ראש יוסף על חולין חלק א סז

כל התרומה וגם ממ"ש ואינן כע"ה כו' א"כ נראה דאין חילוק בין כותי לע"ה אלא לענין תרומה גדולה אבל שאר דיניהם שווין המה דפירותיו ספק ולא ודאי דלא כמ"ש הרב והר"ש שם דהוה ודאי אלא ספק הוא ומ"ש רש"י ד"ה אומר ב' לוגין או שהיתה חשיכה בליל שבת היינו בין השמשות והוקשה לו דא"כ לאשמעינן הך דינא בלוקח מע"ה ולכך כתב לאשמעינן אף תרומה גדולה אין מפרישין ומה שכתבתי די"ל דהוה ספק מצאתי כן אח"כ בס' פני יהושע בגיטין כ"ה בד"ה ומיחל יע"ש. ואני תמה איך יהיה ספק לשיטת רש"י שהרי כתב שם בד"ה מבין הכותים בסוף הדבור דכותים חשודים על הכל והלוקח מהן צריך להפריש ודאי ואיך כתב פי' לשי' רש"י ספק:

ודע דאם נאמר כפי' הרב ור"ש בפ"ז מ"ד דדמאי דהוה ודאי טבל דלא חיישי אלפני עור כו' א"כ קשה מאי פריך ומי אית לי' לר"י ברירה מהך דלוקח ודלמא בדאורייתא סובר אין ברירה דהוה ודאי טבל ומוקצה הוה דרבנן אית ליה ברירה ומש"ה שפיר אמרינן דשחטינן בהמה בי"ט דהוברר כו' ובשלמא אי אמרי' בכותי הוה מדרבנן חומרא בעלמא והחמירו ג"כ דלפרוש תרומה גדולה וכמ"ש ג"כ בס' פני יהושע גיטין כ"ה הוה א"ש דמייתי ראי' דאף מדרבנן לית לי' ברירה משא"כ אי ודאי אין ראי' כמ"ש והייתי סבור לומר שמ"ש רש"י בגיטין דהוה ודאי טבל לר"מ כתב כן דנהי דאיכא ס"ס שמא עשה לעצמו היין והפריש תרומה ונהי דלמכור בשוק עשה מ"מ אין ודאי שלא הפריש נהי דלא חיישי אלפני עור מ"מ פעמים הוא מפריש והוה ס"ס וע"ש בפ"י שכתב קצת מזה יע"ש אלא דס"ס הוה כמו רובא ומיעוט המצוי הוא שאין מפרישין וס"ס במקום חזקה לא אמרינן כמבואר בחדושינו לעיל והיינו לר"מ סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא או דהו"ל פלגא ופלגא עכ"פ כמו שיראה הרואה באשה רבה קי"ט ע"א בתוס' בד"ה מחוורתא מתני' ר"מ שהוקשה להם בס"ה איך הוה דמאי מדרבנן לר"מ יע"ש וה"נ כאן דהוה חזק' דטבל ומש"ה כתב רש"י דהוה ודאי טבל או דאיתרע רובא או דספיקא דאורייתא לחומרא הוה כמו ודאי דרבנן משא"כ לר"י דפליג בכ"מ על ר"מ כמו קטן וקטנה ואזיל בתר רובא וסתם בר פלוגתי' דר"מ הוא ר"י וא"כ לדידי' הוה ס"ס כמו רובא ומ"ה שריא דרובא וחזקה רובא עדיף אלא מדרבנן סמוך מיעוט' לחזקה והו"ל פלגא ופלגא להחמיר ודייק שפיר דעלמא בדרבנן לית לי' לר' יהודא ברירה. הן אמת שמה שהוקשה להם להתוס' בהאשה רבה לר"מ אמאי הוה דמאי דרבנן ובבכורות כ"א ד"ה ואיבעית אימא הקשו ג"כ דאמאי לא סמוך מיעוטא לחזקה כו' ומאי קושיא והא בטבל ליכא חזקה דאימא דהכניס במוץ שלה וכדר"א. ולזה י"ל דהתוס' מקשין להך תירוצא בפ' הפועלים דף פ"ח ע"ב כי קאמר ר' ינאי בזיתים וענבים ולא בחיטין ושעורים וכמ"ש רש"י שם דחיטין ושעורים א"צ ראיית פני הבית ואף במוץ שלה חייב כשימרח ולית ליה דר' אושעיא יע"ש א"כ קשיא להו שפיר אמאי לא אמר הא מני ר"מ היא ומיירי בחיטין ושעורים ומ"מ אין זה קושיא דלית לי' הך תירוצא התם ומ"ש בס' פני יהושע בגיטין שם דביין לא שייך הא דר"א הייינו לתירוצא כי קאמר ר' ינאי בזיתים וענבים משא"כ לר"א הא נמי דרכן ועשה יין נמי הוה כחיטין ושעורין ועיין תוס' ב"מ פ"ח ד"ה כי קאמר ר' ינאי:

עוד אבאר לך שראיתי כתב בס' פני יהושע שם דר"ת לשיטתי' דמשמע מדבריו בכורות כ"א ע"ב דמיעוט וחזקה מן התורה חיישינן ומכ"ש כאן לר"מ קיימינן עכ"ל יראה מדבריו דאף לרבנן דלא חיישי למיעוטא מ"מ בהדי חזקה חיישינן מה"ת וליתא אלא מדרבנן להחמיר ולא להקל וכמ"ש א שם בפי' ד"ה, חלב פוטר אבל דלר"מ דחייש למיעוטא בהדי חזקה הוה מן התורה ולא קיי"ל כן מ"מ חיישינן מדרבנן להחמיר וכן הביא הרא"ש ז"ל בשמעתין דף י"א וכבר בררנו כל וה באורך לעיל ומש"ה מטהר ר"מ בתינוק בין ברה"ר ובין ברה"י דהוה ספק השקול ודבר שאין דעת לישאל עיין תוספת פ"ו לקמן ולרבנן להחמיר ולא להקל וליתא לדבריו ז"ל גם מ"ש לר"מ חייש למיעוטא היינו אי מן התורה אבל בכמה מקומות משמע דהוה דרבנן ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים במ"ש לרבנן חיישי מ"ה וכמ"ש וכבר יש לומר דהוה דרבנן בלוקח יין מבין הכותים כשיטת מי שסובר כל לוקח אף לאחר מירוח פטור ועיין בפרק הפועלים דף פ"ח תוספות ד"ה תבואת זרעך ולא לוקח ועיין בפ"ב מהלכות מעשר ה"ב דלהר"א ז"ל בין קודם מירוח ובין לאחר מירוח לא הוה אלא דרבנן יעוין שם בכסף משנה ומשום הכי מייתי שפיר ראיה דאין ברירה אף בדרבנן:

או יאמר דמייתי שפיר ראי' דבמנחות פרק ר' ישמעאל ס"ו ע"ב תורמין משל ישראל כו' והיא משנה שנויה בדמאי ובתוספתא הביאה הר"ש ז"ל בפ"ה משנה ט' דדמאי משמע דר' יהודא ור' יוסי כולהו בחדא שיטה קיימי או דיש קנין או דמירוח הנכרי פוטר וכותים גרי אריות הן וא"כ לא מיחייב אלא מדרבנן אין מירוח הנכרי פוטר וכדמסיק במנחות פ"ד ס"ו ע"ב גזירה משום בעלי כיסין יע"ש ומש"ה מייתי שפיר סייעתא דר"י לית לי' ברירה אף בדרבנן ומיהו כל זה לשיטת הירושלמי ותוספתא דגריס דברי ר"מ ר"י ור"י ור"ש כו' וגריס ר' יהודה בלא ו' וכן משמע בחדושי רשב"א בשמעתין כאן שהקשה דהכי משמע דכותים גרי אמת הן ובמנחות משמע דר"י ור"י ור"ש סברי גרי אריות הן ותירץ דר"י ור"י ור"ש לדברי ר"מ אמרו ולקמן אבאר דבריו משמע דגריס ר"י בלא ו' כמ"ש הר"ש פ"ה מ"ט דדמאי אבל לפי סוגית גמרא דידן במנחות בדף ס"ו ע"ב משמע דזוזי זוזי קתני (ר"ל זוגי זוגי קתני) ר"מ ור"י אומרין מעשרין על כל משמע דמן התורה חייבין פירות כותי במעשר וכמו שאבאר לקמן אי"ה א"כ קשה מה שהקשינו:

הן אמת שמההיא מתני' דדמאי מוכח דפירות כותי הוה ודאי טבל ולא ספק וכמ"ש הר"ש שם להדיא דאל"כ איך מעשר משל כותי על של ישראל או להיפך כיון דהוה ספק. ומיהו כבר כתבנו דמתני' ר"מ הוא ולדידיה הוה מיעוט המצוי ולא דמי לדמאי דהוה מיעוטא דמיעוטא כמ"ש התוספות בכורות כ' ד"ה ואיבעית אימא ובהאשה רבה קי"ט ד"ה מחוורתא ומש"ה הוה ודאי מן התורה דסמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע רובא משא"כ לר"י ואינך קשיא ואם נאמר דגירסא הוא כגירס' הירושלמי א"ש דר' יהודא כר"י ור"ש סובר. וגם ע"ז קשה דא"כ אמאי לא מוקי הירושלמי פלוגתא בהכי ולזה י"ל דא"כ בשל נכרים במאי פליגי. וגם לר"מ קשה דאיך מעשר בשל כותי על של ישראל או להיפך דמידי ספיקא לא נפקא אם נאמר כמ"ש בהאשה בתרא דהו"ל פלגא ופלגא ואם נאמר כמ"ש לקמן פ"ו דאיתרע רובא א"ש ושם אבאר הנך רואה דמההיא מתני' מוכח דפירות כותי הוה ודאי ולא ספק אם לא שנאמר דסמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע רובא. ומ"ש רש"י כאן דחשידי ובגיטין כתב דהוה ודאי יש לומר ודאי מדרבנן דסמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא מ"ה לר"מ ואם כן הוה עכ"פ ודאי איסור דרבנן אלא דממתני' דפ"ה דדמאי משנה ט' מוכח דפירותיהן הוה ודאי טבל מן התורה מדמעשרין משל כותי על של ישראל ומשל ישראל על של כותי ומיהו ר"א פליג שם ואוסר משל כותי על של כותי וה"ה משל כותי על של ישראל אלמא ספיקא הוה וכמ"ש הרב ור"ש שם ועיין בתי"ט שם שכ"כ להדיא יע"ש והיה נראה לי בטעם דפליגי ר"א ואוסר דלשיטתיה אזיל כי כבר כתבנו לעיל דבפירות כותי איכא ס"ס שמא לצורך עצמו עשאן ועישר ואם תמצא לומר למכור בשוק אפ"ה לאו ודאי דלא מעשרין אלא ספק והוה ס"ס או כמ"ש בפני יהושע בגיטין שם בע"א וטעמא דהולכין בתר ס"ס בכ"מ הוא כמ"ש הרשב"א בתשובה סימן ת"א מטעם רובא דאיכא ב' צדדין להתיר וא' לאיסור ולפי זה אף נגד חזקה מהני ס"ס דרובא עדיף מחזקה זולת לר"מ דסבירא ליה סמוך מיעוטא לחזקה כו' ויש עוד טעם אחר כתבנו במקום אחר דלר"מ ז"ל בפ"ט מהלכות טומאת מת דכל ספק מה"ת שריא ומדרבנן אסור וא"כ בספק א' הוה ודאי איסור דרבנן וכשיש עוד ספק הוה לי' תו ספק דרבנן ולהקל וא"כ נגד חזקה לא מהני ס"ס דע"כ לא אמר הר"מ ז"ל דספיקו מה"ת שריא אלא היכא דליכא חזקה ולא היכא דאיכא חזקה כמבואר בפר"ח י"ד סימן ק"י וא"כ אף אלף ספיקות לא מהני ור"א לשיטתי' דאית לי' בפ"ו דטהרות דס"ס מהני אטומאה ברה"י כמו שיראה הרואה בתוס' פסחים ט' וי' וב"ב נ' ע"ב ובר"ש בפ"ו דטהרות וע"כ סובר ס"ס מטעם רובא דאי מטעם ספק דרבנן הא בטומאה גם הר"מ מודה דהוה מן התורה דהלכתא מסוטה וא"כ לו יהי' אלף ספיקות לא מהני אלא מטעם רובא ורוב מהני אף בטומאה כמו שמוכח ממתניתין דט' שרצים וצפרדע א' או להיפך ועיין כתובות ריש האשה שנתארמלה יע"ש ואזיל לשיטתי' דסובר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי דלא בעינן חתיכה מב' חתיכות וא"כ קשיא איך מביא אשם תלוי והא מה"ת שריא אם נאמר אף בכרת מותר דלא כגירסת הכ"מ שם ועיין בפר"ח י"ד סי' ק"י באורך וע"כ ספיקו דאורייתא מה"ת אסורה א"כ ס"ס מטעם רובא הוא ועיין בכלל ח' שם הארכנו בזה. ומש"ה ר"א לשיטתיה סובר דאין מעשרין משל כותי על של כותי וק"ה על של ישראל דמידי ספיקא לא נפקא וסמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא מדרבנן להחמיר משא"כ ר"מ דחייש למיעוטא ואף לר"י ור"י ור"ש לא מהני ס"ס דאוקי אחזקה דטבל דמעיקרא ולא מהני ס"ס דטעמא דס"ס הוא משום ספק דרבנן ובחזקה לא שייך זה והוה ודאי טבל ומש"ה מעשרין מכותי על כותי משא"כ בדמאי דמיעוטא דמיעוטא הוא דאין מעשרין ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כה"ג במיעוט דמיעוטא מש"ה הוה דרבנן ועיין תוספות יבמות ד"ה מחוורתא ובכורות כ' ד"ה ואי בעית אימא ובגיטין בפ"י:

עוד ראיתי להזכיר מ"ש בס' פני יהושע