ראש יוסף על חולין חלק א ו

שבהל' שחיטה לא הוו בכלל וזבחת. ומ"ש אבל יוצא ונכנס לא ימסור לכתחלה לשחוט אין הכרע בדבריו דאפשר דנקיט לשון גמ' והיינו בחותך כזית בשר אפ"ה לא ימסור לכתחלה ובלא חותך אפשר אף דיעבד אסור כמו שכתבו התוס' בד"ה המניח בתי' א' ומ"ש עוד דאין מקפידין אם יאכלו ישראל נבילות כו' משמע דלא חיישינן שינבלו בידים להכעיס להכשיל אחרים אלא כיון שאין מקפידין על לפני עור חיישינן שמא שהה או דרס בלא פשיעה ולא יגיד כיון דאין מקפיד על לאו דלפני עור כו' ואף דכתבו הפוסקים והרשב"א בחדושיו ובת"ה הביאו הב"י בסי' ב' דכל שרוצה לשחוט שחיטה הגונה לא חיישינן דלמא איתרמי ליה ששהה ודרס כמו שאבאר לקמן במומר לתיאבון שאני הכא כיון דלא מקפיד על לפני עור כו' אינו נותן לב לשחוט שחיטה הגונה וחיישינן שמא שהה בלא פשיעה ואינו דומה לחש"ו ועיין עוד לקמן ובדרישה בי"ד סימן א' וב' יע"ש:

ובד"ה חוץ מחש"ו דאפי' דיעבד נמי לא דהא אדיעבד קיימינן עכ"ל ר"ל דלאביי כפי מה דמוקי מתני' ודאי דאי אפשר לפרש חוץ מחש"ו רק אדיעבד דאי אהכל הא חש"ו נמי כשר באחרים רואין ומיהו ז"א דאכתי מצינו לפרושי חוץ מחש"ו דאין מוסרין להם לכתחלה אף באחרים רואין אלא דאדיעבד קיימינן דמיני' קסליק ואיני יודע אמאי לא פי' כן בדברי רבה בר עולא וי"ל דלעיל איכא למימר אדיעבד בקדשים ומשום דלאו בני כוונה הן אלא דא"כ קשיא סיפא דכולן ששחטו בדיעבד ודוקא בחולין או דשמא יקלקלו לא א"ש ואין להאריך:

ובתו' בד"ה המניח קתני דיעבד כו' א"נ כל זמן שיכול לתקן ע"י חותך כזית יתקן ואי ליתא לכותי שרי עכ"ל ר"ל דאי איתא קמן מתקן ואי לא יאכל אסור לאכול ומכאן נראה דאף דאי ליתא לכותי קמן שרי דיעבד אפ"ה אין לו ליתן לכתחלה ביוצא ונכנס ע"ו חיתוך כזית בשר דחיישינן שמא מישתלי אח"כ כמ"ש התו' ע"ב בד"ה בודק ואף דאי מישתלי שרי דיעבד כסברת הגאוני' שהביא הטור בסי' א' אלא דכל כה"ג קרוב הדבר שודאי מישתלי ליתן אח"כ כזית בשר ואסור ליתן לו לכתחלה ולא דמי לאחרים רואין דכתבתי לעיל דשרי לכתחלה דא"נ לא ידקדקו היטב הוה יוצא ונכנס דשרי דיעבד משא"כ הכא ליתן לכתחלה ע"ס חיתוך דודאי אח"כ מישתלי. ולפ"ז ע"כ מ"ש התוס' לקמן ע"ב בד"ה רוב מצוין ושוחטין לכתחלה היינו אף אי איתא לפנינו אין צריך לשואלו. דאי כסברת הגאונים שהביאו הרא"ש והטור בסי' א' דרשאי ליתן לכתחלה ע"ס שיבדקנו אח"כ דאי נמי מישתלי הוה דיעבד ושרי דא"כ לאביי אמאי לא יתן לאביי לכתחלה ביוצא ונכנס ע"ס חותך כזית ועיין מ"ש לקמן שם:

ע"ש גמ' הא אמרת כשישראל עע"ג שחיט לכתחלה. לקמן י"ב ע"ב כתב מהרש"א אמה שכתב המרדכי ריש חולין דמה קשיא כאן דלמא יש חילוק בין עע"ג דשחיט לכתחלה ובין אחרים רואין מרחוק ותי' מהרש"א דבכותי לא שייך לחלק דלא שייך דלא מכוין אלא דלא חייש אלפני עור ועוד דקתני סיפא דלא בעי כונה ליכא לאלומי עע"ג מאחרים רואין עכ"ל יע"ש היטב הנה מ"ש בתי' א' דלא שייך לחלק בכותי דבר כונה הוא אם ר"ל דבר כונה הוא מה בכך כיון דלא חייש אלפני עור שפיר יש לחלק בין עע"ג דעביד אדעתי' דידיה ובין אחרים רואין מרחוק ואין מזהירין לעשות בכונה דוקא דיעבד ולא לכתחלה גם בתי' שני דקתני סיפא דלא בעינן כונה לשחיטה מ"מ אימא דלכתחלה בעינן כונה לשחיטה אלא דאין זה סברא דלא אשכחן בשום דוכתא חילוק בין תחלה ודיעבד לענין כונה דמאן דלא בעי כונה אף לכתחלה כשר גם יש לומר דבכותי לא שייך עע"ג ומזהירו דמ"מ גדול אדעתי' דנפשי' עביד ודוקא חש"ו דלאו בני דעה נינהו עבדי אדעתא דגדול ולא בכותי דאדעתי' דנפשי' קעביד ומה"ט כתב הרא"ש הביאו הטור בהל' ציצית דבעינן לשמן אם עשאן נכרי לא מהני גדול עע"ג דאדעתי' דנפשי' עביד וה"ה כאן. עוד י"ל דכותי נהי דלא חייש אלפני עור היינו דלא איכפת ליה אבל לעשות להכעיס לא ומש"ה אין לחלק בכותי דאף דבעינן כונה לשחיטה מ"מ הכותי מכוין דלהכעיס לא עביד ומה שצריך ישראל עע"ג היינו דלמא איתרמי לי' ששהה ולא יגיד וכמ"ש לעיל או דדרס בכונה למהר שחיטתו ומש"ה צריך עע"ג כמ"ש הר"ן ז"ל בחדושיו בחמש שיטות ובמכוין לא חיישינן וכמ"ש:

ועם זה יתיישב מ"ש מהרש"ל ז"ל ביש"ש סי' י"ג בפ' שני דהא דלא בעינן כונה לשחיטה היינו שלא מכוין כלל אבל אם כיון שלא לשחוט לשם שחיטה אלא כמחתך בשר אף ששחט כראוי פסול ועיין בתב"ש סי' ד' שכתב דמדגלי רחמנא מתעסק בקדשים הא בחולין כשר היינו בסתמא אבל לא כשכוון להיפך יע"ש א"כ בכותי אמאי שרי כשישראל עע"ג דלמא מכוין לחתיכת קנה או דלעת ולא לשם שחיטה דזה פסול אלא דלהכעיס לא עביד וי"ל בע"א:

שוב עיינתי במרדכי גבי הא דאמר לקמן י"ב ראה א' ששחט דיש רוצין לומר דחש"ו שוחטין לכתחלה בעע"ג ומחלקין בין אחרים רואין משום דקשיא להו הא דגיטין הכל כשירין לכתוב הגט אף חש"ו כשישראל עע"ג ול"נ דא"כ מה פריך לעיל אביי עכ"ל וכונתו נ"ל מבואר דיש רוצים לומר דחש"ו שוחטין לכתחלה בעע"ג דראו יפה משא"כ באחרים רואין מרחוק חיישינן שמא לא יראו יפה ובדיעבד לא. חיישינן להכי ומייתי ראיה מדדייק מאן תנא דלא בעינן כונה לשחיטה ומאי קושיא והא בעע"ג שרי והוא קושית התו' שם י"ב ע"ב אלא דאחרי' רואין לאו היינו עע"ג וא"כ יש לחלק ג"כ בין עע"ג דשוחט לכתחלה חש"ו ובאחרי' מרחוק דיעבד דוקא שמא לא ידקדקו ואין נראה דא"כ מה פריך לעיל לאביי אימא דיש חילוק בין עע"ג דמדקדקין היטב לראות ובין אחרי' שאין מדקדקין לראות דמה"ט בחש"ו כשר לכתחלה בעע"ג דמדקדקין היטב לראות שישחטו יפה ולא שייך תירוצם של מהרש"א ז"ל. ולפמ"ש לעיל דבכותי בלא חותך כזית בשר דיעבד שרי בליתי' קמן א"כ באחרי' רואין מרחוק שרי לכתחלה דא"נ לא ידקדקו היטב לראות הא לא גרע מיוצא ונכנס דשרי דיעבד גם כתבנו דיש לחלק בין אחרי' ליתן ע"ס אח"כ דכל ע"ס אח"כ קרוב הדבר ודאי שישכח ליתן לו אח"כ כזית בשר משא"כ באחרים רואין שפיר נותנין לו לכתחלה א"כ ע"כ שפיר דליכא למיחש כלל ומקשה שפיר:

גמרא התם מי קתני מניח המניח קתני יש להקשות לשיטת הגאונים ומביא הרא"ש ושאר פוסקים דבריהם דמש"ה נותנין לכל אדם לשחוט ע"ס שיבדקנו אח"כ אי יודע הלכות שחיטה דאי משתלי לאו איסורא קעביד א"כ מה קאמר מי קתני מניח וממ"נ למאן קאמר לה אי להקשות על רבא דאמר יוצא ונכנס לכתחלה והא רבא שפיר קאמר ליה דאמרת יוצא ונכנס לכתחלה לא אף בחותך כזית בשר אח"כ דהא את הוא דאמרת ואם שחט חותך כזית בשר ונותן לו ומוקי לשחיטתן כשירה דמתני' בכך והא ביין נסך קתני המניח כו' וא"כ היכא דליכא לברורי כי ההיא דיין נסך שרי דיעבד ביוצא ונכנס א"כ בכותי אמאי לא ישחוט לכתחלה ביוצא ונכנס ע"ס חותך כזית אח"כ ואי דלמא מישתלי ומה בכך דיעבד ש"ד בלא חותך דומי' דנותנין לכל אדם לשחוט כו' ואי לשנויי אליביה דאביי אתי אכתי לא מיתרצא אמאי יוצא ונכנס דיעבד עם חותך כזית בשר ולא לכתחלה כיון דהתם שרי בלא בירור דיעבד ביוצא ונכנס הוה לן לשרויי בכותי לכתחל' ביוצא ונכנס ע"י חותך אח"כ וצ"ל דרבא דאמר ויוצא ונכנס לכתחלה לא משמע אף בלא חותך סובר דרשאי ופריך ליה לרבא מי קתני מניח המניח קתני ועיין מ"ש בהא דמקשה וכולן אההיא:

ובתו' בד"ה אין השומר כו' ומשני אי מההיא ה"א דיעבד כו' אי מההוא לא משמע הכי עכ"ל עיין בגיטין ד' ע"ב ובתחלה מיתניא רישא המביא ממדינת הים ואח"כ סיפא המביא בא"י ממדינה למדינה ומפרשי' התו' דפריך והא בהדיא תנן בסיפא דבא"י א"צ ממדינה למדינה וא"כ קשה הרישא דאמאי קתני המביא במדינת הים ממדינה למדינה צריך שיאמר דאפי' באותה מדינה נמי לרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ומשני אי מההיא דסיפא ה"א דיעבד כו' וקשיא להו והא אין צריך משמע לכתחלה אבל רש"י פי' דקשיא למה לי הסיפא והא מדיוקא דרישא שמעינן לה ומשני אי מדיוקא דרישא ה"א דיעבד ש"ד בא"י ולשון מההיא משמע מסיפא דפריך ליה והא בהדיא קתני ורישא למה לי וע"ש בגיטין מזה:

גמרא אלא אמר רבא כו' וכולן ששחטו אההיא קשיא עכ"ל י"ל באמת למה דמסיק לקמן ע"ב ואביי התם לא נגע הכא נגע יש לומר דרבא קיבלה מיני' מאביי בתר דמשני לי' דיש חילוק בין יין נסך לשחיטה וא"כ מצינו לומר דרבא באמת מוקי למתני' הכי הכל שוחטין אף ביוצא ונכנס ע"ס שיתן לו כזית בשר אח"כ דאי נמי מישתלי לאו איסורא עביד דסובר בשחיטה נמי ביוצא ונכנס שרי דיעבד אי ליתא לפנינו ולכך שרי לכתחלה ביוצא ונכנס ע"ס שיתן לו כזית בשר אח"כ ובא ומצאו שרי דיעבד ע"י חותך ולא לכתחלה דלמא מישתלי וכולן ששחטו ואחרים רואין אותו שרי אף בלא חותך כזית בשר ואף אי איתא קמן דהא אחרים ראו ששחט הכותי יפה ואה"נ דאף לכתחלה שחיט באחרים רואין דא"נ לא ידקדקו לראות היטב לא גרע מיוצא ונכנס וכ"ש הוא מיוצא ונכנס אלא דמש"ה נקיט לשון דיעבד משום חש"ו ומה דמקשה לאביי ורבא הא אמרת שוחט לכתחלה כבר פירשנו לעיל:

אמנם לפי שיטת הגאוני' ליתא להך אוקמתא דהכל שוחטין משמע בלא שום תיקון דאל"כ תקשה קושית הרא"ש ז"ל לקמן גבי כולהו כרבינא לא אמרי דאמאי לא מוקי הכל שוחטין באין יודעין שהוא מומחה ע"ס שיבדקנו ותי' דהכל שוחטין משמע בלא שום תיקון וע"ש וה"נ ליכא למימר הכי אבל לשי' התוס' בד"ה המניח וע"ב בד"ה רוב מצוין דמשמע מסתימת דבריהם אף בלא סמך שיבדקנו אח"כ וכמו שאבאר שם ומש"ה נאדו מאוקמתא דרבינא דשחיטה