ראש יוסף על חולין חלק א עג

ול"ש ופליגי התם ח"א ל"ש דהכא אף במזיד שרו וח"א מבשל דלא אתי להערים שיבשל מזיד ויאמר שוגג אני ומש"ה שוגג מותר לשהות דאתי' להערים דלא הוה אלא איסור דרבנן יע"ש ואם איתא דבשוגג יאכל למ"ש מה אמר מבשל דלא אתי להערים דא"נ מערים לא משתכר מידי ולא נהנה דהא אסור עד מ"ש ולמ"ש יכול לעשות בהיתר וכן לשהות ע"ג כירה דאסור משום דלמא אתי להערים לא שייך אלא בו ביום ולא למו"ש וממילא דהמבשל בשבת אף בו ביום שרי בשוגג כן הוא ראייתם ועיין בחי' רשב"א שהבאתי לעיל ולא ידענא דבלא סוגיא דגיטין מההיא דשבת אין ראיה דאימא ר"מ קניס שוגג אטו מזיד ולא יאכל עד מו"ש וא"צ להמתין כדי שיעשו כשי' התו' לקמן ד"ה מורי להו ועיין ביצה כ"ה בתו' של דלא גזרינן שיאמר שוכח אני כיון דהוה איסורא דאוריי' משא"כ שוכח ע"ג כירה דהוה דרבנן אתי להערים ולכך אסור עד מ"ש כדי שיעשו דאל"ה אכתי אתי להערים לאכול מיד במ"ש וכה"ג כתב הרשב"א בשמעתין והבאתיו לעיל וא"כ אין ראי' מההיא דפ' כירה וצ"ע:

ומה שיש הקשות דהוה להו להוכיח בפשיטות דאי שוגג יאכל למ"ש היינו שוגג דר"י וכן הקשה במהדורא בתרא י"ל אימא דפליגי לאחרים לר"מ בו ביום ולר"י אף אחרים למ"ש ואי דיאכל דר"מ למ"ש לו ולאחרי' בו ביום א"כ ובמזיד לא יאכל עולמית הוא לדידי' מטעם קנס א"כ בשוגג נמי לעולם יהא אסור מטעם קנס דאי משום דלא ליתהני מעבירה ה"ה אחרים נמי ז"א דהתו' קיימי כאן בשיטת הניזקין בגיטין ודי לו שנקנוס עד מ"ש ולא עולמית דלא כפירש"י כאן ובאחרים פליגי כמ"ש כאן. שוב ראיתי בס' פני יהושע בגיטין שם דלא תימא לר"מ בשוגג יאכל לאחרים בו ביום ובמזיד גם לאחרים אסור בו ביום דר"י פליג ואמר גם בשוגג אסור לאחרים עד מ"ש יע"ש וקשה הא ודאי יאכל ולא יאכל בדידי' מיירי אלא דמצינו לומר גם באחרים מיירי ואיידי דתני כו' כמ"ש רש"י בכאן אבל לומר דקאי רק אאחרים זה אינו נכון ועוד דא"כ מזיד דר"י לא יאכל ע"כ לאחרים דאיאכל דשוגג קאי וא"כ היינו מזיד דר"י הסנדלר גם תירוצו לא מתישב שפיר. אשר ע"כ נראה לי ליישב בע"א דאימא יאכל דר"מ למ"ש מיד וא"צ כדי שיעשו דבשוגג לא עבר עבירה ומטעם קנס לחוד די שנקנוס עד מ"ש לחוד ור"י סובר גם בשוגג אסור עד כדי שיעשו דבשוגג נמי עבירה ולא ליתהני מעבירה כמ"ש רש"י כאן ובמזיד לר"מ עד כדי שיעשו ולר"י עולמית לדידי' ובזה א"ש דלא מצי להוכיח דע"כ יאכל בו ביום דאי למ"ש הא במזיד ע"כ למ"ש דאל"כ היינו מזיד דר"י כמ"ש התו' ומיני' דשוגג ע"כ בו ביום אלא דאיכא למימר כמ"ש דבשוגג יאכל למ"ש ואין צריך כדי שיעשו והביאו שפיר ראי' מהניזקין דשם מוכח דר"מ לא קניס כלל שוגג אטו מזיד ואף בו ביום שרי אבל מפ' כירה אין ראי' דאימא דבשוהה ע"ג כירה צריך למ"ש כדי שיעשו ובמבשל למ"ש מיד מותר וא"צ כדי שיעשו ואולי ס"ל לתו' משום כדי שיעשו לחוד לא אתי להערים כיון שבשבת לא שרי כו':

והנה נראה לומר דהתו' שכתבו מפרק כירה ומהניזקין מוכח ר"ל דמתרווייהו הוא דמוכח דבו ביום שרי כמו שיראה הרואה וקצרתי והמבין יבין מעצמו:

בא"ד במזיד לא יאכל לא הוא ולא אחרים ולמ"ש שרי מדבעי לאוקמי' כו' ומתני' שבת דומיא כו' עכ"ל ר"ל דלא יאכל ע"כ אף לאחרים וגם רש"י בכאן יודה לזה ד לדידיה היאך בעי לאוקמי כר"מ באמת והא דומיא די"ה דמשמע אף לאחרים ולמ"ש מותר אף לדידיה דאי כפירש"י בכתובות לר"מ במזיד לא יאכל עולמית הא שחיטתו כשי' ל"ש לו כו' ומזה הו"מ לאוכוחי דשוגג יאכל בו ביום דאי למ"ש וכמ"ש לעיל דלא בעינן כדי שיעשו נוקי בשוגג ור"מ אבל לפי אי' א' שכתבנו לעיל א"ש יעו"ש:

בא"ד דא"כ היינו מזיד דר"י כו' א"כ היינו מזיד דר"י הסנדלר כו' ועוד דלא מוקי כר"י עכ"ל כבר כתבנו דאיכא למימר לר"י הוה במזיד לא יאכל עולמית מדרבנן ולר"י הסנדלר הוה מן התורה ומש"ה לא מוקי כר"י דהוה מ"ה שחיטה ראוי' ולפי זה לא הוה מזיד דר"י אוסר גם לאחרים עולמית מדרבנן ולר"מ לו אסור עולמית ולאחרים עד מ"ש ועיין כתובות:

ובד"ה מורי להו כר"מ פו' והרי מבשל בשבת בשוגג שרי אף דנהנה ממלאכת שבת עכ"ל התו' אינם סוברים כרש"י דטעמא דלא יהנה לאו סברא הוא ומש"ה א"צ להמתין בשל ישראל כדי שיעשו וע' או"ח סי' שי"ח ומ"ש דבמלתא דלא שכיחא לא גזרו היינו בשל ישראל ועיין במגן אברהם בסי' שי"ח מ"ש בזה יע"ש

(ע"ב) גמרא אי הכי מ"ט דר' יהודא דאוסר אמתני' ק"ל דאוסר ר"מ בו ביום דומי' די"ה והא בהי' לו חולה דלא עביד מ"ט אסור ואי משום שמא ירבה בשבילו א"א לכזית כו' הא דתנן במתני' השוחט בשבת ובי"ה אפשר דבשחי' חולין קא עסיק או מש"ה לא תנן העושה אב מאבות מלאכות בשבת שרי י"ל דאשמעינן דלא הוה שחיטת מומר כמ"ש התו' בהשוחט דבצנעא או פ"א לא חשיב מומר ולמאן דמוקי כר"י דהכנה או דנרות א"ש דלא נקיט מבשל דראוי לכוס ולא הוה מוקצה ושרי לאחרים בו ביום דלא שייך קנס לאחרים כסוגיא דגיטין לשי' רש"י וכמ"ש מהרש"א ז"ל בשמעתין:

גם מ"ש לעיל לשיטת רש"י דפשיטא ליה בש"ם דבמזיד אסור עד כדי שיעשו דלא ליתהני ממלאכת שבת מצאתי אח"כ במס' שבת דף י"ח לא תמלא אשה קדירה עססית ותניח לתוך התנור וכן נחתום לא ימלא חביות מים כו' ואם עשה כן צריך להמתין לערב כדי שיעשו והוא התוספתא דשבת ובא"ח סימן רנ"ד וסובר רש"י כי הוא מאמר מוחלט ולר"מ במזיד ולר"י אף בשוגג הדין כן אבל שאר פוסקים כתבו שאני התם דממילא איתעביד מלאכה החמירו כדי שיעשו וכן נכרי שהביא דורון כו' משא"כ ישראל העושה מלאכה דמלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן ועי' בחדושי, רשב"א בשמעתין ואנן פסקינן דלא בעינן כדי שיעשו בישראל ואין להאריך כאן:

מתני' השוחט במגל יד ובצור וקנה שחיטתו כשירה. הא דלא תני במתני' זכוכית כמו בברייתא דבכל שוחטין בין בצור וזכוכית ולפי מה דהוה בעי כר"ח דמחובר מעיקרו נמי כשר דיעבד א"ש דזכוכית הוה תלוש ולבסוף חיברו ותנא לא אתי לאשמעינן אלא לאפוקי מרבי ומחובר מעיקרו נמי כשר וברייתא אשמעינן דבזכוכית לכתחלה שוחטין משא"כ אי בתלוש ולבסוף חיברו וכרבי יש לעיין אמאי לא תנא זכוכית במתני' וי"ל מה לו להזכיר זכוכית אטו תנא כי רוכלא ליחשוב וליזל וצור וקנה דרכן לקרוע בקרקע מש"ה תני לה וברייתא לכתחלה מיירי אשמעי' בזכוכית שוחט לכתחלה ולא חיישי' לקסמי' נבדלים ממנו כמ"ש הט"ז וש"ך בסי' ו' יע"ש משא"כ במתני' דאיירי בדיעבד ועיקר דינא תלוש ולבסוף חיברו אתי לאשמעינן מש"ה לא תני זכוכית:

גמרא השוחט דיעבד אין לכתחלה לא בשלמא כו' בכל שוחטין עכ"ל התו' הקשו ד"ה צור וקנה דלמא נקיט ששחטו משום מגל יד והביא ראי' מכל הפסולים כו'. דלא תימא דלא שייך למיתני חדא גבי תרתי לזה הביאו מזבחים דתנא ג' אטו חדא וזה לפי שיטתם בריש פירקין דנשים שוחטין לכתחלה משא"כ להלכו' א"י תני תרתי אטו תרתי ומש"ה אמר איידי דטמאי' דליהוי תרתי אגב תרתי אבל חדא אגב תרתי לא שייך למיתני וכה"ג אמר ריש קידושין ע"ב ותני אגב חדא תרתי ותי' לא שייך הכי והתוספות סוברים דשאני כאן דמשום דינא דמגל יד דיעבד הוצרך לומר בכולן דיעבד משא"כ התם דליכא נ"מ לדינא פריך שפיר דהוה למיתני דברים משום כסף ושטר ואף אם נאמר דלא ניחא לשנויי דתני תרתי אטו חדא אכתי א"ל דתני חדא אגב תרתי דקנה אקנה לא קשיא כמ"ש תו' ד"ה ורמינהי דמתני' בשאר קנים. אבל הא ליכא למימר דמגל יד לכתחלה וצור וקנה דיעבד וברייתא דבכל שוחטין דיעבד כיון דאיכא הכל דיעבד כמ"ש מהרש"א בשמעתין ומש"ה לא תנא מגל יד בהדייהו דמגל יד לכתחלה נמי חדא דמסברא מגל יד לכתחלה לא דלמא באידך גיסא כדמסיק ועוד דאין טעם לדבר דבמתני' תני להו בהדדי ובברייתא לא תנא מגל יד:

ע"ש ורמינהו בכל שוחטין בין בצור וזכוכית וקרומית של קנה. מהרש"ל ז"ל כתב בדף ט"ז ע"ב בתו' ד"ה תלוש כו' דלרוחא דמלתא הקשה מבריי' ובלא"ה קשה וכי סכין כתוב בתו' ומ"מ קושית מהרש"ל תקשה דמבריי' לא פריך מידי כיון דאיכא הכל דיעבד ומהרש"א ז"ל תי' דממתני' גופא מוכח דלכתחלה דצור וקנה מרבינן לקמן מהכל שוחטין כדמסיק רבא י"ן ע"א וע"כ לכתחלה דאי דיעבד תרתי דיעבד למה לי עכ"ל ונראה דאין דלא מקשי מתני' גופא אהדדי י"ל דבמתני' לא קתני בכל שוחטין כו' ורבא הוא דמסיק לקמן כן אבל במתני' איכא למימר דמרבי קנה לחוד וקנה אקנה לא קשיא הא בשאר קנים הא בשל אגם כמ"ש תו' ד"ה ורמינהו בכל שוחטין ולמ"ש מהרש"א לא הוה מקשין תו' מידי בד"ה אלא צור וקנה דלמא נקיט דיעבד משום מגל יד דא"כ למה לי ברישא צור וקנה דהא מרבינן מהכל שוחטין גם התו' לעיל דף ג' ע"א ד"ה המניח שכתבו הא דפריך השוחט דיעבד לכתחלה לא והא איכא השוחט לכתחלה ומאי קושיא דא"כ תרתי לכתחלה למה לי ועוד דא"כ ליתני בברייתא נמי מגל יד כיון דכולהו חד דינא אית להו ומיהו דמשמע להו מלשון השוחט דייק וקשיא להו שפיר:

תוספות ד"ה אלא צור וקנה כו' וז"ל דהתם תני למידק דמי מערה דומיא דחמי טבריא עכ"ל קשיא לי דאכתי אימא דצור וקנה לכתחלה והא דנקיט דיעבד משום מגל יד והא דתנן מגל יד בהדי אינך לאשמעינן דומיא דמגל יד דהוה תלוש ולבסוף חיברו ה"ה צור וקנה הא מחובר מעיקרו פסול לר"ח אף דיעבד כי פליגי בתלוש ולבסוף חיברו דר"ח מכשיר לכתחילה ומתני' תלוש ולבסוף חיברו ואה"נ לכתחלה ומאי פריך מברייתא דהכל שוחטין בין בתלוש ובין מחובר ולזה י"ל דלא ניחא ליה לאוקמיה ר"א חדא דא"כ ברייתא דהשוחט במחובר לקרקע כמאן