ראש יוסף על חולין חלק א עט

ומגל קציר שאני דמתוך שפגימותי' מרובות אצל הקתא חיישינן שמא השיב ידו מעט ועולה ויורד ודוחק לומר כל שאין עומדת בראשו ממש תו גזרינן הולכה אטו הובאה דזה לא ניתן להאמר כלל ועוד דמ"מ הוה ד' מדות דמסוכס' הוה נבילה ומורשא כעין מגל קציר באמצע אסורה באכילה ולא נבילה ולשיטת הרא"ש אליבא דרי"ף א"ש דליכא כ"א ג' מדות בסכין דבמסוכס' באמצע הסכין כשר כשהוליך ולא הביא ואין חילוק בינה לבין פגימ' של מגל קציר ומ"ש מהרש"א להרי"ף אמאי כשר בעומד אצל הקתא ממש אפשר אה"נ כמו מגל קציר ומה שלא כתב דוקא באמצע הסכין סמך אמה שהביא שם השוחט במגל קציר כו' ומה שאמרו בברייתא שיש בה פגימות הרבה כבר כתבנו דאפשר בהרבה פגימות אף שאין עומדין אצל הקתא ממש אסור דדומה למגל קציר ואסור ויש לעיין בזה:

הפירוש הג' הוא פי' הר"ן אליבא דרי"ף דמסוכס' כו' מרוח אחת ודומה ממש למגל קציר שפגימותי' כפופים מאוד ותידון כמגירה לאו דוקא אלא אסורה באכילה ולא נבילה כמו מגל קציר לקמן דב"ה מטהר מידי נבילה ואסור באכילה שמא השיב ידו מעט ואפשר אף באין עומדין סמוך אצל הקת' ממש כמ"ש בסמוך וא' כשירה דאמצע לא אצל הקתא ואפשר עוד דמחמיר במסוכס' בעוקץ זקיף אף דקיימא ארישא דסכינא ממש אסור דעוקץ קורע דרך ירידה ואף כשיתחיל לשחוט היה עור ובשר שלם גזירה שמא ישחוט בסימנים גרידי דמורשא קורע דרך ירידה או דבפעם אחת קורע העור ובשר והסימנים. ולפי זה א"ש דשלש מדות בסכין דאם עוקץ זקיף הוה כמו מגירה ואוגרת בין דקיימא ארישא ובין באמצע והוליך ולא הביא פסול כו' ונבילה נמי הוה אלא בפירושא דשמעתא יש שני פירושים הפי' הא' הוא פי' הר"ן ז"ל בחדושיו לחולין וגם בביאורו לרי"ף קיצר וכתב ועיין בחדושי ועייינתי בחדושיו וז"ל ולפיכך פירש לפי דרכו ז"ל (ר"ל לפי דרך הרי"ף ז"ל) שהמסוכס' הוא פגימה כפופה עד מאוד ומעיקרא הוה משמע ליה אף בשוחט כדרך שהפגימה פוגמת הסי' ומש"ה פריך לה חורפא מחליש ומורשא בזע ומשני ארישא דסכינא וכל שלא קדם חורפא אין בו כח לקרוע ופריך סוף סוף כי אתיא בזע ומשני שהוליך ולא הביא ולא צריכנא לומר דארישא דסכינא כו' כיון שכפופה והיינו דמשני ל"ק כאן שהוליך כו' ולא הזכיר כלל ארישא דסכינא כו' והרשב"א הקשה דא"כ אמאי לא אמר אלא ולי יש ליישב דלא הדר ביה מהאי דינא דכל שלא קדם חורפא אין כח במורשא אחת לקרוע ואף ששוחט בדרך שהפגימה פוגעת בסכין. ומסוכס' הרבה אסור חיישינן שמא השיב ידו מעט כמו במגל קציר עכ"ל יע"ש היטב העתקתיו כולו מפני שאין הספר ההוא לע"ע ביד כל. והנה פירוש דבריו כך הוא דבתחלה עלה על דעת המקשן דאחת כשירה אף ששוחט בה בדרך שהפגימה פוגעת בסימן דהיינו שאחורי עוקץ לצד הראש והביא או להיפך ומשני דקיימא ארישא דסכינא וכל שלא קדם לו חורפא דסכינא אין כח במורשא לקרוע הסי' כמו שפי' לשיטת רש"י הבאתיו לעיל בסמוך. ולפי זה הפ' הברייתא סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה כששוחט בדרך שהפגימה פוגעת בסי' דעוקץ קמא מחליש הסי' והשני בזע וה"ה אחת באמצע הסכין ויתפרש כמ"ש למעלה או כמו שכתב מהרש"א לפי' רש"י ואחת כשר ופריך סוף סוף כי אתא מחלשא וכי אתא בזע היינו לומר דמכשיר בין שאחורי עוקץ לצד הראש או לצד הקתא והיינו דקשיא ליה כשאחוריו לצד הראש כי אזלא מחלשא כי אתא בזע ומשני שלא הביא וכיון דאתינן להכי שלא כשר אלא בהוליך לחוד מצינו לומר דברייתא לאו בכל גוונא מיירי אלא באחוריו לצד הראש וכפיפה והוליך ולא הביא דכשר אמנם מ"ש על הרשב"א דמש"ה לא אמר אלא דלא הדר מהאי דינא שלא קדם חורפא או מורשא אין כח בעוקץ א' לקרוע הסימן קשה א"כ הדרא קושיא לדוכתין אמאי לא הביא הרי"ף ז"ל בהלכותיו הך דינא בקיימא ארישא דסכינא דכשר אף ששוחט בה בדרך שפוגם בסי' אם אחורי העוקץ לצד הקתא והוליך או להיפך או בעוקץ זקוף דאף דרך ירידה קורע אפ"ה כל שלא קדם חורפא או מורשא אין כח לקרוע וזה לשון הרשב"א בחדושיו הכי פירוש ה"נ חורפא מחליש ומורשא בזע היינו כשהוליך והביא ומשני כשהוליך ולא הביא בתחלה אמר דקאי ארישא דסכינא ממש וליכא חורפא ופריך סוף סוף כי אתא בזע (ר"ל והיא קושי' ראשונה) ומשני שהוליך ולא הביא והדר ביה ממה דהוא אמר דקאי אריש' דסכינא והקש' דהול"ל אלא יע"ש והיינו כמ"ש וממה שכתב הרשב"א תבין כי פירושו בדברי רי"ף ז"ל אינו כמו שפי' הר"ן ז"ל בחדושיו דאלו לר"ן כי פריך חורפא מחליש היינו דסתמא קתני מסוכ' אחת כשירה ואף ששוחט בדרך שהפגימה פוגעת בסי' ומשני דקאי ארישא דסכינא ופריך סוף סוף ואיך תני סתמא והא פסול בהוליד והביא מפני עוקץ נגד הקתא ומשני דברייתא לאו בכל ענין מיירי אלא בהוליך ולא הביא והשתא דאתי' להכי אף באמצע ואחוריו לצד הראש והוליך ולא הביא כשר ולרשב"א פי' אחר וכמו שהתבאר לך. ולבסוף העלה הרשב"א שפי' הרא"ש ז"ל כפי הרי"ף יע"ש ובי"ד סי' ו' וסי' י"ח אבאר באורך מזה בעזה"י לבאר שיטת כל א' וא':

גמ' אמר רב חסדא מניין לבדיקת סכין מ"ה פשיט' כיון דכי נקיב טריפה עכ"ל עיין ש"ך סימן י"ח ס"ק ה' על מ"ש פרישה דהטעם דצריך בדיקה שנאמר ושחטתם בזה ואכלתם כו' והקשה עליו יע"ש ובחדושינו לי"ד סי' ב' וי"ח אבאר בזה:

(שייך לסוגיא הקודמת לעיל)

הפירוש הד' הוא פירוש בה"ע לפרש הברייתא דסכין שיש בה פגימות הרבה ולפי שאין ספר בעל העיטור בידי לכן אכתוב בקיצור כי הוא ז"ל סובר דסכין שיש בה מסוכס' הרבה כשר בהוליך ולא הביא והביאו הטור בסימן י"ח ולפי דבריו נתקשו המפרשים הרבה בפי' הברייתא. והנה יש לראות ולתרץ עוד קושיא אחת מה שיש בדבריו מה שלא הקשו הב"י והפרישה כי קשה אמאי במסוכס' הרבה כשר באכילה ולא אסור כמו מגל קציר דאסור באכילה מיהת לב"ה ואף אם יצויר מסוכס' כפי' הר"ן ז"ל אליבא דרי"ף יקש' זאת מ"ש ממגל קציר שוב ראי' בר"ן ז"ל אהא מתני' דהשוחט במגל קציר שכ' ואי' מ"ד דוק' מגל קציר שהו' כלי שצורתו כך חיישי' שמא ירגיל עצמו לשחוט כך משא"כ סכין שיש פגימות הרבה כשר דיעבד יע"ש וזה מסכים עם פי' בה"ע דבמגל קציר שהוא כלו עשוי כך חיישינן שירגיל עצמו בכך משא"כ סכין שנפגם ופגימות כעין מגל קציר בהוליך ולא הביא כשר דיעבד ובזה הותר הספק הזה. אמנם הם הקשו דא"כ ברייתא ע"כ איירי באוגרת ומאי איריא הרבה אפילו אחת נמי ובשלמא לרש"י מפרש כמ"ש מהרש"א ז"ל דאיירי במסוכסכת הרבה ואין רבותא שישמעינן אחת באמצע הסכין וחורפא מחליש ואשמעינן דעוקץ מחליש משא"כ לעיטור וודאי קשה מאי איריא הרבה אפי' אחת וקיימא ארישא דסכינא דקמא מחליש ושני בזע. והנה יש לי ליישב דבריו ולומר דבה"ע סובר כל שלא קדם חורפא או עוקץ אין כח בעוקץ אחד לקרוע הסימן כמ"ש הר"ן ז"ל בחידושיו דמורשא קמא מחליש הסימן ומורשא בתרא בזע לא כפי' רש"י מחליש עור ובשר ונאמר דכל ששוחט בהמה שלא נקרע עור ובשר שעליה ושלימה הוא אף באוגרת והיא אחת וקיימא ארישא דסכינא כשיר' לפי שמורשא קמא מחליש עור ובשר והשני מחליש הסי' ואין בו כח לקרוע וכפי מ"ש הר"ן בחמש שיטות יע"ש היטב והעתקתיו לעיל ובקיימא באמצע הסכין פסול' דחורפא מחליש לעור ובשר ומורשא קמא מחליש לסימן ושני בזע ובהרבה אוגרת נמי פסולה בכל ענין דמורשא קמא מחליש לעור ובשר ואח"כ אחרות קורעין לסימן כו' ואי קשיא כיון דבפגימות הרבה א"א שיהיו כולן ארישא דסכינא א"כ מאי איריא הרבה אפי' אחת באמצע אוגרת פסולה י"ל כמ"ש רש"י ז"ל וכפי מה שפי' מהרש"א דבריו דאין זה רבותא ואשמעינן דעוקץ מחליש ה"ה לבה"ע נאמר כן. ולפי זה ה"פ דברייתא סכין שיש פגימות הרבה ולאו דווקא הרבה אלא שני פגימות ועיין דרישה סימן י"ח יע"ש פסולה לפי ששני מורשת הראשונה מחלישין לעור ובשר וחדא משנים קורע לסימן. ומסוכסכת כשירה ופריך מ"ש אוגרת דמורשא קמא מחליש והב' בזע וע"כ דאיירי באמצע הסכין דחורפא מחליש לעור ובשר ועוקץ מחליש לסי' והב' בזע לסי' מסוכס' נמי חורפא מחליש לעור ובשר וגם לסימן כיון שעבר שיעור מה מהסכין קודם מהפגימה מחליש גם לסימן ומורשא בזע משני דקאי ארישא דסכינא ירצה בזה דאחורי עוקץ לצד הראש ונהי דמחליש דרך ירידה כי מוסכם לכל הפי' הוא מהא דאמר מ"ש אוגרת דמורשא קמא מחליש והיינו אף דרך ירידה וע' בי"ד סי' י"ח ובר"ן וברשב"א יע"ש מ"מ אין קורע דרך ירידה ומש"ה מסוכסכת אחת כשירה בהוליך ולא הביא ואחוריו לצד הראש ואין להקשות מאי ארייא א' אפי' הרבה נמי כשירה לדעת בה"ע שאין קורא דרך ירידה י"ל דאה"נ ואיידי דאמר משום אוגרת א' פסולה מש"ה אמר מסוכה כשירה ואה"נ דהרבה כה"ג כשר בדקיימא ארישא דסכינא ופריך ס"ס כי אזלא בזע ומשני שהוליך ולא הביא ולפ"ז הפ' ברייתא סכין שיש בה הרבה אוגרת תדין כמגירה משא"כ אחת אם עומדת ברישא ממש דכל שלא קדם לו אלא מורשא קמא לקרוע העור ובשר אין כח במורשא א' לקרוע הסי' ואם עומדת באמצע חורפא מחליש לעור ובשר ומורשא קמא לסי' ושני בזע ומסוכסכת באחוריו לצד הראש כשר אף באמצע הסכין כנ"ל פי' דברי בה"ע ומה שהקשינו מ"ש ממגל קציר דאסור באכילה מיהת יש לנו עוד