ראש יוסף על חולין חלק א עה

משא"כ לענין כלי לאיזה צורך הזכיר שלקח מאכלת ולא כתיב המחתך ע"ש והנה לר"ח דאמר הא דכתיב ויקח ולא כתיב ויכין שמעינן זריזותיה דאברהם קשה למה כתיב בנו ולא כתיב לשחוט העולה דאי דמלת בנו (אתי לומר) לא דייק ליה א"כ לימא קדשים שאני ואכשר דר"ח פליג דבקדשים גופא אי שחט במחובר מעיקרו ועשאו לקרומית כעין כלי דכשר וי"ל דר"ח מודה דבקדשים בעינן כלי וה"ה תלוש בעינן ומלת מאכלת גופא והא דכתיב לשחוט את בנו לאשמעינן זריזותיה דאברהם דאף אי לא היה מעליהו לעולה אלא סתם לשחוט בצווית שמו יתברך היה לוקח מאכלת ולא סמך עצמו במה שימצא שם צור וקנה ועיין מהר"מ מלובלין ז"ל ועיין רש"י מנחות פ"י דבעינן כלי ולא חולקין יע"ש ור"ל כיון דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וסובר דהאי חטאת בחטאת עוף נמי מיירי וה"א דאיתקש כולהו להדדי וכולן במליקה כשירין ואף דכתיב כמה פעמים ושחט ה"א דה"ה במליקה כשירין לכך כתב עולה מה עולה טעונה כלי דילפינן מאברהם דכתיב מאכלת ולא המחתך. ובזבחים פי' רש"י מה עונה טעונה כלי כמו שפי' התוספות כאן יע"ש והר"מ ז"ל בפ"ד מהלכות מעה"ק כתב לכתחלה צריך לשחוט בכלי ודיעבד כשר בלא כלי יע"ש ונראה לכאורה שהדין עמו דבקדשים בעינן קרא לעכב משא"כ לענין תלוש דאף בחולין הדין כן מדכתיב בנו כמ"ש התורה בכאן וודאי אף דיעבד פסול וה"ה וכ"ש בקדשים דפסול דיעבד במחובר מעיקרו אבל התוס' לעיל דף ג' ע"א ד"ה כגון שבדק קרומית של קנה סברי דאף דיעבד בעינן כלי דאל"כ לא היו מקשים מידי דהא התם דיעבד הוא והא דאמר ואם שחט ואמר ברי לי כדי דתתישב וכולן מש"ה אמר ובמוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר וה"ה דלכתחלה לא ישחוט בה דבעינן כלי או לאידך תירוצא דאיטמי בשרץ אמר כן

(ע"ב) גמרא בעי רבא תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה מאי הנה דעת הרשב"א ורא"ש ז"ל ורבים עמהם דרבא בביטלו מיבעיא ליה לרבי אי הוה כמחובר מעיקרו או לא כדמסיק שאני סכין דלא מבטל ליה כו' אבל ביטלו מיבעיא ליה אי פסול כמחובר מעיקרו ומתני' בלא ביטלו וכן ברייתא דסכין וסיפא בכותל בנין וביטלו ומש"ה פסול אף דיעבד דהוה כמחובר מעיקר' או דלמא אף בביטלו כשר דיעבד וברייתא דמוכני במחובר שחיטתו כשירה אף ביטלו וסכין אשמעינן רבותא דאפ"ה לכתחלה לא דגזרינן אטו מחובר מעיקרו כמ"ש רש"י ע"א יע"ש וצור יוצא מן הכותל בכותל מערה כו' וכדדחי לה תלמודא. ויש להקשות תפשוט דנמי ביטלו כשר דיעבד דאל"כ אמאי נקיט היה קנה עולה מאליו אפילו תלוש ולבסוף חיברו כה"ג בביטלו פסול וכה"ג הקשה הריטב"א בשם הרמב"ן ועיין במלחמות. ודוחק לומר דתנא קנה לגלויי אצור דאיירי בתלוש דאל"כ תרתי מחובר מעיקרו למה. והנראה דאשמעינן צור דומיא דקנה עולה מאליו שביטלו דאי לא הוה תני קנה ה"א צור אף שלא ביטלו פסול דיעבד ושאני סכין דלא מבטל ליה ר"ל דסכין אית ליה תרתי למעליותא חדא דאין דרך לבטל ליה ועוד שהרואה יודע דלא בטלו משא"כ צור דהרואה יאמר שביטלו אף שלא בטלו ה"א דפסול דיעבד מפני הרואים שיאמרו שביטלו. ולכך תני דומיא דקנה עולה מאליו דלאשמעינן דווקא כה"ג שביטלו ממש הוא דפסול הא לא ביטלו אף שדרך לבטלו לא גזרינן משום הרואים וכשר דיעבד. ובזה א"ש הא דאמר ת"ש במחובר לקרקע שחיטתו כשירה דלמא פרושי קמפרש סכין דלא מבטל ליה. ואמאי לא דקתני דומיא דסכין ואף דבר שדרכו ליבטל כיון דהוא לא בטיל כשר דיעבד וסכין אשמעינן דאפ"ה לכתחלה לא אף דאית ביה תרתי למעליותא ולא פרושי קמפרש לה ותדע דבעיא דרבא הוא אף בכל מחובר ובביטלו מיבעיא ליה הא בלא בטלו אף שדבר דדרכו לבטל מפשט פשיטא ליה דכשר ממתני' דצור וקנה דרך ליבטל ואפ"ה כל שלא בטלו כשר דיעבד ולפי האוקמתא של רא"ש ורשב"א יקשה זאת ועיין מ"ש בתוספות ד"ה תלוש ולבסוף חיברו אלא דמש"ה אמר שאני סכין ופרושי קמפרש כדי דלא תפשוט מסיפא דברייתא דקתני עולה מאליו הא תלוש ולסוף חיברו אף בטלו מהני ואי לאשמעינן דומיא דקנה עולה מאליו דוקא ביטלו הא לא ביטלו לא הא מרישא שמעינן זה ומשני דהתם פרושי מפרש ושאני סכין דאית תרתי למעליותא דגם הרואה יודע דמסתמא לא בטלו לסכין הא דבר שדרכו לבטל אף דאיהו לא בטלי' ה"א דפסול דיעבד משום הרואים קמ"ל דומיא דקנה עולה מאליו שנטלו הוא דפסול לא כשלא בטלו ועיין בחדושי הרשב"א בשמעתין שכתב דאשמעינן במחובר שחיטתו כשירה דלא תימא דווקא סכין יודעין כולם שאין מבטל ליה משא"כ מחובר לקרקע יע"ש וזה עולה כפי מ"ש כאן. ומש"ה א"ש נמי דפשט תחלה מסיפא דברייתא ואחר כך מרישא עד שהוצרך לומר דפרושי קמפרש מאי מחובר פכין דלא מבטל ליה וליכא למיפשט מהך ברייתא מידי וכדכתיבא. ועיין בתבואת שור סימן ו' שכתב לחלק בין סכין דסתם לא מבטל ליה ודווקא כשבטלו בפירוש פסול וצור וקנה מסתמא בטל ודווקא כשפי' שלא בטלו כשר דיעבד כו':

ע"ש אמר רב ענן אמר שמואל כו' לצדדין קתני עכ"ל בהא מלתא דשמואל מסברא אמר לה ואליבא דכ"ע ואף דיעבד פסול וצוואר למטה דיעבד כשר ולא לכתחלה ולאו משום דרסה אלא אטו מחובר מעיקרו וזה לרבי וברייתא דבכל שוחטין לר"ח וליכא למיגזר מידי. דגם מחובר מעיקרו כשר לדידיה וקרא זריזותיה דאברהם קמ"ל אבל לענין שלא ידרוס מנלן לאשוי מחלוקת בין רבי לר"ח ורב פפא אמר בעופא דקליל ולא פליג על רב זביד אלא דלא צריך לשינויא דחיקא דברייתא לצדדין קתני אלא בעופא דקליל ושוחטין אף בצואר למעלה לר"ח דליכא למיגזר מידי לדידיה והא דתני בין שצוואר בהמה לא חש לזה ועיין ברשב"א וריטב"א בשמעתין יש לא גרסי' בהמה יע"ש. ולכך הרי"ף ז"ל ורא"ש וכל פוסקים פסקו דלהא דרב זביד ור"פ דל"פ אהדדי ויש עוד לפרש דפליגי דלרב זביד אין חילוק בין עוף לבהמה ולרב פפא אף שצוואר למטה וסכין למעלה בבהמה אסור לכתחלה אף לר"ח שמא ידרוס וברייתא דמכשיר לכתחלה לר"ח איירי בעופא דקליל דגם לענין זה יש חילוק בין עוף לבהמה דעוף דקליל יכול להוליך בידו על חודו של סכין משא"כ בבהמה ומש"ה אף צוואר למטה לכתחל' לא כו' ונ"מ גם לרבי דהלכתא כוותיה בנעץ סכין בקורה תלושה דליכא למיגזר משום מחובר מעיקרו אפ"ה אסור לכתחלה בצוואר למטה שמא ידרוס. או יאמר בעופא דקליל שוחט לכתחלה לרבי דלא גזרינן אטו מחובר מעיקרו ובריית' דמוכני דהשוחט במחובר לקרקע שחיטתו כשיר' דיעבד בצוואר בהמה למטה וסכין למעלה ולכתחלה לא שמא ידרוס וברייתא דבכל שוחטין בין תלוש ובין מחובר מצי אתיא ככ"ע בין ר' ובין רבנן או ר' בתלוש ולסוף חיברו או ר"ח ומחובר מעיקרו ושאני עופא דקליל ועיין מהרש"א ז"ל בשמעתין מ"ש אהא דר"פ בעופא דקליל יע"ש ומ"מ כדי דלא לאשוי מחלוקת מה דלא נזכר בגמרא מסתמא לא פליגי הנהו אמוראי אלא כפי' הברייתא דבכל שוחטין בין בתלוש ובין במחובר בין שהסכין למעלה ובין שהסכין למטה דרב זביד מוקי לצדדין משום דבהמה קתני לא ניחא ליה לומר בעופא ור"פ לא ניחא ליה בשינויא דלצדדין מש"ה מוקי בעופא דקליל ולא חש להא דתנן בהמה וכדכתיבנא ודע דמסוגיא זו מתבאר דצוואר למטה שרי לכתחלה אף במחובר באוקמתא דרב זביד וצוואר למעלה אף דיעבד אסור ועופא דקליל אף צוואר למעל' שרי במחובר כר"פ והיינו לר"ח אף במחובר לקרקע ולרבי דווקא במחובר לדבר תלוש הא מחובר לקרקע לכתחל' לא אטו מחובר מעיקרו והא דפריך לעיל מברייתא דבכל שוחטין בין תלוש ומחובר לר"ח דלא מכשיר אלא דיעבד. קשיא אימא דהכל דיעבד כיון דאיכא הכל דיעבד כמו שהקשה מהרש"א ז"ל מברייתא דבכל שוחטין בין בצור וכאן לא שייך ב' תירוצים שלו יע"ש ואי דתני תלוש ובתלוש שוחט אף לכתחלה מנלן הא ל"מ לרב זביד דמוקי לצדדין צוואר למעלה בתלוש א"כ אימא דמש"ה לא שרי אלא דיעבד ולא לכתחלה ואף לר"פ דמוקי בעופא דקליל וקאי תרווייהו בין לתלוש ובין למחובר אכתי אימא בתלוש גופא וסכין למעלה וצוואר למטה כל שאין מוליך הסכין על הנשחט אלא הנשחט על החוד איכא חשש דרסה ולכתחל' לא ומנא ליה להקשות. ואין לומר דקושית המקשן הוא לר"פ וקאי בין שהסכין למעלה ובין למטה אתרווייהו ולא לצדדין והשתא בתלוש גמור וסכין למעלה שרי לכתחלה אף שאין מוליך הסכין כ"א הנשחט דאל"כ מתני' דקתני צור וקנה ומטעם מחובר לא שרינן לכתחלה הא בתלוש גמור נמי אסור לכתחלה כל שאין מוליך הסכין אף שהסכין למעלה ומתני' מטעם מחובר קאתינן עלה דאל"כ מ"ש צור וקנה דנקיט אלא משום דהני דרך להיות מחוברין וכ"ת דאשמעינן בחולין לא בעינן כלי דמש"ה הוצרך למפרך מברייתא דבכל שוחטין בין בצור כו' דמ"מ לא הוה למיתני דיעבד בצור וקנה ולכתחלה לא במוליך צוואר הנשחט דמה ענין זה לזה אלא ש"מ דווקא מחובר הא דלכתחל' לא בסכין למעלה הא בתלוש גמור אף לכתחלה שרי אף שמוליך צוואר הנשחט כשהסכין למעלה ופריך שפיר מברייתא דבכל שוחטין בין בתלוש כו' בין שהסכין למעלה וקאי נמי אתלוש והא וודאי לכתחלה שרי וה"ה מחובר נמי ופריך אכתי תקשה הא לר"פ לא קשיא ולא מידי דאימא אה"נ דהכל לכתחלה ובעופא דקליל ומתני' בבהמה ואף סכין למעלה וצוואר למטה לכתחלה כיון שמעביר הבהמה ומתוך כובדה לא יוליך שפיר ושמא דרס ומש"ה דיעבד אין וברייתא בעופא דקליל ומש"ה אף מחובר וצוואר למעלה שרי לכתחלה וכ"ש צוואר למטה ובהמה אף צוואר למטה לא כיון