ראש יוסף על חולין חלק א עא

במזיד וכר"מ ומנא לך הא דלמא ר"מ סובר דבמזיד לאחרים בו ביום שרי ומתנית' קתני דומיא די"ה ל"ש לו ול"ש לאחריני אסור ומש"ה מוקי למתני' כר"י דבשוגג אסור אף לאחרים בו ביום דע"כ טעמא דר"י דלא ליתהני מעבירה דאי מטעם קנס הוה למיקנסי' לדידי' עולמית כמ"ש רש"י דכן הוא סברת סוגין דשמעתין משא"כ לר"מ אימא לאחרי' שרי אף בו ביום אלא ש"מ דפשוט להסברת הש"ס דליכא מ"ד דסובר דבמזיד אסור לכל ישראל לערב כדי שיעשו דלא ליתהני מעבירה ובשוגג פליגי לר"מ שוגג לא חשיב עבירה ולר"י מ"מ עבירה הוא לכך אסור בין לו ולאחרים דלא נימטי' הנאה מעבירה ולכך הוכרח רש"י שפיר לפרש בגיטין ובכתו' ל"ד ע"א דלא יאכל עולמית דגם לאחרים אסור עד מ"ש מטעם הפשוט כאן דלא ליתהני מעבירה מדפריך ונוקמי' במזיד וכר"מ כו' וממ"ש רש"י כאן דהא דאמרינן בעלמא דאסור לערב. עד כדי שיעשו היינו במזיד משמע דפשיט' לי' לרש"י באיזה מקום בש"ס דבמזיד מיהא אסור לכל ישראל עד כדי שיעשו דלא נימטי' הנאה מעבירה וכדכתיבנא. ואין להקשות מאי פריך ונוקמא במזיד וכר"מ דלמא ר"מ אסור לו במזיד עד עולם כמו שפירש"י בכתוב' ושחיטתו כשירה משמ' בין לו ולאחרים ומנ"ל דלר"מ לא יאכל עד מ"ש י"ל או דהמקשן לא ידע מזה עד דמשני לי' לר"י הסנדלר ומיהו הא ידע ודאי דומי' דיה"כ ל"ש לו ולאחריני ומיהו ז"א אלא י"ל דא"כ היינו מזיד דר"י וסוגיא דהכא סברה דנם לענין מזיד פליגי דלא כמו סוגיא דגיטין דלא פליגי לענין מזיד דא"כ למה הוזכר מזיד כלל בדברי ר"י כמ"ש התוספות ד"ה המבשל או סוגיא דהכא סברה לא יאכל משמע בין לו ולאחריני גם ז"א והתי' האמצעי הוא הנכון. ולפי זה סוגי' דבגיטין עלה כהוגן וכפי מה שהתבאר בכתובות ל"ד ע"א ברש"י שם וסוגיא דכאן נמי שפיר וכפי מ"ש מהרש"א:

עוד שם גמרא ר' יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למ"ש לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית עכ"ל מה שאסור לאחרים עד מ"ש הוא שלא יהנה ממלאכת שבת וכמ"ש רש"י כאן וגם סוגיא דגיטין הכי סבירא דלאחרים אין שייך קנס לשיטת רש"י וכמ"ש מהרש"א ז"ל בשמעתין ולו אסור לעולם דקניס שוגג אטו מזיד ור"י נהי דקניס שוגג לפי סוגיא דגיטין מ"מ די שנקנוס עד מ"ש וי"ל דפליגי ר"י ור"י הסנדלר בהא דלר"י במזיד גופא מדרבנן לא קניס כולי האי שוגג אטו מזיד משא"כ לר"י הסנדלר דבמזיד מ"ה אסור קניס בשוגג לדידי' לעולם ולא לאחריני דלא שייך קנס באחרים ועד מ"ש אסור שלא יהנה ממלאכת שבת כפי שיטת רש"י כאן וגיטין. וראיתי להרשב"א שכתב כאן דלר"י דאוסר במזיד היינו לו ולא לאחרים דאל"כ מה פריך בב"ק וכתובות מ"ט דר"י הסנדלר ולא אמר מ"ט דר"י יע"ש ובתו' דגיטין ד"ה המבשל כתבו דאמאי מוקי בב"ק ובכתובות בטובח ע"י אחר דפטורי לר"י הסנדלר ולא לר"י עכ"ל. ויש להקשות אימא דלר"י במזיד אסור לעולם אף לאחרים מטעם קנס ור"י הסנדלר אוסר במזיד מ"ה מקרא דכי קודש הוא ומש"ה מוקי במרובה ובכתוב' כר"י הסנדלר דהוה שחיטה שאינה ראוי' מ"ה משא"כ לר"י דמ"ה שרי ומדרבנן אסור מטעם קנס א"כ הוה שחיטה ראוי' מן התורה ואמאי פטור. ואין לומר דתו' בשיטת רש"י קיימי דלאחריני לא שייך קנס וע"כ מקרא דכי קודש הוא ואמאי לא מוקי כר"י הא תו' לא סבירא להו כרש"י שהרי פירשו בשוגג דר"י דלא יאכל בין לו ולאחרים בסוגיא דגיטין יע"ש בד"ה המבשל הרי מטעם קנס אף לאחרים א"כ קשה דמש"ה לא מוקי כר"י, דמ"ה הוה שחיטה ראוי' ג"כ בשמעתין ד"ה המבשל כתבו דאמאי לא מוקי כר"י ואינו אמאי לא כמ"ש ולשיטתם לא שייך טעמא דלא יהנה ואיהו בזה אפרש לקמן אבל מסוגיא דגיטין מוכח בהדיא דכתבו שם דלר"י גם לאחרים אסור עד מ"ש וסוגיא דהתם סברה דטעמא דר"י משום קנסו שוגג אטו מזיד. ולקמן ע"ב ד"ה כגון שהיה לו חולה מבע"י והבריא כתבו וכן לר"י דלא אסר אלא מטעם קנס יע"ש משמע דלא סבירא להו שלא יהנה ממלאכת שבת בשוגג אלא מטעם קנס אסור אף לאחרים בשוגג וא"כ קשיא מ"ש:

וראיתי להלבוש בא"ח הל' שבת סי' שי"ח שכ' דברים אשר לא זכיתי להבין אותם והם זרים ותמוהים עד מאוד וז"ל בסעי' א' המבשל במזיד אסור לו עולמית דכתיב כי קודש הוא ולאחרים אסור מדרבנן בו ביום ולמ"ש א"צ כדי שיעשו ובשוגג אסור לו ולאחרים עד מ"ש מיד. הנה כל הפוסקים הר"מ ז"ל בפ"ו מה"ש ובטא"ח סי' שי"ח פסקו כר"י ואם דעתו לפסוק כר"י שכן נראה מדבריו חדא דבשוגג פסק דבמ"ש מותר גם לו ואילו לר"י הסנדלר אסור לו לעולם ועוד דבמזיד פסק לאחרים במ"ש ולר"י הסנדלר בין לו ולאחרים אסור לעולם וכיון שהוא פוסק כר"י ודאי דמ"ה שרי דלית לי' דרשא דכי קודש הוא כדמסיק בכתובות ל"ד דהיא קודש ואין מעשי' קודש ועיין באלי' זוטא שכתב בשם מי"ט קצת מזה. עוד אני תמה על דבריו שכתב לו מן התורה אסור ולאחרים שרי כיון דדריש מקר' דכי קודש הוא קרא סתמא כתיב מה קודש אסור בין לו ולאחרים כמו לר"י הסנדלר דאוסר לעולם אף לאחרים מה"ט דסתמא כתיב וה"ה לאחרים:

ובהתרת קשר זה נ"ל ליישב והוא דפריך בכתובות ל"ד וב"ק מ"ט דר"י הסנדלר ומסיק מקרא דכי קודש הוא ואמאי לא דטעמא דר"י הסנדלר כמו טעמא דר"י מטעם קנס ומיהו ר"י לא קניס לאחריני אלא עד מ"ש והוא סובר דגם לאחרים אסור לעולם מטעם קנס ולא מן התורה ואה"נ ההי' דגנב וטבח בשבת לא מיתוקמא כר"י הסנדלר דאיהו מדרבנן אוסר ומן התורה הוה שחיטה ראויה כמ"ש לעיל ואין לומר דסבירא לי' לסתמא דתלמודא דאי מטעם קנס די שנקנוס עד מ"ש ולא עולמית ור"ל דאוסר לו עולמית טעמא נמי כמ"ש הלבוש דמ"ה הוא מכי קודש הוא דז"א דלר"י הסנדלר לא יאכל הוא עולמית מטעם קנס בשוגג. ואין לדחוק ולומר דר"י הסנדלר לאחרים עד מ"ש ולא בעינן כדי שיעשו ולדידי' כדי שיעשו דלא אתי להערים כמ"ש לעיל דזה דוחק ועוד דא"כ אמאי לא מוקי מתני' כר"י הסנדלר בשוגג דהיה כשוגג דר"י וא"נ פליגי דלר"י מותר למ"ש אף לו מיד ולר"י הסנדלר לכדי שיעשו מה בכך, מ"מ השוחט בשבת שחיטתו כשירה למ"ש ומה בכך אי לו כדי שיעשו ולאחרים מיד אלא ודאי דלר"י הסנדלר לו לעולם אסור והא דלא תני בהדיא לאחרים במ"ש ולו לעולם דממילא משתמע הכי וא"כ חזינן דקניס לו לעולם בשוגג ואימא במזיד אף אחרים אסור לעולם מטעם קנס ובשוגג לא קניס אחרים כולי האי ומה הוקשה לו בר"י הסנדלר מ"ט טפי מר"י בשלמא לשיטת רש"י ז"ל בשמעתין דמטעם קנס לא שייך למיקנס אחרים כלל פריך שפיר מ"ט דר"י הסנדלר דגם לאחרים לעולם אסור וע"כ מקרא דכי קודש משא"כ לשיטת התוספות והוא שיטת שאר פוסקים דגם מטעם קנס שייך באחרים והיינו דקנסו לדידיה שאף לישראל אחר אין רשאי ליתן וודאי קשה ומה שהקשינו ולזה צריך לומר דסבירא לי' לסתמא דתלמודא דאי מטעם קנסא לא הוה למקנס שוגג אטו מזיד לר"י הסנדלר כיון דמזיד גופא הוא מטעם קנס לא הוה למיקנסיה שוגג אטו מזיד דגם בגזירה לגזירה לא גזרו כמה פעמים כ"ש דבר שהוא מטעם קנס פשיטא דלא קנסו שוגג אטו מזיד אלא טעמא דר"י הסנדלר במזיד מקרא דכי קודש הוא ומ"ה אסור באכילה ובשוגג קנסו אטו מזיד דהוה מדינא ולפי זה תקשי באמת לר"י דבשוגג יאכל למ"ש והיינו מטעם קנס קנסו שוגג אטו מזיד והא במזיד גופא הוה קנס ואיך שייך דעבדו רבנן קנסא לקנסא כמ"ש בסמוך. אלא ודאי דר"י במזיד אוסר לו מקרא דכי קודש הוא ואוסר שוגג מטעם קנס אטו מזיד דהוה דאורייתא ואה"נ בשוגג לאחרים מותר בו ביום דבמזיד גופא לא הוה אלא מטעם קנס או שלא יהנה במזיד ממלאכת שבת ולא גזרו גזירה לגזירה ומש"ה קנסו שוגג לדידי' ולא לאחריני ומתני' דקתני' שבת דומיא די"ה מיתוקמא לפי סוגי' דגיטין ובכתובות כר"מ או כר"י ומטעם מוקצה מחמת איסור אסורה באכילה ליומא ואה"נ במבשל דראוי לכוס סובר ר"י דלאחרים בשוגג שרי בו ביום כיון דבמזיד לא הוה לאחרים אלא מטעם קנס לא שייך למיקנס שוגג אטו מזיד ולא קתני שבת דומיא די"ה אלא לענין אסורה באכילה ליומא ולא דומיא ממש ולא היה לו חולה מבע"י והבריא וכמ"ש התורת חיים בשמעתין וז"ל ותימא ר' אבא ואינך איך מוקי למתני' מטעם הכנה או מטעם אחר והא דומיא די"ה וי"ל לאו לכל מילי יע"ש ומנא אמינא לה להאי סברא מסוגיא דגיטין נלמוד זה דף נ"ג ע"ב דמסיק דכ"ע היזק שאין ניכר לא שמי' היזק והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קמיפלגי ר"מ קני' שוגג אטו מזיד ופירש"י אף דמזיד קא קנסא הוא יע"ש הרי דמשמע דמדינא לא היה לחז"ל לקנוס שוגג אטו מזיד אף אנו נאמר דסוגיא דב"ק וכתובות דמוקי בשוחט ע"י אחר ורבנן דפטרי כר"י הסנדלר דדריש מקרא דכי קודש הוא דאי טעמא דר"י מקנס א"כ אמאי קניס לאחרים עד מ"ש והא במזיד גופא לא הוה אלא מטעם קנס וסוברת הסוגיא דלא הוה למיקנסי' קנסא לקנסא אלא מקרא והוה שחיטה שאינה ראוי' וא"כ לר"י דבשוגג יאכל למ"ש נמי הוה הטעם דבמזיד הוה מן התורה לו עכ"פ ובהכי פליגי רב אחא ורבינא ח"א מעשה שבת דרבנן היינו אף לר"י הסנדלר ואף דבמזיד הוה דרבנן אפ"ה קנסו שוגג אטו מזיד כסוגיא דגיטין דמוקי דכ"ע היזק שאין ניכר לא שמיה היזק ור"מ קניס שוגג אטו מזיד אף דבמזיד גופא