העוקץ לצד הראש) ומשני דקאי ארישא ממש וכל שלא קדם חורפא דסכינא אין כח בעוקץ אחד לקרוע הסימן ופריך כי אזלא מחלשא וכי אתא בזע וע"כ צ"ל דפריך כי אתא כמה פעמים ויקרע בהולכה דבהובאה אין קורע כיון שהוא פגימה כפופה עד מאוד או דפריך דמכשיר בכל ענין פני עוקץ לצד הראש או לצד הקתא היכא דקיימא ארישא דסכינא ומשני שהוליך ולא הביא ור"ל דשחט בהולכה אחת וא"כ בין שפני עוקץ נגד הראש או קתא כשר בקיימא ארישא או יאמר דמשני שהוליך ולא הביא דוקא וחזר מתירוץ ראשון ולא מיירי אלא פני העוקץ נגד הקתא ומיהו מדין הראשון לא חזר דכל שלא קדם חורפא או מורשא אין כח במורשא א' לקרוע ומש"ה לא אמר אלא וכן יפרש לדברי העיטור וכדכתיבנא. שוב ראיתי בלשון הטור שמביא לבה"ע שכתב ובה"ע מכשיר בכולן מסוכ' אלא מיירי באוגר' כו' משמע דברייתא מיירי באוגרת ושפיר קשה מה שהקשו הם ז"ל דמאי איריא הרבה אפי' אחת כו' ויתורץ כמ"ש לעיל:

מתני' השוחט מתוך הטבעת ושייר מלא חוט על פני כולה כשירה פלוגתא דרבנן ור"י בר"י הוא בהגרים במיעוט בתרא אי פסול לרבנן צריך כל השחיטה במקום שחיטה ואף אי שבוק לה כך כשר כיון שנשחט הרוב מ"מ בשחיטה אחת שהגרים במיעוט בתרא פסול ור"י בר"י אומר כשר כיון שנשחט הרוב במקום שחיטה ואגב השמיענו מקום הגרמה בקנה דכ"ע רבנן ור"י בר"י סוברים שהוא למעלה מטבעת הגדולה דלא כר"ח בן אנטיגנוס דמכשיר למעלה משם ומש"ה לא רצה להשמיענו פלוגתייהו בוושט או יאמר דמש"ה אמר קנה דר"י בר"י דאמר מלא חוט על פני רובא הוא בהגרים שליש ושחט ב' שלישים וכרב חסדא לקמן וע"ז פליגי רבנן ובוושט לא שייך זה דנקובתו במשהו אסור מש"ה נקיט בקנה כמ"ש:

וברש"י ד"ה ר"י בר"י אומר וכו' ואית דמפרשי בכל טבעת חשוב הגרמה לרבנן ולר"י כו' לכאורה משום דקשיא להו מדקתני סתמא השוחט מתוך הטבעת ולא אמר השוחט מתוך הטבעת הגדולה ש"מ דבכל טבעת חשיב הגרמה וכשהתחיל לשחוט בתוכה צריך לגמור כל השחיטה בתוכה לרבנן ולר"י בר"י רובא ודחה רש"י פי' זה וה"ה דמצי לדחויי דאיך מתוקמא בכל טבעת ור"י בר"י מכשיר ברוב טבעת והא לא הוה רוב הקנה דאין מקיפין כל הקנה וכמ"ש רש"י לקמן הלכתא ועיין מה שכתבתי שם

(ע"ב) רש"י בד"ה הכי קאמרי הלכה כו' ולאית דמפרשי כו' וכ"ת בלא הגרים לא איצטריך למיתני והיאך מצי לאכשורי דיציאה דשאר טבעת לא חשיב הגרמה כתב מהרש"א ז"ל דליכא למימר דמברייתא מוכח דרוב הטבעת הוה רוב הקנה דא"כ הדרא קושין לדוכתין דלמא בלא הגרמה איירי עכ"ל מ"ש דלמא רוב הטבעת הוה רוב הקנה