ראש יוסף על חולין חלק א ע

ומיחל היינו מתחיל ושותה ועיין בגיטין כ"ה ובדוכתי טובא מ"ש התוס' בזה יע"ש היטב: גמרא דברי ר"מ ר"י ור"י ור"ש אוסרין. אבל עולא בעירובין דל"ה ע"ב מוקי ר"י כר"מ דזוגי זוגי קתני ואדרבה אית ליה לר"י ברירה וכבר הארכנו לעיל בגי' הללו יע"ש

(ע"ב) בתוספות בד"ה התם כדקתני טעמא כו' ורב אית ליה דטעמא דר"י דאין בריר'. עכ"ל והא דאמ' דלמא יבקע הנוד לדבריו דר"מ קאמ' לה' והא' דדייק רב דלר"י אין ברירה ולדבריו דר"מ קאמר לה מנלי' זאת דלמא טעמא משום בקיעת הנוד כבר כתבנו דר"י מכשיר בעשה בהמה דופן לסוכה בכל ענין אף אי מיית לית בה עשרה אלמא דלא חייש למיתה ויה"כ מעלה בעלמא: עי' סוכה דף כ"ג ע"ב וכ"ש דלא חייש לבקיעת הנוד דמסר לשומר אלא משום דאין ברירה ותירצו התו' דאי' לאו ההיא דאין היינו מוכרחין לומר דעיקר טעמא דר"י משום בקיעת הנוד ולא משום דאין ברירה כי היכי דלא תיקשה ממתני' דעירובין אבל השתא דאיתא לדאין אמרינן שפיר דטעמא דר"י משום אין ברירה ולא משום בקיעת הנוד דלא חייש לבקיעת הנוד ומש"ה פריך והא ר"י ל"ל בריר' דאליבי' דרב קיימינן הכא משא"כ לעולא בעירו' דאמר ליתא לדאין מקמי מתני' דעירובין דסבר ר' יהודא יש ברירה יע"ש: וברש"י ד"ה מזרח ומערב כו' עיין במהר"ם מלובלין וביצה ל"ז ועירו' ל"ו ומ"ש רש"י אילן או גדר ע' בעירו' ד"ל וע' במהרש"א ז"ל במס' ביצה מ"ש בזה

(דף טו ע"א) גמרא דתנן המבשל בשבת בשוגג מפני שיש בכאן כמה דקדוקים אמרתי לפרש הנה רש"י ז"ל בכתובות דף ל"ד ע"א ד"ה בשוגג יאכל הוא וד"ה במזיד לא יאכל הוא עולמית אבל אחרים אוכלין ר"י אומר בשוגג ואכל למ"ש הוא עכ"ל הנה לפי דבריו שם כך הוא לר"מ בשוגג יאכל בו ביום הוא וכ"ש אחרים דלא קנס ר"מ שוגג אטו מזיד במזיד לא יאכל הוא' עולמית מטעם קנס אבל אחרים אוכלין אפשר אף בו ביום דלא עבדי איסורא אף דנהנה ממעשה שבת או אפשר עד מ"ש וכמ"ש לקמן ולר"י בשוגג יאכל למ"ש דקניס שוגג אטו מזיד כמ"ש שם רש"י להדיא ובסוגיא דגיטין דף נ"ג ע"ב דטעמא דר"י משום קנסא מדפריך ורמי דר"י אדר"י יע"ש וא"כ כי קניס ר"י לו אבל באחרים לא שייך קנס וכמ"ש מהרש"א כאן דסברת רש"י הוא כל משום קנסא לא שייך אלא לו ולא לאחרים במזיד לא יאכל עולמית מטעם קנס ובשוגג לא קנסו כולי האי ודי שיקנוס בו ביום ועיין מהרש"ל מה שכתב בכאן וגם מהרש"א ז"ל מודה לזה דסוגיא דגיטין הכי סברה ולאחרים אפשר אף בו ביום שרי או אפשר דמ"מ מודה דבו ביום אסור כמו לר"מ וכמו שאבאר עוד לקמן ור"י הסנדלר סובר בשוגג לא יאכל עולמית מטעם קנס אטו מזיד ובמזיד לא יאכל עולמית מן התורה בין הוא ובין אחרים מקרא דכי קודש הוא כמו דדריש בכתובות שם וב"ק יע"ש ובשוגג הוא עולמית ואחרים למ"ש הוא מטעם שלא יהנה ממלאכת שבת דאי מטעם קנס והוא דעביד איסורא קנסו לעולם ולאחרים עד מ"ש הא ליתא לשי' רש"י בכאן וכפי מה שפי' מהרש"א אליבי' דסברתו הוא דלא שייך למקנס אחרים כלל דלא עבדי איסורא אלא ע"כ דלא יהנה במלאכת שבת וכמ"ש רש"י בשמעתן לר"י. והנה יש שוגג אטו מזיד דלמא טעמא דר"י דלא ליתהני ממלאכת שבא ואי דסוגיא לראות בגיטין דפריך ורמי דר"מ אדר"מ ור"י אדר"י דר"מ במבשל לא קניס שוגג אטו מזיד ור"י קניס שוגג אטו מזיד מנא לי' דר"י קניס דהתם לא סברה הך סברא דלא ליתהני ממלאכת שבת הא לר"י הסנדלר ע"כ טעמא משום הכי הוא דאל"כ בשוגג אמאי אסור לאחרים עד מ"ש ואי מטעם קנס הא לשי' רש"י ודאי דלא שייך למקנס אחרים כמ"ש מהרש"א בשמעתין כאן וא"כ ה"ה ר"י טעמא דעד מ"ש דלא ליתהני מעבירה ולא משום דקניס ולזה י"ל דסוגיא דהתם סברה מדקתני בשוגג יאכל למ"ש הוא משמע ואמאי לא קתני דגם אחרים אין אוכלין עד מ"ש ולית ליה האי תירוצא שכתב רש"י כאן דאיידי דתנא סיפא לא יאכל בדידי' ולזה הכריח דר"י לא משום שלא יהנה הוא דא"כ לאחרים נמי אלא מטעם קנס ולדידי' קניס ולא לאחרים דלא שייך וא"כ פריך שפיר דר"י אדר"י דכאן קניס אלא דיש לראות במה שהביא מהרש"א בשם פי' ישן אחד וז"ל דר"י קניס שוגג אטו מזיד ובעינן לערב כדי שיעשו דלא נימטיי' הנאה מעבירה עכ"ל לא ידענא היאך הרכיב שניהם יחד דסוגיא דגיטין סברה דטעמא דר"י משום דקניס שוגג אטו מזיד דאי דלאו נימטיי' הנאה מעבירה א"כ מנלי' דקניס ר"י שוגג אטו מזיד והלא בטעמא דלא:

נימטי' סגי ומאי פריך ורמי דר"י אדר"י אלא דסוגיא דהתם סברה מטעם קנס לחוד מדקתני לא יאכל משמע הוא ולא אחריני וכמ"ש לעיל. וי"ל זאת דתו' בפי' ישן דלערב עד כדי שיעשו דלא נימטיי' הנאה מעבירה לאו משום דבשוגג חשיב לי' עבירה אלא טעמא דר"י משום קנס והיינו אי שרית ליה בשוגג אתי לאיערומי ויבשל במזיד ויאמר שוגג הייתי ומש"ה קנסו שוגג אטו מזיד וכמ"ש הרשב"א ושאר פוסקים וא"כ מש"ה בעינן לערב בכדי שיעשו דאי שרית לי' מיד אכתי אתי לאיערומי כיון דא"צ להמתין כדי שיעשו משא"כ אי צריך להמתין לא אתי לאיערומי דיכול לבשל במ"ש וז"ש בפי' ישן דצריך להמתין כדי שיעשו כדי דלא נימטי' הנאה מעבירה ר"ל שיבשל במזיד וא"צ לשהות כדי שיעשו וז"ל חדושי רשב"א בשמעתין ר"י אומר בשוגג יאכל למ"ש דקניס שוגג אטו מזיד דלא אתי להערים ולומר שוגג הייתי ואח"כ כתב דצריך להמתין כדו שיעשו דלא ליהני מעשיו הרעים יע"ש ור"ל דאכתי אתי להערים משא"כ אז צריך כדי שיעשו תו לא אתי לאיערומי וה"נ י"ל בפי' ישן ולאו דשוגג עבירה הוא:

ודברי הרשב"א הם נלמדים ממ"ש בשבת ל"ח דלמא אתי לומר שוכח אני כמ"ש לקמן וה"נ כן. ולפי דברי הרשב"א אין צריך לדחוק כמ"ש מהרש"ל דהא דלא קנסו שוגג עולמית כמו מזיד דדי שיקנוס בו ביום אלא כיון דטעמא דלא אתי לאיערומי וכיון שאסור עד כדי שיעשו כו' תו לא אחי להערים דלא נהנה ולאו דשוגג עבירה הוא ושייך בי' קנס משא"כ במזיד דעביד איסורא קנסו ממש דעביד איסורא ואף עולמית. ויש לראות לפי זה מאי פריך בגיטין ורמי דר"י אדר"י דכאן קניס שוגג אטו מזיד ובמטמא יין של חבירו לא קניס שוגג ופטור ומאי קושיא דהתם לא שייך אתי לאיערומי וי"ל דהתם נמי שלא יעשה להכעיס לחבירו ויאמר שוגג הייתי ומיהו לפי מה שסיים הרשב"א שם דלא בעינן בכדי שיעשו א"ש טפי דע"כ טעמא דר"י משום קנסא לחוד נמצינו למידין דסוגיא דגיטין וכפי מה שפי' רש"י בכתובות ל"ד ע"א סברה דלר"מ במזיד לא יאכל עד מ"ש לו ולאחרים מותר בו ביום דלא שייך קנס ואפשר דמ"מ עד כדי שיעשו אף לאחרים דלא ליתהני מעבירה ושוגג לאו עבירה הוא ור"י סובר בשוגג יאכל הוא למ"ש ואחרים בו ביום ובמזיד לא יאכל הוא עולמית ואחרים למ"ש עד כדי שיעשו כדי לא ליתהני מעביר' ובעינן כדי שיעשו וכדכתיבנא:

ארא שיש לראות מי הכריח לרש"י ז"ל בכתובות לר"מ במזיד לא יאכל הוא עולמית הפך סוגיא דכאן דמוכח דלר"מ יאכל למ"ש אף הוא מדפריך ונוקמי' במזיד וכר"מ אלמא במ"ש שרי וכמו שאבאר בלשון התו' ד"ה המבשל וכן פי' רש"י כאן להדיא ומי הכריח לרש"י שם בכתובות בע"א. וי"ל דסברת רש"י הוא דודאי במזיד דין הוא שאף לאחרים אסור עד מ"ש כדי דלא ליתהני מעבירה וא"כ לר"מ אמאי נקיט במזיד לא יאכל הוא משמע הא אחרים שרי ולטעמא דלא ליתהני אין חילוק בין לו או לאחרים אלא דסוגי' דהתם ודגיטין סברא דבמזיד לא יאכל הוא עולמית מטעם קנס ולאחרים לא שייך קנס אלא עד מ"ש דלא ליתהני מעבירה ור"י סובר בשוגג לא יאכל מטעם קנס דאי משום לא ליתהני בשוגג לאו עבירה הוא ובמזיד הוא לא יאכל עולמית אבל אחרים עד מ"ש ונמצא לענין מזיד לא פליגי ר"מ ור"י אלא בשוגג לר"מ יאכל הוא אף בו ביום דלא קניס ור"י קניס הוא' עד מ"ש ואחרים בו ביום נמי שרי משא"כ סוגיא דשמעתין סברה דר"י בשוגג נמי עבירה היא ואף לאחרים אסור עד מ"ש וא"כ יאכל דקתני הוא' עצמו איידי דסיפא תני לה וכמ"ש רש"י לקמן בשמעתן א"כ ה"ה לר"מ דאמר במזיד לא יאכל היינו למ"ש בין הוא ובין אחרים ואיידי דתני רישא רבותא דאף הוא יאכל בו ביום תני סיפא בדידי' ומש"ה פריך ונוקמי' במזיד וכר"מ דאי לר"מ במזיד לעולם אסור א"כ מאי פריך הא שחיטתו כשירה משמע לו ולאחרים כדמשני לר"י הסנדלר וכן נמי לאחרים אסור עד מ"ש מה"ט מדפריך ונוקמא במזיד וכר"מ משא"כ סוגיא דגיטין דלא ס"ל איידי וכמ"ש לעיל מש"ה פי' רש"י ז"ל שפיר דלר"מ לא יאכל הוא עולמית במזיד ופירושו בכתובו' הוא ע"פ סוגיא דגיטין דהכי משמע ריטהא דסוגין כמו שפי' הגמ' בגיטין דפליגי אי קנסו כו' ועיין מ"ש לעיל ובלשון התו' ד"ה המבשל אבאר יותר בעזה"י ועיין בפני יהושע דף ל"ד ע"א:

והנה ממ"ש רש"י ז"ל בשמעתין ד"ה לא יאכל בו ביום וה"ה לאחריני דלא נימטי' הנאה מעבירה וה"ה בשוגג יאכל דהא דאמרינן לערב בכדי שיעשו ה"מ במזיד דעביד איסורא עכ"ל פשוט לו באיזה מקום בש"ס דישראל העושה מלאכה במזיד בשבת אסור גם לאחרים עד כדי שיעשו דלא נימטי' הנאה מעבירה ועיין ביצה וכמ"ש לעיל דמש"ה פירש"י בכתובות במזיד לא יאכל הוא עולמית דלאחרי' נמי אסור, עד מ"ש. ומיהו מסוגין דהכי נמי יש להוכיח כן דלכ"ע במזיד אסור אף לאחרים עד כדי שיעשו דלא ליתהני מעבירה וזה מדפריך ונוקמיה