ראש יוסף על חולין חלק א עו

שמעביר הנשחט על הסכין ועיין מהרש"א ז"ל דמש"ה כ' דאוקמתא לעיל לרב זביד הוא דאזלא יע"ש ואם כן קשה מה שהקשינו כאן בסמוך דאימא הכל דיעבד והנה הש"ך ז"ל בסימן ו' ס"ק ד' כתב דאף נעצו בדבר תלוש (ר"ל דליכא גזיר' אטו מחובר) וצוואר למטה לכתחלה לא וגם מוכח בש"ס דתלוש גמור וצוואר למעלה דיעבד אין כו' וגם עוף יש ליזהר לכתחלה בצוואר למעלה יע"ש היטב. וע' בפר"ח סי' הנ"ל שכ' אדרבה מוכח בגמרא דבכל הנך שרי לכתחלה וע' בתב"ש באורך. והי' נראה לומר דר"ז דאמר לצדדין תנן בין שהסכין למעלה ממחובר כו' אתלוש כי' ורש"י פי' ד"ה סכין דהא דאמר סכין מעלה אמחובר כלומ' אף אמחובר והדין עמו דכ"ש אתלוש קאי דכשר וכ"ש הוא. אבל הש"ך פי' אהא דאמר ר"ז סכין למעלה מחובר דוקא אמר והוא דר"ז מוקי להך ברייתא בכל שוחטין בין תלוש ומחובר דיעבד דאיכא הכל דיעבד כבריש פרקין וכמ"ש לעיל וניחא לאוקמי' הכי דתיהוי אליבא דהלכתא כר"י דתלוש ולבסוף חיברו דיעבד לא לכתחילה מההיא ברייתא דמוכני ומתני' נמי רבי היא ודיעבד ולא לכתחלה וא"ה הא דתני בין בתלוש ובין במחובר בברייתא ע"כ לצדדין ממש הוא דסכין למעלה וצואר למטה קאי דוקא אמחובר דאילו אתלוש אף לכתחלה שרינן כה"ג בסכין למעלה וצואר למטה כנראה מדברי הש"ך דסכין למעלה אף שמוליך הצואר על החוד שרי מדכתב צואר למעלה וסכין למטה דיעבד כו' וא"כ איך תני הני תרתי בהדדי דסכין למטה אף תלוש גמור אסור לכתחלה ובסכין למעלה אף שמוליך הנשחט על החוד שרי לכתחלה בתלוש גמור אלא ע"כ הא דסכין למעלה קאי אמחובר ודיעבד ולא לכתחלה וסכין למטה תלוש ודיעבד ולא לכתחלה וז"ש דמשמע בש"ס כל שהסכין למטה אף תלוש גמור אסור לכתחלה דאל"כ אכתי איך תני להו בהדדי דבתלוש שרי לכתחלה ובסכין למעלה במחובר דוקא דיעבד משום דרסה וכ"ש לרבי אטו מחובר מעיקרו ואי דכר"ח אתיא אה"נ כל שהסכין למעלה לכתחלה שרי במחובר וסכין למטה בתלוש א"כ אמאי אוקמיה סכין למעלה במחובר דוקא וכמ"ש הא כ"ש תלוש אלא ודאי כמ"ש. ומש"ה בהך דינא דנעצו בדבר תלוש דכתב דיעבד לא לכתחלה בסכין למעלה וצואר למטה לא כתב דכן מוכח בש"ס דאימא התם הטעם משום מחובר מעיקרו קאתינן עלה וכרבי אתיא ומש"ה דיעבד אין כו' אלא דהרב בהג"ה החמיר בזה דאף בדבר התלוש לגמרי אפשר דאסור מטעם דרסה זהו הנ"ל כפי דבריו ז"ל. ומ"ש לאסור בעוף וסכין תלושה בידו וצואר למעלה משום דמשמע ליה ז"ל דר"פ לא פליג עם ר"ז בזה דברייתא דיעבד הוא אלא דר"פ מוקי סכין למטה גם אמחובר בעופא דקליל ועיין ברבינו ירוחם שגם הוא ז"ל כתב דבצוואר בהמה למטה במחובר או שנעצו בדבר התלוש דיעבד אין לכתחלה לא הביאו התב"ש סימן ו' ס"ק ט' ואין להאריך:

ברש"י ד"ה סכין למטה וצואר בהמה למעלה אתלוש דאדם אוחז הסכין בידו ובהמה תלויה למעלה ומוליך ומביא הסכין לידו עכ"ל משמע מדבריו דוקא כה"ג שבהמה קשורה ומוליך ומביא בסכין הא אין קשורה אפשר לכתחלה לא ואפשר דיעבד נמי אסור בכה"ג וע' בתבואת שור סי' הנ"ל ס"ק ט' ובי"ד אבאר שם:

עוד אבאר לך דהא דאמרינן לעיל אלא הא דתנן בכל שוחטין ומוקי כר"א הוא דלא כאוקמתא דרב זביד וכבר ידעת שגם רבא חולק על אוקמתא דלעיל וכמ"ש הרשב"א ומלחמות ושאר פוסקים דאיהו מחלק בין בטלו ללא ביטלו ולעיל לא מחלק אלא בין מחובר לתלוש גם לעי סובר הכל לכתחלה והוא דלא כרב זביד כמ"ש כאן:

בתוספות בד"ה תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה מאי כו' ואי לא ידע הני ברייתות מ"מ יש להוכיח ממתני' דאפילו מוקי מתני' במחובר מעיקרו ולכתחלה לא שמא ידרוס מ"מ יש להוכיח תלוש ולבסוף חברו יאסור מה"ט עכ"ל ר"ל דרבא דמיבעיא לי' משמע להו סתמא מיבעיא בין בטלו ובין לא בטלו לא כפי' הרשב"א ורא"ש ז"ל דא"כ הו"ל לומר תלוש ולבסוף חברו ובטלו מאי אלא ודאי רבא מסתם לי' סתומי ואף בלא בטלו מיבעיא לי' עד דפשיט לי' מברייתא דצור יוצא מן הכותל כו' ומוקי לי' לבסוף דאכתי מבעיא בבטלו מאי אבל רבא בין בטלו ובין לא בטלו מיבעיא לכתחלה ואהא קשיא להו נהי דלא ידע מברייתא דשוחט במוכני דפשיט ליה מיני' מקצת בלא בבטלו מיהת שרי מ"מ הו"ל למפשט ממתני' דע"כ רבי היא דאי ר"ח קשיא הך ברייתא דבכל שוחטין בין בתלוש ובין במחובר דהוה לכתחלה כדפריך לעיל וע"כ ר"ח היא ומתני' רבי הוא ובתלוש ולסוף חיברו נפשטה איבעיא במקצת דבלא בטלו עכ"פ לרבי כשר. או יאמר מדמשני שאני סכין דלא מבטל ליה ופירושי מפרש ולא אמר רישא בלא בטלו ולא פירושי מפרש ואשמעינן תרתי במחובר לקרקע אף דדרך לבטלו אפ"ה כיון שהוא לא בטלו כשר דיעבד וסכין אשמעינן אף שאין דרך לבטלו והכל יודעין וליכא למגזר שהרוא' אומר שביטלו אפ"ה לכתחלה לא משום דרסה אלא בעיא דרבא אף בלא בטלו שמא פסול דיעבד או שמא יאמרו הרואי' שבטלו ופסול לרבי תלוש ולבסוף חברו או גזירה בצור וקנה דדרכן להיות מחוברים שמחובר מעיקרו הוא וסכין שהכל יודעין דלא בטלו הוא דשרי דיעבד אבל בשאר תלוש ולסוף חיברו מבעיא ליה דגזירה שיאמרו מחובר מעיקרו הוא ותדע דבעיא דרבא מדרבנן הוא דאל"כ מ"ש לענין ע"ז והכשר זרעים דהיה כתלוש אלא דסתם לחומרא וה"נ אית לן למיזל לחומרא כמ"ש הב"ח בק"א ועיין בדו"פ סי' הנ"ל יע"ש היטב וא"כ יש לפרש כמ"ש והוקשה להם שפיר דאי ידע מהנהו ברייתות א"כ תפשוט באמת בעיא דרבא ממתני' דע"כ אתיא כרבי וקתני צור וקנה תלוש ולסוף חברו שמעינן מיהא דבלא בטלו בצור וקנה שרי דיעבד ולא לכתחלה אמנם מ"ש א"נ לא ידע מהנהו ברייתות לא ידענא להולמו דאי לא ידע מבכל שוחטין בין בצור ובכל שוחטין בין במחובר כו' וברייתא דמוכני וידע וודאי פלוגתא דרבי ורבנן במחובר מעיקרו לרבי פסול ולר"ח כשר מיבעיא לי' שפיר תלוש וחברו לרבי איפסיל אי מן התורה או מדרבנן מיהת או דכשר דיעבד ומתני' צור וקנה אי כרבי ותלוש ולסוף חיברו כשר ואי פסול ע"כ כר"ח ומשום חשש דרסה לכתחלה לא וה"ה תלוש וחברו לדבר תלוש לכתחלה לא ולרבי תלוש ולסוף חברו פסול דיעבד והיינו בעיא דרבא. ודוחק גדול לומר שמ"ש דלא ידע מהני ברייתא שפלוגתא דרבי ור"ח ג"כ לא שמיע ליה וכתבו שפיר דממתני' ע"כ מוכח דתלוש וחברו כשר דזה דוחק:

בא"ד ומתניתין דמכשיר דיעבד כר"ח ולכתחלה לא שמא ידרוס וברייתא דמכשיר לכתחלה (ר"ל בריית' דבכל שוחטין בין תלוש ומחובר) בעופ' דקליל א"נ כר"ז עכ"ל בתחלה כתבו דשמא לרבי הוה כמחובר מעיקרו ומתני' ר"ח היא ובברייתא בעופא דקליל רצונם לומר דגם רבא סובר מימרא דרב ענן אמר שמואל צוואר בהמה למעלה אף דיעבד אסור ומאמר מוחלט הוא ולית בי' שום חולק ומתניתין סכין למעלה וצוואר למטה ואפ"ה לכתחלה לא כיון שאין מוליך ומביא הסכין שמחובר הוא אלא צוואר בהמה ומתוך כובדה חיישינן שיבא לידי דרסה וברייתא דבין חלוש ומחובר בעופא דקליל ומש"ה לכתחל' ואף בצוואר למעלה וכ"ש צוואר למטה דיעבד אין לכתחלה כ' ממתניתין והדר כתבו א"נ כר"ז לצדדין קתני וחולק רבא אמימרא דשמואל ומוקי מתני' במחובר וצוואר למעלה וסכין למטה ואפ"ה כשר דיעבד ועיין בתב"ש סימן ו' שכתב כה"ג יע"ש וראיתי שאין צורך לזה אלא אדרבה תי' שני הוא העיקר מדכתבו באחרונה ולכתחלה אמרו דמתניתין איירי בבהמה. וע"כ בצוואר למטה דאי למעלה אף דיעבד פסול כמימרא דרב ענן אמר שמואל וברייתא דמכשיר לכתחלה בעופא דקליל וע"כ דיש לחלק בצוואר הנשחט למטה בין עוף לבהמה ואח"כ כתבו דלעולם בצוואר הנשחט למטה אין חילוק בין עוף לבהמה ואף בבהמה שרינן לכתחלה אלא דרבא מוקי למתני' ג"כ בעופא דקליל דהיינו וצוואר למעלה ובזה דיעבד כשר ובהמה אף דיעבד אסור כמימרא דשמואל ומתניתין בצוואר עוף למעלה ודיעבד ולא לכתחלה וזה מסכים עם מה שכתב הש"ך ז"ל בסימן ו' ס"ק ח' ומיהו הוא ז"ל כתב אף שהסכין תלושה בידו ותו' סבירא להו בהך אוקמתא דווקא במחובר כמו צור וקנה הוא דיעבד ולא לכתחל' וברייתא דבכל שוחטין בין תלוש ומחובר כרב זביד דאמר לצדדין קתני רצה לומר סכין למעלה קאי אמחובר וסכין למטה קאי אתלוש אבל במחובר אף עוף דקליל וסכין למטה בצוואר למעלה דיעבד ולא לכתחלה שמא ידרוס ומה שנקטו בדבריהם כרב זביד ובצוואר למטה שרי אף לכתחלה בהמה לאו דווקא כמו לר"פ דמוקי לברייתא בעופא דקליל ובהמה דנקיט לאו דווקא הוא זהו הנראה לי בכוונת דבריהם ז"ל:

בא"ד אבל קשה היאך בעי לאוקמי' כר"ח והא קתני ציפורן ופסול ציפורן הוה משום מחובר עכ"ל משום דפשיטא להו דר"ח אף מחובר מעיקרו מכשיר מדאמר ו' דכתיב אאופתא קאמר וכמ"ש לעיל ועיין בחדושי רשב"א ומכאן אתה רואה דבעיא דרבא הוא אף לפי האמת ולא נפשטה וברייתא דמוכני סכין דווקא ולא פרושי מפרש הא צור וקנה אסור אף דלא מבטל ליה ופסול אף דיעבד מדרבנן וקשיא להו שפיר דבאמת ע"כ מתני' רבי מדפסול ציפורן ואפ"ה צור וקנה דיעבד שפיר דמי וע"כ מוכח דסכין לאו דוקא ולא פרושי קמפרש לה:

ודע עוד לפי מה דפשט מברייתא דמוכני שיש חילוק בין בטלו ולא בטלו יש לפרש אוקמתא חדשה או רבי סובר לא בטלו ש"ד דיעבד דכולה ר' היא ומתניתין רבי היא ולא ביטלו ואף לכתחלה והא דנקיט דיעבד משום מגל יד כקושית התוספות לעיל ד"ה אלא