ראש יוסף על חולין חלק א סח

בגטין כ"ה ד"ה ומיחל דלפי' ר"ת דכל לוקח הוה מדרבנן אם הוא ממורח ביד המוכר א"כ לא הוה ההיא דלוקח אלא מדרבנן ומש"ה שרי להפריש בין השמשות יע"ש ואני מסתפק בזה דלדבריו כל שהוא מדרבנן מותר להפריש עליו בין השמשות ואפשר דאינו כן אלא דמאי הוא דהתירו דלא היה ודאי דדבריהם אלא ספק דבריהם דרוב ע"ה מעשרין הן ומיעוטא דמיעוטא דאין מעשרין וחומרא דרבנן בעלמא הוא ומש"ה בין השמשות רשאי לעשר משא"כ בודאי דרבנן אפשר דלא התירו וראי' לזה הא דאמר ריש במה מדליקין ספק חשיכה אין מעשרין הודאי ואין מטבילין הכלים דמתקן מנא הוא ולר"מ ז"ל טבילת כלים דרבנן הוא כמ"ש בפי"ז מהלכות מ"א ועיין בי"ד סי' ק"ך בב"י גבי משכנתא ובפר"ח בס"ק ו' יע"ש ואפ"ה אסור להטביל כלים בין השמשות דמתקן מנא הוא אף דהתיקון הוא מדרבנן דמה"ת אין צריך טבילה אפ"ה חשיב תיקון ה"ה ודאי דרבנן דאין מעשרין דהוה מתקן מדרבנן ובדמאי הקילו. דאשכחן כמה קולות שהקילו בדמאי דהוה רק חומרא בעלמא לא בוודאי איסור דרבנן אם לא שנחלק בין ההיא דאין מטבילין הכלים דהוה אסמכתא מקרא דכלי מדין חמור יותר ובלא"ה לרש"י אפשר דסובר טבילת כלים מה"ת ומ"מ לענין דינא צ"ע באיסור דרבנן ועיין א"ח בשבות:

ועתה אשוב אל משנתנו דהלוקח יין מבין הכותים הנה רש"י בגיטין כ"ה ע"א ד"ה מבין הכותים כתב וזה לשונו כותים גרי אמת הן ואין א"י נפקעת קדושתה על ידם עכ"ל יש לראות למאן קאמר לה אי לר"מ ור' יהודא הא הם סבירא להו דאף בעכו"ם אין א"י נפקעת קדושתה על ידו דאין קנין לעכו"ם בא"י ומאי איריא כותים דגרי אמת הן ומנא אמינא לה מהא דתנן תורמין כו' במנחות ס"ו ע"ב אמר רבא מירוח נכרי פליגי תנאי ומייתי ממתני' ד' פ"ז דדמאי ותוספתא שם ר"מ ור"י אומרים מעשרין מכל על כל (והוא כגי' תלמוד דידן דזוגי זוגתא קתני ר"מ ור"י בחדא שיטה ור"י ור"ש בחדא שיטה עיין בר"ש שם). ופירש"י מכותי על של ישראל דאין קנין לעכו"ם בא"י ואין מירוח עכו"ם פוטר ר"י ור"ש אומרים תורמין מש עכו"ם על כותים ומשל כותים על של עכו"ם אבל לא מכותים ומעכו"ם על של ישראל דמירוח הנכרי פוטר והם נמי סבירא להו דאין קנין אלא דמירוח פוטר ואיך שיהיה מוכח דלר"מ ור"י אין קנין לעכו"ם וא"כ תיפוק ליה דא"נ גרי אריות הן אין א"י נפקעת קדושתה על ידם ואי לר' יוסי ור' שמעון פי' כן דהם אפשר דסבירא להו דיש קנין לעכו"ם בא"י אם כן לדידהו ע"כ כותים גרי אריות הן דאל"כ אמאי פליגי דאין מעשרין משל כותי על של ישראל ומשל עכו"ם על כותי מעשרין או מכותי על כותי אלמא דוודאי טבל משוינן לה ואפ"ה אין מעשרין משל כותי על ישראל ומישראל על כותי אלמא דגרי אריות הן ויש קנין לעכו"ם בא"י או דמירוח העכו"ם פוטר וה"ה כותי דגרי אריות הן ואיך כתב רש"י דגרי אמת הן ואין א"י נפקעת כו' ולמאן קאמר לא לר"מ ור"י ולא ר"י ור"ש:

ולהתיר הספק הזה נוכל לומר שמ"ש רש"י כאן הוא כמ"ש הר"ש בפירוש המשניות בדמאי ז' משנה ד' ופ"ה משנה ט' דכתב דסוגיא דמנחות סברה דכ"ע יש קנין לעכו"ם להפקיע מיד המעשר אלא בתבואה שלקח כותי מישראל ומרחה פליגי דלר"מ ור"י מירוח נכרי אין פוטר ולר"י ור"ש מירוח נכרי פוטר יע"ש ודבריו ראוין למי שאמרן דסוגיא דידן לשיטתיה כמו שאמרו בע"ז דף כ"א דשדה דאית ביה תרתי היינו הפקעת מעשר דיש קנין לר"מ וע"כ פליגי בלקח עכו"ם תבואה מישראל ומרחה ומש"ה פירש"י כאן שפיר דכותים גרי אמת הן ואין א"י נפקעת, מקדושתה על ידם הפך מה שפי' במנחות. ואף דר"י ור"ש ע"כ סבירא להו דכותים גרי אריות הן ומירוח נכרי ג"כ פוטר אלא מדרבנן הוא דחייב משום בעלי כיסין כדמפרש במנחות ס"ז ע"א מ"מ מפרש לר"מ ור"י דאף בדאורייתא אית להו ברירה יעוין שם היטב במנחות ובגיטין ולקמן אבאר עוד בעזה"י:

הן אמת שיש לתמוה בההיא דמנחות מי הכריחו לרש"י לפרש דכ"ע אין קנין והוא הפך סוגיא דע"ז כ"א וגם יקשה קושית הר"ש מנא ליה לרבא דפליגי במירוח נכרי אי פוטר אי לאו דלמא דכ"ע אין פוטר ופליגי ביש קנין או בלקח בשבלים יע"ש ובברייתא לא נזכר דר"א פליג ואוסר בשל כותים על של כותים ועיין לקמן מ"ש בדברי ר"א יע"ש והיה אפשר לומר דהוכרח רש"י לפרש דר"מ סובר דאין קנין לעכו"ם בא"י משום דמסיק שם במנחות ס"ז ע"א מ"ט דר"מ דכתיב דגנך שני פעמים אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ואי סבירא ליה דיש קנין לעכו"ם בא"י אימא חדא למעט עכו"ם ן ולא נכרי דיש קנין וחדא למעוטי מירוח נכרי דפוטר אלא ש"מ דסבירא ליה דאין קנין ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות מירוח נכרי דאין פוטר מן המעשר ועיין מנחות ל"א ע"א תוס' ד"ה קסבר אין קנין שכתבו וא"ת והא מירוח עכו"ם פוטר ואין לומר דאין פוטר דלא אשכחן תנא דאית ליה תרתי דאם כן דגנך ב' פעמים במאי מוקי לה דר"מ סובר דמירוח נכרי אין פוטר וסובר דיש קנין. מה שכתבו דר"מ סובר דיש קנין הוא כשיטת הר"ש ז"ל בפי' המשניות פ"ה דדמאי מ"ט וסבירא להו דמיירי בלקח כותי תבואה מישראל בשבלים אמנם מה שכתבו דר"מ סבר יש קנין משמע דגנך מוקי להא גופא ליש קנין ולא ידענא דהא אמר לקמן ס"ז ע"א אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות מירוח גם לא מקשין מידי דלית תנא דאית ליה תרתי מירוח אין פוטר ואין קנין דא"כ דגנך במאי מוקי לה והא אדרבה מוקי למירוח דאין פוטר דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וגם למה דהדר רבא ואמר למ"ד מירוח אינו פוטר ה"ה הקדש אין פוטר יש לראות וליישב זאת וי"ל באמת הני ב' דגנך כחדא חשיב או חד לשום דרשא וחדא דמירוח עכו"ם אין פוטר ולזה שפיר כתבו דמדפשוט לרבא כ"כ ש"מ דלית תנא דאית ליה תרתי דמירוח העכו"ם אין פוטר ואין קנין ואין להאריך כאן:

גם זאת אומר לך שמ"ש הר"ב בפי' המשניות פ"ז מ"ד דדמאי דאינה הלכה דלפי שמדרב' יש ברירה ולא בדבר דאורייתא לכאורה כל לוקח הוא מדרבנן ולזה י"ל דסבירא ליה כשיטת ריב"א בפ' הפועלים פ"ח ע"א ד"ה אין הטבל מתחייב אלא בראית פני הבית יע"ש אבל הר"מ ז"ל שכתב ג"כ וזאת הלכה היא לר"מ ולא קיי"ל לפי דבאורייתא אין ברירה קשה והא פסק בפ"ב מהלכות מעשר ה"ב דלוקח תבואה שלא ממורח חייב מה"ת וממורח מדרבנן חייב והוא כשיטת ר"ח בהפועלים שם ד"ה תבואת זרעך ולא לוקח וכמ"ש הכ"מ יע"ש היטב וא"כ אמאי אינה הלכה והא הלוקח יין מבין הכותים נגמר מלאכתן בידם ובזה כ"ע מודים דיש ברירה בדרבנן דהכי הלכתא ואמאי כתב שאין הלכה:

שוב ראיתי בתוספות בכורות י"א ד"ה טבלים דהא דאמרינן בעירובין ל"ה ע"ב דלמא כי לית ליה לר"ש ברירה ה"מ בדאורייתא שהוקשה להם לר"ת דכל לוקח מדרבנן הוא דחייב איך אמר ר"ש בדאורייתא ותירץ דה"ק תרומת דגן תירוש ויצהר קרוי דאורייתא עכ"ל רצונם לומר דשאני תרומה דאית ליה שורש מן התורה משא"כ תחומין דאין להם עיקר בתורה ולפי זה לדידן ע"כ אף בדרבנן אלא דיש לו עיקר מה"ת קיי"ל אין ברירה ומש"ה כתב הר"מ ז"ל דאינה הלכה כאותה משנה. וכבר כתבנו שאין כונתנו כאן אלא לבאר פי' המשנה ולא לדבר דיני ברירה כי לא עת האסף פה:

ודע עוד שמה שהוקשה להם לתוס' בכורות י"א הא דאמר בעירובין ה"מ בדאורייתא דמשמע דנתחדש להם קושיא זו דוקא לר"ת דאמר כל לוקח מדרבנן חייב והא לפי' ריב"א נמי יקשה דהא ר"י ור"ש סוברים דיש קנין לעכו"ם בא"י וכותים גרי אריות הן או דמירוח העכו"ם פוטר כדמסיק שם במנחות וא"כ הלוקח יין מבין הכותים דנגמרה מלאכתן ביד הכותי והם גרי אריות ודאי לא חייב במעשר אלא מדרבנן וכיון שכן איך אמר כי לית ליה לר"ש מן התורה והא לא הוה אלא מדרבנן וכדכתיבנא וההיא דהלוקח יין מבין הכותים לר"ש ור' יוסי או במטהר יינם או דלא גזרו על סתם יינם כמ"ש התוס' בגיטין דף כ"ה ולקמן אבאר תי' הרשב"א ז"ל. ואין לומר דר"י ור"ש במירוח נכרי הוא דפליגי אבל סברי אין קנין ויין לא שייך מירוח כדמסיק בפ' הפועלים פ"ח ע"ב ואי בעית אימא כי קאמר ר' ינאי בזיתים וענבים דלאו בני גורן נינהו ותלה בראיית פני הבית לחוד וכי כתיב דגנך ולא דיגון נכרי בדגן הוא דכתיב דעיקר חיוב המעשר בא לאחר מירוח מש"ה דיגון גוי פוטר משא"כ ביין זה לא ניתן להאמר כלל כיון דעשאן יין הוה גורן דידהו יין דדוקא משירד לבור ומשנה ערוכה היא היין עד שירד לבור ועיין בבא מציעא פ"ח תוס' ד"ה זיתים וענבים ועיין בפני יהושע בגיטין כ"א ע"א:

עוד אבאר לך כי רבא דאמר במנחות ס"ו ע"ב דמירוח הכותי תנאי היא ולא מוקי פלוגתייהו כמו בירושלמי דפליגי ביש קנין ואין קנין הביאו הר"ש בפ"ה מ"ט ובתוס' בכורות י"א ד"ה טבלים שאתה לוקח מן העכו"ם כל דבריהם שם מבוארים יותר בפי' הר"ש אפשר דהוה קשיא ליה אי פליגי ויש קנין לעכו"ם א"כ ע"כ ר"ש סובר דיש קנין לכותי וכותים גרי אריות הן ומש"ה אין מעשרין משל כותי על של ישראל א"כ קשיא דר' יהודא אדר' יהודה דבסוכה כ"ג מסיק דר"י לא חייש אבקיעת הנוד דלא חייש למיתה ור"י דאמר הלוקח יין מבין הכותים שאוסר טעמא משום ברירה ולדבריו דר"מ קאמר הא דבקיעת הנוד לדבריך שאתה אוסר לעשות סוכה מבעלי חיים ע"כ דחיישת למיתה ומיהו ר"מ טעמא אחרינא אית ליה כדמסיק התם ור"י מדמכשיר לעשות סוכה אף בשאר בהמה דלאו פיל דכי מיית ליכא ביה עשרה ואפ"ה שרי דלא חיישינן למיתה אף במסקנא וע"כ טעמא דידיה משום דאין ברירה וא"כ קשיא מתני' דעירובין ל"ו ע"ב דאית לר"י ברירה וע"כ צריך לומר כי לית ליה ברירה