ראש יוסף על חולין חלק א פ

לומד דהתם חיישינן שמא השיב ידו מעט ומיד פוגע הפגימה בסימן משא"כ בסכין שיש בה פגימות הרבה ואין כלין עד סמוך לקתא ממש דא"נ השיב ידו מעט עדיין לא בא אל פגימה שרי באכילה וע' במהרש"א בשמעתין אבל שיטת הרי"ף דאם יש הרבה פגימות אף שאין כלין עד הקתא עשאוהו כמגל קציר ואסור באכילה ושאין בה אלא פגימה א' ועומדת אצל הקתא ואחורי עוקץ לצד הראש נמי אסור באכילה דחיישינן שמא השיב ידו מעט כי כן דרך האדם ששוחט בהולכה לחוד להשיב ידו מעט ומש"ה אסור באכילה או דיש לחלק ולומר דוקא פגימות הרבה אף שהן נמוכות מאד ואף שישיב ידו מעט אפשר שלא יפגע הסימן בפגימה כמ"ש הרשב"א בחדושיו מ"מ בהרבה חיישינן ואסור באכילה דיעבד במגל קציר וכדומה יעוין שם היטב:

ודע דהט"ז בסי' י"ח תירץ דבסכין שיש פגימות הרבה תידון כמגירה אף בשחט באותו צד שאין בה פגימות יע"ש ולדידיה א"ש הא דאמר ושאין בה אלא פגימה אחת אוגרת פסולה מסוכסכת כשירות דאין להקשות מאי אריא אחת אפי' הרבה מסוכסכות כשירה דיש לומר דמיירי אחורי עוקץ לצד הקתא ופני העוקץ לצד הראש קאי ומש"ה באחת כשר ובהרבה וודאי דפסולה ובה"ע מכשיר בעומדין דרך מגל קציר פניהם לצד הקתא דרך ירידה אין קורע כו' ופריך מסוכס' נמי בדקיימא פניהם לצד הראש תאסור ומשני דקיימא ארישא דסכינא ממש וכפירש"י ז"ל והוליך ולא הביא ומש"ה באחת כשר ובהרבה פסולה וכדכתיבנא כשעומדין פניהם לצד הראש ובה"ע לא הכשיר אלא כשעומדין אחוריהן לצד הראש דומיא דמגל קציר וכבר כתבנו פי' אחר בדברי בה"ע ולדידן הא דאמר מסוכס' כשירה ה"ה הרבה כה"ג בקיימא אחורי לצד הראש זהו מה שנ"ל:

גמרא אמר רב חסדא מניין לבדיקת סכין מה"ת היינו מנלן דבעי בדיקה כלל ופריך פשיטא כיון דכי נקיב טריפה ועיקור דסכין פגומה מחמשה ה"ש הוא פשיטא דבעיא בדיקה ואי דפריך מניין דקודם שחיטה בעי בדיקה ולא סגי בבדיקה שלאחר השחיטה זה היה פשוט לו דלאו מן התורה הוא אלא מדרבנן גזירה דלמא ישכח לבודקו אחר שחיטה כמ"ש הרשב"א ז"ל בחדושיו ועיין ש"ך סי' ב' ס"ק י' ובסימן י"ח ס"ק ה' אלא לחכם קאמרינן ופריך והא לא אמרו אלא מדרבנן אבל לפי' הפרישה בסימן י"ח ס"ק ח' שכתב דמהא דשמואל ילפינן בדיקה שקודם השחיטה נהי דבדרך אסמכתא ילפינן לה אמאי משני לחכם קאמרינן ולא משני בדיקה גופא קודם השחיטה ילפינן מהא ובי"ד אבאר מזה עוד יע"ש:

ע"ש במערבא בדקי להו בשימשא עיין ברא"ש ובי"ד סימן י"ח דכל פגימה שאין בה כדי חגירת ציפורן אינה פגימה והני דבדקו בשימשא ובמיא משום דהיה להם דבר קל לבדוק וכמ"ש הר"ן או דחומרא הוא דנהגו בעצמן דאי דפליגי אהא דאמרינן כדי חגירת הציפורן וסברו פגימה כ"ש פוסלת מאי פריך ואידך אמאי לא חשיב פגימת הסכין אימא דאית ליה בכ"ש טריפה אלא משמע דכולהו סבירא כך שוב מצאתי ברשב"א וריטב"א דה"ק אמאי לא חשיב פגימת סכין ולימא בכ"ש ומיהו לפי מ"ש התוספות בד"ה פגימת אוזן בבכור דהא דלא תני פגימת המזבח כו' דבהדיא כתיב אבנים שלימות יע"ש והשתא אכתי אמאי לא תני ד' פגימות הן ג' חגירת הציפורן ואחד טפח או כזית דההוא ודאי לא כתב בתורה ל"מ אם נאמר כמ"ש הרשב"א וריטב"א דהלכתא גמירי דפגימ' הסיד בכזית ואו טפח דקשה אלא אפי' אם נאמר מקרא דוזבחת עליו כשהוא שלם ולא כשהוא חסר מ"מ מקרא מפורש ליתא כמו תמים דכתיב בקרא כמ"ש התוס' ד"ה פגימת אוזן בבכור ואם נאמר דפגימת סיד היינו מדרבנן כמ"ש הריטב"א א"ש דלא מני אלא מה שהן מה"ת והנראה דתוס' סברי דכ"ע פגימת סכין כדי מגורת ציפורן ומש"ה פריך ואידך. אבל הא לא קשיא דלחשוב פגימות דלא שוה בשיעורין אבל הרשב"א לשיטתי' שכתב דהלכה כהני דבדקי בשימשא שהוא פחות מחגירת ציפורן וצ"ל כריטב"א לא חשיב אלא הכשר בשר ומש"ה לא מני פגימת המזבח

(דף יח ע"א) גמרא וכמה פגימת המזבח טפח ראב"י אומר כזית הר"מ ז"ל בפ"ב מהלכות בית הבחירה הלכה י"ח פסק כרשב"י טפח וכתב הכ"מ דהא דאמרו משנת ראב"י קב ונקי במתני' ולא בברייתא יע"ש ומ"מ דברי הר"מ שם סתומים גם לא כתב חגירת הציפורן באבנים שוב ראיתי שכתב זה, בפ"א מהלכ' אלו הלכה י"ד אלא שלשונו צ"ע שכתב שצריך שלא יהא בנשאר אבן פגומה מה ענין לזה דסיד כדי טפח וזה בציפורן ותרי מילי נינהו:

גם בפ"א כתב המזבח עושין בנין אבני גזית ומלת גזית יורה דמשפיין ליה כמ"ש בכמה מקומות גזית אבני דמשפיין ומשמע לי' ז"ל דעל ידי שמיר היה נעשה כמ"ש התוס' ד"ה כמה פגימת המזבח כדאמר בסוטה פ' עגלה ערופה ובתוספות אבאר:

ובתוס' ד"ה וכמה פגימת המזבח כו' וי"ל דבפ' איזהו מקומן משמע שהיו מביאין חלקי נחל עכ"ל ומיהו דזבחים מהא אין ראיה דא"א לעשות ע"י שמיר בלא חגירת ציפורן כיון שהיה אפשר לעשות בע"א חלקי נחל בלא טרחא או מש"ה היו מביאין חלקי נחל שמא נגע ברזל בא' מן האבנים ופסול למזבח עיין במשנה למלך בפ"א הי"ד יעוין:

בא"ד ומיהו קשה דגבי בה"מ נמי כתיב אבן שלמה מסע נבנה ואומר ר"י דנבנה ע"י שמיר עכ"ל מ"ש דאבני היכל צריכין נחמיה הוא דלר"י ע"י שמיר ולר"נ היה מתקן מבחוץ ומביא לפנים ובפנים לא היה שם ברזל ובכ"מ לא הביא כלל פלוגתא דר"י ור"נ בסוטה ולא ידעתי למה ואפשר דמביא ראי' לפסק של הר"מ ז"ל דלא פסק כר"מ וכר' דאמר נראין דברי ר"י ומביא ראיה מתמיד דאביי סובר כר"נ ומתוספתא יע"ש ובסוטה פריך שמיר למאי ומשני לאבני חושן ולא ידענא דשמיר למזבח אתא דכ"ע מודו דע"י שמיר ואפילו לתקן מבחוץ אסור כמ"ש הר"מ ז"ל שנאמר ולא כו' כי חרבך הנפת עליה כו' ויש לומר דמזבח היו יכולין לבנות ע"י חלקי נחל כמו שאמר בזבחים נ"ד ובלא"ה היה צריך חלקי נחל שלא נגע מהן ברזל כמ"ש המשנה למלך יע"ש:

גמרא א"ר חסדא האי טבחא דלא סר סכינא קמי' חכם משמתין ורבא אמר מעבירין כו' הנה וודאי רבינא חולק עם מה שקדם והלשון מוכיח דאמר רבינא אמר ולא אמר רבינא אלא שיש בזה ב' פירושים הפי' האחד הוא כפי הנראה פי' הרא"ש ז"ל דרבינא פליג על רבא ואמר היכא דלא נמצא סכינו יפה אפילו לגוים לא מזדבן וזה שתמה על הרי"ף שלא הביא הא דרבינא שהוא בתרא ר"ל בתר רבא והוה למפסק כרבינא. וסובר נמי הא דרבה בר חיננא שהעביר הטבח היינו שהחמיר עליו לכבודו כמ"ש הריטב"א בשם מורו הרא"ה ז"ל והוא ע"ד פי' הרי"ף ז"ל ורב אשי איקלע לגבי רבה בר חנינא ואמר ליעיין במלתא דתלא ביה טפלי שלא להחמיר עליו יותר מדאי ובדקו ונמצאת סכינו יפה ואכשרי' ודכ"ע בנמצאת יפה מנדין אותו לחוד ותו לא ורבה בר חיננא החמיר עליו כי היה נראה לו שעשה במרד ובמעל וכמ"ש הריטב"א דמכאן נראה שאם רצה החכם להחמיר על הטבח הרשות בידו ור"ל דרבה בר חיננא אכריז אבישרא דטריפה והעביר אותו ולא בדק סכינו אם הוא יפה או לאו עד שלבסוף יאמרו דתלי בי' טפלא כו' והא דאמר שליחותי' קעבדינן היינו דאין צרוף להמליך עם רבה בר חיננא כמ"ש רש"י ד"ה שליחותי' קעבדינן ועיין מ"ש לקמן ולפ"ז הוה למפסק הלכתא כרבינא דהוה בתרא דהיכא שלא נמצאת סכינו יפה ממסמס ליה בפרתא דאפילו לעכו"ם לא מזדבן וחולק על רבא בהא אבל מדברי רש"י ז"ל ובעל העיטור הביאן הב"י בסימן י"ח סוברים דרבינא פליג על סתמא דתלמודא דמשני דלא פליג רבא ורב הונא ורבינא אמר דפליגי דע"כ רבא מיירי בנמצאת יפה דבלא נמצאת יפה לעכו"ם נמי לא מזדבן ורבה בר חיננא נמי כרבינא סובר דרבא מיירי בנמצא סכינו יפה וכן פירש"י להדיא רב אשי דאכשרי' סובר כסתמא דתלמודא לעיל מש"ה כתב היש"ש בסימן א' דמש"ה השמיט הרי"ף ז"ל הא דרבינא דרב אשי שהוא בתרא סובר כסתמא דתלמודא דמשני לא פליג רב הונא ורבא. ורבינא ורב אשי הלכה כרב אשי. ודע דהב"י בסימן י"ח כתב דרי"ף מפרש ג"כ כבה"ע דרבינא פליג על סתמא דתלמודא וכיון דאיכא הפסד ממון דטבח פסק להקל כלקמן עכ"ל והיינו דסתמא דתלמודא מבתר רבינא פסק דלא פליגי ועוד דהפסד ממון טבח הוא ולא איסורא דאורייתא נקטינן להקל ומה"ט השמיט נמי דנמצאת סכינו יפה ואדרבה כתב להדיא בנמצאת יפה מנדין לחוד ולא מכריזין אבישרא דטריפה הוא כיון דלא הוה אלא משום קנסא הא דמכריזין אבישרא דטריפא נקטינן להקל. ולהיש"ש א"ש טפי דרב אשי דאכשרי' לההוא טבחא אלמא סובר כל שנמצאת סכינו יפה מנדין לחוד וה"ה לא נמצאת יפה דמכריז לחוד ולא ממסמס בפרתא. ויש להקשות להב"י שסובר דרי"ף סובר כבה"ע ואמאי לא הביא הב"י שיטת רש"י ז"ל דהוא כבה"ע ועוד יש ולהקשות אמאי לא תירץ בפשיטות טפי כמ"ש היש"ש בסימן ל"ט כיון דרב אשי דאכשרי' ע"כ כרבא דאמר מכריזין אבישרא דטריפה הוא באין נמצאת סכינו יפה ודכ"ע אית להו דרבא בין רבינא ובין רב אשי ומש"ה השמיט הרי"ף הא דרבינא דקיי"ל כרב אשי נגד רבינא. והנראה לי בזה דאיכא למימר רב אשי כרבינא סובר דרבא דאמר מכריזין אבישרא שהוא טריפה בנמצאת סכינו יפה וכמו רבה בר חיננא ומש"ה אעברי' לההוא טבח ואכריז אבישרא דטריפה הוא אלא כיון דאמר רבה בר חיננא גופא ליעייני רבה במלתא דתלי ביה טפלי היה כח ביד רב אשי להכשירו לאומנתו להיות טבח כיון דהא דמשמתינן ומכריזין