ראש יוסף על חולין חלק א סט

בדאורייתא אבל בדרבנן אית ליה יע"ש היטב בסוגיא דעירובין. כן סובר רבא ואף דרבא תירץ שם אליבא דר"ש דמש"ה אוסר בלוקח יין מבין הכותים דבעינן ראשית ששיריה ניכרין המעיין בחדושי הרשב"א בשמעתין שכתב למ"ד יש ברירה כי מפריש לאחר זמן ב' לוגין תרומה הוברר הדבר למפרע דזהו תרומה ושיריה ניכרין מיקרי והקשה מעירובין דרבא אמר שאני יין דבעינן שירי' ניכרין אלמא אף מאן דאית ליה ברירה לא מהני ותירץ דמש"ה ואי בעית אימא דחייש לבקיעת הנוד הא משום שירים ניכרין מהני למ"ד יש ברירה כן הוא תוכן כוונתו יע"ש שכתב דלמ"ד י"ב מהני והביא כן בשם הרמב"ן ובשם גאון סוף דבר דרבא חזר גופא מהך תירוצא ואמר ואבע"א משום בקיעת הנוד בעירובין ולפי סוגיא דסוגיא איתברר מילתא דר"י לא חייש למיתה וכ"ש לבקיעת הנוד כמ"ש לעיל ולדבריו דר"מ קאמר וטעמא דר"י דלית ליה ברירה בדאורייתא ובהא דתני תורמין משל כל על של כל גורס רבא לר"מ לחוד ור"י ור"י ור"ש כולהו סברי דאין מעשרין משל כותים על של ישראל וכגירסת ירושלמי הביאו הר"ש בפ"ה מ"ט דדמאי ואפשר שגירסת רש"י במנחות נמי היה כן דר"י ור"י ור"ש כולהו בחדא שיטתא קמיירי וע"כ דמירוח עכו"ם אי פוטר פליגי דאי סבר ר"י יש קנין וכותים גרי אריות הן א"כ בלוקח יין מבין הכותים נמי הוה דרבנן אלא ע"כ דאין קנין ופטור משום מירוח עכו"ם והא דלוקח יין איירי במטהר יינו של כותי וישראל הוא העושה כמ"ש התוס' בדוכתי טובא בגיטין ומנחות ובכורות וסוכה ועירובין ורש"י ז"ל לשיטתיה שסובר אף שהתבואה ברשות עכו"ם כי מרחה ישראל מירוח ישראל קרינן ביה ומנא אמינא לה מבכורות י"א ע"ב שכתב בד"ה דאימרחנהו ישראל ברשות עכו"ם שהיה ישראל אריס וקרקע של עכו"ם הוה אלמא אף שהתבואה ברשות עכו"ם מירוח ישראל קרינן ביה ועיין בתוס' שם דבור המ' דמרחינהו ישראל ובר"מ פ"א הי"א מהלכות תרומות ובכ"מ שם דרבינו מפרש כפי' התוספות אבל רש"י לא סבירא ליה הכי אלא כמ"ש כאן:

או יאמר אי פליגי במירוח הגוי אי פוטר א"ש דר"י ור"י ור"ש אוסרין דבתרומה גדולה לא שייך למדרש דגנך ולא דיגון עכו"ם דתרומה גדולה אפשר מעיקר הדין חיובא דידיה חל קודם גמר מלאכה וכדאיתא בירושלמי אי אפשר לגורן שתעקר אא"כ הפרוש ממנו תרומה גדולה וכמ"ש בספר פני יהושע גיטין כ"ה ד"ה עשרה מעשר ראשון יע"ש וא"כ מהיכא תיתי דלפטור מירוח עכו"ם משא"כ מעשר דאינו חל עד גמר מלאכה וכיון שנגמר מלאכתן ביד העכו"ם פטור ומיהו בר"ח הלכות תרומות פ"א כתב דפטור מכלום במירוח עכו"ם יע"ש ואין כאן מקומו להאריך:

עוד אבאר לך דהא דאמר בעירובין ל"ז ע"ב דלמא כי לית ליה לר"ש ברירה ה"מ מן התורה אבל בדרבנן אית ליה שהוקשה לתוס' בכורות י"א ד"ה טבלים והלא כל לוקח מן התורה פטור בממורח ביד המוכר לשיטת ר"ת ולפי מ"ש מהרימ"ט ח"א סימן פ"ה הביאו במשנה למלך פ"א מהל' תרומות הי"א דלא פטרה תורה לוקח אלא מן מעשר ולא מן תרומה גדולה ותרומת מעשר א"כ מש"ה ר"י ור"ש אוסרין משום תרומה גדולה דהוה מן התורה אף בלוקח ועיין במשנה למלך כמ"ש שם דתוס' סברי דבתרומת מעשר פטור יעוין שם ובמ"ש התוס' שם עוד דההיא דמנחות ס"ז מיירי בעכו"ם שתרם משלו על של ישראל דהוה תרומה כדתנן בפ"ג דתרומות יש לעיין ביה טובא דהא ע"כ לא אמרינן דעכו"ם שתרם תרומתו תרומה אלא בדנפשיה דאין קנין לעכו"ם בא"י אבל לתרום משלו על של ישראל אף שלא מדעתו כיון דמטעם זכיה הוא הוה כשליחות ונכרי אין נעשה שליח גם מדברי התוס' משמע דתרומתו מן התורה הוא והכי איתא התם בפ"ג דתרומות אבל הר"מ ז"ל בהלכות אלו פ"ד הט"ו כתב דמדין תורה אין תרומתו תרומה והטעם אף שבמ"ש פ"ג דתרומות משמע דהוה מ"ה לת"ק משום דכתיב איש איש שנודרים כישראל וה"ה תרומה מרבים מיניה ועיין בר"ש שם ובקדושין מ"א ע"ב יע"ש והר"מ ז"ל דפסק בהלכות מעה"ק דאין לו אלא עולה כר"ע ולא שאר קרבנות וכ"ש תרומה דאימעט דלא הוה מה"ת ואם נאמר דיש קנין אם לא חזר ישראל ולקח מעכו"ם דרפוי מרפי ביד הכ"מ בבר זה כמו שיראה הרואה בפרק א' ה"י וי"א אם כן בלא"ה א"ש דמש"ה תרומות גוי דרבנן דיש קנין כה"ג כ"ש:

כתב התוי"ט במסכת דמאי פ"ז מ"ד מ"ש הרב דלוקח בע"ש בין השמשות כתב ולא מוקי בלוקח מע"י שיקח בשבת היין מן הכותי כו' ולא ידענא אמאי לא אמר לצפונו או לדרומו כיון דמבע"י מיירי כמו בדמאי אף שאין בידו אומר כך כמו שמבואר במשנה א' יע"ש עוד כתב אהא דהיו לו טבל של תאנים אומר כו' קשה הא תו למה לי עכ"ל ואפשר דאשמעינן תרתי דאי מקמייתא ה"א דווקא דרבנן ויש שורש מ"ה הוא דאית לר"מ ברירה כמו הלוקח יין דכל לוקח דרבנן הוא ועיין תוס' בכורות י"א ב' ד"ה טבלים או דיש קנין לר"מ וההיא דמנחות מיירי בתבואה שלקחה עכו"ם מישראל וכמ"ש הר"ש פ"ה ובתוס' בכורות שם ובמנחות ס"ו ד"ה מירוח וע"ש וכותים גרי אריות הן ולכך אשמעינן בטבל שלו דהוה מה"ת אפ"ה יש ברירה ועיין בפי' הר"מ ז"ל בהך משנה פ"ז יע"ש ומשנה א' איצטריך א' שלא גזרו על סתם יינם ב' דגרי אמת הן או דנחשדו גם על תרומה גדולה כמ"ש רש"י כאן ועוד דהוה ודאי ולא ספק ומש"ה לא הוזכר לצפונו או לדרומו ושאר ענינים שמחולק וודאי מן דמאי:

ולהכי צריכי תרווייהו ומיהו אי פירות הוה מדרבנן לבד דגן תירוש ויצהר דהוה מן התורה וזה דעת הראב"ד בהלכות תרומות פ"א ה"א יע"ש בכ"מ ובמשנה למלך אם כן הא דקתני מתני' היו לו מאה תאנים של טבל לא הוצרך להשמיענו דכבר אשמעינן במשנה הקודמת ואפשר לומר להיפך דמתני' דהכא כ"ע היא ור"י ור"י ור"ש אמרוה דאפילו מאן דלית ליה ברירה ה"מ בדאורייתא כי ההיא דהלוקח יין ואין קנין דהוה מה"ת וישראל מטהר יינו או דתרומה גדולה לא שייך בה מירוח נכרי דפוטר דחיובא דידה מקמי גמר מלאכה הוא ולא שייך מירוח כמ"ש לעיל בשם ירושלמי והביאו פנ"י בגיטין כ"ה ודגנך ולא דיגון נכרי במעשר הוא דכתיב אבל במשנה ב' כ"ע מודים דיש ברירה דהוה דרבנן אלא דקשה הא הלוקח פטור מדין תורה בין קודם מירוח בין לאחר מירוח להר"א ז"ל עיין בהלכו' תרומו' ואם נאמר דתרומה גדולה חייב בה הלוקח מד"ת כמ"ש מהרימ"ט בח"א והבאתיו לעיל הוא א"ש ויש לתרץ בע"א ואין להאריך:

העולה מהני מילי מעלייתא דלכאורה ממשנה ט' פ"ה דדמאי מעשרין מכותים על של ישראל מוכח דהוה וודאי טבל וכמ"ש הר"ש שם יע"ש ואין לומר דמיירי בידע שלא עישר או בלקח ממנו קודם גמר מלאכה דא"כ מ"ט דר"א דאוסר משל כותי על של כותי וכמ"ש הר"מ דספיקא משוי ליה בלא ידעינן אי עישר ואפ"ה לת"ק מעשרין משל כל על כל והיינו משום דפירותיו וודאי טבלי' כשמוכר לאחרים דלא חיישי אלפני עור. אמנם ראיתי בר"ש שהביא ירושלמי ור"א אוסר אמר ר' יוחנן כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך עשו פירות כותי וודאי ואין מעשרין מזה על זה וצריך ביאור ונראה דהכי פירוש כמו בדמאי דאין מעשרין מזה על זה דשמא א' עישר והב' לא והוה מן הפטור על החיוב ומ"ש אחר רובן דאי הוה ספק השקול הוה וודאי דאוקמיה אחזקה אלא דרובן מעשרין ומש"ה לא הוה אלא ספק דבריהם כך עשו פירות כותי וודאי טבל מדבריהם דלשון עשו כך משמע ומש"ה ג"כ אין מעשרין מזה על זה דשמא א' עישר ויש עוד לפרש דר"א סובר פירות כותי הוה וודאי ואפ"ה אין מעשרין מזה על זה דשמא א' נכרי גמור ויש קנין והב' גר צדק הוה ואין עע"ז ומש"ה הוה מן הפטור על החיוב ולפ"ז אין ראי' דמצינו לומר דכ"ע פירות כותי ספיקא הוה או חששא דרבנן בעלמא הוא דהוה ס"ס שמא עישרן לצורך עצמן ואת"ל שעשה מתחלה למוכרן בשוק שמא עישר הלאו וודאי הוא כמ"ש לעיל וכאן מיירי בידוע שלא עישר או שלקחו קודם גמר מלאכה דאפילו הפריש לא הוה מעשר ויש לעיין בזה. וטעמא דר"א שמא א' מהן נכרי גמור או עע"ז כדמצינו בימי ר"מ שהיו מועטין עע"ז וא' מהן ישראל וגר צדק והוה מן החיוב על הפטור:

והנה בהא דדמאי דכתבו התו' באשה רבה ובכורות כ' ד"ה ואי בעית אימא דהוה דרבנן שאין להחזיק שום אדם ברשע ובאשה רבה ד"ה מחוורתא כתבו ג"כ בדרך זה ור"ל דכל ישראל בחזקת כשרות הן ואכתי אוקי להדי חזקה דטבל ורובא דתליא במעשה לא אזלינן בתריה כמ"ש בבכורות והרשב"א בחדושיו לעיל דף י"א ואם נאמר דהא דאין הולכין אחר רובא דתליא במעשה היינו מדרבנן וכבר כתבנו בזה לעיל באורך בדיני רובא הוה א"ש מש"ה הוה דרבנן ואם נאמר דמיעוט' דמיעוט' הוא וכמ"ש הפני יהושע ג"כ בגיטין א"ש דע"כ לא אמרינן דרובא דתליא במעשה אין הולכין אחריו אלא במיעוט המצוי לא בע"א וכבר כתבנו לעיל בדיני רובא ואף אם נאמר דמעשרין בדיבורא ממקום אחר חדא זה הוה מיעוטא דמיעוט' ועוד זה נמי לא אזלינן בתריה דהמיעוט לא צריך שום דבר אלא ממילא הוא ולא אזלינן בקר רובא ואון עת האסף פה הלא דברים ארוכים הם:

ובד"ה ומיחל פי' מחלל מעשר שני על מעות כו' עכ"ל לרש"י ז"ל שפי' דמיירי באומר בע"ש מבע"י או בחול שאין לו כלים ומש"ה הא דתשעה מעשר שני אה"נ דאומר לצפונו או לדרומו ומחלל מיד על המעו' משא"כ לפי התו' והרב והר"ש דמיירי בע"ש בין השמשות ומש"ה אסור לקרוא לה שם ממש אלא אומר לכשישתה יהא תרומה ומעשר למפרע ע"כ