ראש יוסף על חולין חלק א סג

התורה חוץ מע"ז ושבת שחיטתו מה"ת אסור קשה:

עוד ראיתי להזכיר בכאן מ"ש הפר"ח שם דאין ראיית רי"ו מכרחת ולפ"ז אין ראי' גם לש"ך מהא דמומר לכל התורה כולה חוץ משתים אלו שבת וע"ז יע"ש היטב ואני תמה מאוד דאפילו אי נימא דבעינן דוקא לשתי אלה מ"מ כיון דחזינן דמומר לחלל שבתות לחוד אף שהוא משמר כל התורה כולה וגם אין עע"ז אפ"ה שחיטתו אסורה מה"ת ודינו כעכו"ם לכל דבריו כדמוכח מברייתא חוץ מן המומר לחלל שבתות לענין קרבן וה"ה לענין שחיטה לפי דברי הש"ך ז"ל א"כ מוכח שפיר דכ"ש כותי שאין עובד עבודה זרה דשחיטתו הוה נבילה מן התורה וכדכתיבנא ובי"ד סימן ב' אבאר בזה אי"ה באורך:

מה שכתב הר"מ ז"ל בה"ש פ"ב הלכה כ"ב ישראל ששחט בהמת נכרי אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד לפיכך נכרי ששחט לישראל, ואפילו קטן שחיטתו אסורה כמו שיתבאר עכ"ל וכבר כתבנו מ"ש הלח"מ והוא קצת דוחק ולי נראה דה"ק מדכתיב ואכלת מזבחו שהוא מיותר כמ"ש התוספות יום טוב לומר שאסור אף ששחט בבית ישראל עכ"ל ויש לנו להוסיף ביאור בדברים אלו דוודאי פשטא דקרא מיירי בת"ע ובאמת בסמ"ג לאוין קמ"ח הוציא מכאן שת"ע אסור מן התורה אלא דממלת מזבחו שהוא מיותר דרשינן אף ששחט שלא לשם ע"ז ומנלן זאת דלמא לא בא הכתוב אלא לומר אף שזבח ישראל בהמה של נכרי שחיטתו אסורה דהנכרי מחשב וזה שכתב מזבחו שהבהמה היא של עכו"ם לא השחיטה ולזה כתב מאחר דבקדשים זה מחשב וזה עובד לא אמרינן ה"ה בחולין לע"ז כן וע"כ ואכלת מזבחו לאסור שחיטת נכרי אף שלא לשם ע"ז אף שרחוק מכוונת הר"מ ז"ל כתבתי:

גמרא נבילה אין איסור הנאה לא מאן תנא אמר ר"ח בר אבא אמר ר"י דלא כר"א אין לומר דמדלא תני שחיטת נכרי אסורה אלא נבילה לומר נבילה אין איסור לא דז"א דאשמעינן דלקי משום נבילה דאי לא"ה הוה אמינא איסורא בעלמא ועוד דאי הוה תני אסורה לא הוה קשיא ומטמאה במשא פשיטא ומתני' אתי לאורויי כר"י בן בתירא או דלא כוותיה כדמסיק לקמן ע"ב והנראה מפשטא דייק מדקרי ליה נבילה משמע דהוה לגמרי כי נבילה ומותרת בהנאה כמו נבילה ועיין מה שאכתוב לקמן ברש"י דבור המתחיל רבי אמי מתני הכי יעוין שם:

ע"ש רבי אמי מתני הכי שחיטת נכרי נבילה הא דמין לע"ז עכ"ל ר"ל ואסור נמי בהנאה ואיני יודע מהיכן דייק לה ר"א דמין לע"ז דאי דלא תני במתני' שחיטת מין ה"א דנכרי מותר ובשלמא לפי' ר"י ורא"ש דוזבחת מי שאינו מאמין או עכ"פ מי שאינו מחויב כו' א"ש דליתני רבותא טפי דאפילו מין האדוק בע"ז לא הוה אלא נבילה ולא איסור הנאה וע"כ מקרא דוזבחת נפקא וה"ה נכרי אבל להר"מ ז"ל דמפיק ליה מפן תכרות וקרא לך ואכלת מזבחו אתה למד כו' לא מיבעיא למאן דמפרש דבריו דאף גוי שאין עע"ז שחיטתו אסור מה"ת א"כ לא הוי מצי למיתני שחיטת מין דה"א דווקא עע"ז דקרא וזבחו לאלהיהם כתיב וה"ה נכרי דלא מין עע"ז שחיטתו אסורה ומין רבותא דאפ"ה אין איסור הנאה אבל שאין עע"ז לא לכך נקיט נכרי וסתמא אף שאין עע"ז אסור מה"ת אלא אף למאן דמפרש דבריו דאין עע"ז מדרבנן אסור מ"מ היא גופא אשמעינן דשחיטת נכרי ואף שאין עע"ז מדרבנן מיהא שחיטתו אסורה, וראיתי להתורת חיים שכתב דא"נ הוה נקיט מין ע"כ מוזבחת או מוקרא לך ואכלת וה"ה נכרי יע"ש ואינו יודע דלר"מ אפשר שטעות דווק' בעובד ע"ז דומיא דמין דוקרא בוזבחו לאלהיהן כתיב דמ"ש הפוסקי' ז"ל וכדכתיבנ' ואפשר דמדלא תנן שחיטת נכרי ודומין נביל' דייק לי' דמין לע"ז:

ובפירש"י בד"ה ומטמאה במשא בגמרא פריך פשיטא הס"ד ואח"כ מה"ח הא אמרינן לקמן ושייך לגמרא וטעות נפל בדפוס חדש ובדפוס ויניציאה הוא נכון יע"ש:

ובד"ה רבי אמי מתני הכי כו' ובמין ישראל קמיירי והך דיוקא דמתני כו' ור"א לא פליג אר"ח כו' אלא דלא איצטריך למידק דממילא שמעינן עכ"ל מ"ש במין ישראל קמיירי לענין דינא קאמר דאף מין ישראל הוה מחשבתו לע"ז כדמוכח מברייתא דפירותיו טבלים וע"כ בישראל מיירי ומיהו ממתני' ליכא למידק אלא מין נכרי ותנינא להא דת"ר היינו דמ"מ במקצת הוה סייעתא דמין נכרי לע"ז ומ"ש דר"א לא פליג משום דרבי אמי אמר משמע הלשון דאתי לאיפלוגי ולכך אמר דוודאי לא פליג דאיהו נמי הכי דייק דנכרי לאו לע"ז והוא דלא כר' אליעזר הא דמין לע"ז וסיים דמ"מ שייך ר"א אמר ולא אמר רבי אמי דפליגי בפירושא דמתני' דלא איצטריך למידק כו' וכי איצטרך למידק הא דמין לע"ז ולא ידענא מה האי דלא איצטריך למידק דהא דר"ת נמי ה"ק נבילה אין איסור הנאה לא מדקרי ליה נבילה ש"מ כי נבילה הוה שחיטת עכו"ם ומותר בהנאה. והיה נראה לפרש דר"ח הכי דייק מדתנן שחיטת נכרי נבילה ואיכא למימר טעמא מקרא דואכלת מזבחו כמ"ש הר"מ בפ"ד מהלכות שחיטה ואמאי לא תנן רבותא טפי ישראל מומר להכעיס לשחיטה דשחיטתו נבילה דוזבחת מי שהוא מאמין כמ"ש התוס' ג' ע"ב ד"ה קסבר וכן הוא דעת הרא"ש ז"ל אלא לאשמעינן בנכרי נבילה אין איסור הנאה לא דלא הוה לע"ז ודלא כר"א דאמר סתם מחשבת עכו"ם לע"ז כו' ורבי אמי פליג עלי' דאי למידק דמחשבתו לאו לע"ז כחכמים דפליגי על ר"א לא צריכנא לדיוקא דאל"כ ליתני ישראל מומר אוכל נבילות להכעיס דבלא"ה מדקרי ליה נבילה משמע כי נבילה ומותר בהנאה אלא אי דייקינן הכי דייקינן ממתני' מש"ה לא תנן בישראל מומר לאשמעינן הא דמין לע"ז האדוק ונעשה כומר לע"ז דסתם מחשבתו לע"ז דלא הוה שמעינן זה אי הוה תני ישראל אוכל נבילות להכעיס דה"א דרבותא קמ"ל כו' והא דדייק הא דמין לע"ז דלמא היא גופא שמעינן דאין מחשבת נכרי לע"ז י"ל דסבירא לי' דהא סתם לקמן בפ"ב דף ל"ח ע"ב כחכמים אלא הא אתי לאשמעינן דמין כו' כן היה נראה לפרש אבל המעיין ברש"י ג' ע"ב ד"ה חוץ מחש"ו שכתב דוקא אוכל נבילות לתיאבון ולא להכעיס דמועד לנבל בידים הוא עכ"ל משמע הא באחרים רואין שרי וזה כדעת הרשב"א בחדושיו שם דלא כמ"ש התוס' והרא"ש שם וא"כ ליכא לפרושי, בדידיה דליתני שחיטת מומר דהא כשר באחרים רואין:

ובד"ה תנינא להא דת"ר כו' והא ברייתא במין ישראל קמיירי מדקתני פירותיו טבלים. ר"ל ואי במין עכו"ם הא דיגון נכרי פטור וא"נ חייב מדרבנן מאי איריא מין סתם עכו"ם נמי פירותיו טבלים ומיין בר"מ הלכות תרומות ומעשרות אי דיגון נכרי חייב מדרבנן או לאו והא דלא דייק מרישא פתו פת כותי יינו יי"נ דאי במין נכרי מאי פתו פת כותי ומאי איריא מין וכן יינו יי"נ י"ל ביין אשמעינן דהוה וודאי יי"נ ולא סתם יינם כמו בכותי ופתו אשמעינן אף בשל פלטר דלא גזרו בשל כותי וביין אסור ועיין ר"ן בחמש שיטות בחדושיו לחולין שכתב פתו פת כותי ר"ל כותיים הבאין ממדינת כותאי דחמיר יותר מן עכו"ם במקום שאין פלטר מצוי אף בשל בעל הבית מותר ובכותי אסור שמא יטמע בהן יע"ש ולדבריו נמי א"ש מה דלא דייק מרישא יע"ש ואף שיש שם קצת ט"ס בדפוס מ"מ כוונתן כמ"ש. ועיין בסדר זרעים

(ע"ב) גמרא מכם בכם חלקתי ולא בעו"ג פי' אף מרשיעי שעובד ע"ז בן נח שמצווה על ז' מצות וא' מהן ע"ז אפ"ה מקבלין מיניה ולשון הר"מ ז"ל בפ"ג מהלכות מעשה קרבנות הלכה ב' אפילו עולות עוף מקבלין ואפילו עובד עבודה זרה מקבלין כו': ובתו' בד"ה אבל מעו"ג כלל וכלל לא כו' וא"ת הא איצטרך איש איש לרבות וי"ל דמ"מ ס"ד מצדיקי נקבל עכ"ל מהרש"א ומהר"מ ז"ל הקשו אימא דסברא חיצונה דעכו"ם שוה לישראל דמצדיקי נקבל ומרשיעי לא נקבל ואיש איש איצטרך שלא תימא מכם ולא באומה אף מצדיקי לא יע"ש וי"ל דברי התוס' דע"כ סברא חיצונה דאף מצדיקי לא דהא ודאי אין לומר דמנכרי מרשיעי נמי היכא תיתי שיהא עדיף מישראל ועוד דא"כ למה לי איש איש ולא מכם אלא לכתוב מן האדם כו' וגם אין לומר דנכרי שוה לישראל בזה דמצדיקי נקבל כו' דא"כ למה לי מכם לומר ולא באומות דמאיש איש נפקא דע"כ אף מרשיעי דאי מצדיקי לא צריך קרא כו' ולמה לי מכם ועיין במהר"מ מלובלין ז"ל יע"ש אלא ע"כ דסברא חיצונה מנכרי כלל לא ואיצטריך איש איש לומר מצדיקי נקבל ומכם נמי שלא תחלוק באומות וזה שכתב והא איצטריך איש איש לרבות אף צדיקי דאל"כ למה לי באמת מכם דמאיש איש ע"כ אף מרשיעי אלא דסברא חיצונה מצדיקי לא וא"כ מאי פריך ואימא כלל וכלל לא. ואין להקשות אי סברא חיצונה אף מצדיקי לא נקבל א"כ למה לי איש איש דממכם ידעינן שלא תחלוק באומות דאי כלל לא הא איצטרך דסברא הוא דבאמת איצטרך איש איש למעוטי ולא לרבות דאי מאדם כי יקריב מכם דכתיב סתמא בין לעולה ובין לשלמים ושאר קרבנות הבאין בנדר ונדבה כמו שפירש"י לעיל דף ה' ע"א וא"כ ה"א דנכרי מקבלין מיניה גם שלמים לכך כתיב איש איש דבההוא קרא דפ' אמור כתיב אשר יקריבו לה' לעולה ואמרי' במנחות דף ע"ג ב' דלר"ע למעוטי שלמים דר"י אמר מה ת"ל עולה למעט נזירות ור"ע למעט שלמים ושאר קרבנות וכן פסק הר"מ בפ"ג מהלכות מעה"ק הלכה כר"ע ועיין בכ"מ שם ומש"ה צריך איש איש כמ"ש ואיצטרך נמי מכם דמרשיעי לקבל ותרווייהו צריך ומ"מ ע"כ דסברא חיצונה דבאומות כלל לא דאל"כ למה לי מכם דמאיש איש ידעינן אף מרשיעי דמצדיקי לא צריך דקרא משמע לרבות אתא ג"כ וע"ז תירצו דמ"מ ס"ד מצדיקי נקבל ירצה אף דלפי האמת מוכח דסברא חיצונה הוא דמכותי אף מצדיקי לא נקבל מ"מ המקשה לא ידע מאיש איש וליכא