ראש יוסף על חולין חלק א עד

כר"ח אפילו לכתחלה וכו אף דיעבד נמי לא. ועוד דמשמע ליה דר"ח דמכשיר אף מחובר מעיקרו מכשיר מהא דלקמן דאמר ר"ח לרב וי"ו דכתיב אאופתא קאמר משמע דפליג על עיקר דינו של רבי וקרא זריזותי' דאברהם קמ"ל ומחובר מעיקרו נמי כשר וא"כ לא שייך לומר דומיא דמגל יד ומש"ה פריך שפיר ועוד דא"כ ליתני זכוכי' וצור וקנה דהוה חד דינא והוא דומיא:

ובד"ה ורמינהו כו' הא בסימנא דאגמא. זה לפי' הירושלמי דשאר קנים לכתחלה אין שוחטין בהם משום ר"ר משא"כ לפירש"י לקמן שקיסמים נבדלין מהן אף דיעבד אסור לא מצי מיירי מתני' בשאר קנים דא"כ דיעבד נמי אסור ועיין בב"י סי' ו' יע"ש ושם אבאר בעזה"י:

גמרא ע"כ לא מכשיר ר"ח אלא דיעבד כבר כתבנו שיש לפרש דלכתחלה לא דגזרינן אטו מחובר מעיקרו דהשתא סבירא לן דגם ר"ח מודה דמחובר מעיקרו פסול דיעבד ופלוגתא בתלוש ולבסוף חיברו לר"ח דיעבד כשר ולרבי הוה כמחובר מעיקרו ופסול ולר"ח לכתחלה לא אטו מחובר מעיקרו אלא דא"כ תקשה אמאי לא אוקמיה בהכי מתני' וברייתא דהשוחט במוכנו ונעוץ סכין כר"א ולכתחלה לא אטו מחובר מעיקרו וברייתא דבכל שוחטין בין בתלוש ומחובר איירי שנעץ סכין לקורה תלושה דהוה מחובר לתלוש דלא שייך למגזר אטו מחובר מעיקרו ואשמעינן דלא חיישינן לדרסה עיין סימן ו' בש"ך ס"ק ח' וכדמסיק לקמן צוואר למטה או בעופא דקליל ובפר"ח ס"ק י"א כתב דבקורה תלושה אף צוואר למעלה לכתחלה נמי אלא דכתבנו דר"ח וודאי אמחובר מעיקרו נמי פליג ומכשיר דאמר וי"ו דכתיב אאופתא קאמר וכמ"ש הרשב"א ז"ל בחדושיו אלא לפי מה דהוה קשיא ליה לרשב"א ז"ל דלוקי מתני' כר"ח וברייתא דבכל שוחטין מיירי בסכין דלא מבטל ליה אמאי לא הקשה כמ"ש דמחובר היינו שחיברו לדבר תלוש ואולי לשון מחובר משמע לקרקע אמנם לקמן תני השוחט במחובר לקרקע שחיטתו כו' משמע שבא לשלול דלא תימא במחובר סכין לדבר תלוש כו' ועיין:

אבר האמת הוא לפי מה דמוקי כר"ח אף מחובר מעיקרו כשר דיעבד ולכתחלה לא שמא ידרוס ופריך שפיר מברייתא דבכל שוחטין בין בתלוש בין מחובר ולטעמא שמא ידרוס אין חילוק בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבסוף חיברו כמ"ש התוספות דברי המתחיל כאן ואין להקשות כיון דאיכא הכל דיעבד אימא דהכא דיעבד הוא י"ל דבין בתלוש והא וודאי לכתחלה ואין לומר דה"ק בין בתלוש ולבסוף חיברו ובין מחובר מעיקרו דזה ג"כ דוחק דתלוש משמע לגמרי. מה שהקשה מהר"מ מלובלין ז"ל והוא קושית התו' ט"ז ע"ב ד"ה תלוש ולבסוף חיברו דאיך בעי לאוקמי מתני' כר"ח והא ציפורן הוא מטעם מחובר היינו לפי מ"ש דר"ח אף מחובר מעיקרו מכשיר אבל אי אמרינן דר"ח פוסל מחובר מעיקרו מתני' תלוש ולבסוף חיברו והא דמקשי מבריי' בין מחובר משמע ליה מחובר לקרקע דהוא נקרא מחובר ולא משני נמי סכין דלא מבטל משום בריי' דמוכני דאף סכין דמבטל דווקא דיעבד כו' יע"ש א"ש:

לשון הרשב"א ז"ל בשמעתין ע"כ לא מכשיר ר"ח אלא דיעבד האי מחובר תלוש ולבסוף חיברו דאי מחובר מעיקרו מ"ט דר"ח אי סבירא ליה מחובר דאורייתא אף דיעבד נמי לא ואי לא אף לכתחלה נמי דה מידי מדאורייתא דנגזור עלי' עכ"ל כוונתו מבואר והוא עפ"י מ"ש התו' בשמעתין כאן במחובר מעיקרו דלא תימא הא דמשני ע"כ לא מכשיר ר"ח אלא דיעבד הוא מחובר מעיקרו ותלוש ולבסוף חיברו לכתחלה ולא תקשי מברייתא דבכל שוחטין בין בתלוש ובין במחובר דז"א דאי מן התורה מויקח המאכלת אף דיעבד פסול ואי מ"ה כשר אין לבדות גזיר' מלבנו אם לא מטעם דרס' ואין לחלק כו' ומה שיש עוד לעיין בשמעתין אבאר לקמן בעזה"י בסוגיא דבעי רבא תלוש ולסוף חיברו לענין שחיטה מאי:

בתוספות ד"ה לאשמעינן כחו דרבי כו' דכבר אשמעינן בברייתא דבכל שוחטין עכ"ל ואין להקשות מברייתא לא מוכח אלא תלוש ולסוף חיברו דמחובר היינו תלוש ולסוף חיברו והוצרך להשמיענו אף מחובר מעיקרו נמי מכשיר ר"ח לכתחלה דפלוגתייהו במחובר מעיקרו מדפוסל רבי וי"ל מהיכא תיתי לחלק לכתחלה בין מחובר מעיקרו ובין תלוש ולסוף חיברו כמה שכתבו התוספות ד"ה כאן במחובר מעיקרו יע"ש והבאתיו בסמוך:

גמרא לא קשיא כאן במחובר מעיקרו כו' ומנא תימרא כו' במחובר לקרקע שחיטתו כשירה הנה אוקימתא זו יראה לפרש אליבא דרב זביד לקמן דבצוואר בהמה למעלה אף דיעבד פסול כמימרא דרב ענן אמר שמואל לקמן וברייתא דבכל שוחטין בין מחובר ע"כ דצוואר למטה וסכין למעלה הלכך ברייתא דבכל שוחטין בין במחובר ר' חייא הוא ואפילו במחובר מעיקרו מיתוקמא דלית ליה דרשא דויקח המאכלת ומתני' רבי היא ובתלוש ולסוף חיברו וברייתא דהשוחט במוכני רבי היא ומש"ה מחובר מעיקרו פסול ותלוש ולסוף חיברו דיעבד ולא לכתחלה דגזרינן אטו מחובר מעיקרו ובסכין למעלה איירי ור"ח מכשיר לכתחלה דליכא למיגזר לדידיה דאף, מחובר מעיקרו נמי מכשיר ר"ח אף לכתחלה וכמ"ש ומדאמר לא קשיא כאן במחובר מעיקרו וכאן תלוש ולבסוף חיברו משמע וודאי דבסוגין אין חילוק לרבי אלא בין מחובר מעיקרו ובין תלוש ולבסוף חיברו אבל בתלוש ולסוף חיברו אין חילוק בין סכין דלא מבטיל ליה ובין דבר המבטל ליה בכל ענין כשר דאל"כ אמאי לא אמר ל"ק כאן בביטלו ומתני' בלא ביטלו דכשר דיעבד אלא שמע מינה בכל ענין כשר ולקמן בסוגיא דבעי רבא אבאר שם יותר בעזה"י מה שיש לעיין בכאן

(דף טז ע"א) גמרא קשין אהדדי אלא לאו ש"מ כו' עכ"ל ולא ניחא ליה לומר דהא דקתני היה צור מן הכותל דפסול מיירי, בצוואר למעלה וסכין למטה דפסול אף דיעבד משום דרסה כמו שאמר רב ענן לקמן ובתלוש כשר כמו שאבאר לקמן אי"ה דא"כ לאיזה צורך אמר צור יוצא מן הכותל או קנה עולה מאליו לומר דומיא דקנה מאליו ובמחובר מעיקרו הא תלוש ולסוף חיברו כשר וש"מ דבצוואר בהמה למטה ומשום מחובר הוא דפסול ורישא בתלוש ולסוף חיברו. ועוד דעיקר חסר מן הברייתא והוה לפרש דסיפא מיירי בצוואר בהמה למעלה אלא ע"כ דיש חילוק בין מחובר מעיקרו והא קא מפרש לה או קנה עולה מאליו דומיא הא בתלוש ולסוף חיברו כשר דיעבד ולא לכתחלה ואף בסכין למעלה וצוואר למטה דגזרינן אטו מחובר מעיקרו דפסול מקרא דאברהם ויקח את המאכלת:

ברש"י ד"ה אלא לאו ש"מ כו' והא מתניתא רבי היא דאי ר"ח אף לכתחלה נמי עכ"ל ר"ל דקתני במחובר לקרקע שחיטתו כשירה דמשמע דיעבד ור"ח מכשיר לכתחלה מהא דקתני בכל שוחטין בין בתלוש ובין מחובר. ויש לראות דפשיטא דע"כ רבי היא דאי ר"ח אמאי מחובר מעיקרו פסול וטפי הוה לאתויי הא ממה דהביא מרישא דברייתא דאימא מחובר לקרקע לכתחלה נמי ואיירי דתנן במוכני דיעבד דגזרינן אטו סביבה שניה או אטו דמיא ומש"ה לכתחלה לא ה"ה תני נמי במחובר לקרקע. ומיהו לפי מה דכתבו התו' בד"ה אלא צור וקנה א"ש ואין לומר דאי לאו ברייתא דמוקי לר"ח דמחובר אף לכתחלה כשר לא הוה מוכח מידי דברייתא דמוכני כרבי דאימא ר"ח היא ופוסל במחובר מעיקרו ופלוגתא דרבי ור"ח בתלוש ולבסוף חיברו איירי ולית ליה מ"ש לעיל דר"ח אף מחובר מעיקרו לית ליה מהא דאמר וי"ו דכתיב אאופתא קאמר ומש"ה הוכרח להביא מהא דר"ח מכשיר אף לכתחלה דמ"מ יש חילוק בין מחובר מעיקרו לתלוש ולסוף חיברו ותיהוי נמי ר"ח א"ש והמתרץ לא בא להוכיח אלא דיש חילוק בין מחובר מעיקרו לתלוש ולסוף חיברו. ויש ליישב דאפשר לרבי אין חילוק בין תלוש ולסוף חיברו כיון דיליף מאברהם ויקח את המאכלת בעינן דבר הניקח ביד וברייתא דפוסל מחובר מעיקרו ר"ח הוא ומש"ה מחובר מעיקרו פסול גזירה שמא יאמר שחיטה שאינה באה מכח אדם כשירה היא וכה"ג כתב הריטב"א בחדושיו יע"ש ומש"ה תלוש ולסוף חיברו כשר דלא גזרינן אבל לרבי מויקח המאכלת אין לחלק ולזה כתב דע"כ ברייתא רבי היא דאי ר"ח לכתחלה נמי מברייתא דבכל שוחטין בין בתלוש ובין מחובר אלא ש"מ רבי היא ואף לרבי יש חילוק בין תלוש ולסוף חיברו כו':

ובד"ה צור יוצא מן הכותל היינו מחובר מעיקרו והא דתנן סכין אף דלא מבטל ליה אפ"ה לכתחל' לא ישחוט עכ"ל היינו לסוגיא דהכי דאין חילוק ואף דבר המבטליה אפ"ה סובר רבי דכשר מדאמר ל"ק כאן במחובר מעיקרו ולא קאמר כאן דמבטל ליה אלא ש"מ דאין חילוק וסכין ע"כ רבותא אשמעינן לא מיבעיא בדבר המבטל דלכתחלה לא אטו מחובר מעיקרו אלא סכין נמי לכתחלה לא דאפ"ה גזרינן אטו מחובר מעיקרו ולקמן הוא דבא לדחות דלא לפשוט בעיא דרבא מסיק פרושי קמפרש ועיין מהרש"א ז"ל:

גמרא הא בסרנא דמיא ואב"א הא והא בסרנא דמיא כו' הרשב"א ז"ל בת"ה כתב דהני תרי לישני פליגי לתי' ראשון דפחרא דיעבד ולתי' שני דמיא דיעבד גזרינן אטו כחשני ודפחרא לכתחלה והיש"ש בחולין סימן ל"ה כתב דאפשר דלא פליגי אלא מר אמר חדא יע"ש. ולהר"מ ז"ל בפ"ב והרא"ש ז"ל שכתבו דפחרא נמי דיעבד ולא לכתחלה יש להקשות דכפי הנראה לישנא קמא פליג נמי אלישנא בתרא וסובר במיא אף בסביבה ראשונה פסולה דגזרינן אטו שני' וכה"ג מצינו לקמן משום שלא ידרוס פ"א אסור אף דיעבד יע"ש תו' ד"ה אמר שמואל דאל"כ אמאי לא אוקמיה כמו בתי' ב' הא והא במיא ועוד דאם כן הוא גזירה לגזירה והו"ל ליפסק לחומרא ויש ליישב:

בתוספות ד"ה מנין לשחיטה שהיא בתלוש כו' והתם לא שייך לדחויי הכי עכ"ל בתוספות בזבחים ומנחות ביארו בזה בשלמא לענין שלקח תלוש ולא סמך עצמו במה שימצא שם צור וקנה דקרא זריזותיה דאברהם קמ"ל