ראש יוסף על חולין חלק א עח

וכמה שכתבתי בסמוך בגמרא גמרא אלא אמר רבא בכל שוחטין לאתויי בין בצור וזכוכי' וקרומית של קנה ואיצטריך לרבות הני דלא תימא ויקח המאכלת דכתיב באברהם מיני' ילפינן מחובר ה"ה כלי דבעינן קמ"ל דווקא קדשים בעינן כלי דשאר עבודות נמי בעינן כלי ועיין לעיל תוספות ד"ה מניין. ומהרש"ל ז"ל שכתב לעיל דצור וקנה פשיטא דלכתחלה כו' לא ידענא הא ה"א דבעינן כלי כמ"ש כאן ומ"ש רבא בכל שוחטין לאתויי צור וקנה וזכוכי' קנה מיירי בסימונא דאגמא דאי שאר קנים ודאי לכתחלה לא ומיהו מתני' איכא למימר דלא מרבי אלא חד מהנך ומש"ה הוצרך לעיל לאתויי ברייתא דבכל שוחטין בין בצור דמתני' איכא למימר דלא מרבי אלא קנה וקנה אקנה לא קשיא כמ"ש. והנה לרב אשי דמוקי למתני' דריש פרקין במומר לתאבון ולא מוקי כאביי ורבא דסבר כותים גרי אריות הן גם כרבה בר עולא לא מוקי דחולין עט"ק לאו כקודש דמי וכתרי לישני דרבינא אין סובר מדלא מוקי מתני' הכי א"כ לדידי' קשיא שנית הכל שוחטין מאי מרבי ביה אבל למש"ל ברש"י ד"ה מאן תנא יע"ש מ"ש דמוקי לה במומחין אף שאין מוחזקין וכן להיפך וקמייתא לא מצי לאוקמ' בהכי דשחיטתן כשירה הוה קשיא לי' משא"כ כאן דלא תנן אלא הכל שוחטין לחודי' ויש לראו' בשמעת' דערכין דאמר תרי הכל שוחטין חדא לאתויי כותי וחדא מומר וכבר גזרו על הכותים להיותן גוים גמורים ואמאי לא אליבא דהלכת' וכמ"ש כאן קמייתא מומר והא לאתויי מומחין כיון דלא תנן ושחיטתן כשירה ולפי מה שכתב הרא"ש לגאונים א"ש: כתב הים של שלמה בסי' ל"ו לפי פי' הרא"ש דאיבעיא דר' ירמיה באברי בשר נחירה היכא דנודר ומתפיס בקרבן דהוה ספיקא דאורייתא ולחומרא. אבל היכא שנדר סתם הריני נודר דהוה דרבנן ספק דרבנן להקל. ואני תמה על עצמי הא נודר הוה דבר שיש לו מתירין כמו שמבואר בי"ד סי' ק"ג סעיף מ"ד בהג"ה יע"ש באורך דאפשר לשאל על נדרו ובדבר שיל"מ קיימ' לן דאפי' ספק דבריהם אסור כמבואר שם סעיף א' והוא מבואר בריש ביצה דספיקה אסורה ואיך כתב דהוה דרבנן וספיקו להקל והא אף שאוסר על עצמו לעולם אפשר לשאול על נדרו וספיקו להחמיר אם לא שסובר דנדרים לא הוה דשיל"מ כיון שאין המתיר עתיד לבוא לאחר זמן אלא דמירושלמי דנדרים לא מוכח ק דאמר עבוד לון נדרים כדשיל"מ יע"ש בפ' אין בין המודר לי שם באורך אלמא שאין המתיר עתיד לבוא בודאי אפ"ה חשיב דשיל"מ ואין להאריך כאן ובחדושינו לי"ד סי' ק"ב אבאר ועיין בפר"ח סי' ק"ב וק"י ס"ח מה שכתב לענין דשיל"מ יע"ש: ע"ש אבוה דשמואל פגם ושדר כו' ופירש"י כן עשה פעמים ושלש יראה לפרש ע"ד שאמר רבא לקמן ג' מדות בסכין אוגרת ומסוכ' ועולה ויורד ושלחו ליה כמגירה פסול בכל ענין אף בהולכה לחוד או הבאה לחוד מה שאין כן במסוכסכות א' דכשר בהולכה לחוד לפירוש רש"י והוא דקיימא ארישא דסכינא ולרי"ף אף באמצע הסכין נמי כשר בהולכה כשאחורי העוקץ לצד הראש ולהיפך בהובאה לחוד כמו שיתבאר לקמן בסמוך ע"ב אי"ה יע"ש

(ע"ב) גמרא ת"ר סכין שאין בה אלא פגימה אחת אוגרת פסולה מסוכסכות כשירה והרבה תידון כמגירה כו' עכ"ל מפני שיש כאן פירושים רבים לכן ראיתי לבארם:

הפי' הא' הוא פי' רש"י ורא"ש ז"ל והוא דמסוכס' דכאן שהיה לסכין ב' עוקצין והושחז א' במשחזת ונשאר א' זקף וסוברים דעוקץ כזה כיון שהוא זקוף קורע אף דרך ירידה ומ"ש בברייתא מסוכס' כשירה ה"פ סכין שיש בה פגימות הרבה תידן כמגורה הוא אף מסוכס' ומה שאמר כמגירה ולא פסולה לכונה מיוחדת אמר כן דהוה כמגירה ונבילה ודאית אף בכולן מסוכס' ולא תאמר אסורה באכילה ולא נבילה כמו מגל קציר לב"ה מטהרין מידי נבילה ובאכילה אסור גזירה הולכה אטו הובאה (רצה לומר דגזרינן שמא ישוב ידו מעט לאחר הולכה וכמו שאבאר לקמן) קמ"ל דשאני מגל קציר שראשי' כפופין מאוד ובדרך הולכה אין קורעין ומש"ה תטהר מידי נבילה משא"כ מסוכס' האמור כאן הוא על צורה אחרת שהעוקץ זקוף ודאי קורע דרך ירידה ג"כ הוה נבילה ואף בא' מהן אם עומד באמצע הסכין וה"ק פגימות הרבה א"א שתהי' כשירה משא"כ באחת מהן פעמי' כשר כשעומד בראש הסכין כו' והרבה פגימות א"א בשום פנים דכשר דאחת מהן וודאי באמצע או כמ"ש מהרש"א ז"ל דקמ"ל מורשא קמא מחליש עור ובשר והא דפשיטא ליה לרש"י דמורשא אף דרך ירידה בוזע הוא מדאמר סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה וע"כ במסוכס' ומדלא חילק בין הוליך ולא הביא ואחוריהן לצד הראש כשר משמע בכל ענין פסול ותידון כמגירה הכי משמע מה מגירה בין בהולכה ובין בהובאה פסול אף מסוכס' הרבה כן ואחת כשירה כד קיימא ארישא דסכינא ואין חילוק בין אחורי עוקץ לצד הראש או לאו והוליך ולא הביא או לצד הקתא והביא ולא הוליך ואם פגימת המסוכ' לצד הקתא אצל הקתא ממש וזקוף הפגימה והוליך ולא הביא הוה נבילה שדרך ירידה קורע ובוזע בסי' ואם הוא כפוף מאוד כמו מגל קציר אסורה, באכילה ולא נבילה חיישינן שמא השיב ידו מעט ולאו אדעתיה ולא נבילה. ומ"ש רש"י לקמן בד"ה אבל באכילה גזירה הולכה אטו הובאה היינו ג"כ חיישינן שמא השיב ידו מעט דאי לאו הכי א"כ אמאי דקיימא עוקץ אסיפא דסכינא או ארישא דסכינא כשר ולא גזרינן הולכה אטו הובאה אלא כמו שכתב כאן ויש עוד פירוש אחר עפ"י שיטת רש"י ז"ל. הביאו הר"ן ז"ל בחמש שיטות בחדושיו לחולין וז"ל דמחליש ובזע בסי' גופא קאמר ואף בשוחט בסימני' גרידי כל שלא קדם חורפא או מורשא אין כח בעוקץ אחד לקרוע הסי' יע"ש והוא ג"כ עפ"י שיטת רש"י כאן ועיין בחדושי רשב"א בשמעתין. ולפי הנך ב' פירושים לשיטת רש"י הא דאמר ל"ק כאן שהוליך ולא הביא ובדקיימא נמי ארישא דסכינא ותרוייהו בעינן דבאמצע בכל ענין פסול דאף דרך ירידה בוזע ומש"ה כי פריך סוף סוף כי אזלא כו' ולא אמר אלא משום דלא הדר מתירוצ' קמא ונמצא לפי זה במסוכסכו' הרבה אף שהוליך ולא הביא הוה נבילה וודאית ואף שאחורי עוקציהן לצד הראש ואחת נמי נבילה באמצע סכין וברישא כשר בהוליך ולא הביא ובסיפא בהביא ולא הוליך. ואם ראשי' כפופי' עד מאוד ע"ד תמונת מגל יד אחת אף באמצע כשירה בהוליך ולא הביא וכן להיפך ואם הרבה אסור באכילה ולא נבילה וזה מתבאר ממ"ש לקמן השוחט במגל קציר לב"ה אסורה באכילה לא נבילה. ויש להסתפק פגימה אחת כפופה כעין מגל קציר ועומדת ממש אצל הקתא ושחט בהולכה לחוד אי כשר ולקמן משמע דאסור באכילה דחד טעמא הוא שמא השיב ידו מעט או אפשר דע"כ לא גזרינן התם אלא במגל קציר שכל המגל מלא פגימות ואף שיש לשחוט בהולכה לחוד רצוני לומר שיש שיעור שחיטה בחדא הולכה מ"מ חיישינן שמא באמצע הסכין ישכח ויביא קודם שישחט הרוב ומש"ה לא קשיא נמי מהא דקיימא ארישא דסכינא דמיירי שיש שיעור שחיטה בהולכה לחוד וליכא למיחש למידי. ולשיטה זו הו"מ לשנויי אהא דרבא ל"ק הא דקיימא ארישא דסכינא והא באמצע והוא קושיות התוספות ד"ה כאן שהוליך כו' ותרווייהו בהוליך:

הפירוש הב' הוא שיטת הרי"ף ז"ל וכפי מה שהבין הרא"ש בדבריו דגם הרי"ף ז"ל מודה דתמונת מסוכס' הוא שהיו לה שני עוקצין זקופין והוחלק הא' במשחזת אלא שסובר דרך ירידה אין בוזע עוקץ ופריך חורפא מחליש ומורשא בזע דקאי ארישא דסכינא ר"ל אחורי עוקץ לצד הראש והוליך ולא הביא. ומש"ה לא הביא הרי"ף דקאי ארישא אלא אף באמצע הסכין ואחוריו לצד הראש כשר שאין קורע דרך ירידה אלא שהראש בעצמו הקשה עליו דאמאי השמיט כשאחורי העוקץ לצד הראש שזהו הפי' האמור דקאי ארישא דסכינא. ומיהו הא לא קשיא לפירוש דאמאי מסוכס' הרבה תידון כמגירה דהוה נבילה ובמגל קציר אסור באכילה לזה י"ל דלאו לגמרי מדמה לה למגירה אלא לענין איסור אכילה לחוד וכמו שצ"ל לשיטת הר"ן אליב' דרי"ף כמו שאבאר לקמן אי"ה אבל אין לומר סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה באחורי העוקץ לצד הקתא ואחת כשר אריש' דסכינא והרי"ף ז"ל דכתב בכל ענין כשר מיירי באחורי העוקץ לראש כו' דא"כ אמאי לא הביא בהלכותיו דאריש' דסכינא אף באחורי עוקץ לצד הקתא כשר כו' אלא ודאי לדידי' אין חילוק בעוקץ לצד הקתא בכל ענין פסול ואף בקיימא ארישא דסכינא ובאחוריו לצד הראש כשר אף באמצע הסכין והוליך ולא הביא. או יאמר דשאני מגל קציר כמו שכתב הרשב"א כאן דמסוכות הרבה ושוכבין זע"ז ואף אם ישיב ידו מעט אפשר שלא יקרע הסי' הלכך די לאסור באכילה יע"ש. ולפי זה א"ש במסוכס' שעוקץ זקוף הוא ודאי בהרבה פגימות הוה נבילה דא"א שלא השיב ידו מעט וקורע בפגעו בו דרך זקיפה ומש"ה תידון כמגירה או מדרבנן שמא השיב ידו מעט. והנה לפי הרא"ש אליבא דרי"ף תפול קושית מהרש"א ז"ל אמאי מכשיר בעומדת אצל הקתא ולא חיישינן שמא השיב ידו מעט וליהוי נביל' ועל הברייתא ל"ק דאפשר דבהרבה השוו אותה למגל קציר אף שאין עומדין אצל הקתא משא"כ לרי"ף דמסתם לה סתומי באחת כשירה אף אצל הקתא קשה שפיר וגם לפי שיטה זו הו"מ לשנויי ל"ק הא דקיימא אחורי עוקץ לצד הראש והא דקיימא לצד הקתא ותרווייהו בהוליך ולא הביא. ולפי שיטת רש"י ז"ל יש להקשות הא דאמר רבא שלש מדות כו' ואמאי לא אמר ד' מדות אוגרת ומסוכס' דומיא דאוגרית שעוקץ זקוף ומורשא אחת כעין מגל קציר עולה ויורד אוגרת בכל ענין פסול מסוכס' ארישא ממש כשר ובאמצע בכל ענין פסול ומורשא כעין מגל קציר אף באמצע הוליך ולא הביא כשר